מפרשי האוצר
חיפוש גוגל בפורום:

"מרגניתא טבא"

הערות, בירורים וחידושים במרחבי התלמודים. לומדי דף היומי וכל חבורות הלומדים
עושה חדשות
הודעות: 12557
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: "מרגניתא טבא"

הודעהעל ידי עושה חדשות » ו' יולי 09, 2021 3:34 pm

נוטר הכרמים כתב:לכאורה יש והצילו, וכמו שיש את הדין שכולם מלמדים עליו חובה כמו בנפשות, כמבו' ברמב"ם.
אדרבה, יביא מעכ"ת ביאור אחר על מה נתבע הכהן הגדול.


זה לא מבואר ברמב"ם, אלא בתשובה מאהבה.

האחרו' באמת דנו בזה אי שייך 'והצילו' גם לפטור מגלות (וממלקות), ע"פ לשון הרמב"ם סנהדרין יא,ד.

ועדיין לא משמע שאם היו ר"ע ור"ט בב"ד לא היה אדם גולה מעולם, אלא נהרג דייקא.

אמנם אם היה לי ביאור אחר טוב, ס"ד שהייתי מונע מרגניתא טבא מבעליה? (אמנם יש באחרונים תירוצים אחרים).

נוטר הכרמים
הודעות: 8552
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm

Re: "מרגניתא טבא"

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ה' יולי 15, 2021 8:47 am

שבת חזון[1]

[א] מו"ר בעל דרכי שמואל זצוק"ל היה עומד ומתעכב הרבה להסביר ההנהגה של 'שבת חזון'[2], ובאמת יש בזה הרבה מקום התבוננות.

הן מצד הסתירות בעיקר הדין, מחד גיסא, מעלה על שולחנו כשלמה המלך בשעתו, ולא מצינו בפוסקים שנדרש שינוי מניהוג 'עונג שבת' בכל האופנים[3].

ומאידך גיסא, הלא עד שבאו תלמידי הבעש"ט מחד ותלמידי הגר"א מאידך היו נוהגים באשכנז לילך במלבושי חול, מה שנראה לנו כנטילת כל סימן של 'שבתיות' וכבוד שבת במובן הכי מינימלי. [עי' בשבת קיג, א, וכבדתו שלא יהא מלבושך של שבת כמלבושך של חול, ובודאי אין ענין כבוד שבת מתכבד בהחלפת הכתונת לחוד].

וראיתי בספר המנהגים הקדמון 'יוסף אומץ' (דיני בין המצרים סי' תתסא) שנראה שהיה נבוך בזה, וז"ל, אין מברכים שהחיינו בין המיצרים. ובמטה משה כתב, המיקל לברך שהחיינו בשבת שבין המיצרים לא הפסיד, וסמך עצמו מספר חסידים. ונראה לי דמצוה להקל בזה ואפילו בתשעה באב שחל להיות בשבת, ואילו לא נאמר בספר חסידים היה ראוי מעצמו לומר, שאיך ינהוג שום אבילות בשבת, הלא בתשעה באב גופו שחל להיות בשבת אמרו מעלה על שולחנו אפילו כסעודת שלמה בשעתו.

והן מצד המנהגים, מה שנהגו בכל תפוצות ישראל לקרות את ההפטרה בניגון איכה ובקול בוכים, שנראה כענין של אבילות ממש, ובאמת מהאי טעמא אצל רבינו החזו"א זצוק"ל לא נהגו כן.

ובספר שיר מעון מעיד בנו של החת"ס, רבי שמעון זצ"ל מקראקא: הלא חזינא לרבנן קשישאי זיע"א שהורידו כנחל דמעה בקראם הפטרת חזון[4].

ובקיצור שו"ע איתא, נוהגין בשבת חזון לקרות למפטיר את הרב שהוא יודע לקונן ולא יעלה אז לשלישי.

[וזכורני כך הוינא טליא, לקחני אבי שליט"א לכולל חזו"א בשבת חזון לרגלי שמחה, ועד היום מצלצל באזני ה'חזון' במנגינה רגילה מפיו של הג"ר שלמה אידלשטין שליט"א, איזה ניגון של התעוררות ורגשי קדש].

ויתירה מזו מצינו בספר 'כל בו' דיני אבילות סימן קיד, וז"ל: בשחרית של שבת אומרים נשמת כל חי ויוצר של שבת מתוך כובד ראש כמו שאומרים אותו בשבת איכה. [ויעויין במסכת סופרים (פרק יח הל' י) על ת"ב, אומרים ביוצר ברכו בקול נמוך].

ובאמת קשה לנו להבין המורכבות הזאת, ובלשון רבינו החיד"א בספר מורה באצבע (סי' ח אות לד): קדושת שבת חוסמת כל מיני אבל קטן וגדול, ועי' בשו"ת רדב"ז (ח"ב סי' תרצג): אנחנו לא נחוש למנהג זה לפי שהוא כנגד כבוד השבת ועושה מהקדש חול, והיאך נתנו דבריהם לשיעורים.

[ב] ובפשוטו מהלך הדברים ע"פ דברי הירושלמי בביצה (פ"ב ה"ב) כל מחוייבי טבילות טובלין כדרכן בתשעה באב וביה"כ א"ר חנניה סגן הכהנים כדיי הוא ביתו של אלהינו שיאבדו עליו הכהנים טבילה אחת, והעתיקוהו התוס' (שבת קיא, א ד"ה טובלין; נדה סח, א ד"ה הא דאפשר) והראשונים.

אולם קשה עד כמה שכבר שבו והנהיגו לבישת בגדי שבת וחששו ממנהגי אבילות בפרהסיא וחילול כבוד השבת, מאי שנא שהשאירו על כנו קריאת ההפטרה.

ומצאתי מציאה רבתי בספר מגן אבות לרבינו המאירי (ענין כד): וכן כתבו הגאונים שאעפ"י שהשבת נאסר בכל מיני הספד ובכל ענין של קינה, בשבת איכה התירו לקונן בצבור דרך הכנעה ושבירת היצר, מפני שיש בזכירת החרבן והתאונן על הצרות שאירעו באותו זמן חלק משרשי התשובה, וכל שעיקרו לתשובה ולהכנעה הותרו שאר התפלות אגבן, וכ"ש בימים המיוחדים לכך והכל נגרר אחר העיקר.


ומה"ט נראה שהשאירו על כנו את קריאת ההפטרה במנגינה הזאת כדי להכניע הלבבות לתשובה, וכן האוירה הכללית של שבת חזון היתה אוירה של הכנעה וכובד ראש, כמבואר בדברי הכל בו.

ובזה מבואר שמחד גיסא לא מנעו את העונג בשבת במאכלים וכד', ומאידך, ההנהגה היתה נטולת חגיגיות ואפופה בתשובה והכנעה, ולכן אין זה הזמן המתאים לברכת שהחיינו וכד', ובודאי בערב ת"ב שחל להיות בשבת בסעודה המפסקת כדברי המג"א בשם הרוקח ש'ישב בדאבון נפש' ולא לישב במסיבת חברים, ועוד כיוצא בזה.

[ג] ובאמת כל תוכנה של הפטרת חזון ישעיהו כולה התעוררות לתשובה בכמה אנפין, והרי רש"י בפס' טז מביא מדברי חז"ל: רחצו, הזכו, הסירו, חדלו, למדו, דרשו, אשרו, שפטו, ריבו, לכו, י' אזהרות של ל' תשובה יש כאן כנגד עשרת ימי תשובה וכנגד עשרה מלכיות זכרונות ושופרות.

כל ההפטרה מלאה בתוכחות מוסר נוראות[5], ולכל לראש 'רחצו הזכו', התנאי של הרחיצה וזכות הלב, טהרת הלב, הקודם לכל הדברים, וכמו שדברו כאן אתמול.

[ד] והנה אחת האזהרות היא 'למדו היטב', והאברבנאל הציע לפרש "אפשר לפרש למדו היטב על עיון התורה, שהוא הטוב האמיתי כמו שנאמר (משלי ד, ב) כי לקח טוב נתתי לכם". אולם בודאי משמעות הפשט היא כמו שביאר רבינו הגר"א 'למדו היטב – הרגילו את עצמכם להיטיב'.

כח ההרגל הוא דבר כביר ונורא, ויעויין מה שכתב בזה הרמח"ל במסילת ישרים פרק י. מיסודי התשובה הוא לשנות את ההרגלים. נתבונן נא מה כוחו הגדול של המקום הזה וסגולתו העצומה להפוך כל המדרגות וההשגות של הלומדים כאן, הלא סוד הענין נעוץ בקניית הרגלים להיטיב בכל המובנים.

וכידוע, אחד השינויים שנפעלו לטובה בדורות האחרונים, היה תיקון הענין של שמירת הלשון ע"י רבינו הח"ח זי"ע, ואמנם אצל יחידי סגולה הועיל שלא נכשלו מאומה לא בדיבור ולא בשמיעה של לשון הרע, אבל גם אצל רבים ממש הועיל לשנות את ההרגלים, ונקודה זו מפורשת להדיא בהקדמת הח"ח לספר שמירת הלשון.

המובן הפשוט של כח ההרגל הוא במדרגה הכי שטחית של ה'למעשה', למשל, יש לך אדם שמורגל שלא ליתן לב לבזבוז של שעה ושעתיים שהלכו לאיבוד ח"ו בהבל וריק, ויש לך אדם שמורגל להתאבל ולהתאונן על הפסד כמה דקות, וממילא זה משפיע בכל עת ובכל שעה שהראשון ילך שובב ויאבד את חייו ר"ל, והשני יזכה ויתעלה, אשרי לו.

אולם יש כאן נקודה עמוקה יותר, כח ההרגל משחית כל חלקה טובה באדם עצמו, הלא אם יבוא מאן דהו לאותו אדם שנכשל בבזבוז הזמן, ויציע לו עיסקא, מכור לו שעת לימוד שלך בכך וכך מעות, הלא יזרקנו מעל פניו בבושת פנים, והלא לפני שעה איבד זמנו על פטפוטי הבלים? וע"כ שההרגלים הרעים סותמים בשעת הנסיון את עיני השכל, והוא כסומא בארובה ממש.

נמצא שההרגלים הרעים הינם כאזיקים עלינו ומונעים אפשרות הבחירה על פי ההכרה השכלית האמיתית, ובו בשעה שה'מלומדה' זה האויב הגדול של האדם ב'עשה טוב', הנה כי כן, ה'מלומדה' וההרגלים הטובים ב'סור מרע' זה המעמיד הגדול ביותר לעבודת האדם בצורה יציבה ומרוממת לפי ערכו והשגתו.

וע"כ התאונן מרה הנביא ישעיה, "ישראל לא ידע עמי לא התבונן", וההרגל שהוא ג"כ לשון של לימוד, הוא באמת הלימוד האמיתי, כי אין די בידיעה והשגת השכל לבד, אלא צריך לחיות בפועל את המציאות של החיים האמיתיים, כפי שהיה עומד ותובע רבינו זצוק"ל, והדרך לזה היא רק ע"י שינוי ההרגלים למעשה בכל שטחי החיים.

ויסוד הדברים מבואר בדברי רבינו יונה בשערי תשובה (שער א פיסקא יא) בתו"ד, וז"ל, והיה כי יבואו יסורים ומכאובים על הרשע אשר תמיד כל זממיו להתהלך באשמיו, יווסר בתחלה וישוב מחשבתו הרעה אשר חשב ויכרית מעבדיו מידיו. והמשל בזה לעגל אשר יכוהו במלמד הבקר לכוון תלמיו; כן המתיצב על דרך לא טובה, יקח המוסר תחלה לעזוב דרכי מות ללכת דרך ישר, כמו שנאמר (ירמיה לא, יז): "שמוע שמעתי אפרים מתנודד יסרתני ואוסר כעגל לא למד".

הרי שישנה דרך תשובה בכך שמעמיד ומציב את עצמו 'במלמד הבקר', בהרגלים ובמהלך ישר, להתייצב על דרך טוב.

בעת שבתנו לארץ, נקח לנו מועד להתבונן על סדר היום ועל ההרגלים שנסתגלו אצלנו במהלך החיים, ונשים לב לקיים 'למדו היטב', לקנות הרגלים טובים וממילא לשנות לגמרי את נקודת הנסיון אצלנו להעלותה למקום יותר גבוה.

-------

[1] ועד בכולל רצופות ה' אב תשפ"א.

[2] והיה רגיל להביא דברי החת"ס הנפלאים בספר תורת משה וז"ל, רבי בקש לעקור ט"ב, ומסיק ט"ב שחל בשבת ואמר כיון שנדחה ידחה ולא הודו לו (מגילה ה' ע"ב). כי בש"ע (סי' תקנ"א ס"א) איתא בשבת שחל ט"ב אין משנין ללבוש בגדי שבת, ודברים שבצנעא נוהג (שם סי' תקנ"ד סי"ט), אך האר"י ז"ל לא הראה שום אבילות כלל. ונ"ל האר"י וכדומה לו אשר מפורסם רוב צערם וכאבם על גלות השכינה וחורבן בהמ"ק, א"כ צדקות וחסידות הוא לו, כי כל כך חשוב אצלם מצות עונג וכבוד שבת שמשכח ממנו רוב צערו, אמנם רוב בני אדם צריכים להראות בהיפוך שמצטערים על חורבן בהמ"ק עד שמניח עונג שבת בשבילו, ע"כ מתענים ביום א' אחר ט"ב שחל בשבת כמו תענית לתעניתו, על שהראה אבילות בשבת, אך רבנו הקדוש שהי' כמו שכתבתי לעיל שעונג שבת השכיחו רוב צער שהי' לו על הגלות, א"כ כיון שנדחה ידחה לא בעי למיתב תענית לתעניתו. והנה כל המענג שבת נותנים לו נחלה בלי מצרים (שבת קי"ח ע"א), לימות המשיח, וא"כ ממילא יעקר ט"ב לגמרי, והיינו ביקש לעקור ט"ב ע"ד מליצה.

[3] עי' בשו"ת אגרות משה או"ח ח"ו סי' רלז: ובדבר אם מותר לקרא לחתן בשבת חזון, ודאי מותר. וכמדומני שבנו של מהרי"ל היה שבת שמזמרין אותו בשבת חזון, וממילא אם יש טעם לאחד, שהחתונה שלו תהיה אחר שבת נחמו, שצריך שיקראו לו בשבת חזון, איני רואה בזה קפידא... ויכול גם לעשות קידוש לפני המתפללין כנהוג. ואם יש לו אורחין יכול לעשות הסעודת שבת גדולה גם להם, דכי שייך לאסור להזמין אורחים לשבת זה, ולכן טוב הוריתי. אבל לא יעשו סעודה בריבוי מינים טובא, ובאורחים יתירים הרבה שאין צורך להזמינם לקריאת החתן אלא משום שהוא רוצה לעשות שמחה יתירה, זה אין להתיר, אבל להזמין אלו שצריכין להיות בקריאת החתן כהרגיל ומצוי לרוב בני אדם אין לאסור.

ובשו"ת אגרות משה או"ח ח"ד סי' קיב: א' בדבר זמירות בשבת חזון להמזמרין בכל שבת ודאי רשאין גם בשבת חזון ואף להאין נוהגין מסתבר שאין לאסור כיון שעכ"פ הוא לכבוד שבת כמו שאף שאין נוהגין לאכול בכל שבת בשר בסעודה שלישית מותרין לאכול אף בשבת ערב תשעה באב וכ"כ נראה גם לענין זמירות כיון שהוא ענין כבוד שבת אף שאין רגיל בכל שבת אין לאסור.

[4] "כנחל דמעה" זה לא מליצה נאה, מסופר על החת"ס שבערב ת"ב היה מוזג כוס מים בדמעות עיניו ואכל פתו באפר, לקיים מה שנאמר בתהילים קב, כי אפר כלחם אכלתי ושקויי בבכי מסכתי. והראו כעין זה בתנא דבי אליהו (אליהו רבה פרשה ב), בכ"ב שנים נלקח רוה"ק מדוד מלך ישראל, בכל יום ויום היה מוריד כוס דמעות ואוכל פתו באפר, לקיים מה שנאמר, כי אפר כלחם אכלתי ושקויי בבכי מסכתי.

[5] יעויין דבר נפלא בשיט"מ ב"ק (ב, ב) בשם תלמידי רבינו פרץ, וז"ל, מדברי קבלה. דברי נביאות קרי להו דברי קבלה על שם שהנביאים קובלים וצועקים על צרות הנראות להם בחזון כדמתרגמינן אם צעק יצעק אלי אם מקבל יקביל.

ובאמת בלשונות חז"ל במדרשים מצינו הרבה 'הנביא צווח', עי' בשמו"ר (פר' יתרו כט, ט) ועוד.

נוטר הכרמים
הודעות: 8552
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm

Re: "מרגניתא טבא"

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ו' אוגוסט 06, 2021 10:52 am

נזדמן לידי ספר 'נטריקן' מרבינו הפמ"ג ומצאתי שם בקו יא:
והנה הי' בכאן בפפד"א יע"א איש אחד ב"ב נכבד מק"ק ווילנא שמו רבי זונדל, סיפר לי מהגאון החסיד כבוד מוהר"ר אליהו נר"ו מווילנא שחביב עליו ד"ת מאוד. פ"א מצא בערוך פירוש על מ"ש במשנה נדה דף ס"ב ע"א מי גריסין של פול חלוקת נפש, שנחלק מרצונו, ושמח מאוד. ואני העני יוסף מלמד אמרתי אלך ואראנו אולי אלקט גם אני איזה מרגלית טובה ואקשרנו בקשרי העני. חפשתי בערוך בערך נפש ולא מצאתיו, ואמנם בערך חלק הביא הא דנדה בכתם מעביר מי גריסין לעיסת גריסין של פול חלוקת נפש, פירש בשם רבינו גרשום ז"ל חלוקת נפש שנתבשל הפול כ"כ דמעצמו נחלק לשנים, והאי נפש כמו מנפשיה מעצמו. יע"ש היטב. ולפ"ז מפרש גריסין שבורין היינו דהפול נשבר מעצמו ע"י בישול רב. ומצינו בתלמוד (שבת לב א) מנפשיה עביד כלומר מעצמו, והוא נגזר מנפש בלה"ק לשון רצון. והיינו שיקח פול גרס בבישול וילעוס בפה עוד, ויתערב עם רוק ויכבס הכתם בו.

סיפור זה מפליא מאוד, מדובר כאן בפירוש פשטני (המובא גם בפי' אליהו רבא נדה פ"ט מ"ז: חלוקת נפש. שנחלקה מנפשה כלומר מעצמה ולא בידי אדם וכן פירשו הגאונים), ורבינו הגר"א שש עליו כמוצא שלל רב, עד שזהו התיאור שאותו רבי זונדל הוילנאי ראה לנכון לספר באזני הפרי מגדים!.

ואעתיק כאן עוד מהשייך לזה:

בהקדמה לספר שו"ת כנפי יונה מביא, שמחבר א' ביקש מהגר"א הסכמה על ספרו פי' לסדור התפלה, ראה הגר"א בראש הספר טעם להתחלת סדר התפלה בשבח "אדון עולם" עפ"י דברי הגמ' אלו, והרי אאע"ה תיקן תפלת שחרית וע"כ ראוי לקבוע את השם הזה בראש תפילתו של אבינו אברהם ע"ה, ואמר הגר"א כי אלמלא לא בא ספרו בדפוס, אלא בשביל זה דיו, ע"כ. ומובאים הדברים גם בספר דרך אברהם (עמוד שעב) [וכן בפי' תקון תפילה בסידור אוצר התפילות. וראה בשו"ת משנה שכיר או"ח סי' כ בנוסח אחר: וכשראה זאת הגאון ז"ל אמר שאינו צריך להביט בו עוד יותר כי בשביל זה לחוד כדאי ספרו ליתן עליו הסכמתו].

ואהיה מגלה סוד, דהמחבר הזה היה הג"ר פנחס המגיד מפאלאצק זצ"ל שבא לפני הגר"א כדי לקבל הסכמתו לסדורו שער הרחמים עם פי' מגיד צדק, ושם ראה הגר"א את הפירוש המופלא הנ"ל ושיבחו כל כך.

ונשאל הגרי"ז מבריסק זצ"ל מה ראה הגר"א להתפעל מפירוש כה קצר ופשוט, נענה מרן ואמר "אם הגר"א הסכים על הדברים - הרי הם תורת אמת ממש, ומה לי אמת גדולה או אמת קטנה, אם בעיקרו הוא דבר אמת צריכים לשמוח ולהתפעל ממנו כדבעי". (קובץ ישורון קובץ ו עמ' ריז).

נוטר הכרמים
הודעות: 8552
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm

Re: "מרגניתא טבא"

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ש' אוגוסט 07, 2021 11:30 pm

קול הקורא אלול.
וכבר אנו בפתחו.

כמדומני שברוב שנותיי פה, מיעטתי להשתתף כאן בחדשי אלול - תשרי.
דבר בעתו מה טוב, ולכל עת וזמן. עת לפזר ועת לכנוס.

התחושה האישית הראשונה שלי עם אלול היא תחושת התכנסות.
אני לדודי ודודי לי.
לשכנו תדרשו - ברבים,
ובאת שמה - ביחיד.

כמתנה לחודש אלול ברצוני לצרף כאן קובץ מועיל מאוד,
בשם 'מפרי עץ הג"ן' חלק שלישי.
בעבר כתבתי על המחבר הפלאי ועל סגנונו המיוחד.

המעיין בחלקו השני של הקובץ ימצא המון עצות ו'חיבור'
לימים הקדושים,
דברים פנימיים ומבוססים,
מנפש טהורה ועילאית.
קבצים מצורפים
קובץ מפרי עץ הג''ן-חלק ג.pdf
(1.45 MiB) הורד 131 פעמים

נוטר הכרמים
הודעות: 8552
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm

Re: "מרגניתא טבא"

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ש' ספטמבר 11, 2021 10:21 pm

וידוי בלשון נוכח דייקא

בדברי המשך חכמה פרשת וילך (לא, יז) מובלעים יסודות גדולים בגדרי תשובה ווידוי, ובתוך הדברים כתב "הלא כי אין אלקי בקרבי מצאוני וכו'" פירוש עזיבת החטא שישוב לשמוע לקול ה', אבל לא יתודה שחטא ולא יבקש מהשם שיסלח לו. לכן כתוב בלשון נסתר ולא בלשון נוכח "הלא כי אין אתה אלהי בקרבי".

ומשמע שיסוד ענין הוידוי היינו שעומד ואומר בלשון נוכח 'חטאתי לך' ולא בלשון נסתר, וכן מצאתי בספר תוספת יום הכיפורים (יומא פו, א) אלא שבדבריו משמע שאין זה לעיכובא בעצם מצות הוידוי אלא רק תוספת והידור במצוה, וז"ל,
ר"ה בר חנינא רמי כתיב כו' ל"ק כאן מאהבה כו'. איכא למידק דמה טעם שישובו מיראה אחר שא"ל שישובו מאהבה. ולכאורה יראה דה"ק אני מצוה לכם שובו בנים שובבים מחמת אהבה ולפחות אם לא תוכלו לשוב מאהבה שובו מחמת יראה וארפא משובותיכם. אמנם יראה כשנדקדק בכתוב ירמיה סימן ג' קול על שפיים נשמע בכי תחנוני בני ישראל כי העוו את דרכם כו' וכתיב בתריה שובו בנים כו'. וקשה מה מצוה להם שישובו הרי כבר שבו ונשמע בכייתם שהיו אומרים כי העוו את דרכם כו' אלא הענין הוא דהם שבו מחמת יראה ולכן היו בוכים ואומרים כי העוו את דרכם וכיון דתשובתם היתה מיראה לא היה להם פנים להתפלל לנוכח לפני ה' אלא היו מתודים בלשון נסתר כי העוו כו' וא"ל הנביא בשם ה' אין זו תשובה מעולה אלא שובו בנים שובבים תשובה מעולה והתודו לפני ה' לנוכח דתשובה עם הוידוי נסתר שעשיתם לא הועילה לכם אלא שעשיתי רפואה לכם והיינו ארפא משובותיכם וע"כ עשו תשובה מעולה ולכן כתיב אחר זה הנני אתאנו לך כי אתה ה' אלהינו וגו' דשבו מאהבה והתודו לנכח ה' ופה אל פה דברו עמו ודוק.


ויתכן דמה"ט תקנו הוידוי בסדר התפילה שזה חידוש בעצם המציאות ליצור מצב של לפני ד' בכל מקום שאדם נמצא, ולכן יאמר הוידוי כחלק מן התפילה, עי' בתשובות והנהגות ח"ו סי' לג בשיטת הגר"א, וראה עוד בספר משאת המלך על הרמב"ם סי' רעג.

עושה חדשות
הודעות: 12557
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: "מרגניתא טבא"

הודעהעל ידי עושה חדשות » ש' ספטמבר 11, 2021 10:33 pm

בדרך אגב, לכאו' לפי פשוטו, האמירה הזאת שאין אלוקי בקרבי מצאוני וכו', אינה שייכת כלל לחרטה ותשובה, אלא ציון העובדה שכביכול ח"ו עזב אלוקים את עמו. ובמפרשים האריכו לבאר למה לא מהני תשובה זו וכו' ולא פי' כהנ"ל.

צורב מתחיל
הודעות: 796
הצטרף: ד' יוני 24, 2015 1:46 pm

Re: "מרגניתא טבא"

הודעהעל ידי צורב מתחיל » א' ספטמבר 12, 2021 11:28 am

עושה חדשות כתב:בדרך אגב, לכאו' לפי פשוטו, האמירה הזאת שאין אלוקי בקרבי מצאוני וכו', אינה שייכת כלל לחרטה ותשובה, אלא ציון העובדה שכביכול ח"ו עזב אלוקים את עמו. ובמפרשים האריכו לבאר למה לא מהני תשובה זו וכו' ולא פי' כהנ"ל.

היה לבן אדם כל טוב, איש תחת גפנו ותחת תאנתו. הלך וזנה אחרי אלהים אחרים, והחיים שלו נהרסו ומצאוהו רעות רבות וצרות. אומר הבן אדם "הלא על כי אין אלקי בקרבי מצאוני הרעות האלה". יש לך אפשרות הגיונית להסביר את הבן אדם שהוא לא מתחרט. כביכול הוא נמצא כעת במדור "פרשנות", הוא מנתח את חייו שנהרסו בקור רוח וממשיך לעיסוקיו...
איך אפשר להבין כך?

עושה חדשות
הודעות: 12557
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: "מרגניתא טבא"

הודעהעל ידי עושה חדשות » א' ספטמבר 12, 2021 8:45 pm

צורב מתחיל כתב:היה לבן אדם כל טוב, איש תחת גפנו ותחת תאנתו. הלך וזנה אחרי אלהים אחרים, והחיים שלו נהרסו ומצאוהו רעות רבות וצרות. אומר הבן אדם "הלא על כי אין אלקי בקרבי מצאוני הרעות האלה". יש לך אפשרות הגיונית להסביר את הבן אדם שהוא לא מתחרט. כביכול הוא נמצא כעת במדור "פרשנות", הוא מנתח את חייו שנהרסו בקור רוח וממשיך לעיסוקיו...
איך אפשר להבין כך?
אני שומע. ראה עוד כאן - viewtopic.php?f=46&t=42178&p=488480&hilit#p488480

נוטר הכרמים
הודעות: 8552
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm

Re: "יומא טבא" / ביצה

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ב' אוקטובר 04, 2021 5:48 pm

מצו"ב פרי יגיעי ועמלי במשך כל החדשים האחרונים,
"יומא טבא" (עמ"ס ביצה) הוא לי הקטן,
ואקוה שגם לרבנן.
קבצים מצורפים
יומא טבא ביצה.pdf
(2.25 MiB) הורד 310 פעמים


חזור אל “בית התלמוד”



מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 37 אורחים