דף ועוד דף (מתעדכן)

[אהרן תאומים]

שבת קלט . כי כפיכם נגואלו בדם ואצבעותיכם בעון שפתותיכם דברו שקר לשונכם עולה תהגה כי כפיכם נגואלו בדם אלו הדיינין ואצבעותיכם בעון אלו סופרי הדיינין שפתותיכם דברו שקר אלו עורכי הדיינין לשונכם עולה תהגה אלו בעלי דינין
בבא מציעא ג. הא אמר א''כ מה הפסיד רמאי אלא הכל יהא מונח עד שיבא אליהו
על זמן הגלות נאמרה נבואה זו של הנביא ישעיה, וכשיבוא אליהו ויבשר על הגאולה הבעלי דינים יודו מעצמם ולא יהיו רמאים

[אהרן תאומים]

שבת קמ. ר''א אמר אחד זה ואחד זה אסור ורבי יוחנן אמר אחד זה ואחד זה מותר אביי ורבא דאמרי תרוייהו אין הלכה כרבי יוחנן קם רבי יוחנן בשיטתיה דר''א קם רבי אלעזר בשיטתיה דשמואל אביי ורבא דאמרי תרוייהו הלכה כרבי יוחנן אימיה דאביי עבדא ליה ולא אכל דביתהו דזעירא עבדא ליה לרב חייא בר אשי ולא אכיל א''ל לרבך עבידי ליה ואכל ואת לא אכלת אמר רבא בר שבא הוה קאימנא קמיה דרבינא ובחשי ליה בשופתא דתומא ואכל אמר מר זוטרא לית הלכתא ככל הני שמעתתא
בבא מציעא ד: ואין נשבעין על כפירת שעבוד קרקעות מתיב מר זוטרא בריה דרב נחמן (תוספות) אין נשבעין על כפירת כו'. לספרים דגרסי בברייתא ר''ע אין להקשות הא ר''ע דריש ריבויי ומיעוטי פ''ק דשבועות (דף ד: ושם ד''ה רבי) ובפרק ג' מינים (נזיר לה. ושם) ומאן דדריש ריבויי ומיעוטי אינו ממעט קרקעות ... ואע''ג דרשב''א היה תלמידו של ר''ע אין לחוש מה שחולק עמו והוזכר קודם דכעין זה מצינו לקמן (דף ז.) גבי שנים אדוקים בשטר דפליג רבי עם רשב''ג אביו ויש ספרים דגרסי הכא ר' יעקב:
על סדר בין האמרואים איך יתכן אביי ורבא בדור מאוחר יותר מכריעים וכו' ובשפת אמת דיבר מזה ועוד,
מר זוטרא היו כמה כמעט בכל דורות האמוראים ומר זוטרא בריה דב נחמן הוא בדור הרביעי וככל הנראה היחה נכדו של מר זוטרא השני ריש גלותא שהיה בנו של מר זוטרא ריש גלותא הראשון, ומר זוטרא שבשבת הוא מר זוטרא בדור השישי בן דורו של רב אשי מסדר הש"ס והוא מכריע

[אהרן תאומים]

שבת קמא. ונותנין לפני בהמה שפיה יפה בפרה דדייקא ואכלה
בבא מציעא ה. היכי דמי לאו דא''ל הילך לא דאמר ליה ג' פרות מסרתי לך ומתו כולהו בפשיעה וא''ל איהו חדא לא היו דברים מעולם וחדא מתה באונס וחדא מתה בפשיעה דבעינא שלומי לך דלאו הילך הוא ת''ש דתני אבוה דרבי אפטוריקי לדרבי חייא קמייתא מנה לי בידך והלה אומר אין לך בידי כלום והעדים מעידים אותו שיש בידו חמשים זוז יכול ישבע על השאר ת''ל {שמות כב-ח} על כל אבדה אשר יאמר כי הוא זה על הודאת פיו אתה מחייבו . (רש"י) היכי דמי. פרה של הודאה:

[אהרן תאומים]

שבת קמב. דאמר תרומה בעינא מחתא דתנן סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה ונדמעו ונפל מן המדומע למקום אחר רבי אליעזר אומר מדמעת כתרומת ודאי וחכמים אומרים אין המדומע מדמע אלא לפי חשבון
בבא מציעא ו: ספק בכורות אחד בכור אדם ואחד בכור בהמה בין טהורים בין טמאים המוציא מחבירו עליו הראיה ותני עלה אסורים בגיזה ובעבודה

[אהרן תאומים]

שבת קמג. ספוג אם יש לו עור בית אחיזה מקנחין בו ואם לאו אין מקנחין בו (רש"י) עור בית אחיזה. [בית אחיזה] של עור שיאחזנו בו:
בבא מציעא ז. דאמר רב חסדא גט בידה ומשיחה בידו אם יכול לנתקו ולהביאו אצלו אינה מגורשת ואם לאו מגורשת (רש"י) גט בידה. שנתנו לה: ומשיחה. שקשור בה בידו אם יש כח באותו חוט שיכול לנתקו לגט מידה ולהביאו אצלו: אינה מגורשת. אלמא לאו נתינה היא: כריתות. הבדלה שיהיו מובדלים זה מזה והרי אגודים הם בחוט זה:
עת לאחוז ועת לנתק

[אהרן תאומים]

שבת קמד : שכן בערביא מקיימין קוצי שדות לגמליהם
בבא מציעא ח: שנים שהיו מושכין בגמל ומנהיגין בחמור

[אהרן תאומים]

שבת קמה: מפני מה מועדים שבבבל שמחים מפני שהן עניים (רש"י) מועדים שבבבל שמחים. רגילים לשמוח במועדים יותר מא''י: מפני שהם עניים. וכל השנה אין להם שמחה במאכל ומשתה ואין להם מרגוע ממלאכה לפיכך במועדים כל שמחתם:
בבא מציעא ט: ולימא מר מעני לעני מחלוקת דהא מציאה הכל עניים אצלה (רש"י) דהא מציאה הכל עניים אצלה. כלומר הכל כשרים לזכות בה כעניים בפאה:

[אהרן תאומים]

שבת קמו. ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן עובדי כוכבי' שלא עמדו על הר סיני לא פסקה זוהמתן
בבא מציעא י. טעמא אחרינא הוא דכתיב {ויקרא כה-נה} כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם ולא עבדים לעבדים
(ובקדושין כב, ב) מה ראה אזן להרצע מכל שאר אברים שבגוף, אמר רבי יוחנן בן זכאי אזן זאת ששמעה על הר סיני לא תגנוב, והלך וגנב, תרצע. ואם מוכר עצמו, אזן ששמעה על הר סיני (ויקרא כה נה) כי לי בני ישראל עבדים, והלך וקנה אדון לעצמו, תרצע.
ויש בנו"ט שעל כן יהודי לא נהיה עבד וגוי נהיה עבד

[אהרן תאומים]

שבת קמז: רבי אלעזר בן ערך איקלע להתם אימשיך בתרייהו איעקר תלמודיה
בבא מציעא יא: אמר ליה דמי האי מרבנן כדלא גמרי אינשי שמעתא

[אהרן תאומים]

שבת קמח: אי אמרת ניתנה ליתבע אמאי מניח טליתו אצלו ליתן ליה ולתבעיה אמר לא בעינא דליקום בדינא ודיינא (רש"י)לא ניתנה ליתבע. בב''ד שאין ב''ד נזקקין לה לעולם: בדינא ודיינא. לא לבא לדין ולא לברור דיין ולהטריח את עצמו:
בבא מציעא יב: מצא שטרי חוב אם יש בהן אחריות נכסים לא יחזיר שבית דין נפרעין מהן אין בהן אחריות נכסים יחזיר שאין בית דין נפרעין מהן דברי רבי מאיר וחכמים אומרים בין כך ובין כך לא יחזיר מפני שבית דין נפרעין מהן:

[אהרן תאומים]

שבת קמט. שמא יקרא בשטרי הדיוטות (רש"י) שמא יקרא בשטרי הדיוטות של מקח וממכר קאמר (תוספות)בשטרי הדיוטות. פי' בקונט' של מקח וממכר ולעיל בפרק כל כתבי (דף קטז: ושם) פירש איגרות השלוחות למצוא חפץ: וראה שם ברש"י שפירש שתיהם ועיין שם בתוספות שראה כתב ידו של רש"י שהגיה בדף קטז, ושם ברש"י שטר הדיוטות. כגון של חשבונות או איגרות השלוחות למצא חפץ: ונראה שההגה שרש"י הגיה שמוסיף בדף קטז גם שטרות של מ"מ, ולכאורה יש לחלק ששם כתב שתיהם מפני שאין מדובר באיסור ממש אלא כדברי הגמרא - א''ר נחמיה מפני מה אמרו כתבי הקדש אין קורין בהן כדי שיאמרו בכתבי הקדש אין קורין וכ''ש בשטרי הדיוטות: משא"כ כאן שאסרו למנות מן הכתב שזה איסור ממש והוא מפני עיקרם של שטרי הדיוטות שהוא מקח וממכר, אבל להקפיד לא לקרוא כתובים הוא רק "כדי שיקפידו על כבוד השבת שאפילו שטרי חפץ אין לקרוא"
בבא מציעא יג. בשטרי הקנאה דהא שעביד נפשיה (רש"י)בשטרי הקנאה. שמקנה לו נכסיו מהיום בין ילוה בין לא ילוה יגבה מהן לאותו זמן מהיום:
ובדרך רמז שבקריאת כל סוגי השטרות משעביד נפשיה לעולם הזה, ושבת היא מעין עולם הבא.

הגענו ל422 דפים גימטריא כתב השי"ת יזכנו להמשיך לכתב עוד ועוד להגדיל תורה ולהאדירה !!

[אהרן תאומים]

שבת קנ: תנו רבנן מעשה בחסיד אחד שנפרצה לו פרץ בתוך שדהו ונמלך עליה לגודרה ונזכר ששבת הוא ונמנע אותו חסיד ולא גדרה ונעשה לו נס ועלתה בו צלף וממנה היתה פרנסתו ופרנסת אנשי ביתו
בבא מציעא יד: מאימתי הויא חזקה מכי דייש אמצרי (רש"י) מכי דייש אמצרי. מתקן גבולי השדה ומגביהם:

[אהרן תאומים]

שבת קנא. מותר לאדם לומר לחבירו שמור לי פירות שבתחומך ואני אשמור לך פירות שבתחומי
בבא מציעא טו. כגון שגזל שדה מחבירו מלאה פירות ואכל את הפירות
וע"כ היו נצרכים לשמור

[אהרן תאומים]

שבת קנב: א''ר אבהו כל שאומרים בפני המת יודע עד שיסתם הגולל פליגי בה רבי חייא ור''ש ברבי חד אמר עד שיסתם הגולל וחד אמר עד שיתעכל הבשר מאן דאמר עד שיתעכל הבשר דכתיב {איוב יד-כב} אך בשרו עליו יכאב ונפשו עליו תאבל מאן דאמר עד שיסתם הגולל דכתיב {קהלת יב-ז} וישוב העפר על הארץ כשהיה וגו'
בבא מציעא טז. הא מית ליה ומאן דאמר ניחא ליה דליקום בהמנותיה בהדי בני נמי ניחא ליה דליקום בהמנותיה סוף סוף קרו ליה בני לוקח גזלנא אלא איכא בינייהו דמית גזלן מאן דאמר ניחא ליה לאיניש דלא לקריוהו גזלן הא מית ליה למ''ד ניחא ליה דליקום בהמנותיה ה''נ אע''ג דמית ניחא ליה דליקום בהמנותיה סוף סוף קרו לבניה בני גזלנא
(רש"י) הא מית. לוקח ומי יחרפנו עוד הלכך לא נתכוון לזה אלא להעמידה בידו בחייו ולא לאחר מותו מ''ד כו': דמית גזלן. לאחר שלקחה והבנים באים להוציא מיד הלוקח: הא מית ליה. ולא נתכוון להעמיד ממכרו אלא בימי חייו שלא יחרפוהו: אע''ג דמית ניחא ליה. מעיקרא: דליקו בהימנותיה. אפילו לאחר מיתה: סוף סוף קרו לבניה בני גזלנא. נמצא שאף לאחר מיתה מחרפין אותו:

(שבת קנב.)על רבי יהושע בן קרחה - רבי עקיבא מצו"פ מאמר ע"כ להנאתכם

[אהרן תאומים]

שבת קנג: אמר רבי יצחק עוד אחרת היתה ולא רצו חכמים לגלותה מאי עוד אחרת היתה מוליכו פחות פחות מד' אמות אמאי לא רצו חכמים לגלותה משום {משלי כה-ב} כבוד אלהים הסתר דבר (רש"י) עוד אחרת היתה. תקנה לכיס להצילו: ואמאי לא רצו לגלותה. להעלים דברי תורה: כבוד אלהים הסתר דבר. מותר להסתיר דברי תורה לכבוד שמים:
בבא מציעא יז: א''ל אי לאו דדלאי לך חספא לא משכחת מרגניתא תותה (כאן גרם לו לגלות ולמצוא המרגלית בדברי המשנה)

[אהרן תאומים]

שבת קנד. דילמא תרי מרי בר רחל הוו
בבא מציעא יח. והוא שהוחזקו שני יוסף בן שמעון בעיר אחת

[אהרן תאומים]

שבת קנה - בבא מציעא יט לא מצאתי רעיון לקשר רק מראה מקום סמוך ונראה של תוספות (קנה.)והלכתא צדדין אסורין צדי צדדין מותרין. ותימה לרבי אמאי לא חשיב הני בהדי יע''ל קג''ם דהלכה כאביי (בבבא מציעא דף כב:) דאמר רבא מאן דאסר בצדדין אסר נמי בצדי צדדין ואביי אמר בצדדין כולי עלמא לא פליגי [דאסור] ובצדי צדדין פליגי:
אלא שבאותה מידה יכלו המציינים לציין מ"מ אחר ליעל קגם, על כן אולי מישהוא מהלומדים כאן יש לו רעיון אחר נשמח שיביא
בשביל לא להוציא את הנייר חלק, בדרך לימודי בתחילת פרק מי שהחשיך (קנג:) גבי מצא כיס ומגביהו, מאחר ואנו עוסקים בבא מציעא בעניני מציאות חשבתי האם הדין בכיס זה שהגביהו זה רק אם מצאו במקום שרוב גוים ובהגבהתו זוכה בו ממש, או מה יהיה הדין אם זה מציאה צריך להחזיר ולהכריז האם גם טרדת מצוה זו זה ג"כ סיבה שיהיה בהול ויש לעיין בכל זה

[אהרן תאומים]

שבת קנו. כתיב אפינקסיה דזעירי (רש"י) אפינקסיה. לוחות קשורות זו עם זו כאותן של סוחרים:
בבא מציעא כ. מצא בחפיסה או בדלוסקמא תכריך של שטרות או אגודה של שטרות (רש"י)או שמצא תכריך של שטרות. בכרך או באגודה ובגמרא מפרש מאי חפיסה ודלוסקמא ותכריך ואגודה:

[אהרן תאומים]

קנז: ומדבריהם למדנו שפוקקין ומודדין וקושרין בשבת: עולא איקלע לבי ריש גלותא חזייה לרבה בר רב הונא דיתיב באוונא דמיא וקא משח ליה אמר ליה אימר דאמרי רבנן מדידה דמצוה דלאו מצוה מי אמור אמר ליה מתעסק בעלמא אנא
בבא מציעא כא: מצא פירות מפוזרין וכמה א''ר יצחק קב בארבע אמות
ויש לדון האם לדעת את הפיזור של הפירות בשטח שחייב להכריז באופן זה האם הוי מדידה של מצוה.
הדרן עלך מסכת שבת והדרן הלך שנים אוחזים ומשנים שאחזנו שבת ובבא מציעא נמשיך לערב בעירובין ובבא מציעא,

[אהרן תאומים]

עירובין ב. מבוי שהוא גבוה למעלה מעשרים אמה (רש"י) מבוי שהוא גבוה. שהניחו את הקורה למעלה מעשרים אמה וקורה זו להתיר לטלטל לתוכה באה דמדאורייתא איתסר הוצאת רה''ר בשבת ומה היא רה''ר סרטיא ופלטיא גדולה כדאמרן בפרק יציאות השבת (שבת דף ו:) שדומין לדגלי מדבר דכל מילי דשבת ממשכן גמרינן ועגלות של לוים ברוחב י''ו אמה אזלי כדאמרן בהזורק (שם ד' צט.) הלכך לא הוי רה''ר בציר מי''ו אמה רוחב ומפולש משני ראשין אבל מבוי קצר הוא ואינו רחב י''ו אמה ואי נמי רחב הוא אינו מפולש אלא ראשו אחד פתוח לרה''ר וראשו אחד סתום דאי הוה מפולש לא הוי משתרי בקורה כדאמרינן בגמרא וכיון דלאו רה''ר הוא שרי לטלטולי ביה מן התורה בלי שום תיקון ורבנן גזור עליה משום דאתי לאיחלופי ברה''ר ושריוה בתקנתא דלחי או קורה דליהוי היכירא דלא ליתי למישרי רה''ר גמורה:
בבא מציעא כב: כריכות ברה''ר הרי אלו שלו: אמר רבה ואפילו בדבר שיש בו סימן אלמא קסבר רבה סימן העשוי לידרס לא הוי סימן רבא אמר לא שנו אלא בדבר שאין בו סימן אבל בדבר שיש בו סימן חייב להכריז (רש"י) העשוי לידרס. שהמקום שהוא שם רגיל בדריסת בני אדם והחפץ נמוך ונוח לידרס:
לכאורה אינו דומה רשות הרבים להגדרות עניני מציאה לעניני שבת כלל

[אהרן תאומים]

עירובין ג. מאי אמלתרא רב חמא בריה דרבה בר אבוה אמר קיני כי אתא רב דימי אמר אמרי במערבא פסקי דארזא מאן דאמר פסקי דארזא כ''ש קיני מ''ד קיני אבל פסקי דארזא לא ומ''ד פסקי דארזא מ''ט משום דנפיש משכיה והא סוכה דנפיש משכיה וקאמרי רבנן דלא אלא כיון דקא חשיב אית ליה קלא: (רש"י) קיני. כגון קיני עופות היו בולטין מתחת האולם למעלה (מל') מן הפתח: פסקי דארזא. כלונסות של ארז ארוכין תחובין בכותל ואיידי דנפיש משכיה אורך דידהו חזו להו אינשי ואיכא היכרא: מאן דאמר פסקי. איכא היכרא למבוי: כל שכן קיני. דאיידי דחשיבי ומילתא דתמיהא היא מסתכלי בהו אינשי וחזו לקורה:
בבא מציעא כג: מאי אנפוריא א''ר יהודה אמר שמואל כלים חדשים שלא שבעתן העין היכי דמי אי אית בהו סימן כי לא שבעתן העין מאי הוי אי דלית בהו סימן כי שבעתן העין מאי הוי לעולם דלית בהו סימן נפקא מינה לאהדורי לצורבא מרבנן בטביעות עינא שבעתן העין קים ליה בגוייהו ומהדרינן ליה כי לא שבעתן העין לא קים ליה בגוייהו ולא מהדרינן ליה (רש"י) שלא שבעתן. עדיין לא הורגל בראייתן ותשמישן שיהא מכירן יפה ולשון אנפוריא נוטריקון אין פה ראיה:
ועל פי זה צריך לעיין שדבר שמורגלים בראיתו הרי שכבר לא שם לב לעיין לכאורה ואם הקורה נמצא שם להיכר כל השבוע אז מתרגל אליה ומה היכר בכך

[אהרן תאומים]

עירובין ד. גפן כדי רביעית יין לנזיר (רש"י) רביעית יין לנזיר. לחייבו מלקות: ועיין בתוספות
בבא מציעא כד: חבית יין בעיר שרובה כנענים מותרת משום מציאה ואסורה בהנאה (יין נסך) ועיין בעבודה זרה ל' ע"ב בתוס' ד"ה ומטמא טומא חמורה בכזית ובתוס ומטמא טומאת משקין ברביעית

[עזריאל ברגר]

עירובין ב. מבוי שהוא גבוה למעלה מעשרים אמה (רש"י) מבוי שהוא גבוה. שהניחו את הקורה למעלה מעשרים אמה וקורה זו להתיר לטלטל לתוכה באה דמדאורייתא איתסר הוצאת רה''ר בשבת ומה היא רה''ר סרטיא ופלטיא גדולה כדאמרן בפרק יציאות השבת (שבת דף ו:) שדומין לדגלי מדבר דכל מילי דשבת ממשכן גמרינן ועגלות של לוים ברוחב י''ו אמה אזלי כדאמרן בהזורק (שם ד' צט.) הלכך לא הוי רה''ר בציר מי''ו אמה רוחב ומפולש משני ראשין אבל מבוי קצר הוא ואינו רחב י''ו אמה ואי נמי רחב הוא אינו מפולש אלא ראשו אחד פתוח לרה''ר וראשו אחד סתום דאי הוה מפולש לא הוי משתרי בקורה כדאמרינן בגמרא וכיון דלאו רה''ר הוא שרי לטלטולי ביה מן התורה בלי שום תיקון ורבנן גזור עליה משום דאתי לאיחלופי ברה''ר ושריוה בתקנתא דלחי או קורה דליהוי היכירא דלא ליתי למישרי רה''ר גמורה:
בבא מציעא כב: כריכות ברה''ר הרי אלו שלו: אמר רבה ואפילו בדבר שיש בו סימן אלמא קסבר רבה סימן העשוי לידרס לא הוי סימן רבא אמר לא שנו אלא בדבר שאין בו סימן אבל בדבר שיש בו סימן חייב להכריז (רש"י) העשוי לידרס. שהמקום שהוא שם רגיל בדריסת בני אדם והחפץ נמוך ונוח לידרס:
לכאורה אינו דומה רשות הרבים להגדרות עניני מציאה לעניני שבת כלל

אינני זוכר אם ראיתי למי מרבותינו שביאר הגדרת רה"ר לענין מציאה, ומסברא הייתי הולך לפי גדרי רה"ר לענין ספק-טומאה.

[אהרן תאומים]

עירובין ה: מבוי שניתר בלחי וקורה (רש"י) מבוי שניתר. פתיחת כותלו הסמוך לרשות הרבים בלחי משהו:
בבא מציעא כה: מצא בכותל חדש מחציו ולחוץ (רש"י) מחציו ולחוץ. באחד מחורי כותל הסמוכים לרשות הרבים מצאה מחצי עוביו של כותל ולחוץ שלו דאמרינן אחד מבני רשות הרבים נתנו שם ושכח דאע''ג דאמרן לעיל ספק הינוח לא יטול והאי הינוח הוא הא מוקמי' למתני' בגמרא דשתיך טפי דאיכא יאוש בעלים:

[אהרן תאומים]

עירובין ו: והאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן ירושלים אילמלא דלתותיה ננעלות בלילה חייבין עליה משום רשות הרבים
בבא מציעא כו. תנן מעות שנמצאו לפני סוחרי בהמה לעולם מעשר בהר הבית חולין ובירושלים בשאר ימות השנה חולין בשעת הרגל הכל מעשר ואמר ר' שמעיה בר זעירא מאי טעמא הואיל ושוקי ירושלים עשוין להתכבד בכל יום

[אהרן תאומים]

עירובין ז. כגון שדרה וגולגולת דתנן השדרה והגולגולת שחסרו וכמה חסרון בשדרה בש''א שתי חוליות וב''ה אומרים חוליא אחת ובגולגולת בש''א כמלא מקדח וב''ה אומרים כדי שינטל מן החי וימות (רש"י) כגון שדרה וגולגולת. של מת וכו'
בבא מציעא כז: ת''ש אין מעידין אלא על פרצוף הפנים עם החוטם (רש"י) אין מעידין. על אדם שמת להשיא את אשתו אלא אם כן ראו פרצוף פניו שהוא עם החוטם:

[אהרן תאומים]

עירובין ח. מרימר פסיק לה לסורא באוזלי אמר חיישינן שמא יעלה הים שרטון (רש"י) פסיק ליה לסורא באוזלי. הים היה סמוך לסורא מאחריה וראשי המבואות מפולשין לים והיה מרימר עושה רשתות ומכמורות לכל המבואות ולא רצה לסמוך על מחיצת הים:
בבא מציעא כח. ורמינהו בשלשה במרחשון שואלין את הגשמים ר''ג אומר בז' בו (שהוא) ט''ו יום אחר החג כדי שיגיע אחרון שבא''י לנהר פרת אמר רב יוסף לא קשיא כאן במקדש ראשון כאן במקדש שני במקדש ראשון דנפישי ישראל טובא דכתיב בהו {מלכים א ד-כ} יהודה וישראל רבים כחול אשר על הים
לכאורה הים הסמוך לסורא הוא נהר פרת

[אהרן תאומים]

עירובין ט. מצא מין את מינו וניעור
בבא מציעא כט:מצא כסות מנערה אחד לשלשים יום: למימרא דניעור מעלי לה
בין ניעור לניעור כאן בעירובין רש"י מסביר שהכוונה כניעור משנתו ומביא דוגמתו בבכורות, ובמוסרת הש"ס ציין לעיין ברש"י בעבודה זרה עג. שהאריך לפרש מילה זו "ניעור" , וזה לשונו שם: מצא מין את מינו. לבסוף וניעור כלומר נתחזק וניתוסף איסורו ורבה יין על המים ולשון ניעור כאיש אשר יעור משנתו כמו הניעור בלילה וכל היכא דתני מצא מין את מינו וניעור היינו פירושה ויש שמפרשין וניעור נוער מתורתו ראשונה ונדבק בחבירו ונתחזק וא''כ נוער מיבעי ליה: ופירושו השני הוא הניעור של הכסות.

[אהרן תאומים]

עירובין י. ומה פסי ביראות שהתרתה בהן פרוץ מרובה על העומד לא התרתה בהן יותר משלש עשרה אמה ושליש (רש"י) פסי ביראות שהתרתה בהן. שלש עשרה אמה ושליש דתנן בפרק שני (לקמן יז:) עושין פסין לביראות שברשות הרבים והן עמוקין עשרה ואסור למלאות מהן ולהניח על שפתן שמוציא מרשות היחיד לרשות הרבים והתירו חכמים לעשות ארבעה דיומדין לארבע פיאות ולשוויה בין הפסין רשות היחיד ומותר למלאות ושרי רבי יהודה להרחיק זה מזה מלא שני רבקות של ארבעה ארבעה בקר ועוביה של פרה אמה ושני שלישי אמה דהוו להו שלש עשרה אמה ושליש לשמונה בקר:
בבא מציעא ל. תא שמע הכניסה לרבקה ודשה כשירה (רש"י) רבקה. קופל''ה בלע''ז שמדבקים שלש בהמות או ארבעה בצואריהן זו אצל זו ודשים הדישה:

[אהרן תאומים]

עירובין יא: דאמר ליה רבי יוחנן לריש לקיש לא כך היה המעשה שהלך רבי יהושע אצל ר' יוחנן בן נורי ללמוד תורה אף על פי שבקי בהלכות כלאים ומצאו שיושב בין האילנות ומתח זמורה מאילן לאילן ואמר לו רבי אי גפנים כאן מהו לזרוע כאן אמר לו בעשר מותר ביותר מעשר אסור (רש"י) אע''פ שבקי. רבי יהושע בהלכות כלאים שאל ממנו דבר זה:
בבא מציעא לא. א''ל ההוא מדרבנן לרבא ואימא {ויקרא יט-יז} הוכח חדא זימנא תוכיח תרי זמני א''ל הוכח אפי' ק' פעמים משמע תוכיח אין לי אלא הרב לתלמיד תלמיד לרב מנין ת''ל הוכח תוכיח מ''מ

[אהרן תאומים]

עירובין יב: והתניא חצירות של רבים ומבואות שאינן מפולשין בין עירבו ובין לא עירבו (עירובי חצירות)
בבא מציעא לב: א''ר יצחק והוא שעומדת תוך לתחום מכלל דברשות הרבים ואפילו בתוך התחום נמי חייב איכא דמתני לה אסיפא ברה''ר חייב בה אמר רבי יצחק והוא שעומדת חוץ לתחום מכלל דברפת אפילו עומדת חוץ לתחום נמי אינו חייב בה (עירובי תחומין)

[אהרן תאומים]

עירובין יג. איתמר א''ר יהושע בן לוי כל מקום שאתה מוצא משום רבי ישמעאל אמר תלמיד אחד לפני ר''ע אינו אלא רבי מאיר ששימש את ר' ישמעאל ואת ר''ע דתניא אמר ר''מ כשהייתי אצל ר' ישמעאל הייתי מטיל קנקנתום לתוך הדיו ולא אמר לי דבר כשבאתי אצל רבי עקיבא אסרה עלי איני והאמר רב יהודה אמר שמואל משום ר' מאיר כשהייתי לומד אצל ר' עקיבא הייתי מטיל קנקנתום לתוך הדיו ולא אמר לי דבר
בבא מציעא לג. תנו רבנן רבו שאמרו רבו שלמדו חכמה ולא רבו שלמדו מקרא ומשנה דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר כל שרוב חכמתו הימנו רבי יוסי אומר אפילו לא האיר עיניו אלא במשנה אחת זה הוא רבו
ואפשר שעל לימוד מלאכת שמים כתיבת סת"ם שהיא חכמה, כי תלמיד חכם צריך שידע ג' דברים, והוא רבי מאיר הנקרא תלמיד אחד והוא התלמיד חכם היודע מלאכת שמים

[אהרן תאומים]

עירובין יד: אמר רבא האלהים אמרה וגמירנא לה מיניה ומאי טעמא קא הדר ביה משום דר' יוסי נימוקו עמו אמר ליה רבא בר רב חנן לאביי הילכתא מאי א''ל פוק חזי מאי עמא דבר (רש"י) משום דקאי רבי כוותיה. לעיל והא דתני אדא בר מניומי רבי היא וסבר לה כר' יוסי כדאוקימנא בחצר קטנה שנפרצה לגדולה: נימוקו עמו. טעמי ראיותיו מביא לו בכל מקום במסכת גיטין (ד' סז.) מני שבחן של חכמים וזהו שבחו של רבי יוסי
בבא מציעא לד. תניא שיילינהו לתנאי דבי רבי חייא ודבי ר' אושעיא ואמרי גבי הדדי תניין (רש"י)שיילינהו. בני הישיבה: לתנאי. שהיו שונין תוספתא דרבי חייא ותוספתא דרבי אושעיא שהם עיקר כדאמרינן בעלמא (חולין דף קמא.): כל מתניתא דלא מיתניא בי רבי אושעיא ורבי חייא לא תותבוה בי מדרשא:
דברים שהם עיקר דברי רבי יוסי כי טעמו ונימוקו עמו, וברייתות שרבי אושעיא ורבי חייא לקטו הם עיקר,

[אהרן תאומים]

עירובין טו: מתני' וכותבין עליו גיטי נשים גמרא: . בכתיבה מתגרשת ואינה מתגרשת בכסף סלקא דעתך אמינא הואיל ואיתקש יציאה להויה מה הויה בכסף אף יציאה בכסף קמ''ל ור' יוסי הגלילי האי סברא מנא ליה נפקא ליה מספר כריתות ספר כורתה ואין דבר אחר כורתה
בבא מציעא לה. שמו לה לאשה ואינסיבא או שמו מינה דאשה ואינסיבא ומתה בעל בנכסי אשתו לוקח הוי לא מיהדר ולא מהדרינן ליה דאמר רבי יוסי בר חנינא באושא התקינו האשה שמכרה בנכסי מלוג בחיי בעלה ומתה הבעל מוציא מיד הלקוחות

[מיללער]

אכן תובנה וביאור יפה
מצורף הלוח להנאתכם כולל עמודה נלמד ב: למלאות בחברותא\לבד\בשיעור\שיעור שמע וכו' , כל אחד יכול להוסיף כפי הבנתו פירוט או שאר ירקות

נשמח לקבל לוח מעודכן לשנת תשפ"א הבעל"ט

בשמחה ובצהלה, בתודה והוקרה

[אהרן תאומים]

עירובין טז: דרש רב נחמן משום רבינו שמואל יחיד נותנין לו בית סאתים ב' נותנין להן בית סאתים ג' נעשו שיירא ונותנין להן בית שש שבקת רבנן ועבדת כר' יוסי ברבי יהודה הדר אוקים רב נחמן אמורא עליה ודרש דברים שאמרתי לפניכם טעות הן בידי ברם כך אמרו

רב נחמן אומר שמועה בשם רבינו שמואל ובעקבות שאילה שנשאל מתקן את מה שאמר

בבא מציעא לו. אמר רב חסדא הא דרב לאו בפירוש אתמר אלא מכללא דהנהו גינאי דכל יומא הוו מפקדי מרייהו גבה דההיא סבתא יומא חד אפקדינהו לגבי חד מינייהו שמע קלא בי הלולא נפק אזל אפקדינהו לגבה דההיא סבתא אדאזל ואתא אגנוב מרייהו אתא לקמיה דרב ופטריה מאן דחזא סבר משום שומר שמסר לשומר פטור ולא היא שאני התם דכל יומא נמי אינהו גופייהו גבה

רב חסדא מוציא דבר הלכה מסיפור שהתרחש לפני רב, ומסיף שמי שקאה את הסיטואציה חשב שסיבת פסיקת של רב היא מטעם מסויים ורב חסדא סבר הסיבה הייתה שונה
ובשני המקומות אנו רואים מסורת של העברת התורה ותיקון כשהדבר אינו נכון או פרשנות שונה לאירוע

בעז"ה בשבוע הבא נעלה את קובץ לוח שנה לדף ועוד דף לשנת תשפ"א

[אהרן תאומים]

עירובין יז: דאית ליה קוברין דתניא איזהו מת מצוה כל שאין לו קוברין קורא ואחרים עונין אותו אין זה מת מצוה (רש"י) דאית ליה קוברין. שיש לו יורשין:

בבא מציעא לז. ורמינהי נפל הבית עליו ועל אמו יורשי הבן אומרים האם מתה ראשונה ויורשי האם אומרים הבן מת ראשון אלו ואלו מודים שיחלוקו (רש"י) נפל הבית עליו ועל אמו. ואין ידוע איזה מת ראשון והיו לאמו נכסים מבית אביה: יורשי האם. משפחת בית אביה אומרים לקרובי הבן ממשפחת אביו הבאים לירש את הבן: הבן מת ראשון. ולא ירש את אמו להוריש אתכם נכסים אלא הבן מת ראשון ואחר כך מתה אמו ואנו יורשים אותה (נכסיה): ויורשי הבן אומרים האם מתה ראשונה. וירשה בנה ואחריה מת הבן ואנו יורשין אותו:

[אהרן תאומים]

עירובין יח: וא''ר ירמיה בן אלעזר מאי דכתיב {בראשית ח-יא} והנה עלה זית טרף בפיה אמרה יונה לפני הקב''ה רבש''ע יהיו מזונותי מרורין כזית ומסורין בידך ואל יהיו מתוקין כדבש ותלוין ביד בשר ודם כתיב הכא טרף וכתיב התם {משלי ל-ח} הטריפני לחם חוקי

בבא מציעא לח. מיתיבי המפקיד פירות אצל חבירו והרקיבו יין והחמיץ שמן והבאיש דבש והדביש הרי זה לא יגע בהן דברי ר''מ וחכמים אומרים עושה להם תקנה (רש"י) והדביש. יצא טעם דובשנו והחמיץ אשמלי''ר בלע''ז (כדאתמר) (איוב לא) ובכל תבואתי תשרש תעקר שרשיה וכמו עד לא ירתק חבל הכסף (קהלת יב) יפתחו רתוקות עבותיה:

[אהרן תאומים]

עירובין יט. ואתי אברהם אבינו ומסיק להו ומקבל להו בר מישראל שבא על בת עובד כוכבים דמשכה ערלתו ולא מבשקר ליה (רש"י) ולא מבשקר. איננו מכירו שהוא יהודי דמשכה ערלתו ודומה לו כמי שאינו נימול:
בבא מציעא לט: ויכר יוסף את אחיו והם לא הכירוהו מלמד שיצא בלא חתימת זקן ובא בחתימת זקן (רש"י) ויכר יוסף את אחיו. שכשיצא מהם היו כולם חתומי זקן והם לא הכירוהו שיצא מאצלם בלא חתימת זקן ובא בחתימת זקן:
וכדאיתא בכלי יקר עה"פ (בראשית מה ד) ויאמר יוסף אל אחיו גשו נא אלי ויגשו ויאמר אני יוסף אחיכם אשר מכרתם אתי מצרימה, "גשו נא אלי ויגשו". הראה להם שהוא מהול, רצה בזה להראות צדקתו שהיה בין שטופי זמה ולא נכשל בעריות כי הבועל ארמית משכה ערלתו (עירובין יט.)וכו'

[אהרן תאומים]

עירובין כ: אמר ר' יוחנן המפנה חפציו מזוית לזוית ונמלך עליהן והוציאן פטור
בבא מציעא מ. בד''א שעירבן עם פירותיו אבל יחד לו קרן זוית אומר לו הרי שלך לפניך