בגמ', מדבר פארן שפרו ורבו עליה ישראל.
ופירש"י: דכל אחד נתעברה אשתו זכר במצות שובו לכם לאהליכם, ולא ידענא היכא רמיזא.
ומהרש"ל בחכמת שלמה כתב:
ואני אומר ויש הוכחה ברורה מאחר דילפי' גבי חינוך בית המקדש אצל שלמה המלך שמצאו נשותיהם טהורות וכל אחת ילדה זכר , ק"ו במצות מתן תורה וגם שם נאמר וילכו לאהליהם והכא שובו לאהליכם וק"ל.
ובספר הערות למרן הגריש"א בהערות בשולי הדף (אות רעג) העירו על דברי מהרש"ל, וז"ל,
וצ"ב דהרי התם דרשינן מקרא דלאהליהם, שמצאו נשותיהם טהורות, ומאי דאמרי' שנתעברו זכרים, ילפי' לה מדכתיב וטובי לב, וא"כ הכא דלא כתיב טובי לב, מהיכי תיתי דנתעברו זכרים, ואולי יסוד דבריהם, הוא דלא יתכן שיהא דבר ד' (אחר שמחת קבלת התורה) שאמר להם שובו לאהליכם פחות ממה ששלחם שלמה לאהליהם (אחר שמחת חנוכת בית המקדש) שגרם להם להתעבר בזכרים.
ויותר נראה שהרי גם כאן תיכף לאחר מתן תורה אמר הקב"ה "מִֽי־יִתֵּ֡ן וְהָיָה֩ לְבָבָ֨ם זֶ֜ה לָהֶ֗ם לְיִרְאָ֥ה אֹתִ֛י וְלִשְׁמֹ֥ר אֶת־כָּל־מִצְוֹתַ֖י כָּל־הַיָּמִ֑ים לְמַ֨עַן יִיטַ֥ב לָהֶ֛ם וְלִבְנֵיהֶ֖ם לְעֹלָֽם", ומעתה יש לומר ד'למען ייטב' היינו בנים זכרים, וזהו 'ולבניהם אחריהם'. ושוב ראיתי מעי"ז בספר נחלת יעקב יהושע שם.
[ועי' בגמ' ריש ע"ז היכי מפרש לה לקרא לולי חטאו בעגל דהיינו לאותם העומדים על הר סיני, אולם בלא"ה דברי הגמ' אינם עולים בקנה אחד עם דברי רש"י דמבואר דלכו לכם לאהליכם היינו רק שמחת עונה ולא שיוולדו בנים, ועי' מהרש"א כאן].