מפרשי האוצר
חיפוש גוגל בפורום:

"מרגניתא טבא"

הערות, בירורים וחידושים במרחבי התלמודים. לומדי דף היומי וכל חבורות הלומדים
נוטר הכרמים
הודעות: 8173
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm
מיקום: בני ברק

"מרגניתא טבא"

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ג' אפריל 27, 2021 11:04 pm

מפעם לפעם עולים בחכתי בסיעתא דשמיא דברים נפלאים ממש, לאו דווקא מדילי,
לרוב בדברי אגדה ודרוש,
ולא תמיד נמצאת להם מסגרת מתאימה במדורים השונים של הפורום.

הערב, אי"ה, אציגה כאן שנים.

כתב הרמב"ם (הל' מזוזה פ"ו הי"ג):
חייב אדם להזהר במזוזה מפני שהיא חובת הכל תמיד, וכל זמן שיכנס ויצא יפגע ביחוד השם שמו של הקדוש ב"ה ויזכור אהבתו ויעור משנתו ושגיותיו בהבלי הזמן, וידע שאין דבר העומד לעולם ולעולמי עולמים אלא ידיעת צור העולם ומיד הוא חוזר לדעתו והולך בדרכי מישרים, אמרו חכמים הראשונים כל מי שיש לו תפילין בראשו ובזרועו וציצית בבגדו ומזוזה בפתחו מוחזק הוא שלא יחטא שהרי יש לו מזכירין רבים והן הם המלאכים שמצילין אותו מלחטוא שנאמר חונה מלאך ד' סביב ליראיו ויחלצם.

ויש לברר מנין מקורו של הרמב"ם לרעיון נשגב זה במצות מזוזה שכל זמן שיכנס ויצא יפגע ביחוד ד' וכו' ויזכור אהבתו ויעור משנתו.

ובקרית מלך ציין דברי הזוה"ק (רעיא מהימנא פרשת ואתחנן רסג ב):
פקודא למקבע ב"נ מזוזה לתרעיה למהוי כל ב"נ נטיר מעם קודשא בריך הוא כד נפיק וכד עייל ורזא יי' ישמר צאתך ובאך מעתה ועד עולם בגין דרזא דמזוזה איהו קאים תדיר לפתחא ודא איהו פתחא דלעילא ודא איהו דרגא דאקרי שומר לאשתכחא בנטירו, דב"נ לאו איהו נטיר בר נטירו דקודשא בריך הוא דאיהו נטיר תדיר וקאים לפתחא וב"נ לגו, ותו דלא ינשי ב"נ דוכרנא דקודשא בריך הוא לעלמין ודא איהו כגוונא דציצית כמא דאת אמר וראיתם אותו וזכרתם את וגו', כיון דחמי בר נש להאי דוכרנא אדכר בגרמיה למעבד פקודא דמאריה וכו'.

ואולי יש לומר עוד, ובהקדם דהנה לעיל מיניה (פ"ה ה"ד) כתב הרמב"ם:
מנהג פשוט שכותבים על המזוזה מבחוץ כנגד הריוח שבין פרשה לפרשה שדי ואין בזה הפסד לפי שהוא מבחוץ, אבל אלו שכותבין מבפנים שמות המלאכים או שמות קדושים או פסוק או חותמות הרי הן בכלל מי שאין להם חלק לעולם הבא, שאלו הטפשים לא די להם שבטלו המצוה אלא שעשו מצוה גדולה שהיא יחוד השם של הקדוש ברוך הוא ואהבתו ועבודתו כאילו הוא קמיע של הניית עצמן כמו שעלה על לבם הסכל שזהו דבר המהנה בהבלי העולם.

וכתב בכס"מ, וז"ל,
ועל מה שאמר רבינו אבל אלו שכותבים מבפנים שמות המלאכים וכו'. כתב הרמ"ך דבמסכת ע"ז משמע מהא דאמר אונקלוס לגונדא דרומאי כי הקדוש ברוך הוא עושה המזוזה לשמור ישראל מבחוץ. ויש לדחוק דאונקלוס הוא דאמר להו לאחשובינהו לישראל עכ"ל. ואין זו טענה דהא בפרק הקומץ (דף ל"ג:) גבי מזוזה צריך להניחה בטפח הסמוך לר"ה. אמר רב הונא מ"ט כי היכי דתנטריה. לכך צ"ל דאין הכי נמי שהמזוזה שומרת הבית כשהיא כתובה כתקנה לא המלאכים הכתובים בה מבפנים, וגם אין הכוונה בעשייתה לשמור הבית אלא צריך שיכוין לקיים מצות הקדוש ברוך הוא וממילא נמשך שתשמור הבית.

ונראה לבאר גדר השמירה של המזוזה, ולאפוקי משמירה ד'קמיע של הניית עצמן', דהנה בדברי חז"ל שהזכיר הכס"מ על שמירת המזוזה מצינו בכמה מקומות את הפסוקים של מזמור קכא שבתהילים, במנחות (לג, ב): רב חנינא מסורא אומר כי היכי דתינטריה. אמר רבי חנינא בוא וראה שלא כמדת הקדוש ברוך הוא מדת בשר ודם, מדת בשר ודם מלך יושב מבפנים ועם משמרין אותו מבחוץ, מדת הקדוש ברוך הוא אינו כן, עבדיו יושבין מבפנים והוא משמרן מבחוץ, שנאמר ה' שומרך ה' צלך על יד ימינך.
וכן בהאי עובדא דאונקלוס בר קלונימוס הגר בע"ז (יא, א): כי נקטי ליה ואזלי, חזא מזוזתא [דמנחא אפתחא]... ואילו הקדוש ברוך הוא, עבדיו מבפנים והוא משמרן מבחוץ, שנאמר ה' ישמר צאתך ובואך מעתה ועד עולם.

והנה בהך מזמור כתיב: ד' שומרך ד' צלך על יד ימינך, ועי' בשאילתות דרב אחאי גאון (פרשת עקב שאילתא קמה): ומצוה להניחה בשקפא דימין כד עייל שנ' וכתבתם על מזוזות ואומר יי' שומרך יי' צלך על יד ימינך. וכ"ה בפי' ר"י מלוניל במנחות שם.

ובפירוש 'ד' צלך' מובא בספר הק' נפש החיים (שער א פרק ז):
וז"ש דוד המע"ה ה' צלך על יד ימינך. היינו שכמו שנטיית הצל של איזה דבר הוא מכוון רק כפי תנועות אותו הדבר לאן נוטה. כן בדמיון זה כביכול הוא ית"ש מתחבר לנטות העולמות כפי תנועות ונטיית מעשי האדם למטה. וכן מפורש במדרש אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה לך אמור להם לישראל כי שמי אקי"ק אשר אקי"ק. מהו אקי"ק אשר אקי"ק כשם שאתה הוה עמי. כך אני הוה עמך. וכן אמר דוד ה' צלך על יד ימינך. מהו ה' צלך כצלך. מה צלך אם אתה משחק לו הוא משחק לך. ואם אתה בוכה הוא בוכה כנגדך. ואם אתה מראה לו פנים זעומות או מוסברות אף הוא נותן לך כך. אף הקדוש ברוך הוא ה' צלך כשם שאתה הוה עמו הוא הוה עמך ע"כ.

ומעתה נראה שזהו גדר השמירה של המזוזה, דהן אמנם שהמזוזה שומרת והקב"ה שומר, אך גדר שמירת המזוזה היא בבחינת ד' צלך, כאשר האדם "כל זמן שיכנס ויצא יפגע ביחוד השם שמו של הקדוש ב"ה ויזכור אהבתו ויעור משנתו ושגיותיו בהבלי הזמן, וידע שאין דבר העומד לעולם ולעולמי עולמים אלא ידיעת צור העולם ומיד הוא חוזר לדעתו והולך בדרכי מישרים", אזי המזוזה משמרתו באשר ילך ויפנה.

[נכתב ע"פ דברים ששמעתי מפי הגאון רבי אליהו ליברמן שליט"א]

נוטר הכרמים
הודעות: 8173
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm
מיקום: בני ברק

Re: "מרגניתא טבא"

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ג' אפריל 27, 2021 11:05 pm

אגב, הדברים הללו בשם המדרש מובאים גם בספר של"ה באיזהו מקומן (תולדות אדם השער הגדול אות שו; פרשת משפטים תורה אור אות כה), וכן בעבודת הקדש למהר"ם בן גבאי (חלק העבודה פט"ז) ובנפוצות יהודה למוהר"י מוסקאטו דרוש מו, וציינו שמקורו במדרש והזהיר פר' משפטים. וראה בספר אלפא ביתא קדמיתא דשמואל זעירא (ערך דל עמ' תשמ"ז - תשנ"ח).

ומעניין הדבר שבכמה ספרי מוסר מופיע המדרש בנוסח אחר: מה הצל הזה אם אתה מראה לו יד אף הוא מראה לך יד, ואם אתה מראה לו אצבע אף הוא מראה לך אצבע, ראה בספר אור ישראל (אגרת כד ד"ה כידוע) ובספר מדרגת האדם (תיקון המידות פרק ב) ובספר דעת חכמה ומוסר ח"א מאמר קלג.

נוטר הכרמים
הודעות: 8173
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm
מיקום: בני ברק

Re: "מרגניתא טבא"

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ג' אפריל 27, 2021 11:10 pm

ידוע הנידון מתי התחילה ירידת המן לישראל, בט"ו או בט"ז אייר, ונכב"ב.

ועכ"פ ישנם מקורות נכבדים שהמן התחיל לירד כבר בט"ו באייר, באסתר רבה (פרשה ז סימן יא), באייר זכות פסח קטן וזכות המן שניתן להם לישראל בחמשה עשר בו.
ובפירוש רש"י ליהושע (ה, יא) כתב, ממחרת הפסח - יום הנפת העומר שהקריבו עומר תחלה ומז' באדר שמת משה שפסק המן היו מסתפקין עד עכשיו ממן שבכליהם שלקטו בשבעה באדר שנאמר את המן אכלו ארבעים שנה והלא מ' שנה חסר שלשים יום שהרי תחלת ירידת המן בט"ו באייר אמור מעתה בחררה שהוציאו ישראל ממצרים טעמו טעם מן. וכ"כ בפירושו להושע (ג, ג).

ויתכן לומר בדרך דרוש בס"ד, דהנה מצינו דבר נפלא בדברי רבותינו בעלי התוס'. בפי' רבינו חיים פלטיאל פר' לך לך (יז, יא) ונמלתם את בשר ערלתכם... ובפר' זו כל אל"ף בי"ת כתובה רק הט' שיש להיזהר מט' מדות... ונגד ט' חדשים שחייב אדם ללמוד תורה יומם ולילה מט"ו באב עד ט"ו באייר כמניין הריון, והיינו ותהר אותיות תורה. וכן מובא גם בס' פענח רזא ריש פר' תולדות ובס' נחל קדומים להחיד"א שם בשם רבינו אפרים.

וכן הוא בספר חסידים סי' תקסה: וכן להגות בתורה ג' תקופות מט"ו באב של חמה עד ט"ו באייר של חמה וזהו שנאמר (תהלים י"ט ז') ותקופתו על קצותם כלומר חסר תקופת ימים והשאר צריך לעסוק יומם ולילה. אם לומד כל היום בתמוז אינו מחויב ללמוד בלילה כי יום ארוך הוא. ולכך אותיות של תורה ותהר, יעו"ש.

וכן הוא לרוב בספרי הרוקח, בפי' התפילה על ברכת מעריב ערבים ובספר השם עמ' קצב ובספר סודי רזיי ח"א אות ד.

וכן מובא להלכה במג"א בפתיחה לסי' רלח בשם עולת שבת. [ועי' במשנ"ב סי' א ס"ק ט לגבי קימה בחצות].

והיינו כי בט"ו באייר הלילות מתקצרים מאוד, וכבר אין את הזמן לגירסא.

ומעתה יש לומר דלעת כזאת הלא מוכרחים ללמוד ביום, אף שהיום ניתן למלאכה ולרדיפת מזונות ופרנסה, ולזה מרמז ירידת המן היום ט"ו באייר, דלא ניתנה תורה אלא לאוכלי המן, והיה להם הימים לגירסא. ודוק.

סעדיה
הודעות: 1521
הצטרף: ה' אוגוסט 13, 2015 10:43 pm

Re: "מרגניתא טבא"

הודעהעל ידי סעדיה » ג' אפריל 27, 2021 11:43 pm

נפלא ביותר!

להעיר מדברי הגר"ז (סידור הל' ספירת העומר) שקבע את ג' חדשים של לילות קצרים [בהם עלו"ה הוא בחצות הלילה בארצות ההם] מי"ח אייר עד אחר י"ז תמוז.
והרי"ז מתאים לדברי החת"ס (שו"ת יו"ד סי' רל"ג) שהמן התחיל לרדת בי"ח אייר.

נוטר הכרמים
הודעות: 8173
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm
מיקום: בני ברק

Re: "מרגניתא טבא"

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ד' אפריל 28, 2021 12:19 am

יישר כח.

בקשר לדברי החת"ס הנ"ל שמביא הדברים בשם מדרש, וכתב,
ולפי דאי' במדרש שמיום שכלה החררה שהוציאו ממצרי' הלכו ג' ימים בלא לחם ואח"כ ירד המן א"כ הי' הורדת המן ביום ל"ג בעומר וראוי' לעשות לזה זכר טוב אך הוא נגד ש"ס פרק ר"ע ושם הארכתי.

והנה מלבד שכבר רבים וטובים דרשו אחר מדרש זה, איה מקום כבודו, הנה כי כן, מבוארת כאן סתירה גדולה אימתי היתה ירידת המן, וכפי שרמז בעצמו, שהוא נגד דברי הגמ' בשבת הנ"ל, ולא ביאר מאומה.
אכן מצאתי ב'תורת משה' דברים דרוש לל"ב בעומר בסוף הדברים שהחת"ס בעצמו במרוצת דבריו מבאר דבריו, וז"ל,
והמן ירד ג"כ בי"ח אייר שהוא ל"ג בעומר שעד ט"ו אייר היה להם ממה שהוציאו ממצרים, ואין הקדוש ברוך הוא משהה לצדיקים בצרה יותר מג' ימים (מד"ר בראשית צ"א ז'), וירד המן בי"ח שהוא ל"ג בעומר.

נוטר הכרמים
הודעות: 8173
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm
מיקום: בני ברק

Re: "מרגניתא טבא"

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ד' אפריל 28, 2021 6:44 am

עוד משהו מהתקופה האחרונה,
על דרך צחות.

איתא בריש פרק אין עומדין (ברכות לא, א): רב אשי עבד הלולא לבריה, חזנהו לרבנן דהוו קא בדחי טובא, אייתי כסא דזוגיתא חיורתא ותבר קמייהו, ואעציבו.

ובתוס', אייתי כסא דזוגיתא חיורתא - מכאן נהגו לשבר זכוכית בנשואין.

והנה איתא בספר כפתור ופרח לרבי אשתורי הפרחי (פרק ו):
ולצפון הפתח הסגור אשר במזרח שאמרנו עליו שהוא שער שושן כמטחוי קשת, יש בכותלו שני שערים גבוהים מאד בכיפות מחוץ, ודלתותיהם ברזל והם סגורים לעולם, וקורין להם ההמון שערי רחמים. והישמעאלים הורגלו בזה וקורין להם בא"ב אלרחמ"א. ומסתברא שהם אותם שני שערים שעשה שלמה לגמול חסדים אחד לחתנים ואחד לאבלים ומנודים כמו שנזכר מסכת סופרים (פי"ט הי"ב) רבי אליעזר בן הורקנוס אומר ראה שלמה כת של גומלי חסדים ובנה להם לישראל שני שערים אחד לחתנים ואחד לאבלים ומנודים, בשבת היו מתקבצים יושבי ירושלים ועולין להר הבית ויושבין בין שני שערים הללו כדי לגמול חסדים זה לזה. ושמא לזה קורין להם קצת שערי רחמים.

ובפירוש הרד"ל על פרקי דר"א (פרק יז אות ע) הביא הדברים והוסיף "וכתב בספר שבט יהודא (בדברי הקאנסיל רומי שסיפר מעניני בית המקדש) ששער של אבלים היה דלתותיו מן אבני ישפה שחור ושל חתנים היה מזכוכית לבנה. אבל בש"ס אין זכרון לשערים אלו".

והנה מה מאוד מתוק מדבש שלא בכדי שער החתנים היה מזכוכית לבנה, שהרי יש שייכות בין חתן לזכוכית לבנה, וכמבואר בדברי הגמ' בברכות הנ"ל. ושוב ראיתי שכבר זכה בזה בפי' עלי תמר על הירושלמי פסחים פ"ז הי"ב.

ואולם באמת יש להבין מהו סודה של זכוכית לבנה, ומה השייכות לחתן.

אולי יש לומר בדרך צחות, דאיתא בירושלמי סוכה פ"ד ה"ו, ר' יודה בר לקרה בשם ר' שמואל בר נחמן משחרב בה"מ פסק יין קרוש ופסקה זכוכית לבנה מהו זכוכית לבנה שהיתה מתקפלת. וכן הוא במדרש איכה רבה (ד, ד).

וזהו הלימוד מוסר היותר גדול לחתן ולכלה 'שהיתה מתקפלת', זכוכית רגילה זה פלאי פלאים, ויש לזה יופי נפלא, לפעמים יותר מכלי זהב, אבל זה 'נוחין לאבדן', כל נגיעה ומעידה שלא במקום – שבירה לרסיסים, זכוכית לבנה – מתקפלת, וזהו מצרך נדיר מאוד, שכמעט בטל ופסק מאז חורבן בית המקדש ואינו מצוי. [עי' בתוס' בשבת כ, ב ובב"מ כט, ב והרבה ראשונים].

ואיתא במסכת סופרים (פי"ט ה"ט):
ראה שלמה כח של גומלי חסדים, ובנה להם לישראל שני שערים, אחד לחתנים ואחד לאבילים ולמנודים, בשבתות היו מתקבצין יושבי ירושלים, ועולין להר הבית, ויושבין בין שני שערים הללו, כדי לגמול חסדים לזה ולזה, משחרב בית המקדש התקינו שיהיו החתנים והאבלים באים לבית הכנסת, כדי לגמול חסדים לזה ולזה, חתנים לקלסן ולהלוותן לבתיהם.
[ועי' בפרקי דר"א שם].

ומבואר שתפקיד השער לחתנים 'לקלסן', ונראה שזהו הקילוס שהיו אומרים במקום הזה, כמה החתן נח במזגו ו'מתקפל'.

לייטנר
הודעות: 5478
הצטרף: א' אוגוסט 14, 2011 9:42 pm

Re: "מרגניתא טבא"

הודעהעל ידי לייטנר » ד' אפריל 28, 2021 4:51 pm


נוטר הכרמים
הודעות: 8173
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm
מיקום: בני ברק

Re: "מרגניתא טבא"

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ה' אפריל 29, 2021 8:55 am

ייש"כ.

בנושא הראשון בענין המזוזה,
שמעתי מהרה"ג רבי עזריאל שלמה הכהן דיאמנט שליט"א לבאר לפי המובא ברמ"א הל' מזוזה (סי' רפה סעיף ב): י"א כשאדם יוצא מן הבית יניח ידו על המזוזה (מהרי"ל שם ומוכח בעבודת כוכבים דף י"א), ויאמר: ה' ישמר צאתי וכו' (במדרש). וכן כשיכנס אדם לבית, יניח ידו על המזוזה.

ומקור הדברים בספר מהרי"ל (ליקוטים סי' צא): בכל עת כשיצא האדם מפתח ביתו יניח ידו על המזוזה ויאמר: ה' שומרי ה' צלי על יד ימיני, אשר"י. ועוד אמר מהר"ש שיש בגמרא שצ"ל: השם ישמור צאתי ובואי מעתה ועד עולם.

והנה הגרע"א בתשובותיו (קמא סי' נח) כתב "והך מלתא גופא להניח ידו על המזוזה אין לו מקור בש"ס רק בש"ע בהג"ה בשם מהרי"ל". אולם כבר העירו שכבר נתפרש במוסגר ברמ"א ובדרכי משה ובדרישה ובביאור הגר"א שהמקור הוא מדברי הגמ' בע"ז הנ"ל בעובדא דאונקלוס שהניח ידו על פתח המזוזה. [ועי' בשו"ת באר משה ח"ב סי' צח).

ומעתה יש לומר שזה מקורו של הרמב"ם לרעיון זה ש"יפגע ביחוד השם... ויזכור אהבתו ויעור משנתו ושגיותיו בהבלי הזמן, וידע שאין דבר העומד לעולם ולעולמי עולמים אלא ידיעת צור העולם".

נוטר הכרמים
הודעות: 8173
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm
מיקום: בני ברק

Re: "מרגניתא טבא"

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ג' מאי 11, 2021 10:50 pm

מצו"ב ספר 'טומוס של ברכות'

פרי עמלי על פרק כיצד מברכין,
ובו הרבה דברי חפץ,
סיימתי לערכו היום בס"ד.
קבצים מצורפים
כיצד מברכין.pdf
(2.39 MiB) הורד 47 פעמים

נוטר הכרמים
הודעות: 8173
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm
מיקום: בני ברק

Re: "מרגניתא טבא"

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ג' מאי 11, 2021 10:51 pm

התפילה המובאת בשל"ה (מסכת תמיד פרק נר מצוה) המכונה 'תפילת השל"ה', ונוהגים לאומרה בערב ראש חודש סיון,

בדברי השל"ה מבואר טעם לאמירתה בער"ח סיון דייקא, וכמדומה שאין שמים על לב. "ולבי אומר, שעת רצון לתפילה זו בערב ראש חודש סיון, הוא החודש שבו נתנה התורה, ואז נקראים בנים לה' אלהינו".
והיינו שביציאת מצרים זכו למדרגת עבדים, כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים, ובמתן תורה זכו למדרגת בנים.

וכן כתב בשפ"א (בהר תרסא):
בפסוק כי לי בנ"י עבדים. פי' לי לשמי שבנ"י הם עבדים שלא ע"מ לקבל פרס ואיתא בזוה"ק שיש בחי' בנים ועבדים ע"ש באורך. והנה בחי' עבדים זכו בנ"י ביצ"מ כמ"ש עבדי הם אשר הוצאתי. ובחי' בנים זכו בקבלת התורה. וב' אלו מתחדשין ביום השבת. בחי' זכור ושמור. מוח ולב עבודה בלב. ולכן יש ב' לבבות כי בחי' עבד יש עובד ע"מ לקבל פרס ויש עבד לשמו ית'. וזה הרבותא לי בנ"י עבדים לי לשמי. וע"ז העבודה מבקשין וטהר לבנו לעבדך באמת. וזהו הטהרה בימי הספירה להיות העבודה לשמו ית' בלי תערובת פסולת. ואח"כ זוכין בחג השבועות לבחי' בנים בחי' זכור. מוח הבן ממוח האב. ובזה לא שייך שינוי והיא עבודה מיוחדת רק לבנ"י בנים אתם.


וכבר נמצא כן להדיא בדברי חז"ל במדרש משלי (ו, א; ילקו"ש רמז תתקלח): ומנין שנקראו ישראל בנים, שנאמר בני בכורי ישראל (שמות ד כב), שבכרו מעשים טובים לפני הר סיני.

נוטר הכרמים
הודעות: 8173
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm
מיקום: בני ברק

Re: "מרגניתא טבא"

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ג' מאי 11, 2021 10:58 pm

ר"ח סיון.

א]
מענינו המיוחד של יום זה, מלבד היותו ראש החודש שניתנה בו תורה, עוד זאת שעל יום זה נאמר (שמות יט, א), בַּחֹ֙דֶשׁ֙ הַשְּׁלִישִׁ֔י לְצֵ֥את בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֖ל מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם בַּיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה בָּ֖אוּ מִדְבַּ֥ר סִינָֽי, כדאיתא בשבת (פו, ב), אמר רבא דכולי עלמא בראש חדש אתו למדבר סיני, כתיב הכא ביום הזה באו מדבר סיני, וכתיב התם החדש הזה לכם ראש חדשים, מה להלן ראש חדש, אף כאן ראש חדש.

ונראה להרגיש בענין זה, דהנה למדנו בפסיקתא דרב כהנא (פיסקא יב - בחדש השלישי), וז"ל, ביום הזה באו מדבר סיני. וכי ביום הזה באו, אלא כשתהא למד דברי לא יהו בעיניך ישנים אלא כאילו היום ניתנה תורה, ביום ההוא אין כת' כן, אלא ביום הזה.

ובדומה לזה איתא בתנחומא (פרשת יתרו סימן ז), בן זומא אומר מה כתיב בחדש השלישי, ביום ההוא [אין כתיב כאן אלא ביום הזה] כאילו ביום הזה באו מדבר סיני, כל יום שאתה עוסק בתורה, הוי אומר כאילו ביום הזה קיבלתיה מסיני, ואומר היום הזה ה' אלהיך מצוך לעשות וגו'.

וכן ברש"י כאן, מהו ביום הזה, שיהיו דברי תורה חדשים עליך כאלו היום נתנו.

הרי לנו שיום זה של ר"ח סיון הוא בנין אב ללמד לנו על כל יום ויום מימות השנה, שבו ניתנה תורה, ובזכות גילוי זה אנו זוכים מדי יום לקבלת התורה מחודשת!

ב]
ונראה עומק הביאור בזה, דאמנם אף כי לא ביום זה באו בגופם להר סיני, אלא קודם לכן, מ"מ מוכרח מלשון המקראות דביום זה היתה נחשבת ביאתם כביאה, שבאו בהכנה לקבל את התורה כראוי, ויעוי' לר"צ הכהן בספר פרי צדיק שהאריך בזה לפי דרכו.

ובאמת מצינו נפלאות משגב יום זה, דאיתא בבעל הטורים על אתר, ביום הזה באו מדבר סיני. על אותו יום שנאמר למשה (ג, יב) תעבדון את האלהים על ההר הזה.
[ובספר המנהגים (קלויזנר) סי' קלא: מראש חדש סיון עד אחר אסרו חג של שבועות אין נופלין ואין אומרים בשבת צדקתך, לפי שמר"ח סיון מתחיל מצות הגבלה].

ועוד איתא במדרש אגדה (בובר, פרשת נח פרק ח סי' א-ד), ויזכור אלהים את נח. ומה זכירה היתה שם, ביאת ישראל להר סיני לקבל התורה, לפי שבסוף חדש אייר שלמו ארבעים יום של ירידת גשמים וק"נ של תגבורת המים, לפי שמרחשון וטבת ואדר היו חסרים: וישכו המים. מלמד שנתמלאו המים חמה ובקשו לשבר התיבה, וזכר הקדוש ברוך הוא ביאת בניו לסיני לקבל התורה, שנאמר ביום הזה באו מדבר סיני ואיזה, זה יום שעשה הקדוש ברוך הוא נסים לנח ואין לשון וישכו אלא שכיכת חמה, כדכתיב וחמת המלך שככה. ותנח התיבה. זה סיון שהיה ששי לכסליו שבו פסקו הגשמים מלירד.

הרי לנו שביום זה נפסק המבול לירד על הארץ, והביאור הוא שהרי התורה היא זו שמחזיקה את העולם, ולכן באשר יום זה הוא יום של קבלת התורה (בזכות עצמו, עוד טרם הקבלה בפועל בחג השבועות) הרי יומא קא גרים לישובו של עולם ובנייתו מחדש בהפסקת ירידת מי המבול.

ג]
וראה זה מצינו בדברי רש"י (הושע ג, ג), מענין הכתובים שם דמיירי מחשבונות של הקב"ה עם כנסת ישראל, ובתוך דבריו כתב עה"פ וָאֹמַ֣ר אֵלֶ֗יהָ יָמִ֤ים רַבִּים֙ תֵּ֣שְׁבִי לִ֔י לֹ֣א תִזְנִ֔י וְלֹ֥א תִֽהְיִ֖י לְאִ֑ישׁ וְגַם־אֲנִ֖י אֵלָֽיִךְ, וז"ל, וגם אני אליך - אנכי ה' אלהיך. ואשר עשה שני חשבונות מחמשים יום אחד לסוף חומר ואחד לסוף לתך כנגד המן שירד להם לסוף ל' יום בט"ו באייר ומשם לחמשה עשר יום מנין סאין של לתך, ביום הזה באו מדבר סיני בר"ח סיון.

מבואר דמר"ח סיון ישנו חשבון נפרד על אכילת המן, אף שבודאי ירידת המן היתה גם לאחר מכן, ובע"כ דאת המן אח"כ אכלו בזכות קבלת התורה שהתחילה כבר ביום זה, ולחם זה אינו 'לחם חסד' כמו מה שקבלו קודם לכן, אלא בדין הוא שיהיו העוסקים בתורה אוכלים לחם שמים, וזהו כעין דאיתא בפסחים (קיח, א), אמר רבי יהושע בן לוי: הני עשרים וששה הודו כנגד מי, כנגד עשרים וששה דורות שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו, ולא נתן להם תורה, וזן אותם בחסדו.

וחזינן להדיא כמש"נ, שביום זה כבר נחשבו כמו שקיבלו התורה, הבט נא וראה לשון ספר כל בו (סימן עד) המדבר מענין הכנסת התינוק בראשונה לבית הספר, וז"ל, 'וכשמתחיל ללמוד תורה מתחילין לו תורת כהנים בספר ויקרא, ועושין לו סעודה של שמחה לפי שדומה לאביו כאלו מקריבו לפני הר סיני כדכתיב 'ביום הזה באו מדבר סיני', אמרה תורה כל יום ויום יהיו בעיניך דברי תורה כאלו היום ניתנו כדכתיב 'ביום הזה' ולא כתוב ביום ההוא, ומה שמאכילין אותו פירות ומיני מגדים זכר למעדנים שנתעדנו ישראל במדבר כגון מן ובאר ושליו, ומה שלשין בו חלות בדבש וחלב, זכר לויניקהו דבש מסלע, וכתיב דבש וחלב תחת לשונך.

ולכאורה צ"ב, מה שייכי כאן מן ובאר ודבש וכו' שזכו במדבר. אמנם זה מבואר לפי דברי בעה"ט הנ"ל דמיום ר"ח סיון כבר נתקיימה התכלית של יציאת מצרים, שעל אותו יום נאמר למשה תעבדון את האלהים על ההר הזה, וכל אלו המתנות זכו בזכות קבלת התורה, ודוק.

נוטר הכרמים
הודעות: 8173
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm
מיקום: בני ברק

Re: "מרגניתא טבא"

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ה' מאי 13, 2021 11:15 pm

דברים שעלו בידי היום בס"ד בביאור חידושו של מהר"י וייל
שמי שמתענה ביו"ט אסור לו לבשל לאחרים.

חושבני שיש כאן הרבה 'מציאות' בענין.
קבצים מצורפים
מהרי וייל.docx
(25.15 KiB) הורד 20 פעמים

נוטר הכרמים
הודעות: 8173
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm
מיקום: בני ברק

Re: "מרגניתא טבא"

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ו' מאי 21, 2021 6:13 pm

על דברי מהרי"ו הנ"ל נוספו דברים,
אקוה בס"ד לפרסם מאמר מסודר באחד הקבצים התורניים אי"ה.

------

ומן היבול של היום, בנוגע לפרשתן.


מנהג אמירת יישר כח לכהנים על נשיאת כפים


מובא בספר מטה אפרים (סי' תקצב סעיף יא):
והצבור מתכוונים לפקוד את הש"ץ והמקרא ותוקע בפקידות שלום ואומרים להם אשר כח, וכן לכהנים כשחוזרים למקומן מן הדוכן, והוא כהחזקת טובה על הברכה או התפלה והתעסקות במצוה כללית השייך לצבור נגד זה הצבור חפיצים בברכה לברך אותם ויוסיפו אומץ כח בעבודת השם. ואשר הוא לשון אומץ וחיזוק בלשון הכתוב אשרו חמוץ.

מנהג זה של אמירת 'יישר כח' לכהנים בירידתם מן הדוכן לאחר נשיאת כפיהם לא נזכר בספרי הקדמונים, ומופיע רק בספרי האחרונים שתוך כדי אזכור המנהג תמהו עליו וחיפשו לו מקור.

בהגהות הרש"ש על המשניות שביעית (פ"ד מ"ב):
בש"א אין אוכלין פרות שביעית בטובה כו'. הן לפי הגי' שלפנינו בעדיות פ"ה והיא גי' הראב"ד שם צ"ל גם הכא בדברי ב"ש אלא בטובה. ובזה יישבתי המנהג שאומרים לכהנים אחר ירידתם מן הדוכן ישר כחכם. אשר רבים לעגו ע"ז כיון שהם מצווים בכך. ועוברים בג' עשין אם לא יברכו. דהא ה"נ מצווים הבעלים להפקיר ואפ"ה מותר להחזיק להם טובה לכ"ע.


בשו"ת בית מרדכי (ח"ב סי' יט) כבר העיר: בדבריו אלה של הרש"ש אין תירוץ על השאלה. לבד המשנה בשביעית הוא מביא עובדא נוספת שלפעמים מחזיקים טובה ואומרים יישר כח גם במקום שמקבל ה"יישר כח" רק מילא את חובתו וקיים מצוה. אבל לא מצאנו בדבריו תשובה על השאלה: למה מודים ב"יישר כח" לכהנים אחרי שברכו את העם.

בבית מרדכי מביא את דברי הראי"ה קוק בסידורו "עולת ראיה" (ח"א עמ' רפה) שביאר "שמפני שהיא (ברכת כהנים) מיוחדת בזה מכל העבודות שבמקדש שאין בה קבלת פרס של הנאה לכהן, וזהו מקור מנהגם של ישראל לומר יישר כח לכהנים ברדתם מנשיאת כפים".

והשיב על דבריו בתרתי: א. מצות ברכת כהנים אינה כשאר העבודות שבמקדש. היא נוהגת בכל מקום ובכל זמן ומוטלת על הכהנים בני אהרן כשליחי ה' לברך בשמו במקדש ובמדינה את עמו ישראל (במדבר ו, כג; דברים י, ח). ועוד בזמן שבית המקדש היה קיים היו הכהנים מברכים את העם לא במקדש בלבד, כי אם גם במדינה (סוטה פ"ז, מ"ו ותמיד פ"ז, מ"ב).
ב. בתו"כ פרשת שמיני, על הפסוק וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם: "באותה שעה זכה במתנות כהונה וזכה בנשיאת כפים לו ולדורותיו עד שיחיו המתים". ומפרש הראב"ד שם: "באותה שעה זכה במתנות כהונה וזכה בברכת כהנים לו ולדורותיו, פ', כדכתיב בסדר שופטים וזה יהיה משפט הכהנים מאת העם וכו' ונתן לכהן הזרוע הלחיים והקבה, ראשית דגנך וכו' כי בו בחר ה' אלקיך וכו' לשרת בשם ה' וכו'. אי זהו שרות שהיא בשם ה', הוי אומר זו ברכת כהנים, נמצא שבשכר אשר מברכים את ישראל זכו במתנות כהונה שבגבולין". לפי פירושו של הראב"ד עשר מתנות הכהונה שבגבולין לפי החלוקה שבברייתא (בבא קמא קי, ב) הן הפרס לכהנים על ברכת הכהנים שבמקדש ובמדינה.

הבית מרדכי מציע טעם מדיליה, מכיון שמצות ברכת כהנים היא מצוה של רשות ואפשר היה לו לכהן לצאת מבית הכנסת קודם ברכת רצה וכיוצא בזה ולא לברך את העם, ובכל זאת לא לעבור על מצות עשה שבתורה, ולכן מודים ומאשרים כוחם. טעם זה הובא בעוד מספרי זמנינו.

טעם נוסף רצו לומר מפני הקיום של 'באהבה', "אך כיון שצריך שיהיו באהבה זה לזה, ולזה צריך שיתאמץ לברך באהבה, אומר יישר כחך שבירכת באהבה, ומכיר בזה שנעשה לו טובה מהכהנים". (שו"ת תשובות והנהגות ח"ה סי' מט).

בנוסח אחר שמעתי מפי הרה"ג ר' שלמה טננבוים שליט"א, לפי מה שמובא בביאור הלכה בהקדמה לסי' קכח: כתב בספר חרדים (פ"ד סי' יח) מ"ע לברך כהן את ישראל שנאמר כה תברכו את בני ישראל וישראל העומדים פנים כנגד פני הכהנים בשתיקה ומכוונים לבם לקבל ברכתם כדבר ה' הם נמי בכלל המצוה עכ"ל. והביאוהו האחרונים.
הרי לנו שהכהנים בברכתם מזכים את הציבור לא רק בברכתם, אלא גם בקיום מצותם המוטלת עליהם 'להתברך', ועל כך מגיע יישר כח מיוחד.
אולם נראה שקשה לנטות מההסבר שכותב המטה אפרים עצמו, "והוא כהחזקת טובה על הברכה או התפלה והתעסקות במצוה כללית השייך לצבור נגד זה הצבור חפיצים בברכה לברך אותם ויוסיפו אומץ כח בעבודת השם".

ולפי טעם זה באמת הסימוכין של הרש"ש למנהג זה מן המשנה בשביעית אינם ענין לכאן, ולכאורה שם חיזוק ואימוץ ידי מפקירי פירות שביעית הוא מחומת גודל הנסיון הכרוך בכך.

ויתכן שה'יישר כח' המיוחד למפקירי שביעית יובן על רקע המנהג לומר לאדם הזורע או חורש בשדה דברי ברכה לחיזוק פעולתו, ראה בירושלמי שביעית פ"ה ה"ד: וחרנא אמר איישר. וברמב"ם הל' שמיטה ויובל (פ"ח ה"ח): מחזיקין ידי עכו"ם בשביעית בדברים בלבד, כגון שראהו חורש או זורע אומר לו תתחזק או תצליח וכיוצא בדברים אלו, מפני שאינם מצווין על שביתת הארץ, ובמדרש שמות רבה פרשת בשלח כ, י): אמרו לפעלא טבא יישר כחך. ובחידושי הרד"ל וז"ל, לפעלא טבא, לפועל ואומן שעשה מלאכה אומרים לו יישר כחך שכן היה דרכם לומר איישר כמ"ש בירושלמי סוף פ"ה דשביעית.

ועל כן נוהגים לומר את אותו ה'יישר כח' לאלו שמפקירים פירותיהם ואינם עובדים את עבודת השדה בבחינת 'יישר כחך ששיברת'.

ואכן כאשר נתחקה אחר מנהג זה, נמצא אותו בעיקר בספרי הפוסקים בחוצה לארץ,
ראה במשנה ברורה (סי' קכח ס"ק ס): ועכשיו שהמנהג לומר לכהנים בירידתם מן הדוכן יישר מהנכון שלא ירדו הכהנים מהדוכן עד לאחר שיסיים הש"ץ קדיש כדי שלא יתבטלו הכהנים והעם מעניית איש"ר ושאר אמנים עי"ז כמו שמצוי.

וראה עוד בתשובות רבי יצחק אלחנן (מכון ירושלים תש"ע; סימן ג) שמזהיר ככל דברי המשנ"ב ביתר אריכות ובתוקף רב:
אזהרה אל הכהנים בסיום ברכת כהנים. מודעת זאת לכל, גודל אזהרת חז"ל והספרים הקדושים במצות אמירת אמן יהא שמיה רבא, ואמן, ולהפך ח"ו בחומר המבטלם, והנה ראינו אשר בהימים הנוראים וימים טובים, אשר הכהנים העולים על הדוכן חוזרים הכהנים מדוכנם טרם גמר הש"ץ הקדיש של תפלת הצבור מיד אחר דוכנם, והצבור מהדרים בחזירתם ליישר כחם בעד דוכנם, וכל זה הוא בעת אמירת הש"ץ את הקדיש ומבטלים עי"ז מלענות אמן יהא שמיה רבא, ואמן אחר הקדיש. לכן הנני מבקש את הכהנים, שבל ימהרו לשוב מדוכנם עד אחר שיגמור הש"ץ את הקדיש שאחר החזרת הש"ץ, ולא יגרמו ח"ו מכשול להצבור, ובזכות זה נזכה לראות בשוב הכהנים לעבודתם ולמשמרותם בבי"א.


ונראה שברכת ה'יישר כח' נהגה דווקא במקומות בהם הברכה היתה נדירה ומעוררת התרגשות, מאחר שנהגה רק בימים נוראים ובשלש רגלים, והיה זה מעין ברכת ה'יישר כח' המיוחדת שקיבלו גם שליחי הציבור והבעל תקיעה והמקריא וכו', ודווקא בארץ ישראל שנהגו לישא כפיהם בכל יום לא נהגו כן.

[ומה גדולה ההטעיה שבדברי ספר פסקי תשובות כאן הערה 222: "ובס' מקור הברכה בשם זקני ירושלים דהבית יוסף (בסוף הסימן) כבר בירך את כהני אר"י שכתב וישר כוחם של בני א"י שנושאין כפיים בכל יום"].

צופה_ומביט
הודעות: 839
הצטרף: ד' אפריל 29, 2015 5:26 pm

Re: "מרגניתא טבא"

הודעהעל ידי צופה_ומביט » א' מאי 23, 2021 7:28 pm

לגבי מה שהובא לעיל לשון הרמב"ם בהלכות מזוזה פ"ו הי"ג:

חייב אדם להזהר במזוזה מפני שהיא חובת הכל תמיד, וכל זמן שיכנס ויצא יפגע ביחוד השם שמו של הקדוש ב"ה ויזכור אהבתו ויעור משנתו ושגיותיו בהבלי הזמן, וידע שאין דבר העומד לעולם ולעולמי עולמים אלא ידיעת צור העולם, ומיד הוא חוזר לדעתו [=לדעת את צור העולם] והולך בדרכי מישרים


דוק כמה דומה לשונו כאן ללשונו בסוף הלכות שמיטה ויובל:

כל איש ואיש מכל באי העולם אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להבדל לעמוד לפני יי לשרתו ולעובדו [=ומטרת הכל היא] לדעה את יי, והלך ישר כמו שעשהו האלהים ופרק מעל צוארו עול החשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם הרי זה נתקדש קדש קדשים ויהיה יי חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים


והוא מובן ופשוט, כי הרמב"ם מאריך במורה הנבוכים שידיעת ה' היא מטרת כל המצוות והעבודה, והיא והמביא אליה הם אותם המישרים שיש ללכת בהם בעולם הזה, והיא בעצמה היא שכר העולם הבא הקיים לעולם ולעולמי עולמים.

צופה_ומביט
הודעות: 839
הצטרף: ד' אפריל 29, 2015 5:26 pm

Re: "מרגניתא טבא"

הודעהעל ידי צופה_ומביט » א' מאי 23, 2021 8:13 pm

בענין אמירת יישר כוח לכהנים והטעם שכתב המטה אפרים, יש לבארו על פי דברי החינוך במצוה זו, מצוה שעח:

"משרשי המצוה. שחפץ השם בטובו הגדול לברך עמו, על ידי המשרתים החונים תמיד בבית השם וכל מחשבתם דבקה בעבודתו ונפשם קשורה ביראתו כל היום [ועל כן הם כמייצגים של ה' בעולם], ובזכותם תחול הברכה עליהם [על ישראל] ויתברכו כל מעשיהם ויהי נעם השם עליהם.

ואל תתמה לאמר ולו חפץ השם בברכתם [של ישראל] יצו אותם את הברכה ואין צורך בברכת הכהנים [ובאמת הלוא ה' הוא המברך את ישראל. כמפורש בתורה "ושמו את שמי על בני ישראל – ואני אברכם. ומדובר בזה בהרבה מדרשים].

כי כבר הקדמתי לך פעמים רבות כי בכח הכשר מעשינו תחול הברכה עלינו, כי ידו ברוך הוא פתוחה [הוא מצדו הוא מקור תמידי של שפע, אבל המקבל צריך להיות ראוי. וזאת בתרתי: א.] לכל שואל [למי שמעמיד עצמו כמקבל, בא בהכנעה ומכיר בתלותו בקב"ה, כי המשפיע צריך מקבל כדי להשפיע לו. ב.] בהיותו מוכשר ומוכן לקבלת הטוב. ועל כן כי בחר בנו מכל העמים ורצה שנזכה בטובו, הזהירנו וצוונו [בשני הדברים האלה: א.] להכין מעשינו ולהכשיר גופינו במצוותיו, להיותנו ראויים אל הטוב. [ב.] גם ציוונו בטובו הגדול לבקש ממנו הברכה, [והיות שהקב"ה אינו גוף ולא דמות הגוף, וצריך מעשה ממש של בקשה ושאלה, לכן] ושנשאל אותה על ידי המשרתים הטהורים [שהם מייצגיו כנ"ל, באשר הם דבקים בו באמת כל הזמן, והם מרכבה לשכינתו], כי כל זה יהיה זכות לנפשותינו ומתוך כך נזכה בטובו".

עכ"ד.

בדברי החינוך מתבארים קודם כל דברי החרדים שהובא לעיל, שישראל המתברכים הם בכלל המצוה, כאשר הם "עומדים פנים כנגד פני הכהנים בשתיקה ומכוונים לבם לקבל ברכתם כדבר ה'", וכמובא בתרגום שיה"ש עה"פ "זאת קומתך דמתה לתמר" שישראל עומדים מול הכהנים ופניהם כבושות בקרקע, וכל זה להראות הכנעה ותלות והזדקקות אל הברכה, דבזה מבקשים ישראל את הברכה מהכהנים [= מהקב"ה], כמש"כ החינוך, שרק כך תחול הברכה עליהם ויוכלו הכהנים באמת לברך את ישראל ותחול ברכתם. ומצורף לזה המנהג [משנ"ב קכח סקל"ח] שגם כאשר עולים כהנים לדוכן מבקשים ישראל [הש"ץ בשם כולם] מהקב"ה את הברכה, או"א ברכנו בברכה המשולשת וכו'.

ולפי זה אפשר להבין, שהרי אותה הזדקקות ותלות והכנעה ובקשת הברכה מהכהנים - יש לחוש אותה באמת, ולא רק לעשות ניהוג והצגה, וממילא נראה שמתבטא הדבר לא רק בשעת הברכה עצמה, דמהכ"ת תפסיק התחושה וההזדקקות לכהנים ברגע שהתברכנו מהם, אלא כשם שביקשנו מהכהנים את הברכה לפניה - כך אנו מודים להם עליה לאחריה. וכל זה הוא בכלל אותה בקשת הברכה מהכהנים שרק על ידה תחול ברכתם כדברי החינוך.

נוטר הכרמים
הודעות: 8173
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm
מיקום: בני ברק

Re: "מרגניתא טבא"

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » א' מאי 23, 2021 10:38 pm

ייש"כ הרב צופה ומביט,
על ההוספות הנפלאות.

נוטר הכרמים
הודעות: 8173
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm
מיקום: בני ברק

Re: "מרגניתא טבא"

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ג' מאי 25, 2021 9:04 am

כדבר בעתו, וכהשלמה נאותה למה שדובר לעיל,
הנני להעתיק כאן רשימה שכתבתי על מנת לאמרה היום אי"ה ב'סעודת הודאה' זוטא
לחברי הכולל שלנו.

כתיב במיכה (ו, ו-ז): בַּמָּה֙ אֲקַדֵּ֣ם ד' אִכַּ֖ף לֵאלֹהֵ֣י מָר֑וֹם הַאֲקַדְּמֶ֣נּוּ בְעוֹל֔וֹת בַּעֲגָלִ֖ים בְּנֵ֥י שָׁנָֽה: הֲיִרְצֶ֤ה ד' בְּאַלְפֵ֣י אֵילִ֔ים בְּרִֽבְב֖וֹת נַֽחֲלֵי־שָׁ֑מֶן הַאֶתֵּ֤ן בְּכוֹרִי֙ פִּשְׁעִ֔י פְּרִ֥י בִטְנִ֖י חַטַּ֥את נַפְשִֽׁי.

מלשון הכתוב אנו למדים כמה גדולה החובה שלנו כלפי הקב"ה, אולם אגב גררא אנו שומעים ג"כ את ההשוואה 'אלפי אילים רבבות נחלי שמן', ומנגד, 'בכורי' ו'פרי בטני'.

מזה קרוב לחודש ימים שאנו מרגישים את החובה הגדולה להודות לד' "אספרה שמך לאחי בתוך קהל אהללך", "אודה ד' מאוד בפי בתוך רבים אהללנו", ולא איסתייעא מילתא. בתחילה היה זה בגדר 'איך יערב לנו אכול ושתה', ואחר כך היינו עסוקים בימי ההגבלה ובהכנה למתן תורה, וחשבנו ליום מועד, את יום היארצייט לרבינו חיים מוואלאז'ין זצוק"ל, מאתיים שנה לסילוקו של אבינו רועינו נהורא דעלמא, שדלים המילים לתאר את אשר יש לנו בזכותו.

ובאמת אין לנו שום השגה והגדרה, ולא ידענו את האיש הגדול והנורא הזה ואת שיחו הספר הקדוש המלא וגדוש בסתרי תורה, ורק נאמר כמה הרגשות והארות לפי ערכנו.

ואולי נעיז לומר, על משקל המעשה הידוע על מרן המשגיח ר' יחזקאל זצוק"ל שתיאר את המהפכה שחלה בו לאחר ששמע שיחה מאת הסבא מקלם זצוק"ל והתבטא: לאחר אותה שיחה הרגשתי שאני נהפך לאדם אחר, הרגשתי שהתפילין שלי לא תפילין, הציצית שלי לא ציצית, והאמונה שלי לא אמונה'.

כך נאמר אנו בדידן, לאחר לימוד ועיון בספר הקדוש 'נפש החיים', ההרגשה היא שאנו נהפכים לאדם אחר, התורה שלנו היא תורה אחרת!, היא זו שמקיימת ומחריבה את העולמות העליונים! וכמו שיתבאר מעט בדברינו להלן, כך גם התפילה שלנו, וכל מעשה דיבור ומחשבה שלנו.


ואגב אציין מה שנודעתי בימים האחרונים שהגאון הגדול נשיא ישראל רבי אליהו חיים מייזל זצוק"ל, נולד בשנת תקפ"א עוד בחיי חיותו של רבינו, אך הברית מילה היה בתמוז אחר פטירתו, וקראו אותו אליהו חיים, ע"ש רבינו הגר"א וע"ש רבינו, והצירוף הזה מרגש מאוד, שכבר לפני מאתיים שנה כך חיו והרגישו.

[ומן הסתם היו עוד במשך השנים, וכדוגמת נכד רבינו, הגאון רבי אליהו חיים שפירא זצ"ל בנו בכורו של הג"ר ישראל איסר זצ"ל].


------

עה"פ בתהילים (לב, ז): אַתָּ֤ה סֵ֥תֶר לִי֘ מִצַּ֪ר תִּ֫צְּרֵ֥נִי רָנֵּ֥י פַלֵּ֑ט תְּס֖וֹבְבֵ֣נִי סֶֽלָה, פירש האלשיך, וז"ל,
יש בני אדם שלא ישבחו את ה' רק בראותם מלחמה וצרה ונצולו ממנה, דרך משל אם יהלך איש לארץ רחוקה ויבואו עליו לסטים אחוזי חרב וחנית וינצל מחרבם, יודה לה' חסדו וימלא פיו תהלתו, אך אם הדרך ההוא ילך איש ולא יפגענו שטן ולא פגע רע לא ישלם תודות, באומרו כי הדרך סלולה ובטוחה מאנשי דמים, ונהפוך הוא, כי הלא זה הטיב לו ה' יותר מהראשון, כי זה גם הצילו ה' מראות ברע וצער, מה שאין כן לראשון כי אחזתו רעד ויגיע עד שערי מות. ועל הסוג השני נאמר (תהלים קלו ד) לעושה נפלאות גדולות לבדו, כפירוש רבותינו ז"ל (נדה לא א) שאין בעל הנס מכיר בנסו אלא ה' לבדו והנצול לא ידע מאומה. אמר דוד אתה סתר לי כלומר נסתר ממני שאיני רואה את הצר, אחלה פניך תצרני שהוא הסוג השני כי לא אראנו. ושמא תאמר לא אכיר בנסיי ולא אודה את ה', לא כן הוא, כי אם אז אשלם תודות ורני של פלטה תסובבני סלה, כאילו אתה בהצילך אותי מסבבני מה'רני פלט' שאשירה לך.

והרחיב יותר בתיאור וביאור בפירושו עה"ת ריש פר' צו.

ובספר ביאורי רבי חיים מוואלאז'ין (עמ' ק) מובא עדות איש מפי איש שהגרז"ר בענגיס זצוק"ל היה רגיל למסור פירוש זה בשם הגר"ח מוואלאז'ין.

וכבר תיארנו את עומק ה'אתה סתר לי' ו'אין בעל הנס מכיר בניסו' שחשנו והרגשנו תוך כדי הנסים הגלויים שנודעו לי רק אח"כ, ובשעת המאורעות היינו בבחינת 'אני ישן על מיטתי', ולא ידענו מאומה, וגם אח"כ הקב"ה ברוב רחמיו נסך עלינו תרדמה של שטות שלא נדאג ולא יפוג לבנו מרוב חרדה. הודו לד' כי טוב.

וכפי הנראה, שגם בננו נ"י בסיעתא דשמיא, בשעת מעשה חווה את כל המאורע בלי להבין את המשמעות הקשה ר"ל, וכך היה יותר נקל לצאת מתוך ההפיכה מבחינה נפשית, ד' יחזקהו ויאמצהו, ואך טוב וחסד ירדפוהו, ונזכה לראותו צומח ופורח בחצרות בית ד' עד דלאילנא רברבא יתעביד.

-------

רבינו ראש הכולל שליט"א ייחד דברים נפלאים על לשון הרמב"ם בהלכות מזוזה (פ"ו הלכה יג):
חייב אדם להזהר במזוזה מפני שהיא חובת הכל תמיד, וכל זמן שיכנס ויצא יפגע ביחוד השם שמו של הקדוש ב"ה ויזכור אהבתו ויעור משנתו ושגיותיו בהבלי הזמן, וידע שאין דבר העומד לעולם ולעולמי עולמים אלא ידיעת צור העולם ומיד הוא חוזר לדעתו והולך בדרכי מישרים.

והנה לפי פשוטו מבינים ש'ידיעת צור העולם' היינו השרשת האמונה בבורא עולם, אולם האירוני להקבלה מדהימה בין לשון הרמב"ם בהלכותיו כאן לבין לשון הרמב"ם הידוע בסוף הלכות שמיטה ויובל:
ולא שבט לוי בלבד אלא כל איש ואיש מכל באי העולם אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להבדל לעמוד לפני יי לשרתו ולעובדו לדעה את יי והלך ישר כמו שעשהו האלהים ופרק מעל צוארו עול החשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם הרי זה נתקדש קדש קדשים ויהיה י"י חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים.

ההקבלה היא הן בחלק של השגת הישרות, "והולך בדרכי ישרים" כנגד "והלך ישר כמו שעשאו האלקים", והן בידיעת ד', "ידיעת צור העולם" אל מול "לדעה את ד'", ובשני המקומות מודגש ענין הנצחיות "לעולם ולעולמי עולמים", וביטול ואפסיות הבלי העולם, "הבלי הזמן" וה"חשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם".

והנה ידיעת ד' המדוברת בהל' שמיטה ויובל בודאי אינה ידיעת והשרשת האמונה לחוד, בשביל זה אין צריכים להיות כשבט לוי, להבדל לעמוד לפני ד' לשרתו ולעובדו, ולפרוק מעל צוארו עול חשבונות רבים, אלא בודאי הכוונה לדעת ד', חיבור עם ד', וזה בעיקר באמצעות לימוד התורה, וכן עבודת ד' בקרבנות או בתפילה באופן של דביקות מוחלטת וחיבור ללא שום חציצה ומניעה.

ונמצא שדברי הרמב"ם בהל' שמו"י מפיצים אור נגוהות על דבריו בהל' מזוזה מהו המושג של ידיעת ד', וגם מובן עומק השייכות של ידיעה וחיבור כזה עם יחוד ד', כאשר אדם מפנים וחי בהכרה מוחלטת שכל העולם סביבו הוא הבל עולמים, אין לו שום קיום, והדבר הקיים היחיד הוא החיבור לצור העולם וידיעת ד', כשבודאי החלק המרכזי של ידיעת ד' הינו ע"י לימוד התורה, וגם ע"י עבודת הקרבנות ותפילה ועשיית רצון ד' בקיום המצוות.

ובדברי הרמב"ם למדנו שאדם שחי במהלך כזה, "הרי זה נתקדש קדש קדשים".

ובאמת הרי בספר נפש החיים למדנו שעצם מציאות לב האדם – איש ישראל היא קדש הקדשים, וכלשון קדשו (שער א פרק ד):
גם על זאת יחרד לב האדם מעם הקדש שהוא כולל בתבניתו כל הכחות והעולמות כולם... שהן המה הקדש והמקדש העליון. והלב של האדם אמצעיתא דגופא הוא כללית הכל נגד הבית ק"ק אמצע הישוב אבן שתיה. כולל כל שרשי מקור הקדושו' כמוהו ורמזוהו ז"ל במשנה פ' תפלת השחר יכוין את לבו כנגד בית ק"הק . א"כ בעת אשר יתור האדם לחשוב בלבבו מחשבה אשר לא טהורה בניאוף ר"ל. הרי הוא מכניס זונה סמל הקנאה בבית ק"הק העליון נורא בעולמות העליונים הקדושים ח"ו. ומגביר ר"ל כחות הטומאה והס"א בבית ק"הק העליון. הרבה יותר ויותר ממה שנגרם התגברות כח הטומאה ע"י טיטוס בהציעו זונה בבית ק"הק במקדש מטה. וכן כל חטא ועון אשר כל איש ישראל מכני' בלבו ח"ו אש זרה. בכעס או שארי תאוות רעות ר"ל. הלא הוא ממש כענין הכתוב (ישעיה סד) בית קדשנו ותפארתנו אשר וגו' היה לשריפת אש. הרחמן ית"ש יצילנו. וז"ש השם ליחזקאל (מג) את מקום כסאי גו' אשר אשכן שם בתוך בני ישראל לעולם ולא יטמאו עוד בית ישראל שם קדשי גו' בזנותם גו'. עתה ירחקו את זנותם גו' ושכנתי בתוכם לעולם.

ומה נוראים ומרטיטים דבריו של רבינו בפי' 'רוח חיים' עמ"ס אבות פרק קנין תורה בביאור 'באימה ביראה', וז"ל,
כי איך לא יאחזנו חיל ורעדה בהעלותו אל לבו שאפילו הכהן גדול לא היה לו רשות להכנס לפנים לבית קדשי הקדשים, רק ביום הכפורים, מחמת ששם היתה עיקר השראת השכינה, אם כן עתה שבתוך ד' אמות של הלכה שאמרו חז"ל ששם השכינה שורה, בודאי צריך ללמוד ביראה, ולא יסור דעתו ח"ו לדברים בטלים!.

וכך אמר רבינו הדרכי שמואל זצוק"ל "בהקדמה לספר נפש החיים מאריך בנו ר' איצל'ה זצוק"ל איך היה רבינו חיים מוואלאז'ין זי"ע מדגיש תמיד את ענין הענוה, והגר"ח עצמו שהיה מפורסם בגודל ענוותנותו הנוראה, עמד והזהיר בספר נפש החיים (שער א פרק ד): "וזאת תורת האדם כל איש ישראל, אל יאמר בלבו ח"ו כי מה אני ומה כחי לפעול במעשי השפלים שום ענין בעולם, אמנם יבין וידע ויקבע במחשבות לבו שכל פרטי מעשיו ודבוריו ומחשבותיו כל עת ורגע, לא איתאבידו ח"ו, ומה רבו מעשיו ומאד גדלו ורמו שכל א' עולה כפי שרשה לפעול פעולתה בגבהי מרומים בעולמות וצחצחות האורות העליונים".

-------

ניהדר לקמייתא, נראה כי חלק עיקרי מחובת ההודאה על החיים, החיים בעצמם, וכל החיים יודוך סלה, היא לדעת ולהבין מה זה החיים, "ויעור משנתו ושגיותיו בהבלי הזמן, וידע שאין דבר העומד לעולם ולעולמי עולמים אלא ידיעת צור העולם", וכפי שהורגלנו לשמוע שיש את ה'חיים האמתיים', וזהו הבסיס והיסוד לכל התעלות וגדלות בחיבור לידיעת ד'. הקב"ה יעזור שנזכה לזה, ונהיה כולנו אנחנו וצאצאינו יודעי שמו ית' ולומדי תורתו לשמה.

והנה חז"ל בסוף ברכות אמרו פתח בכבוד אכסניה, ואנו נחתום בכבודה, הנה לכאורה יש להעיר, מהו שכתב הרמב"ם על היחיד המיוחד שנדבו לבו ונשאו מדעו להיבדל וכו' שהוא נתקדש קדש קדשים, והרי בדברי רבינו הנפש החיים למדנו שלבו של כל אדם מכווון כנגד בית קדשי הקדשים.

אולם הביאור פשוט וא"צ לפנים, בלבו של כל אדם מישראל ישנה נקודה פנימית של בית קדשי הקדשים, אולם מאז חטא עץ הדעת הרי זה מעורבב ופגום בתערובת של טוב ורע, חשכות וגסות הגוף והתאוות וכו', ומי אשר זכה להיבדל מעל כל אלו ולהיות ישר כפי שעשאו האלקים, וכפי שפירשו דהיינו כפי שעשאו האלקים דייקא כאדם הראשון קודם החטא, והישרות של הלב ללא העקמומיות (לא נבראו רעמים אלא לפשט עקמומיות שבלב) היא נקודת קדש הקדשים, וככל שהאדם נבדל הוא מעצים את הנקודה הזאת.

ככל שהאדם "נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להבדל לעמוד לפני ד' לשרתו ולעובדו לדעה את ד' והלך ישר כמו שעשהו האלהים ופרק מעל צוארו עול החשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם", כך באותה מידה "הרי זה נתקדש קדש קדשים".

אחי ורעי, חברי המקום הגדול והקדוש הזה זכינו למקום שהוא במדרגה גבוהה של 'להבדל לעמוד לפני ד'' לפי מושגי דורינו, ולשרת בבית קדשי הקדשים, כאשר משתדלים בתכלית ללמוד ולהתפלל ברציפות ובשלימות הראויה, בלי לפגום ח"ו, "לפעול פעולתה בגבהי מרומים בעולמות וצחצחות האורות העליונים". אנו מכירים טובה ומוקירים את ההטבה הנצחית הזאת שאין לה קץ ושיעור.

---------

צופה_ומביט
הודעות: 839
הצטרף: ד' אפריל 29, 2015 5:26 pm

Re: "מרגניתא טבא"

הודעהעל ידי צופה_ומביט » ג' מאי 25, 2021 1:00 pm

בהמשך לדברים, עוד יש להוסיף ולדקדק בלשון הרמב"ם בשני המקומות, שבהלכות שמיטה ויובל הוא "מעלה קומה" את כל הביטויים כולם.


בהלכות מזוזה: והולך בדרכי מישרים. [ב"דרכים" ישרות, ובמה שהוא היושר בלי לפרט מהו ומה מקורו].
בהלכות שמיטה ויובל: והלך ישר כמו שעשהו האלהים. ["ישר" בעצם, והוא היושר שבו בראו אלקים, היושר האלוקי].

בהלכות מזוזה: ויעור משנתו ושגיותיו בהבלי הזמן. [מתעורר משינה, ההבל מיוחס לעולם ולזמן, כמין מציאות של הבל].
בהלכות שמיטה ויובל: ופרק מעל צוארו עול החשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם. [פרק מדעתו ובכוח, ההבלים מבוררים שהם דמיונות האדם, ולא שזו מציאות העולם].

בהלכות מזוזה: דבר העומד לעולם ולעולמי עולמים אלא ידיעת צור העולם. [הדבר הנצחי הוא ידיעת ה', הנקרא כאן לא בשמו אלא "צור העולם", הניכר מתוך מציאות העולם. הנצחיות מוזכרת בהקשר העבודה].
בהלכות שמיטה ויובל: נתקדש קדש קדשים ויהיה יי חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים. [הנצחיות מוזכרת בהקשר השכר, לא רק הוא יודע את ה' אלא ה' עמו ולחלקו, ה' מוזכר בשמו הנכבד, וכמובן הביטוי "נתקדש קודש קודשים" שכולו רק כאן].

והיסוד והסיבה הוא כי:

בהלכות מזוזה: חייב אדם להזהר במזוזה מפני שהיא חובת הכל תמיד, וכל זמן שיכנס ויצא יפגע ביחוד השם שמו של הקדוש ב"ה ויזכור וכו'. [זהו מינימום שבו מחויבים כולם, הפגיעה בו היא מקרית בכניסה ויציאה לענייניו, והיא מעוררת זיכרון הדברים].
בהלכות שמיטה ויובל: נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להבדל לעמוד לפני יי. [מדובר בכל יחיד ויחיד המתעורר מעצמו, נדבת רוח פנימית, הבנה של מדעו את הענין, הוא עושה פעולה אקטיבית של "להיבדל" מהבלי העולם (שלילה) – "לעמוד לפני ה'" (חיוב)].


א"כ שני לימודים למדנו מהשוואת לשון הרמב"ם בשני המקומות:

א. בשניהם, חובת המינימום של כל יחיד, והתעלות היחיד המעולה – מדובר על אותו הדבר בדיוק. אותם יסודות ובאותו סדר. זה לבדו כבר יסוד מרעיש ביותר. לשני הכיוונים, ובעיקר זה של חובת/עבודת המינימום של כל יחיד. [והבן].

ב. חסידות היחיד המעולה הופכת את אותם היסודות עצמם – לבעלי איכות [ולכאורה עד כדי מהות] אחרת לגמרי. יש כאן הגדרה נפלאה מהי חסידות.


כך נ"ל בס"ד מתוך קריאת הרמב"ם. כמובן שיש עוד להתבונן לחדד ולהעמיק. יעזרנו ה'.

נוטר הכרמים
הודעות: 8173
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm
מיקום: בני ברק

Re: "מרגניתא טבא"

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ש' מאי 29, 2021 11:14 pm

בסעודת ההודאה שהוזכרה לעיל, נשא דברים נלהבים ראש הכולל הג"ר אליהו ליברמן שליט"א, וביקש לעורר על גודל הזכות והחובה שכל אחד יקבל על עצמו ללמוד מסכת אחת ממסכתות הש"ס ביסודיות, ויחזור עליה פעם אחר פעם עד שיהיה בקי בה כדבעי ותהא שגורה בפיו, והיא תהיה מנגינתו כל היום, תורה דיליה.

בדבריו הזכיר את דברי התיקוני זוהר בהקדמה (יד ב): ובגין דצדיקייא אינון ככוכבים וכל חד אית ליה כוכב בגין דא אוקמוהו קדמאין כל צדיק וצדיק אית ליה עולם בפני עצמו וכל מאן דזכה להלכה חד ירית עלמא חד כל שכן מאן דזכה למסכתא חדא או לתרין או לשתין דאתמר בהון ששים המה מלכות דכל מסכתא מטרוניתא איהי בגרמה זכאה איהו מאן דירית לה בהאי עלמא.

ומנה כמה וכמה מיני תועלת שישנם ע"י קנין זה.

וכבר העירו שהדברים באו ערוכים ומסודרים בלשון קדשו של רבינו החפץ חיים בספר 'תורת הבית' פרק ו, ונצטט עיקרי הדברים:

"בפרק זה יבואר איזה הנהגה טובה בענין ד"ת
אמנם באמת מן הנכון שכל אחד יהיה בקי באיזה מסכת בע"פ או איזה סדר משניות ויהיה זה תועלת לכמה דברים.
א) ראשון לכל שבזה יתקיים מה שאמר הכתוב והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך דפשוטו הוא שיהיה ד"ת חרות על לבו ונאמר בישעיה עם תורתי בלבם ואיתא באדר"נ פ"כ ר"ח סגן הכהנים אומר כל הנותן ד"ת על לבו מבטלין ממנו הרהורי חרב הרהורי רעב (ר"ל שאינו צריך לעלות על דעתו להרהר יראת חרב שזה נאמר על עון ביטול תורה כאמור והבאתי עליכם חרב נוקמת נקם ברית ואין ברית אלא התורה כדאיתא בשבת דף ל"ב וכן א"צ לירא פן ירעב ללחם ככתוב בתורה אם בחוקותי תלכו [דהיינו שתהיו עמלים בתורה כדאיתא בספרא והובא בפרש"י] וגו' ואכלתם לחמכם לשבע) הרהורי שטות הרהורי זנות הרהורי יצה"ר וכו' (ור"ל מה שהיצה"ר מסיתו לשארי עונות ומדות רעות) כי היצה"ר אינו שורה אלא בלב פנוי מן החכמה שם הוא קובע דירתו ויושב בין שני מפתחי הלב כמו שאחז"ל והכונה שאינו שומר מקומו המיוחד לו לשמאל דהיינו לפתותו רק לעבירות כמו שנאמר לב חכם לימין ולב כסיל לשמאל אלא הוא יושב בינתיים ועושה כל מה שביכלתו אם יכול לפתותו לעבירה כדרכו מה טוב ואם רואה שדבריו לא יהיו נשמעין לו לעבירה הוא מקרב עצמו לצד ימין ונכנס לו בתוך מצותיו דהיינו שמכניס בלבו איזה פניה של גאוה וקינטור וכדומה ואם גם זה לא יוכל לפעול אצל האדם עכ"פ מפיל עליו עצלות וכדומה שלא יעשה המצוה מתוך האהבה והשמחה וכאמור תחת אשר לא עבדת את ד' אלהיך בשמחה ובטוב לבב וגו'.
ב) שעי"ז יהיה נקל לו לקיים מה שאמר הכתוב ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך וכנ"ל כי פעמים רבות מפני הקור או סיבה אחרת מתעצל לילך לביהמ"ד גם פעמים רבות מצוי שיכבה הנר בליל שבת וכאשר יש לו מסכת או איזה סדר הוא לומד בע"פ ובפרט כשהוא בדרך שאי אפשר לו ללמוד מתוך ספר ויקיים ובלכתך בדרך.
ג) ידוע מה דאיתא בזוה"ק האי מאן דירית מסכת חדא ירית עלמא חדא ומובן לכל כי ירית מסכת לא נקרא כ"א כאשר בקי בה היטב וקנוי לו בנפשו וכן משמע בע"ז דף י"ט שצריך לחזור על לימודו כמה פעמים עד שיהיה שגור בפיו.
ד) איתא בפסחים דף נ' רב יוסף בריה דריב"ל איתנגיד (גוע ופרחה רוחו) כי הדר א"ל אבוה מאי חזית א"ל כו' ושמעתי שהיו אומרים אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו, זה בודאי אינו נקרא כ"א כשהוא בקי בה בע"פ.
ה) צריך האדם להתבונן ומה אם הוא לומד רק איזה ד"א ידוע הוא שהוא מקיים בזה מ"ע וכל העושה מצוה אחת קונה לו פרקליט אחד עאכ"ו כשהוא לומד מסכת כמה פעמים עד שנעשה בקי בה בע"פ כמה היא מליצה עבורו למעלה להצילו מן הגיהנם ומכל כחות הרעים הרודפים להנפש ולהעלותו לכל טוב לצרור בצרור החיים את ד' אלהיו ועיין במנורת המאור שמביא בשם מדרש תנחומא מעשה נורא מאחד שלמד כל ימיו מסכת חגיגה".

[ויעו"ש עוד דברים נוראים ובהג"ה, וראה עוד בשמירת הלשון ח"א שער התורה פ"ו ובחומת הדת פ"ו בהג"ה].

וכך הוסיף הגר"א שליט"א להמריץ ולמשוך את הציבור למעשה לבחור כל אחד את המסכתא 'שלו' ולהתחיל, ולא לנטוש את המסכת מדי יום ויום, לכל הפחות בשיעור מועט.
הדברים נכנסו ללבי, וערכתי מחשבות עם עצמי, איזו מסכת הכי מתאימה לי, העברתי את השמות לנגד עיני, ומכמה טעמים נראתה לי מסכת סוטה המסכת המיועדת, אך לא בשלה בתוכי עדיין ההחלטה, וכך זה התמהמה קצת ונדחה כדרכם של דברים.

ביום חמישי בלילה, שבתי מחתונה של קרוב משפחה דרך רחוב עזרא, שלא כהרגלי מחמת איזו סיבה הארכתי את הדרך בעיקוף משמעותי, ואזי אני רואה למולי עומדים על המדרכה שני אנשים, כאשר לצידם רכב חונה, חלקו על המדרכה וחלקו על הכביש, והינו פתוח לרווחה. שמתי לב שהם מחלקים משהו, ונעצרתי לרגע, ואזי פונה אלי אחד מהם ואומר לי, 'זה בשבילך, מסכת סוטה'.

הייתי המום והגבתי לו, מהיכן אתה יודע", הוא לא הבין את המשמעות ואמר לי, אתה יכול לקחת עוד מסכת כרצונך.

לי זה הספיק האיתות מן השמים.

ובמה מדובר? חוברת שנקראת "השיטה לזכירת הש"ס, שיטת הסימנים", מיזם מיוחד שמופק ללא קבלת פרס ע"י אנשים יקים מהישוב 'שבי שומרון'.

מגופת חבית
הודעות: 184
הצטרף: ד' אוגוסט 07, 2019 9:58 am

Re: "מרגניתא טבא"

הודעהעל ידי מגופת חבית » א' מאי 30, 2021 6:52 am

נוטר הכרמים כתב:מנהג אמירת יישר כח לכהנים על נשיאת כפים

יש לציין [הודפס בסוף הררי קדם ח''א, ובהשערה שהוא כבר באיזה חלק מגד גבעות עולם
הק.jpg
הק.jpg (62.59 KiB) נצפה 790 פעמים

סמל אישי של המשתמש
אהרן תאומים
הודעות: 1542
הצטרף: ב' יולי 30, 2018 9:15 am
מיקום: מאנטריאל קנדה
שם מלא: אהרן פרנקל תאומים
יצירת קשר:

Re: "מרגניתא טבא"

הודעהעל ידי אהרן תאומים » א' מאי 30, 2021 7:02 am

כתיבה מושקעת ורעינות יפים וסיפור ההשגחה פרטית ברמז למסכתא יפה מאוד

נוטר הכרמים
הודעות: 8173
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm
מיקום: בני ברק

Re: "מרגניתא טבא"

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » א' מאי 30, 2021 8:36 am

הרב מגופת חבית,
דבריך משלימים את הוספת הרב צופה ומביט לעיל,
תשו"ח.

לייטנר
הודעות: 5478
הצטרף: א' אוגוסט 14, 2011 9:42 pm

Re: "מרגניתא טבא"

הודעהעל ידי לייטנר » א' מאי 30, 2021 5:11 pm

נוטר הכרמים כתב:בסעודת ההודאה שהוזכרה לעיל, נשא דברים נלהבים ראש הכולל הג"ר אליהו ליברמן שליט"א, וביקש לעורר על גודל הזכות והחובה שכל אחד יקבל על עצמו ללמוד מסכת אחת ממסכתות הש"ס ביסודיות, ויחזור עליה פעם אחר פעם עד שיהיה בקי בה כדבעי ותהא שגורה בפיו, והיא תהיה מנגינתו כל היום, תורה דיליה.

בדבריו הזכיר את דברי התיקוני זוהר בהקדמה (יד ב): ובגין דצדיקייא אינון ככוכבים וכל חד אית ליה כוכב בגין דא אוקמוהו קדמאין כל צדיק וצדיק אית ליה עולם בפני עצמו וכל מאן דזכה להלכה חד ירית עלמא חד כל שכן מאן דזכה למסכתא חדא או לתרין או לשתין דאתמר בהון ששים המה מלכות דכל מסכתא מטרוניתא איהי בגרמה זכאה איהו מאן דירית לה בהאי עלמא.

ומנה כמה וכמה מיני תועלת שישנם ע"י קנין זה.

וכבר העירו שהדברים באו ערוכים ומסודרים בלשון קדשו של רבינו החפץ חיים בספר 'תורת הבית' פרק ו, ונצטט עיקרי הדברים:

"בפרק זה יבואר איזה הנהגה טובה בענין ד"ת
אמנם באמת מן הנכון שכל אחד יהיה בקי באיזה מסכת בע"פ או איזה סדר משניות ויהיה זה תועלת לכמה דברים.
א) ראשון לכל שבזה יתקיים מה שאמר הכתוב והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך דפשוטו הוא שיהיה ד"ת חרות על לבו ונאמר בישעיה עם תורתי בלבם ואיתא באדר"נ פ"כ ר"ח סגן הכהנים אומר כל הנותן ד"ת על לבו מבטלין ממנו הרהורי חרב הרהורי רעב (ר"ל שאינו צריך לעלות על דעתו להרהר יראת חרב שזה נאמר על עון ביטול תורה כאמור והבאתי עליכם חרב נוקמת נקם ברית ואין ברית אלא התורה כדאיתא בשבת דף ל"ב וכן א"צ לירא פן ירעב ללחם ככתוב בתורה אם בחוקותי תלכו [דהיינו שתהיו עמלים בתורה כדאיתא בספרא והובא בפרש"י] וגו' ואכלתם לחמכם לשבע) הרהורי שטות הרהורי זנות הרהורי יצה"ר וכו' (ור"ל מה שהיצה"ר מסיתו לשארי עונות ומדות רעות) כי היצה"ר אינו שורה אלא בלב פנוי מן החכמה שם הוא קובע דירתו ויושב בין שני מפתחי הלב כמו שאחז"ל והכונה שאינו שומר מקומו המיוחד לו לשמאל דהיינו לפתותו רק לעבירות כמו שנאמר לב חכם לימין ולב כסיל לשמאל אלא הוא יושב בינתיים ועושה כל מה שביכלתו אם יכול לפתותו לעבירה כדרכו מה טוב ואם רואה שדבריו לא יהיו נשמעין לו לעבירה הוא מקרב עצמו לצד ימין ונכנס לו בתוך מצותיו דהיינו שמכניס בלבו איזה פניה של גאוה וקינטור וכדומה ואם גם זה לא יוכל לפעול אצל האדם עכ"פ מפיל עליו עצלות וכדומה שלא יעשה המצוה מתוך האהבה והשמחה וכאמור תחת אשר לא עבדת את ד' אלהיך בשמחה ובטוב לבב וגו'.
ב) שעי"ז יהיה נקל לו לקיים מה שאמר הכתוב ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך וכנ"ל כי פעמים רבות מפני הקור או סיבה אחרת מתעצל לילך לביהמ"ד גם פעמים רבות מצוי שיכבה הנר בליל שבת וכאשר יש לו מסכת או איזה סדר הוא לומד בע"פ ובפרט כשהוא בדרך שאי אפשר לו ללמוד מתוך ספר ויקיים ובלכתך בדרך.
ג) ידוע מה דאיתא בזוה"ק האי מאן דירית מסכת חדא ירית עלמא חדא ומובן לכל כי ירית מסכת לא נקרא כ"א כאשר בקי בה היטב וקנוי לו בנפשו וכן משמע בע"ז דף י"ט שצריך לחזור על לימודו כמה פעמים עד שיהיה שגור בפיו.
ד) איתא בפסחים דף נ' רב יוסף בריה דריב"ל איתנגיד (גוע ופרחה רוחו) כי הדר א"ל אבוה מאי חזית א"ל כו' ושמעתי שהיו אומרים אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו, זה בודאי אינו נקרא כ"א כשהוא בקי בה בע"פ.
ה) צריך האדם להתבונן ומה אם הוא לומד רק איזה ד"א ידוע הוא שהוא מקיים בזה מ"ע וכל העושה מצוה אחת קונה לו פרקליט אחד עאכ"ו כשהוא לומד מסכת כמה פעמים עד שנעשה בקי בה בע"פ כמה היא מליצה עבורו למעלה להצילו מן הגיהנם ומכל כחות הרעים הרודפים להנפש ולהעלותו לכל טוב לצרור בצרור החיים את ד' אלהיו ועיין במנורת המאור שמביא בשם מדרש תנחומא מעשה נורא מאחד שלמד כל ימיו מסכת חגיגה".

[ויעו"ש עוד דברים נוראים ובהג"ה, וראה עוד בשמירת הלשון ח"א שער התורה פ"ו ובחומת הדת פ"ו בהג"ה].

וכך הוסיף הגר"א שליט"א להמריץ ולמשוך את הציבור למעשה לבחור כל אחד את המסכתא 'שלו' ולהתחיל, ולא לנטוש את המסכת מדי יום ויום, לכל הפחות בשיעור מועט.
הדברים נכנסו ללבי, וערכתי מחשבות עם עצמי, איזו מסכת הכי מתאימה לי, העברתי את השמות לנגד עיני, ומכמה טעמים נראתה לי מסכת סוטה המסכת המיועדת, אך לא בשלה בתוכי עדיין ההחלטה, וכך זה התמהמה קצת ונדחה כדרכם של דברים.

ביום חמישי בלילה, שבתי מחתונה של קרוב משפחה דרך רחוב עזרא, שלא כהרגלי מחמת איזו סיבה הארכתי את הדרך בעיקוף משמעותי, ואזי אני רואה למולי עומדים על המדרכה שני אנשים, כאשר לצידם רכב חונה, חלקו על המדרכה וחלקו על הכביש, והינו פתוח לרווחה. שמתי לב שהם מחלקים משהו, ונעצרתי לרגע, ואזי פונה אלי אחד מהם ואומר לי, 'זה בשבילך, מסכת סוטה'.

הייתי המום והגבתי לו, מהיכן אתה יודע", הוא לא הבין את המשמעות ואמר לי, אתה יכול לקחת עוד מסכת כרצונך.

לי זה הספיק האיתות מן השמים.

ובמה מדובר? חוברת שנקראת "השיטה לזכירת הש"ס, שיטת הסימנים", מיזם מיוחד שמופק ללא קבלת פרס ע"י אנשים יקים מהישוב 'שבי שומרון'.

"אנשים יקים"...
בחורי ישיבת שבי שומרון

סמל אישי של המשתמש
אהרן תאומים
הודעות: 1542
הצטרף: ב' יולי 30, 2018 9:15 am
מיקום: מאנטריאל קנדה
שם מלא: אהרן פרנקל תאומים
יצירת קשר:

Re: "מרגניתא טבא"

הודעהעל ידי אהרן תאומים » א' מאי 30, 2021 6:12 pm

לייטנר כתב:
נוטר הכרמים כתב:ובמה מדובר? חוברת שנקראת "השיטה לזכירת הש"ס, שיטת הסימנים", מיזם מיוחד שמופק ללא קבלת פרס ע"י אנשים יקים מהישוב 'שבי שומרון'.

"אנשים יקים"...
בחורי ישיבת שבי שומרון

לא הבנת שנשמט לו ה"ר"?! כיוון לכתוב אנשים יקרים

נוטר הכרמים
הודעות: 8173
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm
מיקום: בני ברק

Re: "מרגניתא טבא"

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » א' מאי 30, 2021 7:26 pm

אכן כן, אנשים יקרים, (וזו בעיה במקלדת),
ומי שדן לכף זכות המקום ידינהו לכף זכות.

לייטנר
הודעות: 5478
הצטרף: א' אוגוסט 14, 2011 9:42 pm

Re: "מרגניתא טבא"

הודעהעל ידי לייטנר » א' מאי 30, 2021 10:24 pm

כבר שנים לא ראיתי את החוברות, ודומני שראש הישיבה חתום עליהם בצורה ברורה.
מניח שלפרגן ב'בחורי ישיבה' זה היה קשה מדי, אז הסתפקת ב'אנשים יקרים'.

נוטר הכרמים
הודעות: 8173
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm
מיקום: בני ברק

Re: "מרגניתא טבא"

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ד' יוני 02, 2021 9:56 pm

ביצה כב, א

בפירוש רבינו חננאל:
איתיביה בקעת כו' ושני ליה האי ר' יהודה היא כי קאמינא אסורא אליבא דרבנן. ומצאנו חלוקת ר' יהודה ורבנן ביוה"כ רבנן הוו אמרי אם היה כ"ג זקן או איסטניס מחמין לו חמין ומטילין לתוך הצונן כדי שתפוג צינתן ותניא ר' יהודה אומר עששיות של ברזל היו מרתיחין מערב יוה"כ ומטילין בצונן כדי שתפוג צינתן אמר רב ביבי שלא הגיע לצירוף אביי אמר אפילו תימא הגיע לצירוף לר' יהודה דבר שאין מתכוין מותר.

ובהערות לפי' רבינו חננאל מהדורת מכון נווה אשר תשנ"ו כתב הגר"ד מצגר שליט"א (הערה 125): דברי רבינו כאן לכאורה אין להם ביאור לשם מה הביא הך פלוגתא דר"י ורבנן, וגם לכאורה אין ר"י חולק על רבנן אלא מפרש דהא דתנן ביומא לא, א דמחמין לו חמין אין הכוונה שהיו מחממין מים אלא עששיות של ברזל היו מחמין מערב יוה"כ וכו', ראה באוצה"ג ליומא שם וצ"ע.

שוב הראה לי ידידי הרב שבתי דב רוזנטל שליט"א מכתב מהאדר"ת להגר"ח ברלין שכתב על דברי הר"ח הנ"ל "צללתי במים אדירים להבין דעת קדושים ולא העליתי בידי מאומה, ונפלאתי על הגאון האדיר מהר"ש הכהן מוילנא שיחי' שהוא הגיה כל פירוש הר"ח ואיך עבר ע"ז בשתיקה".

הר"ד מצגר במאמר המוסגר מוסיף לשער כי אין זה מדברי ר"ח ולא רק מפני הקושי שבהם וסתימתם אלא מפני צורת הבאתם, כי דרכו של ר"ח להביא קושיא ותירוץ כשהוא משתמש בלשונות ואקשינן ופרקינן והדומה להם, ואילו כאן מביא את דבריהם של רב ביבי ואביי מבלי להקדים הקושיא שהם באים לתרץ. ודוק בזה. יעו"ש.

ומעניין להיווכח שכנראה כתוצאה ממכתב האדר"ת לרבי חיים ברלין כותב ר' חיים ברלין תמיהה זו במכתב לידידו רבי מרדכי פרידמן, הלא היא בשו"ת נשמת חיים סי' נז: ישים נא עינו בפירוש רבינו חננאל... אולי ה' עם ידידי שי' לעמוד על כוונת רבינו חננאל מטה בזה, ומה ענין זה לזה. והמגיהים העלימו עין, והניחו הדברים כמו שהם בלא שום באור או הערה, ופלא.

ובאמת התמיהה כאן בעצם הדברים היא כפולה ומכופלת, לא רק שרבוב דברים שלכאורה אינם שייכים לכאן, אלא שלא מובן, חדא, הרי רבי יהודה סבר בכל דוכתי דבר שאין מתכוין אסור, וכמובא בסוגיא דיומא שם, אלא דהתם רבי יהודה נמי מודה וכדברי אביי לרבי יהודה, דאמר דבר שאין מתכוין אסור, הני מילי בכל התורה כולה, אבל הכא צירוף דרבנן הוא. ועוד, דלכאורה אין זה כ'דבר שאינו מתכוין' שהרי במלאכת כיבוי הבקעת הוא מתכוין לכבות וגם הוי פסיק רישא, אלא דדמי למלאכה שאינה צריכה לגופה שהוא אינו צריך את הכיבוי בשביל לכבות אלא שלא יתעשן הבית או שלא תתעשן הקדירה.

ומה מאוד יגדל הפלא, מצאתי בספר העיטור (עשרת הדברות הל' יו"ט דף קמ טור ד) כדברים האלה:
נס"א דר"ח ודרבי' אלפסי ההיא דר"י הוא דאמר לכם לכל צרכיכם כו' קאמינא אנא לרבנן ולכבות את הדליקה במקום דליכא סכנת נפשות מאי א"ל אסור וההיא דבקעת ר"י הוא. וכ' רבי' אלפסי ש"מ דלית הל' כהא מתני' ואסור לכבות את הבקעות כלל וסמך רבי אהא דאומר הלכה כר"י ואין מורין כן. ומסתבר' ההיא ר"י היא דאמר מלאכה שא"צ לגופה פטור עלי' וגבי יום טוב מותר לכתחלה ולכם לכם ולכל צרכיכם לא שייך באבוד ממון. ובנוסחא דילן ר"ש היא דאמר דבר שאין מתכוין מותר.

ומבואר בבעל העיטור, חדא, שהיתה לפניו נוסחא אחרת "רבי שמעון היא דאמר דבר שאינו מתכוין מותר", וצ"ע. ועוד, דמסברת עצמו דימה זאת למלאכה שאינה צריכה לגופה, וכאמור.

וצריך תלמוד.

נוטר הכרמים
הודעות: 8173
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm
מיקום: בני ברק

Re: "מרגניתא טבא"

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ו' יוני 04, 2021 2:41 pm

האירוני לדברי רש"י בשבת (פח, א): ברביעי ירד - להפרישם. ושוב לא עלה - עד קבלת הדברות, שעלו כולם.

והמשמעות הפשוטה בדברי רש"י שכל עם ישראל עלה להר סיני בעת קבלת הדברות, והדברים תמוהים, שכן מקראות מלאים הם שעם ישראל לא עלו כלל להר סיני, בפרשת יתרו (יט, כג-כד): וַיֹּ֤אמֶר מֹשֶׁה֙ אֶל־ד' לֹא־יוּכַ֣ל הָעָ֔ם לַעֲלֹ֖ת אֶל־הַ֣ר סִינָ֑י כִּֽי־אַתָּ֞ה הַעֵדֹ֤תָה בָּ֙נוּ֙ לֵאמֹ֔ר הַגְבֵּ֥ל אֶת־הָהָ֖ר וְקִדַּשְׁתּֽוֹ: וַיֹּ֨אמֶר אֵלָ֤יו ד' לֶךְ־רֵ֔ד וְעָלִ֥יתָ אַתָּ֖ה וְאַהֲרֹ֣ן עִמָּ֑ךְ וְהַכֹּהֲנִ֣ים וְהָעָ֗ם אַל־יֶֽהֶרְס֛וּ לַעֲלֹ֥ת אֶל ד' פֶּן־יִפְרָץ־ בָּֽם.

ופירש"י: ועלית אתה ואהרן עמך והכהנים - יכול אף הם עמך, תלמוד לומר ועלית אתה. אמור מעתה, אתה מחיצה לעצמך ואהרן מחיצה לעצמו והם מחיצה לעצמם. משה נגש יותר מאהרן, ואהרן יותר מן הכהנים, והעם כל עיקר אל יהרסו את מצבם לעלות אל ה'.

ולעיל מיניה בפרשה (פס' יט) כתיב: בִּמְשֹׁךְ֙ הַיֹּבֵ֔ל הֵ֖מָּה יַעֲל֥וּ בָהָֽר. ופירש"י: במשך היבל - כשימשוך היובל קול ארוך הוא סימן סלוק שכינה והפסקת הקול, וכיון שנסתלק הם רשאין לעלות. ובביצה (ה, ב) שמע מינה דבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו וכו'. וברש"י שם: במשוך היובל - שימשוך בהסתלק שכינה מן ההר, ויאריך התוקע את קולו כמנהג התוקע באחרונה.

ומצאתי חידוש בדברי המלבי"ם בפרשה זו, שהקדים כמה שאלות, וז"ל, מ"ש במשוך היובל המה יעלו בהר סותר למ"ש בסוף פ' משפטים שהעם לא עלו למ"ד שזה היה אחר עשרת הדברות. למה כפל והר סיני עשן כלו, ויעל עשנו, ולמה אמר שנית וירד ה' על הר סיני אל ראש ההר, וגם שתחלה אמר שירד על כל ההר, ולמה צוה רד העד בעם שכבר הגביל את העם סביב והזהירם ע"ז, ומה היתה תשובת משה לא יוכל העם לעלות, ולמה הזהיר שנית והכהנים והעם אל יהרסו.

ועל כן ביאר "במשוך היובל, התנה תנאי שזה יהיה רק בתחלה שלא הוכשרו עדיין לעלות בהר כי יראו מפני האש והלפידים וקול השופר, כמ"ש אנכי עומד בין ה' וביניכם בעת ההיא כי יראתם מפני האש ולא עליתם בהר, שאם היו מתחזקים ולא היו מתיראים מפני האש ולא היו חרדים מפני קול השופר שהפחיד אותם, אז היה קול השופר נמשך ומאריך ולא היה נפסק ואז היה להם יובל וחרות לעלות בהר כמו שעלה אח"כ משה ואהרן ושבעים מזקני ישראל, רק שהם השתחוו מרחוק. אבל ישראל אם היו זוכים עד שהיה קול השופר נמשך היו עולים בשוה עם משה והיו מקבלים כל התורה מפי הקדוש ברוך הוא בעצמו, רק ע"י שהתיראו וינועו ויעמדו מרחוק ויאמרו אל משה דבר אתה עמנו ונשמעה לא עלו בהר ולא יכלו לקבל התורה מה' בעצמו רק ע"י משה, וז"ש במשוך היובל אם יאריך תקיעת השופר וימשך זמן רב ויוכלו לסבלו אז המה בעצמם יעלו בהר לקבל שם כל התורה כפי שאלתם".

ובהמשך דבריו מבאר המלבי"ם שמחמת הקולות והברקים 'ויחרד כל העם אשר במחנה', ומזה חרדו כל העם, כי לא הוכנו לשמוע קול ה' בלא חרדה, שזה היה התנאי שיוכלו לקבל כל התורה מפי הקדוש ברוך הוא, אבל הם חרדו ונשארו במחנה ולא יצאו לקראת האלהים.

"ויוצא משה את העם לקראת האלהים. ועי"ז הוצרך משה להוציאם בעל כרחם ע"י כחו ודבורו וזכותו, וכבר היתה ההוצאה לקראת האלהים".

"וירד ה' על הר סיני אל ראש ההר. תחלה ירד ה' על כל ההר כמ"ש והר סיני עשן כלו מפני אשר ירד עליו ה', והיתה השכינה קרובה אל ישראל שעמדו בתחתית ההר, אולם עתה ראה שלפי הכנתם לא יוכלו להכיל אש ה' ודברות קדשו מקרוב, ולכן נסתלק מן כלל ההר וירד שנית על ראש ההר לבד רחוק מן המחנה, ויקרא ה' למשה לכן קראו שיעלה אל ראש ההר".

ואף כי באמת דברי המלבי"ם אינם מספיקים ליישב פשטיות לשון רש"י שבעת הדברות עלו כולם בפועל אל הר סיני, מ"מ מצאתי סימוכין לדברי המלבי"ם בלשון הרמב"ן בפירושו על פסוק זה, וז"ל,
במשוך היובל המה יעלו בהר - הוא שופר של איל, ושופר אילו של יצחק היה. לשון רש"י. ולא הבינותי זה, כי אילו של יצחק עולה הקריב אותו, והקרנים והטלפים הכל נשרף בעולות. אולי גבל הקדוש ברוך הוא עפר קרנו והחזירו למה שהיה. אבל לפי דעתי האגדה הזו יש לה סוד, ואמרו שזה הקול הוא פחד יצחק, ולכך אמר ויחרד כל העם אשר במחנה, ולא השיגו דבור בגבורה הזאת זולתי קול.

ונראה בדבריו ממש כדברי המלבי"ם שהפסוק 'במשוך היובל המה יעלו בהר' קאי על הקול שנשמע קודם הגדברות, ומחמת שמיעת קול זה 'ויחרד כל העם אשר במחנה'.

ובאמת מתוך העיון בדברי רש"י הנ"ל שמקורם במכילתא שלכהנים היתה מחיצה בפני עצמם, נראה שרק העם לא עלו כלל להר סיני, אבל הכהנים התקרבו ועלו מעט בהר סיני,

וראה ביאור על ספר המצוות לרס"ג (הרב פערלא) לאוין ל"ת קפג.

נוטר הכרמים
הודעות: 8173
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm
מיקום: בני ברק

Re: "מרגניתא טבא"

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ו' יוני 04, 2021 2:43 pm

בפרשתן טו, כה-כו וְכִפֶּ֣ר הַכֹּהֵ֗ן עַֽל־כָּל־עֲדַ֛ת בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל וְנִסְלַ֣ח לָהֶ֑ם כִּֽי־שְׁגָגָ֣ה הִ֔וא וְהֵם֩ הֵבִ֨יאוּ אֶת־קָרְבָּנָ֜ם אִשֶּׁ֣ה לַד' וְחַטָּאתָ֛ם לִפְנֵ֥י ד' עַל־שִׁגְגָתָֽם: וְנִסְלַ֗ח לְכָל־עֲדַת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְלַגֵּ֖ר הַגָּ֣ר בְּתוֹכָ֑ם כִּ֥י לְכָל־הָעָ֖ם בִּשְׁגָגָֽה.

כתב הנצי"ב בהעמק דבר דבר נפלא, וז"ל,
כל המקרא הלז והסמוך לו נראה מיותר לפי הפשט. ונראה כלפי דמצינו דחזקיה המלך וכן עזרא ועולי גולה הביאו שעירי ע"ז שעבדו הדור לפניהם, וכבר הקשו בהוריות סוף פ"א והא מזידין הוי ומשני הוראת שעה היתה, ודוחק לומר שהיה הדבר בנבואה ממש שכך יעשו, אלא שלמדו ממקרא זה, דאף על גב דעיקר מצות עשה זו להקריב חטאת צבור של ע"ז אינו כי אם בשגגת הוראה דסנהדרין, מכל מקום אם כבר הביאו הקהל על חטאתם בשגגה שעירי ע"ז, הקדוש ברוך הוא סולח להם, והיינו דכתיב והם הביאו וגו', אם כבר הביאו אף על גב שאינו מצות עשה, וזה מיקרי הוראת שעה, דכאן למדנו שאפשר לעשות כן. נמצא פירוש והם, על כל עדת בני ישראל שהיינו לבד מסנהדרין גדולה, אם כבר הביאו מתכפר על שגגתם, היינו שגגת מעשה בלי הוראת סנהדרין... והוסיף המקרא וחטאתם לפני ה' על שגגתם, לבאר דהא ניחא דחטאת ע"ז עולה לרצון על פי הוראת שעה, אף על גב שאין בו דיני הוראת עיני העדה בכל הפרטים כפי המצוה, אבל עדיין קשה הא הוי מזידין, והאיך אפשר שיהיו המזידין מתכפרין על ידי קרבן, משום הכי ביאר המקרא שאף על גב שהמחטיאים היו במזיד וגם להכעיס, מכל מקום חטאת כל ישראל לפני ה' אינו אלא על שגגתם...
[והטעם לזה דזה נחשב כשגגה ולא כמזיד], ונסלח לכל עדת בני ישראל וגו' כי לכל העם בשגגה. שאינו דומה יחיד העובד ע"ז דאז ודאי יש לחקור אם היה בשוגג ומתכפר בקרבן או במזיד, מה שאין כן כל העם השאטים אחרי מנהליהם מסתמא רוב העם בשגגה, דגופא בתר רישא אזיל, והכל הולך אחר הרוב ורובו ככולו, וזהו שמסיים הכתוב כי לכל העם בשגגה, זהו פשט המקרא, והדרשה בספרי על זה תדרש.

ואשר נראה להטעים עוד בזה לפי דרכו, דהנה ב' שינויים מצינו ב'הוראת שעה' זו מלבד עיקר הנקודה שכאן זה במזיד ולא בשוגג, השינוי הא' מנין הקרבנות ומיניהם, כדכתיב בדברי הימים (ב כט, כא), וַיָּבִ֣יאוּ פָרִים־שִׁבְעָה֩ וְאֵילִ֨ים שִׁבְעָ֜ה וּכְבָשִׂ֣ים שִׁבְעָ֗ה וּצְפִירֵ֨י עִזִּ֤ים שִׁבְעָה֙ לְחַטָּ֔את עַל־הַמַּמְלָכָ֥ה וְעַל־הַמִּקְדָּ֖שׁ וְעַל־יְהוּדָ֑ה וַיֹּ֗אמֶר לִבְנֵ֤י אַהֲרֹן֙ הַכֹּ֣הֲנִ֔ים לְהַעֲל֖וֹת עַל־מִזְבַּ֥ח ד'. וברש"י: לכפר על כל ישראל - שחטאו בעבודת כוכבים כן אמר המלך תהי העולה והחטאת עבור כל ישראל, בפרשת שלח לך כתיב ועשו כל העדה פר וגו' וכתיב והקריבו הקהל פר בן בקר לחטאת וכאן כתיב ויביאו פרים ואילים וצפירי עזים שבעה אלא הוראת שעה היתה.

וטעם וגדר שינוי זה, יעויין במשך חכמה (פרשת בהעלותך י, י) משום שהיה בקרבן זה בבחינת קרבנות מילואים וחינוך לבית המקדש שחטאו בו הרבה, וכלשון הכתוב "על הממלכה ועל המקדש".

והשינוי הב' בדין הסמיכה, והוא מפורש בירושלמי פ"ק דהוריות: פר טעון סמיכה אין שעירי ע"ז טעונין סמיכה דברי רבי יודה... מתיבין לרבי יודה והכתיב ויגשו את שעירי החטאת רבי חייה בשם רבי יוחנן הוראת שעה היתה.

ונראה הביאור דמה דליכא סמיכה בעלמא היינו משום שהקהל נחשב כאנוס ממש בקרבן זה, אולם כאן בא על זדון, וכן ביאר במשך חכמה פרשת אחרי מות (טז, יא), יעו"ש.

ואשר מבואר שעם היות נחשבים כל הקהל כשוגגים בהליכתם שולל אחר מנהיגי כזב שחוזים להם נבואות שווא ומדוחים להדיחם מעל ד' בעבירות וחטאי ע"ז, מ"מ אין הם משוללים אחריות לגמרי, ונדרשים לעמוד על חטאתם – חטאת הקהל ולסמוך עליה, ואך זהו התנאי לסליחה ומחילה כי יכירו ויודו בחטאתם, "וְהֵם֩ הֵבִ֨יאוּ אֶת־קָרְבָּנָ֜ם אִשֶּׁ֣ה לַד' וְחַטָּאתָ֛ם לִפְנֵ֥י ד' עַל־שִׁגְגָתָֽם".

נוטר הכרמים
הודעות: 8173
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm
מיקום: בני ברק

Re: "מרגניתא טבא"

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ש' יוני 05, 2021 11:15 pm

בשבת קודש נזדמן לי ללמוד בזוהר הקדוש בפרשתנו (קס א-ב) דברים כ"כ אקטואליים ומרגשים, אעתיק כאן את הלשון:

הדא הוא דכתיב וישובו מתור הארץ, וישובו תייבין לסטרא בישא ותייבין מארחא דקשוט אמרי מאי איכפת לן עד יומא לא חמינא טב לעלמא אעמלנא בה ביתא ריקם, יתיבנא בקלנא דעמא ולההוא עלמא מאן יזכי ומאן ייעול לגוויה טב לן דלא אטרחנא כולי האי, ויספרו לו ויאמרו וגו', הא אעמלנא ולאינא בגין למנדע חולקא דההוא עלמא, וגם זבת חלב ודבש היא, טב הוא ההוא עלמא עלאה כמה דידענא באורייתא אבל מאן יכיל למזכי ביה, אפס כי עז העם תקיף הוא דלא יחשיב כל עלמא כלל בגין דיהא ליה עותרא סגיא לאשתדלא ביה מאן הוא דיזכי בה, ודאי אפס כי עז העם היושב בארץ מאן דבעי למזכי בה בעי למהוי תקיף בעותרא כמה דאת אמר (משלי יח) ועשיר יענה עזות, והערים גדולות בצורות, בתין מליין כל טובא דלא יחסרון מכלא, ועם כל דא וגם ילידי הענק ראינו שם בעי גופא תקיף גיבר כארי (דישתכח תמן תדירא) בגין דהיא מתשת חיליה דב"נ לאשתדלא בההוא איסור והתר טמא וטהור כשר ופסול מאן ייכול לזכאה בה, ועוד, עמלק יושב בארץ הנגב, אי יימא בר נש דאפילו בכל דא יזכי, עמלק יושב בארץ הנגב, הא יצרא בישא קטיגורא מקטרגא דבר נש דישתכח תדיר בגופא, והחתי והאמורי וגו' כמה מקטרגי משתכחי תמן (בגין) דלא יכיל בר נש למיעל בההוא עלמא כלל מאן יזכי ליה ומאן ייעול בגויה במלין אלין:

ויניאו את לב בני ישראל, בגין דאפיקו שום ביש עלה כמה דאת אמר ויוציאו את דבת הארץ, אינון בני מהימנותא מאי קא אמרי אם חפץ בנו יי' ונתנה לנו, כיון דישתדל בר נש ברעותא דלבא לגבי קודשא בריך הוא לא בעי מנן אלא לבא ויסתמרון ההוא רשימא קדישא דכתיב (ישעיה ס) ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ, אבל, אך ביי' אל תמרודו בעי דלא ימרדון באורייתא דאורייתא לא בעי עותרא ולא מאני דכספא ודהבא, ואתם אל תיראו את עם הארץ, דהא גופא תבירא אי ישתדל באורייתא ישכח אסוותא בכלא הדא הוא דכתיב (משלי ג) רפאות תהי לשרך ושקוי לעצמותיך וכתיב (שם ד) ולכל בשרו מרפא, וכל אינון מקטרגי אינון מכרזאן ואמרי פנו אתר לפלנייא עבדא דמלכא, בגין כך אל תיראו, כי לחמנו הם, אינון בגרמייהו מזמנן מזוני בכל יומא לאינון דמשתדלי באורייתא כמה דאת אמר (מלכים א יז) ואת העורבים צויתי לכלכלך וכתיב (שם) והעורבים מביאים לו לחם ובשר, סר צלם מעליהם מאן צלם דא תוקפא דדינא קשיא מאי טעמא אעדי משום דיי' אתנו אל תיראום כלא אעדיאו בגין אורייתא, זכאה חולקהון דאינון דמשתדלי באורייתא לשמה דהא מתקשרי בקודשא בריך הוא ממש ואקרון אחים ורעים הדא הוא דכתיב (תהלים קכב) למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך.

נוטר הכרמים
הודעות: 8173
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm
מיקום: בני ברק

Re: "מרגניתא טבא"

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ג' יוני 15, 2021 11:33 pm

ה' תמוז.

תחילת ספר יחזקאל: (א) וַיְהִ֣י׀ בִּשְׁלֹשִׁ֣ים שָׁנָ֗ה בָּֽרְבִיעִי֙ בַּחֲמִשָּׁ֣ה לַחֹ֔דֶשׁ וַאֲנִ֥י בְתֽוֹךְ־הַגּוֹלָ֖ה עַל־נְהַר־כְּבָ֑ר נִפְתְּחוּ֙ הַשָּׁמַ֔יִם וָאֶרְאֶ֖ה מַרְא֥וֹת אֱלֹהִֽים:
(ב) בַּחֲמִשָּׁ֖ה לַחֹ֑דֶשׁ הִ֚יא הַשָּׁנָ֣ה הַחֲמִישִׁ֔ית לְגָל֖וּת הַמֶּ֥לֶךְ יוֹיָכִֽין:
(ג) הָיֹ֣ה הָיָ֣ה דְבַר ד' אֶל־יְחֶזְקֵ֨אל בֶּן־בּוּזִ֧י הַכֹּהֵ֛ן בְּאֶ֥רֶץ כַּשְׂדִּ֖ים עַל־נְהַר־כְּבָ֑ר וַתְּהִ֥י עָלָ֛יו שָׁ֖ם יַד ד'.

ובפירוש המלבי"ם:
בחמשה לחדש. ומפרש מדוע היה המראה בחמשה לחדש, מפני שאז התחילה השנה החמישית לגלות המלך יהויכין, שהוגלה בה' תמוז ונכנס ביום ההוא לשנה החמישית. ולכן בא אליו דבר ה' לנחם את הגולים שידעו שהשכינה עמהם גם בהיותם בארץ אויביהם.

ובמדרש המובא בספר בתי מדרשות (ח"ב) בשם "פרק ראיות יחזקאל", מה נשתנה תמוז שבו ראה יחזקאל את הגבורה, והלא סימן רע הוא לישראל שכך שנו חכמים במשנה בי"ז בתמוז נשתברו הלוחות, אלא אמר ר' לוי להודיע שבחו וגבורתו של הקב"ה שבתמוז לקו ובו נתגלגלו רחמיו של הקב"ה עליהם.

ובמדרש פסיקתא זוטרתא על אסתר: ותלקח אסתר אל בית המלך... ועוד ירח שבו סמך מלך בבל על ירושלים, שנאמר (בעצם) [את עצם] היום הזה סמך מלך בבל אל ירושלים בעצם היום הזה (יחזקאל כד, ב), וביום שבאה השמועה לגלות יהויכין, בו ביום עמד להם גואל מזרע אשר הגלה עם יהויכין מלך יהודה.

והדברים נפלאים.

נוטר הכרמים
הודעות: 8173
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm
מיקום: בני ברק

Re: "מרגניתא טבא"

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ד' יוני 16, 2021 7:36 pm

מאמרי "בירור שיטתו המחודשת של מהר"י וייל לאסור בישול ביו"ט למי שמתענה"
נדפס בירחון 'האוצר' האחרון, ראה כאן
viewtopic.php?f=7&t=31425&start=280#p713274

היום חידוש נתחדש בבי מדרשא בהאי ענינא,
הנה לפניכם:

שוב העיר הרה"ג ר' עזריאל שלמה דיאמנט שליט"א, דהנה איתא בשו"ע סי' תצה סעיף ג: אין מוציאין משא על הבהמה ביום טוב.
ובביאור הגר"א שם: כמ"ש [בספ"ב] פרתו כו'. ומקרדין כו' בי"ט מ' דבי"ט קאי אשניהם ועוד דכל הג' דברים דפליגי [ראב"ע] וחכמים הכל בי"ט דלא כתי"ט ואמרו בירושלמי פ"ד די"ט והביאו הרי"ף ורא"ש שם אין רוכבין כו' בי"ט משום שביתת בהמתו אלמא דמצווה בי"ט ובבהמה לא אמרינן מתוך דלא שייך לצורך.

והנה מבואר בדברי הגר"א שנקיט דבבהמה לא אמרינן היתר מתוך שיהיה מותר להשתמש בבהמה להוצאה [ואפילו לצורך האדם], כיון דלא שייך 'צורך' ביחס לבהמה. ולכאורה אנו שומעים כאן הסברא דמהרי"ו שה'מתוך' מתחיל מן ההיתר עצמו, ולכן היכא דל"ש ההיתר ל"ש הרחבת ההיתר, ודוק.


חזור אל “בית התלמוד”

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 31 אורחים