פורום אוצר החכמה

יבמות לא: זמנין דבת אחותו היא ומחפה (רש"י) משום בת אחותו. שמא יהא נשוי בת אחותו ותזנה תחתיו ויראה עדים ממשמשין ובאין ויחוס עליה ויגרשנה ויאמר קודם זנות שאתם מעידים כבר נתגרשה:
זבחים סב: בני קטורה בני אחתיה דרבי טרפון הוו יתבי קמיה דרבי טרפון פתח ואמר {בראשית כה-א} ויוסף אברהם ויקח אשה ושמה יוחני אמרי ליה קטורה כתיב קרי עליהם בני קטורה(רש"י) בני קטורה. בני אברהם אתם אבל לא כזרע יצחק ויעקב: הכי גרסינן הוו יתבי קמיה דרבי טרפון. ולא הוו אמרי מידי: פתח ואמר. כדי שידברו: יוחני. מילתא בעלמא הוא דקאמר כדי לפתוח פיהם: בני קטורה. אינם יודעין לדבר בהלכה:

הבדל בין התנהגות לבת אחות במקום עבירה שחסים עליה, לבן אחות שמדרבנם ללימוד וחס עליהם שלא יעברו עבירה בביטול תורה

יבמות לב: טומאה לכל נאסרה כשהותרה במקדש אצל כהנים תמימים הותרה לכהנים תמימים הותרה ולא לבעלי מומין
זבחים סג. מיתיבי רבי יוחנן בן בתירה אומר מנין שאם הקיפו עובדי כוכבים את כל העזרה שהכהנים נכנסין לשם ואוכלין שם קדשי קדשים ת''ל {במדבר יח-י} בקדש הקדשים תאכלנו

יבמות לג. אלא מליקה בבת אחת היא
זבחים סד: מתני' חטאת העוף כיצד היה נעשית (עלה לכבש ופנה לסובב בא לו לקרן דרומית מזרחית) היה מולק את ראשה ממול ערפה ואינו מבדיל ומזה מדמה על קיר המזבח שירי הדם היה מתמצה על היסוד ואין למזבח אלא דמה וכולה לכהנים:
גמ' ת''ר {ויקרא ה-ט} והזה מדם החטאת מגוף החטאת הא כיצד אוחז בראש ובגוף ומזה על קיר המזבח ולא על קיר הכבש ולא על קיר היכל ולא על קיר אולם ואיזה זה קיר התחתון או אינו אלא קיר העליון ודין הוא ומה בהמה שעולתה למטה חטאתה למעלה עוף שעולתו למעלה אינו דין שחטאתו למעלה ת''ל {ויקרא ה-ט} והנשאר בדם ימצה אל יסוד המזבח קיר שהשירין שלו מתמצים ליסוד ואיזה זה קיר התחתון ונעביד מעילאי והדר נעביד מתתאי אמר רבא מי כתיב ימצה ימצה כתיב דממילא משמע אמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב כיצד מולקין חטאת העוף אוחז גפיו בשתי אצבעות ושתי רגלים בשתי אצבעות ומותח צוארה על רוחב גודלו ומולקה במתניתא תנא ציפרא מלבר אוחז גפיו בשתי אצבעות ושני רגלים בשתי אצבעות ומותח צוארו על רוחב שתי אצבעותיו ומולק וזו עבודה קשה שבמקדש זו היא ותו לא והאיכא קמיצה וחפינה אלא אימא זו עבודה קשה מעבודות קשות שבמקדש

יבמות לד. דתניא יש אוכל אכילה אחת וחייב עליה ארבע חטאות ואשם אחד
זבחים סה. ודין הוא מה בהמה שחטאתה למעלה עולתה למטה עוף שחטאתו למטה אינו דין שעולתו למטה

יבמות לה. אשת ישראל שנאנסה אף על פי שמותרת לבעלה פסולה לכהונה אמר רבא הכי קאמר אם היו כהנות נשואות לישראל נפסלו מן התרומה דבי נשייהו: הדרן עלך ארבעה אחין
זבחים סו.: הדרן עלך קדשי קדשים ע"ב(רש"י) ומה חטאת העוף שאין מועלין לשמה. שהרי נאכלת לכהנים:

יבמות לו. וא''ת הלך אחר רוב נשים ורוב נשים ולד מעליא ילדן
זבחים סז: תא שמע האשה שאמרה הרי עלי קן אם אלד זכר ילדה זכר מביאה שתי קינים

יש לדון מתי נדרה אם דווקא כשהייתה מעוברת או לא פלוג

יבמות לז: אמר ר' אליעזר בן יעקב לא ישא אדם אשה במדינה זו וילך וישא אשה במדינה אחרת שמא יזדווגו זה לזה ונמצא אח נושא את אחותו איני והא רב כי איקלע לדרדשיר [מכריז] ואמר מאן הויא ליומא ורב נחמן כי איקלע לשכנציב [מכריז] ואמר מאן הויא ליומא
זבחים סח: מאי שנא שמאל דאית ליה הכשירה ביוה''כ (רש"י) ביום הכפורים. נטל [הכהן גדול] את המחתה בימינו ואת הכף בשמאלו ולילה נמי מאי שנא דאשכחן ליה הכשירה לכתחילה באיברים ופדרים:

על הקשר בין הכרזה זו מאן הויא ליומא, לכהן גדול ביום הכיפורים, וכפי שסיפור זה מופיע גם במסכת יומא, בקובץ המצורף

יבמות לח. ספק ובני יבם שבאו לחלוק בנכסי סבא ספק אמר ההוא גברא בר מיתנא הוא ופלגא דידי הוא ובני יבם אמרי אחונא את ומנתא אית לך בהדן (רש"י) סבא ויבם בנכסי ספק. סבא אמר האי בר מיתנא הוא וכיון דאין לו יורש אני קודם דתנן (ב''ב דף קטו.) האב קודם לכל יוצאי ירכו ויבם אמר בני הוא ואני יורשו דהאב קודם:
זבחים סט: ויאמר ה' אל משה ואביה ירק ירק בפניה וגו'

יבמות לט: א''ל רב נחמן בר יצחק אכשור דרי מעיקרא סברי לה כאבא שאול ולבסוף סברי לה כרבנן דתניא אבא שאול אומר הכונס את יבמתו לשם נוי ולשום אישות ולשום דבר אחר כאילו פוגע בערוה וקרוב אני בעיני להיות הולד ממזר וחכמים אומרים {דברים כה-ה} יבמה יבא עליה מכל מקום
זבחים ע: אמר ליה כמה סבי שבישתו בה

יבמות מ. ואכלו אותם אשר כופר בהם מלמד שהכהנים אוכלים ובעלים מתכפרין
זבחים עא: נתערבו בבכור ובמעשר ירעו עד שיסתאבו ויאכלו כבכור וכמעשר

יבמות מא. רבי יהודה אומר הנשואות יתארסו והארוסות ינשאו חוץ מן הארוסות שביהודה מפני שלבו גס
זבחים עב: רבי עקיבא אומר שבעה ואלו הן אגוזי פרך ורימוני באדן (רש"י) פרך ובדן. מקומות הן:
מקומות לקביעת הלכה

יבמות מב: אמר ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה שמעתי מפי חכמים בכרם ביבנה (רש"י) בכרם ביבנה. שהיו יושבים שורות שורות כעין הכרם:
זבחים עג. דתניא ליטרא קציעות שדרסה על פי עיגול ואינו יודע באיזו עיגול דרסה (רש"י) שדרסה ע''פ עיגול. שם כלי הוא עגול ודורסין בה קציעות ונדבקין זו בזו ונעשין עיגול כעין גבינה:

הנה בכל תשע המקומות בש"ס שמוזכר כרם ביבנה חוזר רש"י על פירושו ואף ביבמות כופל פעמיים, וראיתי טעם (הגהות עין יעקב המפואר ברכות פרק הרואה תתקלב) שהיות ובישיבת הסנהדרין היו יושבים בחצי עיגול כדי שיראו אלו את אלו וכאן כבר פסקה הסנהדרין על כן ישבו בדווקא שורות שורות ולא בעיגול

יבמות מג: (תוספות) ד"ה שאני... בעובדא דר' יוסף הכהן
זבחים עד: (רש"י) תרומה יש לה מתירין. ימכרם כולם לכהנים:

יבמות מד. שהולד פגום לכהונה (תוספות) היא כשרה. לכהונה איירי כדמסיק היינו לתרומה
זבחים עה: (רש"י) מתני' כחמור שבהן. לזכרי כהונה ובעזרה וליום ולילה כדין אשם ובעל השלמים יצא ידי שלמים שהרי כל אחד יקרב למי שהוא: (גמרא) תני תנא קמיה דרב שביעית אין לוקחין בדמיה תרומה מפני שממעטין באכילתה

יבמות מה. (רש"י) פסלה. אפי' מתרומה דבי נשא וכ''ש מלהנשא לכהן: שפסלוה. כהנת מתרומת אביה ולויה וישראלית כגון שנישאו לכהן וילדו לו בנים וכשמתו בעליהן היו אוכלות בתרומה בשביל בניהם ואם בא עליה עובד כוכבים ועבד פסלה מתרומה וכ''ש מכהונה:
זבחים עו. וכולן רשאין כהנים לשנות באכילתן לאכלן צלויין שלוקין ומבושלין ולתת לתוכן תבלי חולין ותבלי תרומה דברי ר' ישמעאל אמר ליה הנח לתרומת תבלין דרבנן איתיביה אין לוקחין תרומה בכסף מעשר מפני שממעט באכילתה

יבמות מו: אמר רבה עובדא הוה בי רבי חייא בר רבי ורב יוסף מתני רבי אושעיא בר רבי ורב ספרא מתני ר' אושעיא בר' חייא דאתא לקמיה גר שמל ולא טבל א''ל שהי כאן עד למחר ונטבלינך ש''מ תלת ש''מ גר צריך שלשה וש''מ אינו גר עד שימול ויטבול וש''מ אין מטבילין גר בלילה ונימא ש''מ נמי בעינן מומחין דלמא דאיקלעו (רש"י) דבעינן מומחין. כי הנך תלתא גברי רבנן רברבי:
זבחים עז. יתיב רב רחומי קמיה דרבינא ויתיב וקאמר משמיה דרב הונא בר תחליפא ונימא אשם זה יהא אשם תלוי ש''מ מאן תנא דפליג עליה דר' אליעזר רבי שמעון הוא דאמר אין מתנדבין אשם תלוי אמר ליה תורה תורה אימרי בדיכרי מיחלפי לך: (רש"י) תורה תורה. כלומר היכן היא תורה של אדם גדול כמותך:

יבמות מז: ובמקום שנדה טובלת שם גר ועבד משוחרר טובלין (רש"י) שנדה טובלת. בארבעים סאה:
זבחים עח: (רש"י) והטבילו. וקאמר ר' יהודה הואיל ואילו יין אדום הוה כל זמן שאדמומית שלו ניכרת לא בטיל במים ואין טבילה עולה לכלי זה אלא אם כן שפך מהן עד שירבו ליכנס לתוכו ממי המקוה כדי להפקיע כל מראה היין הימנו השתא נמי כשהוא לבן רואין אותו כאילו היה אדום אם ממועט כל כך שהמים הנכנסים לתוכו יש בהן שיעור להפקיע מראיו כשר כלומר עלתה לו טבילה ואם לאו פסול אלמא משערין מין במינו כמין בשאינו מינו ולהחמיר דלא ליבטל ברובא כל דהו:

יבמות מח. (רש"י) ולא עבד אשה. בתמיה ואשה שקנתה עבדים ולא מלו מי לא הוו כשאר עבדים אלא ע''כ האי איש אעובד כוכבים שמכרו קאי ולמעוטי בן איש וה''ק עבד שלקחת מן העובד כוכבים אתה מל בעל כרחו של עבד ואי אתה מל בן עובד כוכבים בעלמא דלאו עבד בעל כרחו ומדכתב רחמנא איש קרא יתירא למעוטי בן איש ש''מ ומלתה אותו בעל כרחו משמע דאי מדעתו היכי ממעט לבן איש ואי לא כתיב איש ה''א האי עבד לאו למעוטי בן אתא אלא היא גופא איצטריך לאשמועינן דמילת עבדים מעכבא בפסח לשון אחר ועיקר עבד איש ה''ק עבד שהוא איש אע''פ שהוא גדול ובן דעת ומלתה אותו בעל כרחו ואי אתה מל בן [שהוא] איש גר הבא להתגייר אין לו כח למול בנו גדול בעל כרחו דגבי בנים כתיב המול לו כל זכר ולא כתיב בהו איש וגבי עבד כתיב איש למעוטי בן:
זבחים עט. אמרו עליו על הלל הזקן שהיה כורכן בבת אחת ואוכלן משום שנאמר {במדבר ט-יא} על מצות ומרורים יאכלוהו (רש"י) הלל כורך פסח מצה ומרור בבת אחת. ולא אתי טעם מרור ומבטל לי' לטעם מצה:

יבמות מט: (תוספות) סוטה נמי דהא תפסי בה קדושין.....ואין ראיה דהתם קנסוה כי היכי דתידוק אבל הכא אין צריך לקונסה ... אפילו מדרבנן לא מרגלא ליה כדאמר התם גבי חלוצה:
זבחים פ. וקנסא דקנסו רבנן כי היכי דלא משתרש ליה

יבמות נ. אמר רב יוסף כאן שנה רבי משנה שאינה צריכה: (סוף פרק ואח"כ בתחילת הפרק ברש"י)מתני' רבן גמליאל אומר. סדר משנה זו שלא תטעה לשבש הגירסא שבספרים סדר יבם אחד ויבמה אחת תחלה מפרש דין גט וחליצה וביאה שאחר מאמר ואח''כ מפרש דין מאמר וביאה וחליצה שאחר הגט ואח''כ דין מאמר וגט וביאה שאחר החליצה ואח''כ דין מאמר וגט וחליצה שאחר הביאה וכן סדר יבם א' ושתי יבמות:
זבחים פא: א''ל רבא תוספאה לרבינא, [יש אומרים שנקרא כך ע"ש שדבריו נוספו על הגמרא אחר סידורה בידי רבינא ורב אשי]

יבמות נא: (תוספות)כולהו סבירא להו. אין התנאים כולן.... משנה היא לקמן בהאשה רבה (דף צו:)...
זבחים פב:(רש"י) לא נצרכא. האי פנימה אלא לדרך משופש שלא כדרכו כגון דרך גגין ועליות בית המקדש .... כך שמו במנחות בהקומץ רבה (דף כז:):
על השם "רבה", שאינו דווקא מחמת גדלו כי אינו גדול כל כך, אפשר שבהחלט נזקקים לטעמא רבה מדוע נקראו הפרקים הנ"ל רבה, דהמתבונן במשניות שהחילוק לא כל כך גדול, ולמשל אצלנו (במנחות) הקומץ את המנחה הוא 5 משניות והק"ר הוא 7 משניות ולמעשה גדול מרעהו בתיבות בקצת מאוד וקשה לומר שלכך בלבד קראוהו רבה, וע"כ אפשר שהוא כטעם נוסף שיש בו עוד הלכתא רבה כל המעכבין שבמשנה ארבעה מינים ארבעה פרשיות וכו',
וכן יש לומר ביבמות שבפרק האשה רבה 2 המשניות האחרנו מדברים על מאימתי נעשה גדול בן תשע וכו' והוא הטעם הנוסף המתחבר לענין גודל הפרק

יבמות נב: אמר רב זו דברי רבי עקיבא דאמר אין קדושין תופסין בחייבי לאוין
זבחים פג: רבי יוסי הגלילי אומר מתוך שנאמר {שמות כט-לז} כל הנוגע במזבח יקדש שומע אני בין ראוי ובין שאינו ראוי ת''ל {שמות כט-לח} כבשים מה כבשים ראויין אף כל ראוי רבי עקיבא אומר {שמות כט-יח} עולה מה עולה ראויה אף כל ראויה, (אבל לא ראוי לא).

יבמות נג:(רש"י) פסלה לכהונה. משום זונה [וגרושה מיפסלא מתרומה דבי נשא אם היא בת כהן דשויה חללה] ודוקא עריות או פסולות אבל ביאת זנות דפנויה לא משויה לה זונה ולא פסלה מן הכהונה דלא אשכחנא תנא דפסל אלא רבי אלעזר דאמר פנוי הבא על הפנויה שלא לשם אישות עשאה זונה לקמן בפירקין:
זבחים פד. ואלו שלא היו פסולן בקדש הרובע והנרבע והמוקצה והנעבד והאתנן והמחיר

יבמות נד: מה נדה אף על פי שיש לה היתר לאחר מכאן בשעת איסורא בכרת אף אשת אח [נמי] אף על פי שיש לה היתר לאחר מכאן בחיי בעלה בכרת
זבחים פה. הכא במאי עסקינן כגון שהיתה לו שעת הכושר ונפסלה ורבי אלעזר ברבי שמעון היא דאמר כיון שנזרק הדם והורצה בשר שעה אחת יפשיטנה ועורה לכהנים

יבמות נה. (רש"י) אחותו דכתב בה כרת למה לי. כיון דדרשת העראה וקראי יתירי דכולהו כרת דאחותו מאי תדרוש ביה הא כבר נכתב בכל העריות ונכרתו הנפשות העושות: [כמה פסוקים בעמוד זה ועניני עריות הנקראים במנחה של יום הכפורים]
זבחים פו: ביום הכיפורים בחצות

יבמות נו.: אמר רב עמרם הא מלתא אמר לן רב ששת ואנהרינהו וכו'(רש"י)ואנהרינהו לעיינין ממתניתין. ממשנתנו הביא ראיה לדבריו והאיר עינינו בה:
זבחים פז. (תוספות) הילכתא כרב יוסף. פירוש יפה אמר ואין זה פסק הלכה ולא שייך למיפרך הילכתא למשיחא דהא לבסוף נמי מוכח דלא פליגי עליה וא''כ הלכה למה לי:
רב יוסף ורב ששת שניהם סגי נהור ומאירים את העיניים בפירושם

יבמות נז. דתנן רבי אליעזר בן יעקב אומר אשה בת גרים לא תנשא לכהונה עד שתהא אמה מישראל והכי קמיבעיא ליה כשרות מיתוספא בה ואכלה או דלמא קדושה מיתוספא בה ולא אכלה תא שמע כי אתא רבי אחא בר חיננא מדרומא אתא ואייתי מתניתא בידיה מנין לפצוע דכא כהן שנשא בת גרים שמאכילה בתרומה שנאמר {ויקרא כב-יא} וכהן כי יקנה נפש קנין כספו וגו'
זבחים פח. אבא שאול אומר סכין מטרפת היתה במקדש ונמנו עליה כהנים וגנזוה ת''ר בגדי כהונה אין עושין אותם מעשה מחט אלא מעשה אורג

יבמות נח. אוכלות משלו ואוכלות בתרומה
זבחים פט. הבכור קודם למעשר מפני שקדושתו מרחם ונאכל לכהנים (אף לנקבות)

יבמות נט: (רש"י) אתנן כלב. שאם אמר אדם לזונה הילך טלה זה והבעלי לכלבי ומחיר זונה שהחליף זונה בטלה מותרים למזבח ומדשרי אתנן כלב אלמא לאו זנות הוא:
זבחים צ: (רש"י) שכן נתרבו באליה. לענין אימוריו ואע''ג דהשתא בעולה קיימינן שכולה כליל מיהו צד ריבוי למזבח אשכחן ביה גבי שלמים וחטאת:

יבמות ס: אשר לא ידעו איש למשכב זכר מנא ידעי אמר רב כהנא הושיבום על פי חבית של יין בעולה ריחה נודף בתולה אין ריחה נודף ונעברינהו לפני ציץ אמר רב כהנא בריה דרב נתן {שמות כח-לח} לרצון להם כתיב לרצון ולא לפורענות
זבחים צא.: (ע"א) ברכת היין תדירה (ע"ב) אמר שמואל המתנדב יין מביא ומזלפו על גבי האישים מ''ט אמר קרא {במדבר טו-י} ויין תקריב לנסך חצי ההין אשה ריח ניחוח לה' והא קא מכבי כיבוי במקצת לא שמיה כיבוי איני והאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה המוריד גחלת מעל גבי המזבח וכיבה חייב דליכא אלא האי איבעית אימא כיבוי דמצוה שאני ת''ש דתנא ר''א בן יעקב כלפי שנתנה תורה לתרום יכול יכבה ויתרום אמרת לא יכבה שאני התם אפשר דיתיב ונטר ת''ש יין כדברי ר''ע לספלים שמן כדברי רבי טרפון לאישים ועוד תניא יין נסך לספלים או אינו אלא לאישים (רש"י) אשה ריח ניחוח. אלמא יש יין שהוא לאישים ואיזה זה זה יין הבא בפני עצמו דאילו הבא בגלל זבח כתיב הסך נסך שכר (שם כח) לשון שביעה לשון שכרות שיהא נראה על גבי המזבח כשפוקקין את השיתין כדאמרינן במסכת סוכה (דף מט:): או אינו אלא לאישים. דהא כתיב אשה ביין:

וסימנך אִשָּׁה ביין נבדקת - אִשֵּׁה ביין נאמר

יבמות סא: (תוספות) וכן הוא אומר והנערה טובת מראה מאד. תימה דהכא משמע דרבקה נערה היתה ובסדר עולם (פ''א) תניא בהדיא שהיתה בת שלש כשנשאה יצחק ואי אפשר להגיה דהא תניא התם יצחק אבינו כשנעקד על גבי המזבח היה בן שבעה ושלשים שנה ובו בפרק נולדה רבקה וכתיב ויהי יצחק בן ארבעים שנה וגו' נמצאת שהיתה בת ג' וה''ר שמואל חסיד משפיר''א הוכיח שהיתה וכו'
זבחים צב: (תוספות) וקרן ואצבע וחודה. תימה אי חומרי קחשיב .... ובפ' החולץ (יבמות מא.) אחד בתולות ואחד בעולות .... וה''ר שמעון הקשה מההיא דמנחות פרק רבי ישמעאל וכו'

שמות חכמים מבעלי התוספות שנזכרים מעט הראשון פעם יחדה וה"ר שמעון פעמים בודדות בסתם ויש עוד ר' שמעון הזקן/ מיניבל"א

יבמות סב. איתיביה ר' יוחנן לר''ל {מלכים ב כ-יב} בעת ההיא שלח בראדך בלאדן בן בלאדן מלך בבל וגו'
זבחים צג: (רש"י) כפורי זהב. גבי כלי שרת כתיב בספר עזרא והן מזרקין ועל שם שמקנח בו אצבעו קרי להן כפורי לשון וכפר ידיה דנירון קיסר (גיטין דף נו.):

יבמות סג. (תוספות) זבין ולא תיזול. פי' בקונטרס לשון דלות כלומר מכור כלי תשמישך קודם שתעני וקשה דמאי שנא דנקט ביסתרקי טפי משאר מילי ונראה לר''ת כפירוש ר''ח דתיזול ענין אריגה כמו סתר זוללי בשוקא (חולין ס.) כלומר קנה בגדים ולא תארוג כי יותר תרויח בקנין מבאריגה אבל גלימא טוב לארוג דאימור לא מיתרמי ליה כרצונו:
זבחים צד. דתניא הבגד והשק מכבסו הכלי והעור מגררו אחרים אומרים הבגד והשק והעור מכבסו והכלי מגררו כמאן אזלא הא דאמר רב חייא בר אשי זימנין סגיאין הוה קאימנא קמיה דרב ושכשיכי ליה מסאניה במיא

יבמות סד: וסתות דתנן אין האשה
זבחים צה. (רש"י) והא בעי. דם חטאת שבעה סממנים השנויין במס' נדה (דף סא:) לענין כתמים רוק תפל ומי רגלים ונתר ובורית ואהל וקמוניא ואשלג והיכי מעיילינן מי רגלים לעזרה ואמתני' קפריך:

יבמות סה: (רש"י) ואהדרינהו לאפייהו. דלא אמרה רבי יוחנן מעולם וחלקו לו כבוד ולא רצו להכחישו: רבי אבהו קרוב למלכות הוה כדאמר בסנהדרין (דף יד.) ובכתובות (דף יז.) דמשרן אמהתא דבי קיסר רבא דעמיה מדברנא דאומתיה:
זבחים צו: (רש"י) אמר ליה. רמי לרב יצחק: אלקפטין נקטן ריח אתי לה ליד משום דאזלת לך קמיה דרב ששת הוית לך כי רב ששת. משל הוא על גסי הרוח משתדלין לעמוד במקום גדולים [ואמר] הדוכוס אחזני בידי וריח המלוכה נקלט לתוך ידי אלקפטא דוכוס במסכת שבועות (דף ו:):א''ל לאו. לא לגאוה נתכוונתי:

יבמות סו.אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט הכניסה לו עבדי מלוג ועבדי צאן ברזל עבדי מלוג לא יאכלו בתרומה...אמר רב אשי באלמנה כהנת
זבחים צז: מנחה מה מנחה אינה נאכלת אלא לזכרי כהונה אף כל אינם נאכלין אלא לזכרי כהונה מאי היא אי חטאת ואשם בהדיא כתיב בהו {ויקרא ז-ו} כל זכר בכהנים

יבמות סז: (רש"י) אין חוששין למיעוטא. לשמא יהא זכר ויש לו חלק בהן דבתר רובא אזלינן ורובא יולדות או נקבות או מפילות כדפרישית לעיל: דעבדינן ליה תקנתא. בוררין לעובר שאר נכסים לחלקו ונמצאו העבדים כולן לחלק הנולדים אבל היכא דכולן נקבות לא מצינו למיעבד תקנתא שמא יהא העובר זכר ויהא הכל שלו:
זבחים צח. וולדות בהמות קדשים בהוייתן הן קדושים. כשנולדים הן קדושים ולא במעי אמן וגמרי מאשם: ודנין אפשר משאי אפשר. נקבות מזכרים ולגמרי לא מצי למעוטינהו מקדשים להקריבם דכתיב רק קדשיך אשר יהיו לך ואמר מר בכורות (דף יד:) רק קדשיך אלו התמורות אשר יהיו לך אלו הוולדות ומאשם גמרינן דבמעי אמן מיהא לא קדשי אלא בהוייתן כדכתיב אשר יהיו:

יבמות סח: דאי לתרומה בנות מיכל תרומה נינהו
זבחים צט. ועוד אפילו תרומה נמי

יבמות סט: כיצד בת כהן לישראל וילדה הימנו בת והלכה הבת וניסת לכהן וילדה הימנו בן ה''ז ראוי להיות כהן גדול עומד ומשמש על גבי המזבח מאכיל את אמו ופוסל אם אמו זאת אומרת לא כבני כ''ג שהוא פוסלני מן התרומה:
זבחים ק. ומעשה ביוסף הכהן שמתה אשתו בערב הפסח ולא רצה ליטמא ונמנו אחיו הכהנים וטימאוהו בעל כרחו,,
ואולי זה היה גם באותו הזמן של סיפור זה שבמסכת מו"ק ( כג.) מעשה שמתה אשתו של יוסף הכהן ואמר לאחותה בבית הקברות לכי ופרנסי את בני אחותך ואעפ''כ לא בא עליה אלא לזמן מרובה מאי לזמן מרובה אמר רב פפא לאחר שלשים יום

ענינא דיומא פסח שני

יבמות ע: (תוספות)דפסח גופיה ממעשר גמר. פירוש בגזירה שוה דממנו ממנו וא''ת ושאר כל הקדשים מנלן דכל הקדשים אסורים לאונן כדאמר בזבחים בפ' טבול יום (דף קא.) מק''ו ממעשר ואק''ו איכא למיפרך מה למעשר שכן טעון כסף צורה ....שהם קדשי שעה וקדשי שעה נאכלים באנינות כדמוכח בפ' טבול יום (זבחים קא.) לאו בכל קדשי שעה קאמר דנאכלין באנינות ...:
זבחים קא. אמר לו ואי הן לא הובא את דמה ובקודש היתה אכול תאכלו אותה בקודש כאשר צויתי באנינות יאכלוה אמר לו שמא לא שמעת אלא בלילה דאי ביום ק''ו ממעשר הקל ומה מעשר הקל אמרה תורה {דברים כו-יד} לא אכלתי באוני ממנו קודש חמור לא כל שכן
bingo