קיום פריה ורביה בבנים שאינם הגונים
פורסם: ב' ינואר 13, 2020 11:09 pm
ברכות י,א אמר ישעיה לחזקיה צו לביתך כי מת אתה ולא תחיה משום שלא עסקת בפר"ו, א"ל חזקיה משום חזאי ברוח הקודש דנפקי מיני בנין דלא מעלי, א"ל בהדי כבשי דרחמנא למה לך מאי דמיפקדת איבעי לך למעבד.
ולכאורה צדק חזקיה המלך בטענתו, שהרי כ' במשנ"ב בהל' תעניות שאע"פ שאסור לו לאדם לשמש מיטתו בשני רעבון אם כבר קיים פר"ו מ"מ אם יש לו בנים מחללי שבתות יכול לשמש מיטתו עד שיזכה להוליד בנים שומרי שבת דמסתברא שדיניו חשוכי בנים, וא"כ אפילו אם יעסוק חזקיהו בפר"ו ויוליד בנים אכתי דינו כחשוכי בנים וא"כ אמאי לו להתעסק בזה.
ולכאורה יש לבאר בג' אופנים, ראשית יש לומר שאין כוונת המשנ"ב לומר שדינו כחשוכי בנים לגמרי לומר שלא קיים פריה ורביה כלל, אלא לומר שאע"פ שכבר קיים את המצווה של פר"ו מ"מ אי"ז קיום מלא שהרי כוונת המצווה היא כמבואר בתפילת השל"ה שיעסקו בנים בתורה וישמרו במצוות ומשו"ה בשני רעבון, וכן הוא במאירי פ"ח דעירובין ובמק"א כתבתי מזה , א"כ ראוי לו לקיים את המצווה בבנים שומרי תורה ומצוות ומשו"ה מותר לו לשמש מיטתו בשני רעבון, אבל ודאי שאין לאדם להפטר מן המצווה משום שיצאו ממנו בנים דלא מעלי שסוף סוף גם בהם מתקיימת המצווה כמו שכ' החינוך שהתכלית היא ליישב את העולם וזה מתקיים אף בבנים שאינם הגונים.
עוד יש לומר שישעיהו טען לחזקיה שאע"פ שאם באמת יהיו לו בנים דלא מעלי לא יקיים מצוות פר"ו מ"מ אין לו להמנע מלעסוק בפר"ו משום כך דהא נבואה לרעה חוזרת ומסתמא גם דבר שרואים ברוה"ק יכול לחזור וא"כ יש לו לעסוק בפר"ו ולהרבות ברחמים, וכן באמת בסמוך דיהיב לו ברתיה כי היכא דנפישי הזכויות ועי"ז בעז"ה יהיו בנים מעליא.
אך בטורי אבן בר"ה יז,ב שציין לו רעק"א בגיליון הש"ס לא משמע כן, דהטורי אבן הק' דמבואר בראש השנה שדווקא בציבור אחר שנחתם גזר דינם יכולים לקורעו אבל לא יחיד, והק' הטורי אבן והא חזקיה נקרע גז"ד אחר שנחתם וחזקיה יחיד הוה ושמא תאמר שהיה בי' ימים שבי ראש השנה ליוהכ"פ הא אינו דהא בו בפרק נענה על סנחריב והיה זה בימי ניסן ומפלת סנחריב הייתה בליל פסח. ותי' הטורי אבן או שאני חזקיה דבעל מעשים הוה ונפיש זכותיה או דמלך שאני שיש לו דין כציבור. חזינן דהכא חשיב כגמר דין ולא נבואה לרעה שחוזרת.
עוד יש לומר ע"פ מש"כ הגאון ר' אלחנן וסרמן זת"ע הי"ד בקונטרס דברי סופרים ליישב קו' המנח"ח במצ' א' על דברי התוס' בגיטין ובחגיגה היאך שייך לדון בביאה שעשה דוחה ל"ת והא אין המצווה אלא בלידה ולא בביאה, וביאר ר' אלחנן שיש ב' חלקים בפריה ורביה תוכן המצווה וקיום המצווה, תוכן המצווה הוא להוליד זכר ונקבה אך מעשה המצווה הוא לבוא על אשתו עד שיוליד וא"כ מעשה המצווה אינו בגדר הכשר מצוה אלא הוא חלק מחלקי המצווה ומשו"ה יש בכוחו לדחות לא תעשה. [ושמעתי מהגר"א עוזר שליט"א ראייה נפלאה לזה ע"פ מה שייסד הגר"ח שדרכו של הרמב"ם ברמזים של המצוות שלפני ההלכות לכתוב את תוכן המצוה ובגוף ההלכות לכתוב את משה המצווה, וא"כ בפר"ו ברמזים כתוב להוליד בן ובת, ואילו בגוף ההלכות כתוב לבוא על אשתו עד שיוליד] וא"כ יש לומר שאמר ישעיה לחזקיה שאע"פ שלא יהיה באפשרותך לקיים את תוכן המצווה כיוון שתוכן המצווה הוא בבנים הגונים מ"מ את מעשה המצווה אין בכוחך להפטר ממנו, ומשו"ה יש לך לשאת אשה ולבוא עליה. אך טעון בדיקה האם יש עניין לקיים מעשה מצווה בלי תוכן המצווה. (כגון שופר לתקוע לדעת הרמב"ם שביאר הגר"ח שהתוכן הוא לשמוע אבל המעשה מצווה הוא לתקוע, ומשו"ה בעינן כוונת שומע ומשמיע לצאת ידי חובה, האם נאמר שיש לאדם חרש לתקוע בשופר כדי לצאת לפחות את המעשה מצווה, אך נראה שיש לחלק כי מעשה מצווה שודאי לא יגרום לתוכם להתקיים א"כ אינו כלל מעשה מצווה כלפי אותו חרש אך כאן בפר"ו בלאו הכי המעשה מצווה אינו בהכרח מוביל לתוכן ובכל זאת יש לו גדרים של עשה שדוחה לא תעשה א"כ אפשר שלא יוכל להפטר ממנו אע"פ שיודע שלא יוכל להגיע לתוכן לבסוף)
שוב ראיתי דברי ר' אלחנן בקובץ הערות סט, כו שהסמיך לזה דברי הנימוק"י בהשבת אבידה, וזה ודאי שאם יודע שלא יכול לגמור המצווה להשיב אבידה לבעליה אינו רשאי לטמא עצמו, וא"כ מבואר שלא כדבריי, אך יש לומר דדווקא פריה ורביה שהעיבור תלוי בידי שמים י"ל שמחוייב במעשה אף אם המעשה לא יביא לתוצאה הרצוייה אך בשאר מצוות כיוון שלא יעשה את תכילת המצווה שוב לא חשיב המעשה כמעשה מצווה, וציין ר' אלחנן לתוס' רי"ד קידושין ע"ח,א שכ' שכיוון שהעיבור בידי שמים אינו והא מה שיש לעשות עשה ועל הביאה הזהירו הבורא, ודו"ק.
ולכאורה צדק חזקיה המלך בטענתו, שהרי כ' במשנ"ב בהל' תעניות שאע"פ שאסור לו לאדם לשמש מיטתו בשני רעבון אם כבר קיים פר"ו מ"מ אם יש לו בנים מחללי שבתות יכול לשמש מיטתו עד שיזכה להוליד בנים שומרי שבת דמסתברא שדיניו חשוכי בנים, וא"כ אפילו אם יעסוק חזקיהו בפר"ו ויוליד בנים אכתי דינו כחשוכי בנים וא"כ אמאי לו להתעסק בזה.
ולכאורה יש לבאר בג' אופנים, ראשית יש לומר שאין כוונת המשנ"ב לומר שדינו כחשוכי בנים לגמרי לומר שלא קיים פריה ורביה כלל, אלא לומר שאע"פ שכבר קיים את המצווה של פר"ו מ"מ אי"ז קיום מלא שהרי כוונת המצווה היא כמבואר בתפילת השל"ה שיעסקו בנים בתורה וישמרו במצוות ומשו"ה בשני רעבון, וכן הוא במאירי פ"ח דעירובין ובמק"א כתבתי מזה , א"כ ראוי לו לקיים את המצווה בבנים שומרי תורה ומצוות ומשו"ה מותר לו לשמש מיטתו בשני רעבון, אבל ודאי שאין לאדם להפטר מן המצווה משום שיצאו ממנו בנים דלא מעלי שסוף סוף גם בהם מתקיימת המצווה כמו שכ' החינוך שהתכלית היא ליישב את העולם וזה מתקיים אף בבנים שאינם הגונים.
עוד יש לומר שישעיהו טען לחזקיה שאע"פ שאם באמת יהיו לו בנים דלא מעלי לא יקיים מצוות פר"ו מ"מ אין לו להמנע מלעסוק בפר"ו משום כך דהא נבואה לרעה חוזרת ומסתמא גם דבר שרואים ברוה"ק יכול לחזור וא"כ יש לו לעסוק בפר"ו ולהרבות ברחמים, וכן באמת בסמוך דיהיב לו ברתיה כי היכא דנפישי הזכויות ועי"ז בעז"ה יהיו בנים מעליא.
אך בטורי אבן בר"ה יז,ב שציין לו רעק"א בגיליון הש"ס לא משמע כן, דהטורי אבן הק' דמבואר בראש השנה שדווקא בציבור אחר שנחתם גזר דינם יכולים לקורעו אבל לא יחיד, והק' הטורי אבן והא חזקיה נקרע גז"ד אחר שנחתם וחזקיה יחיד הוה ושמא תאמר שהיה בי' ימים שבי ראש השנה ליוהכ"פ הא אינו דהא בו בפרק נענה על סנחריב והיה זה בימי ניסן ומפלת סנחריב הייתה בליל פסח. ותי' הטורי אבן או שאני חזקיה דבעל מעשים הוה ונפיש זכותיה או דמלך שאני שיש לו דין כציבור. חזינן דהכא חשיב כגמר דין ולא נבואה לרעה שחוזרת.
עוד יש לומר ע"פ מש"כ הגאון ר' אלחנן וסרמן זת"ע הי"ד בקונטרס דברי סופרים ליישב קו' המנח"ח במצ' א' על דברי התוס' בגיטין ובחגיגה היאך שייך לדון בביאה שעשה דוחה ל"ת והא אין המצווה אלא בלידה ולא בביאה, וביאר ר' אלחנן שיש ב' חלקים בפריה ורביה תוכן המצווה וקיום המצווה, תוכן המצווה הוא להוליד זכר ונקבה אך מעשה המצווה הוא לבוא על אשתו עד שיוליד וא"כ מעשה המצווה אינו בגדר הכשר מצוה אלא הוא חלק מחלקי המצווה ומשו"ה יש בכוחו לדחות לא תעשה. [ושמעתי מהגר"א עוזר שליט"א ראייה נפלאה לזה ע"פ מה שייסד הגר"ח שדרכו של הרמב"ם ברמזים של המצוות שלפני ההלכות לכתוב את תוכן המצוה ובגוף ההלכות לכתוב את משה המצווה, וא"כ בפר"ו ברמזים כתוב להוליד בן ובת, ואילו בגוף ההלכות כתוב לבוא על אשתו עד שיוליד] וא"כ יש לומר שאמר ישעיה לחזקיה שאע"פ שלא יהיה באפשרותך לקיים את תוכן המצווה כיוון שתוכן המצווה הוא בבנים הגונים מ"מ את מעשה המצווה אין בכוחך להפטר ממנו, ומשו"ה יש לך לשאת אשה ולבוא עליה. אך טעון בדיקה האם יש עניין לקיים מעשה מצווה בלי תוכן המצווה. (כגון שופר לתקוע לדעת הרמב"ם שביאר הגר"ח שהתוכן הוא לשמוע אבל המעשה מצווה הוא לתקוע, ומשו"ה בעינן כוונת שומע ומשמיע לצאת ידי חובה, האם נאמר שיש לאדם חרש לתקוע בשופר כדי לצאת לפחות את המעשה מצווה, אך נראה שיש לחלק כי מעשה מצווה שודאי לא יגרום לתוכם להתקיים א"כ אינו כלל מעשה מצווה כלפי אותו חרש אך כאן בפר"ו בלאו הכי המעשה מצווה אינו בהכרח מוביל לתוכן ובכל זאת יש לו גדרים של עשה שדוחה לא תעשה א"כ אפשר שלא יוכל להפטר ממנו אע"פ שיודע שלא יוכל להגיע לתוכן לבסוף)
שוב ראיתי דברי ר' אלחנן בקובץ הערות סט, כו שהסמיך לזה דברי הנימוק"י בהשבת אבידה, וזה ודאי שאם יודע שלא יכול לגמור המצווה להשיב אבידה לבעליה אינו רשאי לטמא עצמו, וא"כ מבואר שלא כדבריי, אך יש לומר דדווקא פריה ורביה שהעיבור תלוי בידי שמים י"ל שמחוייב במעשה אף אם המעשה לא יביא לתוצאה הרצוייה אך בשאר מצוות כיוון שלא יעשה את תכילת המצווה שוב לא חשיב המעשה כמעשה מצווה, וציין ר' אלחנן לתוס' רי"ד קידושין ע"ח,א שכ' שכיוון שהעיבור בידי שמים אינו והא מה שיש לעשות עשה ועל הביאה הזהירו הבורא, ודו"ק.