מסכת מעילה - הערות והארות פנינים ומרגליות

[עושה חדשות]

יג.

ולד המעושרת לא ינוק מן המעושרת ואחרים מתנדבים כן, כך לשון המשנה.
ופירש"י -
כלומר בסתם ודאי אסור לינק מן המעושרת אבל אחרים מתנדבים כן שמתנין קודם לכן על מנת כן אני מכניס נקבה זו לדיר להתעשר שאם תקדש יהא חלבה חולין שתהא מניקה ולדה בהיתר ושמעתי דלהכי מהני להו תנאה הואיל ויכולין לעכב שלא תכנס נקבה זו לדיר עד לאחר זמן הלכך מהני תנאה והוי כנדבה ולהכי קרי להו אחרים שאינן מחמירין עליהן כראוי וכן נמי בולד מוקדשין לא היו מקדישין חלב האם.

מה פשר הדבר דשייך להתנות על זה, (ובודאי זה שייך לענין שכ' הרא"ש דהוי דבר הנדור, והמנ"ח לגבי שאלת חכם), אבל עצם הדין ודאי צ"ב. מה ביארו בזה האחרונים.

[עזריאל ברגר]

ולהעיר מהרמב"ם בהלכה זו שפירש את הגמרא באופן אחר לגמרי.

[שמואל דוד]

ב.

פירוש המיוחס לרש״י עמ״ס מעילה אינו מרש״י

ועי׳ viewtopic.php?t=3864#p28927

[אוהב עמו]

ב א

תוד"ה קדשי קדשים, כגון חטאת ואשם ושלמי ציבור. הק' הגרי"ד סאלאוויציק זצ"ל (הו"ד בגנזי תורת רבותינו) אמאי השמיטו התוס' עולה, ונהי דבסיפא דמתני' בכללא דר' יהושע ליכא למימר דמיירי בעולה דהא עולה לית לה שעת היתר לכהנים מ"מ ברישא דמתני' שפיר מיירי נמי בעולה.
ולכאורה קושיא זו קשה רק אם נאמר דרישא דמתני' לא קאי אליבא דר' יהושע אולם אם ר' יהושע קאי ארישא דמתני' שפיר י"ל דהתוס' לא פירשו דמיירי בעולה משום דבסיפא דמתני' בכללא דר' יהושע לא קאי בעולה. והנה בשיטמ"ק (בהשמטות שנדפסו בסוף המסכת אות ל"ב) כ' בשם רבינו פרץ דברישא נקט התנא דרך של לא זו אף זו שככל שהפסול גדול יותר כך פשיטא שמועלין בו שאין לו שעת היתר לכהנים כלל משא"כ בפסול קטן ס"ד דחשיב שעת היתר לכהנים קמ"ל דאעפ"כ אין מועלין בו ולפי"ז אף רישא דמתני' קאי לר' יהושע שכל שיש לו שעת היתר לכהנים אין מועלין בו. אמנם תוס' פי' דככל שהפסול גדול יותר איכא חידוש טפי דאעפ"כ לא הוי כקדשים שמתו שיצאו מידי מעילה.

[אוהב עמו]

ד ב
גמ' אמר ליה בר קפרא לבר פדת בן אחותי ראה מה אתה שואלני למחר בבית המדרש.
פי' במשנת רבי יעקב שכן היה מנהגם אז כשרצה אחד לדרוש באיזה עניין איזו ספק בהלכה בקבוצת תלמידים היה מודיע לגדול שבהם שהוא יעמוד וישאל צדדי הספק בדבר זה ועל זה השיבו הדורש כל מה שיש לדון ולפלפל באותו הדין, וכעי"ז מצינו בבא בתרא כב,א שהיה הדרך לומר השיעור לא' מן התלמידים, וכן משמע שפי' תוד"ה בן אחותי שעיקר כוונת השואל הייתה כדי שנישא וניתן בדבר, אולם ברש"י ד"ה ראה לגי' השיטמ"ק (אות י"ב) משמע קצת שעשה כן כדי לבודקו אם יוכל לשאול אותו את צדדי הספק.

[אוהב עמו]

ו א
גמ' לא דקבליה סמוך לשקיעת החמה. הק' בתקנת עזרא והא השחיטה הייתה גם סמוך לשקיעת החמה וא"כ הייתה אחר תמיד של בין הערביים וא"כ אפילו אם היה שהות לזרוק הדם אין הדם ראוי לזריקה דאמרינן פסחים נח,ב שאין לאחר שום קרבן אחר תמיד של בין הערביים. וע"ש שדן האם בדיעבד שנשחט קרבן אחר שחיטת התמיד וזריקת דמו וקודם הקטרתו ע"ג המזבח האם יש איסור לזרוק הדם או לא. ולכאורה יש ליישב דמיירי בקרבן פסח שזמנו הוא אחר תמיד של בין הערביים ועליו קאמר ר' שמעון שיש נותר שמועלין בו, ולקמן בברייתא דפיגול לכאורה אפ"ל דמיירי בתמיד של בין הערביים עצמו ששחטו וקיבל דמו סמוך לשקיעת החמה.

[אוהב עמו]

ו ב
גמ' איתמר אמר ר' יוחנן כי אמר ר"ע זריקה מועלת ליוצא שיצא מקצתו אבל יוצא כולו לא אמר ר"ע. כ' התוס' יו"ט דלכאורה כשם שר"ע סבר דלאפוקי ק"ק ממעילה לא מהני אלא ביצא מקצתו ומדין מגו הכא נמי לאתויי קק"ל למעילה לא מהניא אלא ביצא מקצתו אבל יצא כולו לא מהני זריקה לאתויי לידי מעילה, אלא שאין נראה כן מדברי הרמב"ם פ"א מפסולי המוקדשין הל"ג ונראה דס"ל לרמב"ם דלהחמיר מועלת זריקה אע"פ דליכא למימר מיגו. ולא ביאר תוס' יו"ט מהי הסברא דלאתויי קק"ל זריקה מועילה אפי' ביצא כולו.
ונראה לבאר ע"פ מש"כ התוס' לעיל ב,א ד"ה קדשי קדשים דאימורי קק"ל אין בהם מעילה מחיים משום שרק אחר זריקה חשיבי מבוררים לגבוה, ולמשנ"ת שם אזי י"ל דלא בעינן שהזריקה תיצור משהו חיובי כדי שלחייב מעילה באימורי קק"ל אלא הם קדושים ועומדים רק בעינן שהזריקה תהיה בורר את הבשר מהאימורים ועי"ז יהיה אפשר לחייב מעילה על האימורים הלכך י"ל דס"ל לרמב"ם דסגי בזריקת יוצא כדי לברר את הבשר מאימורים ולכן זריקה מהני לאתויי אימורי קק"ל למעילה אפי' ביצא כולו אבל לאפוקי ק"ק מידי מעילה בעינן ליצור חלות עליהם שלא יקראו יותר קדשי ה' הלכך הזריקה צריכה להיות מתיר ואם יצא כולו אזי לא מועילה הזריקה ואינם יוצאים מידי מעילה, ודו"ק.

[אוהב עמו]

ז,א

גמ' מחשבין על האבוד ועל השרוף. הק' הקרן אורה (סוד"ה אימא) היאך ס"ד דמחשבין על האבוד ועל השרוף שאינם בעולם כלל, והניח בצ"ע, וכה"ק בתקנת עזרא.
ובאבן האזל פי"ג מפסולי המוקדשין ה"א (בסוף הדברים ד"ה והנה) בי' דלס"ד אבוד היינו שנאבד וישנו בעולם אלא שעכשיו הוא אבוד, ושרוף נמי מיירי שיכול לאוכלו ע"י הדחק אם ירצה רק אינו מחוייב לאוכלו, הלכך מדמינן ליה לאלל שאם רצה לאוכלו אוכל רק שאינו מחוייב.
ועוד י"ל ע"פ מש"כ החזון איש (סי' י"ט סק"נ) דמוכח משמעתין שמחשבת פיגול א"צ שיחשוב למחר בפועל אלא שיהיה עבודתו ע"מ להתיר הקטרת הכזית למחר ורצונו לשנות במשפטי הקדושה. ולפי"ד י"ל דבס"ד נקטה הגמ' שאפי' באופן שהכזית כלל אינו בעולם סוף סוף מחשבתו היא לשנות את משפטי הקדושה והוי פיגול הלכך אפשר לחשוב מחשבת פיגול אפילו על דבר שאינו בעולם כלל. ולמסקנה דווקא אם עדיין ישנו לכזית בעולם אז חלה מחשבת פיגול לחשוב שיקטירנו חוץ לזמנו וחוץ למקומו.

[אוהב עמו]

פרק שני – חטאת העוף
ח,א

רש"י ד"ה חטאת העוף מועלין בה משהוקדשה, בפה. יש מקשים דהא קדושת קרבן חלה במחשבה כדילפינן מקרא כל נדיב לב עולות כדאיתא קידושין מא,ב וא"כ אמאי קאמר רש"י דמיירי שהקדישה דווקא בפה ולא מיירי שהקדישה במחשבה. וחשבתי ע"פ מש"כ הקצות החושן ר,א בבי' דברי הרמב"ן דאין מועלין במה שזכתה חצר הקדש דאין מעילה אלא בדבר שהוקדש בפה ולא בדבר שהקדש זכה בו מכח חצר שהוא קדוש אך אין מועלין בו, וכן מבואר שם להדיא בדברי הריטב"א. ואמנם מסברא היה נראה לחלק בין קדשי מזבח דמועלין בהם אפי' שלא הקדישם בקדושת פה וכ"כ האחיעזר ח"ג סי' ס"ז, אך בקצוה"ח מבואר שגם בקדשי מזבח לא מועלים אם לא הקדישם בפה שהרי דימה את דברי הרמב"ן לקרבנות שהקדיש עכו"ם ומוכח דלא ס"ל לחלק כן. וא"כ י"ל חידוש גדול מדברי רש"י שבקרבנות שהוקדשו במחשבה אין מעילה אלא רק בקדשים שהקדישם בפה.

[אהרן תאומים]

יש אומרים שבכל מסכת יש אמורא חדש, כמדומני שכו הוא בפורום בכל מסכת מצטרף פעיל אחר, יי"כ דברים נחמדים