פורום אוצר החכמה

ב.

מתני׳ וחכ״א לא כדברי זה ולא כדברי זה כו׳.רש״י לא כדברי זה - שהחמיר יותר מדאי כו׳ ולא כדברי זה - שמיקל יותר מדאי.

יש להעיר, מדוע האריך תנא דמתני׳ וכתב ״לא כדברי זה ולא כדברי זה״
עוד יש להעיר מדוע פירש״י ״לא כדברי זה״ אהלל ולא אשמאי.

ב.

רש״י ד״ה ואפי׳ לימים הרבה - אבל הנך דמקמי בדיקה קמייתא טהורות דהא כשבדקה עצמה מצאתה טהורה.

לכאורה צ״ע, הרי זה דבר פשוט, ומה ההו״א שאם בדקה עצמה ומצאתה טהורה מ״מ טמאות הן.

ב.

רש״י ד״ה הרי זו כפקידה כו׳ והיא שמשה בצהרים כו׳. ראיתי בס״א שהעיר שהרי אסור לשמש ביום ומדוע נקט רש״י ציור זה.

ב:

להלל קשיא ודאי דאילו מעת לעת כו׳

לכאורה צ״ע, הרי שיטת הלל מפקידה לפקידה ולא מעת לעת.
ועיין רש״י שהרגיש בזה וכתב דאילו מעת לעת כו׳ דמעת לעת לרבנן וה״ה מפקידה לפקידה דהלל. ועדיין יש לעיין בזה.

שמואל דוד כתב:ב.
רש״י ד״ה הרי זו כפקידה כו׳ והיא שמשה בצהרים כו׳. ראיתי בס״א שהעיר שהרי אסור לשמש ביום ומדוע נקט רש״י ציור זה.

ממה שנמצא תחת ידי
דף ב ע"א
על יד. על כח מפקידה לפקידה הוא בא וממעטו כמו פוסל על ידו דיבמות (דף צו.) וכן הרבה:
ראה מה שכתבתי בחולין כ"ט https://daf-yomi.com/DYItemDetails.aspx?itemId=42328
המשמשת בעדים. שבדקה עצמה בעד דהיינו בסדין קודם תשמיש ולאחר תשמיש:
רש"י נקט סדין מפני שהוא לבן ונראה בו היטב הדם, וכן מזכיר רש"י כמה פעמים במסכת זו סדין שקנחה בו וכד' וכדאיתא בגמרא בדף נח שאין לך אשה שאינה טהורה לבעלה שאין לך כל סדין וסדין שאין בו כמה טיפי דם וכו'
וכפי שפירש רש"י במנחות לח: אמר ליה לא נצרכא אלא לסדין בציצית, ופי' להכי נקיט סדין משום דלבן הוא:
(עדים בגימטריא סדין.)

הרי זו כפקידה וממעטת על יד כו'. ואם ראתה דם אחר כך בבדיקת ערבית והיא שמשה בצהרים בעדים לא מטמאינן טהרות דמבדיקת שחרית עד תשמיש שהרי קודם תשמיש בדקה ומצאתה טהורה וליכא למימר מקמי הכי הוה אלא הנך דמתשמיש ואילך טמאות:
שמשה בצהריים, וראה בדף ט"ז שהרי בלילה אי אפשר לבדוק את העד או בנר או בהמתנה לבוקר, וכאן בודקת אמנם לצורך תשמיש אבל מיד מתעסקת בטהרות ע"פ בדיקה זו, ומה גם שבפשטות בלילה לא מתעסק בטהרות, ע"כ העדיף רש"י להעמיד הדבר בתשמיש ביום אף שאינו לכתחילה.
(וראיתי לש"ס שוטנשטיין שהפכו וכתבו שימשה בלילה והראיתי לח"א ואמר לי שעל כן שוטנשטיין הוא לע"ה שאסור לשמש ביום)

ג.

והלל כותלי בית הרחם העמידוהו, ושמאי כותלי בית הרחם לא מוקמי דם. נחלקו במציאות?

ג:

איכא בינייהו למרמי חבית ומקוה ומבוי. לכאורה הול״ל ״מקוה, חבית, ומבוי״ וצ״ע קצת.

שמואל דוד כתב:ג.

והלל כותלי בית הרחם העמידוהו, ושמאי כותלי בית הרחם לא מוקמי דם. נחלקו במציאות?

אינני יודע אם עמדו בזה חכמי הדורות, אבל הנראה לפענ"ד בביאור מחלוקות כאלו:
כנראה שבדרך כלל אין כתלי בית הרחם מעמידים את הדם, אלא לעיתים רחוקות. והמחלוקת היא עד כמה "חיישינן למיעוטא".

ועד"ז בכל מקום כך נלפענ"ד לבאר.

וכן משמע שרש''י בביצה (כג: סוף פרק שני) רוצה לפרש

יישר כח!! ועיין בספר יד דוד מש״כ בזה.

ז.
וכולן טהורין לבני הכנסת. פירש"י לאוכלין חוליהן בטהרה. ובתוס' שם (ד"ה וכולן) הקשו דכאן קרי ליה בני הכנסת החברים האוכלים חולין בטהרה ובמס' בכורות משמע דבני הכנסת היינו הדיוטות, ותירצו דהכא נמי קרי להו בני הכנסת לגריעותא כלומר שרק אוכלין חולין בטהרה אבל אינם אוכלים תרומה, עכת"ד וכן כ' בתוס' הרא"ש.

ובפי' מלאכ"ש על המשנה זבים (פ"ג מ"ב) מביא גם מהרא"ש באריכות קצת יותר ומוסיף שלשון בני הכנסת הם הפחותין במעלה מן השנוים אצלם מלשון קבוץ המון עם, עיי"ש. ועדיין צריכנא למודעי למה הפחותין במעלה נקראים בני הכנסת, ועוד יותר מזה למה זה מוכרח שהאוכלין חולין בטהרה 'אינם אוכלים תרומה' אדרבא, האם אינם אוכלים בטהרה דוקא משום שאוכלים תרומה וצריכים ליזהר בטהרה?

(ובדאך אגב, דבר נפלא, הרמב"ם שם בפיהמ"ש פירוש בני הכנסת בשונה מרש"י ותוס' דהיינו שלגבי שימנע מבית הכנסת לא אמרן שנחמיר על הטומאות השנוין במשנה, היינו שהטמאים כזבים ומצורעים היו נמנעים מלבא לבית הכנסת. ובפי' חזון נחום על המשנה שם כ' דמזה יש מקור וסמך לדברי הרמ"א באו"ח סי' פ"ח ס"א דאשה נדה בימי ראייתה לא תיכנס לביהכנ"ס, ע"כ. והוא דבר מתוק)

ו:
מעשה בשפחתו של רבן גמליאל שהיתה אופה ככרות של תרומה וכו'

למסקנא מיירי בתרומת לחמי תודה - לפי ההו"א דמיירי בתרומה לכאורה הרי ר"ג לא היה כהן, ולמה אפתה שפחתו ככרות של תרומה, האם אין הישראל נותן התרומה לכהן בעודנה תבואה?

עבודה ברורה

פלתי כתב:

111.jpg

עבודה ברורה

תודה

ז:

נתנה בנה למניקה, גמלתו, או מת כו׳. מדוע נקט ג׳ אופנים?

יב: א"ל סודני לא דמגניא באפיה. ופירש"י תלמיד חכם על שם סוד ה' ליראיו ובפירוש אחר סודני מטיל שכר.

בערוך ערך סדן (ה) פירוש ירא שמים כדכ' סוד ה' ליריאיו (והמפרש שם בל"א פירוש ביערברייע"ר שזה דלא כדברי הערוך). ולכאורה הרי הביטוי הזה נמצא ג' פעמים בש"ס (ברכות מד, מנחות עא ונדה יב) וכל הג' פעמים הוא על רב פפא שהיה ידוע כמטיל שכר, והאם אין זה ראי' מספקת שהפירוש הוא אכן מטיל שכר וכדברי רש"י שהביא מהגמ' פסחים קיג. שכלי שעושים בה שכר נקרא בי סודנא.

שמואל דוד כתב:ז:

נתנה בנה למניקה, גמלתו, או מת כו׳

מדוע נקט ג׳ אופנים?

מסברא היה מקום לחלק ביניהם, וכדחזינן בהלכות נשיאת מינקת חבירו.

מיללער כתב:יב: א"ל סודני לא דמגניא באפיה. ופירש"י תלמיד חכם על שם סוד ה' ליראיו ובפירוש אחר סודני מטיל שכר.

בערוך ערך סדן (ה) פירוש ירא שמים כדכ' סוד ה' ליריאיו (והמפרש שם בל"א פירוש ביערברייע"ר שזה דלא כדברי הערוך). ולכאורה הרי הביטוי הזה נמצא ג' פעמים בש"ס (ברכות מד, מנחות עא ונדה יב) וכל הג' פעמים הוא על רב פפא שהיה ידוע כמטיל שכר, והאם אין זה ראי' מספקת שהפירוש הוא אכן מטיל שכר וכדברי רש"י שהביא מהגמ' פסחים קיג. שכלי שעושים בה שכר נקרא בי סודנא.

השכר ג"כ נקרא סודנא ע"ש הסוד נאה שמעשרת, החילוק בין שתי הלשונות הוא אם סודני פירושו סוד או כסודנא שפירושו סוד.

שמואל בארג כתב:
השכר ג"כ נקרא סודנא ע"ש הסוד נאה שמעשרת, החילוק בין שתי הלשונות (במנחות מביא רש"י ב' הפירושים) הוא אם סודני פירושו סוד או כסודנא שפירושו סוד.

א. מה שאמרו בגמ' שהכלי/מקום לעשיית שכר נקרא סודנא מלשון סוד נאה, בוודאי הכוונה כמו אפותיקי מלשון פה תהאי קאי או דייתיקי מלשון דא תהא למיקם ועוד הרבה לשונות בארמית, שכבר ביארו הקדמונים שאין זה ממש פירוש המלה אלא שחז"ל רמזו בהלשון עצמה את פירושה והדברים עתיקים. אבל לומר על חכם ויר"ש סודני מלשון סוד ה' ליראיו, נראה שזה ממש בדרך רמז.

ב. אם עשיית שכר נקרא סודנא (לא משנה למה) ורב פפא היה מטיל שכר ונקרא סודני - האם אין זה 1 + 1 שלכן נקרא סודני ע"ש פרנסתו? ולמה נצטרך לבקש פירוש חדש שהיה נקרא כן על שם חכמתו ויראת חטאו?

בברכות נראה בהדיא שרבא רצה לרמז לו שמטיל שכר הוא, ולכן פי' רש"י רק לישנא דשכר.

כאן בגמ' שרב פפא רצה להחמיר על עצמו, נראה יותר שרבא קראו בלשון סודני ע"ש סוד ה' ליראיו.

תודה, ואולי כוונת רש"י שלכן קרא לו 'עכשיו' בלשון הזה, לרמז בה לשון סוד השם ליראיו, על אף שעיקר פירושה היא הטלת שכר ודו"ק.

ח:

וכמה הכרת העובר סומכוס אומר משום ר״מ שלשה חדשים ואע״פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר כו׳ זכר לדבר, קרא כתיב וראיה גדולה היא כו׳
ת״ר הרי שהיתה בחזקת מעוברת וראתה דם כו׳ ואע״ג שאין ראיה לדבר זכר לדבר כו׳ זכר לדבר הרי ראיה גדולה היא כו׳

קשה לי בשינוי הלשון, בתחילה מקשה ״קרא כתיב, וראיה גדולה היא״ ולבסוף מקשה רק ״ראיה גדולה היא״ וצ״ע.

ט:

איכא בינייהו בושה ואינה מקפדת.

לכאורה היה אפשר לומר ״מקפדת ואינה בושה״ (ואולי לא מצוי).

שמואל דוד כתב:ז:

נתנה בנה למניקה, גמלתו, או מת כו׳. מדוע נקט ג׳ אופנים?

כי אלו האופנים שיש

שמואל דוד כתב:ט:

איכא בינייהו בושה ואינה מקפדת. לכאורה היה אפשר לומר ״מקפדת ואינה בושה״ (ואולי לא מצוי).

אם לא בושה אמאי מקפדת

בברכה המשולשת כתב:

שמואל דוד כתב:ז:
נתנה בנה למניקה, גמלתו, או מת כו׳. מדוע נקט ג׳ אופנים?

כי אלו האופנים שיש

אבל מה החידוש בכל אחד? אטו כי רוכלא כו׳

שמואל בארג כתב:

שמואל דוד כתב:ט:
איכא בינייהו בושה ואינה מקפדת. לכאורה היה אפשר לומר ״מקפדת ואינה בושה״ (ואולי לא מצוי).

אם לא בושה אמאי מקפדת

לא בכל פעם שיש קפידה בדבר יש בושה.

שמואל דוד כתב:

בברכה המשולשת כתב:

שמואל דוד כתב:ז:

נתנה בנה למניקה, גמלתו, או מת כו׳

מדוע נקט ג׳ אופנים?

כי אלו האופנים שיש

אבל מה החידוש בכל אחד? אטו כי רוכלא כו׳

כפי שציינתי להלכות מינקת חבירו:
נתנה למניקה - ייתכן שהמינקת תחזור בה.
גמלתו - ייתכן שיחזור לינק.
אבל מת - איננו מצפים למעשה ניסים...

ואולי יש לחלק באופן אחר, כגון שעצם הטיפול בתינוק יש לו השפעה "הורמונאלית" וכיו"ב.

ועכ"פ קמ"ל שבשלשתם נחלקו.

שמואל דוד כתב:

שמואל בארג כתב:

שמואל דוד כתב:ט:
איכא בינייהו בושה ואינה מקפדת. לכאורה היה אפשר לומר ״מקפדת ואינה בושה״ (ואולי לא מצוי).

אם לא בושה אמאי מקפדת

לא בכל פעם שיש קפידה בדבר יש בושה.

אין אנו דנין בסתם קפידות, קפידה הוא שלב בזקנה לפני בושה ואינה מקפדת.

יד: מאי לאו בזקנותו קאי, הא בילדותו טימא משום נדה שמע מינה.

בדר"כ בש"ס המילים 'מאי לאו' באים כהוו"א, ואח"כ הגמרא אומרת 'לא' וכו' וכאן קאי המאי לאו.

עיין שדי חמד מערכת המם כלל פט.

יישר כח

ייש"כ לשניכם

שמואל דוד כתב:עיין שדי חמד מערכת המם כלל פט.

והנה דבריו ז"ל

טו.
ר"י בנו של ריב"ז אומר בעלה נכנס להיכל ומקטיר קטורת

האם יש מי שמבאר (בדרך פרד"ס) למה נקט דוקא הציור של הקטרת קטורת ולא שאר עבודה במקדש?

מיללער כתב:טו. ר"י בנו של ריב"ז אומר בעלה נכנס להיכל ומקטיר קטורת

האם יש מי שמבאר (בדרך פרד"ס) למה נקט דוקא הציור של הקטרת קטורת ולא שאר עבודה במקדש?

פני אריה:

וי''ל, דכבר כ' האחרונים דע''כ איירי שלא גמר ביאתו דא''כ הוי בעל קרי ואסור משום בעל קרי, ואך יש להוסיף עי' אג''מ אבן העזר סי' ע''ב שאפי' אם אינו מוציא זרע עדיין הוא בכלל תקנת עזרא, וי''ל דלזה רמז הגמ' כאן שאילו להקריב קרבנות גרידא היות שאין כאן חיוב גמור לטבול בודאי א''א לעכבו, אבל כאן שהוא עבודת ציבור שאין קטורת באה נדבה אולי יש לעכבו היות שלא טבל, וזהו קמ''ל שאין בידינו לעכבו אע''פ שהוא עבודת ציבור, והקב''ה חדי בפלפולא דאורייתא.

שמואל דוד כתב:

מיללער כתב:טו. ר"י בנו של ריב"ז אומר בעלה נכנס להיכל ומקטיר קטורת

האם יש מי שמבאר (בדרך פרד"ס) למה נקט דוקא הציור של הקטרת קטורת ולא שאר עבודה במקדש?

פני אריה:

Screenshot 2019-11-05 at 9.36.37 PM - Edited.png

תודה רבה!

אמירה נעימה.

מגופת חבית כתב:וי''ל, דכבר כ' האחרונים דע''כ איירי שלא גמר ביאתו דא''כ הוי בעל קרי ואסור משום בעל קרי, ואך יש להוסיף עי' אג''מ אבן העזר סי' ע''ב שאפי' אם אינו מוציא זרע עדיין הוא בכלל תקנת עזרא, וי''ל דלזה רמז הגמ' כאן שאילו להקריב קרבנות גרידא היות שאין כאן חיוב גמור לטבול בודאי א''א לעכבו, אבל כאן שהוא עבודת ציבור שאין קטורת באה נדבה אולי יש לעכבו היות שלא טבל, וזהו קמ''ל שאין בידינו לעכבו אע''פ שהוא עבודת ציבור, והקב''ה חדי בפלפולא דאורייתא.

כל פטפוטי טבין!

(לא גמר ביאתו זה דברי הגמרא ולא אחרונים)

לא הסתכלתי בפנים וזוהי התוצאה