לישנא דתלמודא

[י. אברהם]

שמעת מינה - שמע מינה
ההבדל ביניהם

כתב בס' הליכות עולם (סוף שער ב): כל היכא דאמרינן שמעת מינה קושיא למקום אחר היא, או למילתא דאמורא, או לבעיא דלא איפשיטא במקומה, קא פריך ותפשוט מהכא. כגון הא דדריש פרק היה קורא [ברכות יג.] שמעת מינה מצות צריכות כוונה, כלומר קשיא לרבא דאמר בר"ה [כח.] התוקע לשיר יצא. ובע"ז פרק השוכר [עא:] גבי משיכה לנכרי אקשינן ותיקנו לי' כליו, שמעת מינה כליו של לוקח ברשות מוכר לא קנה לוקח, כלומר ובעיא היא בפרק המוכר את הספינה [פה:] ולא איפשיטא. ודכותייהו טובא בכוליה תלמודא עכ"ל.

אך המדפיסים שבשו כלל זה בהרבה מקומות בתלמוד והדפיסו ש"מ או שמע מינה במקום שמעת מינה.
ואף בהך דוגמא גופא שהביא בהליכות עולם מברכות יג., אף שם בדפוסים איתא ש"מ.
וכיוצא בזה בב"ק יד: ש"מ לוה ומכר נכסיו, ב"ק לג: ש"מ לוה ומכר מטלטלין, ב"ק לד. ש"מ ב"ח מאוחר, ובכל הנ"ל מצינו בכתבי יד שמעת מינה.

ולפעמים נשמר הגירסא הנכונה ברש"י או בשאר ראשונים, עי' לדוגמא בשבועות לב: ש"מ משביע, וצ"ל שמעת מינה משביע, וכן הביאו ברי"ף ובר"ן כתובות צו., (וכ"ה בכתבי יד של רש"י שם).
ובעירובין עט. שמע מינה מחיצות שאין מגיעות כו', וברש"י כהוגן שמעת מינה.
"ודכותייהו טובא בכוליה תלמודא".

[י. אברהם]

מאי פסקא

מבואר מדברי רש"י בכמ"ק שמפרש: מה זה שאמר?, וכי פסקה למילתיה?!
היינו שמפרש תיבת מאי לעצמה ותיבת פסקא לעצמה, ומפרש תיבת פסקא בלשון תמיה.
בראשונים אחרים משמע שמפרשים מאי פסקא ביחד, ובל' שאלה, למה פסקה (אולי כמו 'אמאי' פסקא, ועי' ר"א מן ההר נדרים לט.)

· גיטין נא. מאי פסקא
פירש"י מאי דעתיה דתנא, וכי פסקא למילתיה וכו'.
· כתובות עו: מאי פסקא
פירש"י בתמיה מאי קאמרת וכו', וכי פסק התנא וכו'.
· עירובין ל: ומאי פסקא
פירש"י בתמיה כלומר מאי האי תירוצא, וכי פסקה תנא למילתיה וכו'.
· ב"מ טו. מאי פסקה
פירש"י מאי פסקא. בתמיה פסקא תנא למלתיה וכו'. וברש"י כת"י: מאי פסקה. מאי האי דקאמר[ת], פסקה בתמיה, פסקה ותנא כו'.

לרש"י דמפרש תיבת פסקא לעצמה, אפשר לפרש קו' הגמ' גם בלי תיבת מאי.
ואכן בב"מ לב: איתא מאי פסקת, וברש"י מאי פסקת. וכי פסקת הדבר וכו', אך ברש"י כת"י ליתא לתיבת 'מאי', ומשמע דלא גריס לי'.
וכן בב"מ לד. בגמ' ומאי פסקא, וברש"י פסקה. פסקת הדבר בכל אדם וכו', משמע דלא גריס 'מאי'.

[י. אברהם]

כל הכי
פירושו: כל כך

ר"ה כד, א - ת"ר ראינוהו ושוב לא ראינוהו אין מעידין עליו, כל הכי חזו לה ואזלי, אמר אביי ה"ק וכו'.
סנהדרין קז, א - כן הבא על אשת רעהו לא ינקה כל הנוגע בה, א"ל כל הכי נטרד ההוא גברא.
שבועות לח, א - ת"ש תן לי פקדון ותשומת יד וגזל ואבידה, תני תשומת יד גזל אבידה, ת"ש תן לי חטין ושעורין וכוסמין, תני שעורין כוסמין, והאי תנא כל הכי שביש תני ואזיל, אלא הא מני וכו'. (בברכות שמים כ' דאולי צ"ל כל הני).

ולפעמים נשתבש בדפוסים לכל היכי:

גיטין עח, ב - רבי אליעזר אומר כל שהוא קרוב לה מלו ובא כלב ונטלו אינה מגורשת, אינה מגורשת כל היכי תינטריה ותיזיל, אלא לאו וכו'. אך בד' וינציא, בגמ' וברש"י, איתא כל הכי (הערת ס' ארים נסי שם)
חולין לח, א - דתנן בהמה דקה שפשטה ידה ולא החזירה פסולה, אימת אילימא בסוף שחיטה כל היכי תיחי ותיזיל, אלא לאו וכו'. ובד' וינציא, בגמ' וברש"י, איתא כל הכי.