מסכת שבת: שורש ופירוש מילת כרמלית

[מיללער]

רש"י ריש מסכת שבת (ג: ד"ה בעי אביי) כתב: כרמלית לשון יערו וכרמלו (ישעי' י, יח - יער גבוה, רש"י שם) שאינו לא הילך תמיד לרבים ולא תשמיש רה"י.

אולם בתוס' (ו. ד"ה כרמלית) הביאו מהירושלמי (פ"א סוף הלכה א') כרמלית תני רבי חייא כרמל, רך מלא (ומל) אינו לא לח ולא יבש אלא בינוני. פי' ה"נ כרמלית אינו לא כרה"י ולא כרשות הרבים.

לפי' הירושלמי נמצא ששורש המלה הוא מלשון כרמל שבמקרא (ולחם וקלי וכרמל - וכמו שפירש רש"י בכריתות ד: לשון רך ומל רך שנמלל) אבל רש"י פירשו מלשון יערו וכרמלו.

לכאורה לפירוש רש"י קשה למה דוקא בחרו בשם כרמלית, ואולי ס"ל שפירוש הירושלמי הוא רק בדרך רמז לפרש למה בחרו בשם זה דוקא, אבל שורש ופירוש המלה הוא מלשון יערו וכרמלו.

ומהו שורש מילת 'כרמלו' שבישעיה?

[אהרן תאומים]

אולי רש"י רצה להסביר את הלשון כרמלית כנוטריקון כרם-לית כרם שהוא "לא" מקום הילוך לרבים "לא" תשמיש רשות היחיד כי הוא כרם מלא בעצים, וראה על פסוק זה במצודות וברש"י וההפניה לפרק לב לפסוק אחר שבכך יובן יותר, וכמו הלשון כרמלו הוא נוטריקון כרם-שלו יערו יער-שלו, ומה שהובא בתוס' מהירושלמי אפשר שרש"י סובר שמאחר שנקראית רשות זה כרמ-לית אמרו שהלשון כרמל גם רומז לענין הבינוני