מפרשי האוצר
חיפוש גוגל בפורום:

שבת קמט: - כל שחברו נענש ע"י אין מכניסין אותו במחיצתו של הקב"ה

הערות, בירורים וחידושים במרחבי התלמודים. לומדי דף היומי וכל חבורות הלומדים
מחשב מסלול
הודעות: 417
הצטרף: ו' מאי 01, 2020 11:24 am
מיקום: ירושלים

שבת קמט: - כל שחברו נענש ע"י אין מכניסין אותו במחיצתו של הקב"ה

הודעהעל ידי מחשב מסלול » ד' מאי 26, 2021 5:36 pm

שבת קמט עמוד ב
ואמר רבי יעקב בריה דבת יעקב: כל שחבירו נענש על ידו - אין מכניסין אותו במחיצתו של הקדוש ברוך הוא. מנלן! אילימא משום דכתיב ויאמר ה' מי יפתה את אחאב ויעל ויפל ברמת גלעד ויאמר זה בכה וזה אמר בכה ויצא הרוח ויעמד לפני ה' ויאמר אני אפתנו וגו' ויאמר אצא והייתי רוח שקר בפי כל נביאיו ויאמר תפתה וגם תוכל צא ועשה כן. וכו' אלא מהכא שבעת קלון מכבוד זה נבוכדנצר שתה גם אתה והערל זה צדקיהו וכו'.


ופרש"י שבעת קלון ובנבוכדנצר משתעי שהיה מטיל משכב זכור על כל המלכים וכשהגיע יומו של צדקיהו נמשכה ערלתו שלש מאות אמה והיינו שבעת קלון מכבוד

רי"ף (על עין יעקב) שבת פרק כג - שואל דף קמט עמוד ב
ויל"ד דאי ס"ד דנמשכה ערלתו של נבוכדנצר ולא עשה עבירה של משכב זכור עם צדקיהו א"כ למה נענש צדקיהו שתה גם אתה והערל זה צדקיהו שאם העונש הוא ע"י שגרם שנמשכה ערלתו של נבוכדנצר וצדקיה לא עשה כלום מה פשעו של צדקיהו בזה כי מעשיו הרעים של נבוכדנצר הם גרמו לו ואיהו דאפסיד אנפשיה וצדקיהו מה עשה. וע"ק כיצד הוא נקרא נבוכדנצר חברו של צדקיהו כי הנה צדקיהו זרע קודש ונבוכדנצר זרע מרעים ואין זה נקרא חברו נענש על ידו ושמא נקרא חברו במלכות שגם היה נבוכדנצר מלך כמו צדקיהו. וע"ק שרבי יעקב אמר כל שחברו נענש על ידו אין מכניסין אותו במחיצתו של הקדוש ברוך הוא ולהאי ס"ד אין כאן אלא עונש לצדקיהו שתה גם אתה והערל אבל אין מכניסין אותו במחיצתו של הקדוש ברוך הוא ליכא הכא. ואפשר דכיון דכתיב הכא והערל וכתיב התם ממי נעמת רדה והשכבה את ערלים שהוא תחתית שאול הרי שאין מכניסין אותו במחיצתו של הקדוש ברוך הוא:
אלא מהכא גם ענוש לצדיק לא טוב. פרש"י צדיק המעניש לא טוב. ויפה פירש אלא שצריך לדקדק מנא ליה לגמרא למדרש הכי דהא קרא לא קאמר אלא ענוש לאדם צדיק אבל לאדם שאינו צדיק לא קאמר. ואפשר דדייק דהיל"ל גם ענוש צדיק לא טוב מאי לצדיק אלא ה"ק גם מדת ענוש לאדם שהוא צדיק מדה זו לא טוב. ועוד אפשר דאע"פ שנפרש ענוש את אדם צדיק מוכרחים אנו לומר שהמעניש הוא ג"כ צדיק שהרי אם המעניש אינו צדיק והנענש צדיק אינו נקרא חברו נענש על ידו אלא חברו ממש שהוא צדיק ועם כל זה אינו נכנס במחיצתו של הקדוש ברוך הוא שאם לא טוב הנה נקרא רע וכתיב לא יגורך רע אלמא אינו נכנס במחיצתו ומדמצינו צדיק המעניש לצדיק ה"ה נמי מי שאינו צדיק ומעניש חברו שאינו צדיק:




עיון יעקב (על עין יעקב)

כל שחבירו נענש על ידו. מדקדק לומר על ידו כלומר בגרמתו שהוא מבקש מהש"י שיענש על ידו וכדמסיק גם ענוש לצדיק וגו' וכן משמע פ"ק דע"ז ע"ש:
אין לא טוב אלא רע. וכן י"ל דמי שאין לו אשה ובנים ג"כ הוא רע כדכתיב לא טוב היות אדם לבדו ואין מכניסין אותו במחיצתו של הקדוש ברוך הוא ואפשר דהוא בכלל מה שאחז"ל מי שאין לו בנים הוא מנודה לשמים ועי"ל דדוקא אדה"ר שהיה לבדו בעולם בלי עזר כלל אמר לא טוב וגו' משא"כ עכשיו דיש כמה עוזרים לאדם ואפשר להתקיים ע"י אחר וק"ל:





חפץ ה' מסכת שבת דף קמט עמוד ב
גמרא מנלן אי לימא משום דכתיב וכו' עד ודלמא וכו' השתא לפי מה דסלקא דעתיה דהש"ס להוכיח מההוא דרוח נבות משמע דס"ד דהא דחבירו נענש על ידו דאין מכניסין אותו וכו' היינו הגם שיתחייב מצד עונו לעונש אפילו הכי אי איתעניש על ידיה אין מכניסין אותו וכו' דהא אחאב כבר נתחייב מיתה על פשעיו וע"ז וכו' ולא בא נבות אלא לאגמורי שנתגלגל על ידו ואפילו הכי נענש כאמרו צח וכו' והגם דמסקנא דא לא מיתוקמא ולאו מהא דרוח נבות קא מייתי לה משום דקא דחי דהוי משום דובר שקרים וכו' ומסיק דמייתי לה מקרא דגם ענוש לצדיק וכו' וא"כ כפ"ז מצינן לפרושי דהעונש עצמו הוא בא בסיבת הצדיק. ובזה הוא דלא טוב עכ"ז מדקא חזינן דלא פריך הש"ס אלא מטעם דובר שקרים ולא קא פריך והא הכא עונש דאחאב כבר נתחייב ולא מצד נבות הוא דנענש דאמטו להכי יענש רוח נבות להוציא ממחיצת ה' ב"ה משמע דהא סבר לה הש"ס דכי האי גוונא נמי הוי בכלל חבירו נענש על ידו וכפי זה תמצא מענה לתרץ מה שתמה הרמב"ם ז"ל בהלכות מדע דלמה העניש ה' ב"ה את המצריים בשביל ישראל כי מאת ה' היה שישתעבדו בישראל כאומרו וכו' ועבדום וכו' והשתא כפי זה דהגם שמחויב אפילו הכי ההוא שיגמר ויעשה הדבר על ידו ענוש יענש לזה המצריים יענשו. גם כן הגם דהיו מחוייבים ישראל עכ"ז כיון דנגמר הענין על ידי המצריים יהיו נענשים כרוח נבות שנענש לבלתי יכנס לפנים ממחיצת ה' ב"ה ושפיר וקשה לפי זה מההיא עובדא דרבי אליעזר בר רבי שמעון דהוה תפיס גנבי וכמה רשעים הרג ותלה על פיו וגם ההיא דקרא ליה חומץ וכו' ותלה אותו וכו' עד דאמר שישו בני מעי וכו' א"כ לפי זה הגע עצמך דהוו כלם מחוייבים מיתה עכ"ז הרי הוא בכלל גם ענוש שחבירו נענש על ידו והיכא עביד הכי ר"א ע"ה וכמה ג"כ כה"ג על כן נראה והיא הנכון דדוקא בהיכא דעל ידו נתחייב חבירו העונש מעיקרא כגון שקרא עליו אל ה' ומסר עליו דין ונענש בקריאתו וכדומה ומה דקאמר הש"ס אלא סתר הבנין דמפיק לה מרוח נבות והנבנה דהיינו דבכה"ג דנבות דלא הוי בכלל חבירו נענש על ידו והגם דהש"ס לא דחה ההיא אלא מטעם דדובר שקרים דמשמע דאי לאו האי טעמא דדובר שקרים שפיר אין הכי נמי דהוה דחי לה מהאי טעמא והא עדיפא ליה דאעיקרא דדינא לא מטעם ענוש אפי' אי הוי עונש ממש אלא מטעם דובר שקרים וכיון דאידחי אידחי לחלוטין דבכה"ג ליכא נענש על ידו ועל זה היה ר' אליעזר עביד דתפיס גנבי וכו' והיינו טעמא נמי שנתחבטו הרמב"ם והראב"ד בעונש המצריים כיון דבכה"ג לא אמרינן אין מכניסין וכו' אלא דוקא בהיכא שמענישו הצדיק דהיינו עיקר העונש בא על יד הצדיק זהו שאין ה' ב"ה חפץ בו וחפץ שיהיה הצדיק מוחל על עלבונו ויהיה כצאת השמש בגבורתו: וק"ל.



הגרע"א זצ"ל בגליון הש"ס ציין לתוס' ב"ב (כ"ב ע"א) ד"ה אנא וכו' ע"כ. והנה בגמ' שם, במעשה דנענש רב אדא בר אבא ונח נפשיה, והיה כל אחד מן החמשה החכמים האלה - רב יוסף, רב דימי מנהרדעא, אביי ורבא, ורב בר יצחק - אומר "אנא ענישתיה" - כתבו התוס': "כל אחד מהן היה מתאונן שעל ידו מת, משום דאמרינן בשבת בפרק שואל כל מי שחבירו נענש על ידו אין מכניסין אותו במחיצתו של הקדוש ברוך הוא שנאמר גם ענוש לצדיק לא טוב, אלא רע, וכתיב לא יגורך רע", ע"כ.

ונראה לכאורה כוונת הגרע"א זצ"ל שמדברי התוס' בב"ב הנ"ל יש ללמוד בפירוש המאמר שלפנינו, דהא דנאמר כל מי שחבירו נענש על ידו וכו', היינו אפילו אם האיש הנענש היה הגורם להביא על עצמו העונש, שהרי בגמרא שם אסיקו "ומסתברא דרב נחמן בר יצחק ענשיה" (לפי שהיה מצערו כל כך שלא בא אליו לעיין עמו הדרשה), ומכל מקום היה רב נחמן בר יצחק מתאונן אנא ענישתיה, והקב"ה מדקדק עם הצדיקים אפילו כחוט השערה והוא ענין נפלא ונורא.

והנה בספר פרשת דרכים להגאון בעל משנה למלך (דרך המלך דרוש אחד עשר) כתב דהא דמבואר כאן דכל שחבירו נענש על ידו אין מכניסים אותו במחיצתו של הקדוש ברוך הוא. הוא דוקא כשחוטא באותו ענין שחבירו נענש על ידו. דאל"כ מה שייך לומר עליו דכך שחברו נענש על ידו אין מכניסין אותו במחיצתו של הקדוש ברוך הוא, דמאי הו"ל למיעבד והלא כדין עשה. והוא ממשיך וכותב: וראיה לזה שהרי בפרק השואל כשרצו ללמוד הך דכל שחברו נענש על ידו דאין מכניסין אותו במחיצתו של הקדוש ברוך הוא צדדו לומר אלא מהכא שבעת קלון מכבוד זה נבוכדנצר, שתה גם אתה והערל זה צדקיהו, ודחו צדקיהו צדיק מאי הוה ליה למיעבד, ע"כ. הרי דכל שאינו חוטא בדבר לא אמרינן ביה האי מילתא דכל שחברו נענש על ידו דאין מכניסין אותו במחיצתו של הקדוש ברוך הוא. עכ"ד. (ויש לעיין הרבה ולהשוות בסברות הגרע"א והפר"ד הנ"ל).

ובהג"ה לספר פרשת דרכים (הנד"מ הערה 27) כותב:

בשיחות מוסר להגר"ח שמואלביץ זצ"ל פנחס תשל"ב הביא דאיתא בעירובין סג. תלמיד אחד היה לו לר' אליעזר שהורה הלכה בפניו, א"ל ר"א לאימא שלום אשתו, תמיה אני אם יוציא זה שנתו, ולא הוציא שנתו. והקשה שם הרי אמרו שמי שחבירו נענש על ידו אין מכניסין אותו במחיצתו של הקדוש ברוך הוא, וא"כ למה לא מחל לו, ע"ש מה שתירץ. אך לדברי רבינו בעל המשנה למלך הנ"ל דכל שאינו חוטא בדבר לא אמרינן ביה האי מילתא דכל שחבירו נענש ע"י אין מכניסין אותו במחיצתו של הקדוש ברוך הוא, לא קשיא מידי.


בשו"ת הלכות קטנות לרבי ישראל יעקב חאגיז ז"ל (ח"א סי' קס) כותב:

שאלה מה ענין כל מי שנענש חבירו על ידו (שבת קמ"ט:): תשובה נראה דהיינו דוקא כשבקש על הדבר שמסר דינו, אבל אם מחל לו ואדרבא אמר שארי ליה מאריה, ולא נקיט ליה בלביה דהרהור כדיבור דמי, נראה דאין נענש עליו וקב"ה הוא דתבע בעלבוניה (עי' פר"ד ד' י"א ושו"ת יד אלי' סי' כ"ח):


(ולפי דבריו אולי י"ל, דכיון שלא מוחל לחבירו, הרי על זה גופא נענש ואין מכניסים אותו במחיצתו של הקדוש ברוך הוא, וממילא אין נפק"מ אם השני גרם זאת או לא, וכמו שהביא הגרע"א הנ"ל מהתוס' בב"ב, דמ"מ יש לאדם למחול לחבירו. ואם לא מחל שפיר נענש ג"כ כה"ג ודו"ק היטב. גם י"ל לפי"ז דאין נפק"מ אם חטא במה שחבירו נענש על ידו. ואפי' אם לא חטא. מ"מ כיון שלא מוחל שפיר נענש ואין מכניסים אותו במחיצתו של הקדוש ברוך הוא ודו"ק היטב וזה לכאורה דלא כפרשת דרכים הנ"ל וצ"ע). דף על הדף שם


ובספר תוכחת חיים פרשת שמות עמוד עט במהדורה עם הכתב המרובע

נמצא לפי זה, כי יותר ראוי ונכון הוא, לכל רב ודיין, למחול ע״כ אם יפגעו בכבודו, ובזה מרים מכשול מדרך עמו שלא יחשבו להם לחטא ולא יהיו נענשים בשבילו בדיני שמים. ואם ח״ו יקפיד בהם ויענש אותם בדיני אדם, בעש״ג, יהיה ח״ו חילול ה׳ בדבר, אז יאמרו בגוים כמה קשים עם בני ישראל שעושים כן לגדול שבהם. ואם יהיו הם מתעצלים בדבר באמור להם שלא יש לו הנהגה וכדומה, זו קשה מן הראשונה ואם ח״ו ימסור דין לשמים ולא ימחול להם, זאת רעה חולה, כי מלבד כי נותן צער לשכינת עוזינו כדברי הרבנים הנ״ל, עוד בה דאיכא משום מ״ש רז״ל בשבת פ׳ שואל דקמ״ט, כל מי שחבירו נענש על ידו, אין מכניסין אותו במחיצתו של הקב״ה שנאמר גם ענוש לצדיק לא טוב. ומ״ש בב״ב דכ״ב דאמרי אמוראי כל אחד, אנא ענישתיה, לאו שהיו מתפארים ח״ו על הדבר, אלא אדרבה היו מתאוננים ומצטערים על זה כמ״ש שם התום׳ בהדיא ד״ה אנא ענישתיה, וז״ל כל אחד מהם מצטער על עצמו שמא ח״ו נענש על ידו, דאמרינן בשבת פ׳ שואל כל שחברו נענש על ידו אין מכניסים אותו במחיצתו של הקב״ה שנאמר גם ענוש לצדיק לא טוב וכתיב לא יגורך רע עכ״ל. וצריך הוא ליזהר שמלבד שלא יקללם ולא ידבר עליהם רע עוד דאפילו הכי אם בא עליהם עת פקודתם באיזה עונש שיהיו מצטערים לומר כי ע״י סיבתם בא עליהם דבר זה. וע״ד שאמרו בפי חלק לדוד ע״י נהרגו נהנים ונטרד דואג כו׳ וכמ״ש הרב פתח עינים שם בחי׳ לשבת מו שיע״ש כי מזה ראה תראה כי לא יפה עושים השמחים לאד כשבא איזה פגע רע או נזק על איזה אדם יחיד או רבים שמשתבחים ותולין הם בעצמן או מגירי דיליה כי ידו עשתה זאת על חטא שחטאו עמו ושנגעו בכבודו, כי אין זה שבח כלל כי אדרבא אם יהיה לפי האמת כדבריהם כי התקלה הבאה היתה בסיבתו, יש לו להיות עצב כדברי התוס׳ והרבנים הנ״ל, ודי בזה.

ולכאורה בפשטות מאמר זה אינו מובן:
א'. מדוע הוא כל כך חמור שאינו נכנס במחציתו של הקב"ה [עונש למוציא ז"ל]
ב'. אדם שחטא כלפי משיהו והוא לא מסוגל למחול לו, הרי כל דיני בן אדם לחבירו הם על זה.
ג'. הרי בנשאת חינם ודאי שאינו נענש על ידי חבירו דקפידא בכדי כמאן דליתא...
נערך לאחרונה על ידי מחשב מסלול ב ה' מאי 27, 2021 12:25 am, נערך פעם 1 בסך הכל.

מחשב מסלול
הודעות: 417
הצטרף: ו' מאי 01, 2020 11:24 am
מיקום: ירושלים

Re: כל שחברו נענש על ידו אין מכניסין אותו במחיצתו של הקדוש ברוך הוא

הודעהעל ידי מחשב מסלול » ד' מאי 26, 2021 6:06 pm

עכשיו מצאתי מהלך של הגאון רבי שלמה קלוגר בספר חכמת שלמה על התורה (פרשת לך לך עמ' קעג) ואציע כאן בפני החו"ר הפורום

במדרש [ב״ר מא, א] "וינגע ה׳ את פרעה נגעים גדולים" כתיב [תהלים צב, יג] "צדיק כתמר יפרח" וכו', מה התמר הזה כל מי שעולה לראשו אם אינו משמר את עצמו הוא נופל ומת, כך ישראל כל מי שבא להזדווג להם סוף שהוא נוטל את שלו מתחת ידיהם. תדע לך משרה, שע״י שמשכה פרעה לילה אחת לקה הוא וביתו בנגעים שנאמר וינגע ה׳ עכ״ל.
והנה המדרש הזה אין לו הבנה. חדא, מה בעי המדרש בזה, ומה היה קשה לו בפסוק. והשנית, למה הוצרך להביא ראיה משרה הרי זה זיל קרי ביה רב הוא ממצרים ובבל ואינך, דכולהו נטלו שלהם מישראל, ולמה לי ראיה משרה.
אך נראה הכוונה, דהנה ידוע מה שאמרו חז״ל [שבת קמט, ב] דכל שחברו נענש על ידו אין מכניסין אותו במחיצתו של הקב״ה, וידוע הוא דגם ענוש לצדיק לא טוב [משלי יז, כו], ועיין בתוספות פ״ב דב״ב [כב, א ד״ה אנא] גבי רב אדא בר אהבה, שכתבו כל אחר קבל והתאונן שהוא ענשו, יע״ש, משמע דזה הוי לרעה מה שחברו נענש על ירו. ובאמת חזינן שכמה צדיקים גדולים אשר הרשעים מתחילין עמהם ונופלים לפניהם, אטו נימא שהקב"ה עושה להם רעה בכך. וכן בכלל ישראל שכמה פעמים אויביהם נופלים לפניהם, אטו נאמר שהוי לנו לרעה ח"ו.
אך הענין הוי כך, השני מיני עונשים יש.
דהנה נחזי אנן, העולה לאילן גדול ואינו משמר את עצמו ונופל ומת, אם נאמר דזה נמשך לו בתורת עונש או שהאילן המיתו בידיו זה אינו, הלא מכח עונש הוי והאילן לא עשה לו כלום, רק הוא עצמו המית את עצמו שעלה למקום גבוה ממנו ולא שמר את עצמו. אבל העובר מצות המלך, ופוסק לו המלך מיתה, הנה זה לא נקרא ממית את עצמו כי גוף הפעולה שלו מדרך הטבע אין בו כדי להמית, רק המלך הוא הממית אותו על שעבר צוויו, ובזה נקרא על שם המלך לא על שם המת בעצמו. אבל בעלה לאילן ונפל ומת לא נקרא על שם האילן המיתה רק על שם עצמו. וזה הוי החילוק בין הצדיקים, שמי שהוא צדיק גמור המתחיל עמו דומה לעולה על אילן גדול, והנה זה נופל ומת מעצמו, ולא נקרא על שם הצדיק שהוא המיתו דרך עונש רק כנופל ומת מעצמו. ובזה לא יאונה לצדיק כל און כיון שהוא לא עשה לו כלום, כמו שלא עשה האילן אל הנופל ממנו. אבל במי שאינו צדיק גמור א״כ זה אינו אילן גדול, ולכך המתחיל עם זה אין ראוי ליפול בעצמו, רק מ״מ כיון דמתחיל עמו בחנם ועושה לו רעה ראוי הוא שינקום הקב״ה נקמתו ממנו ויענישנו, אך זה הוי רק דרך עונש, ונקרא המיתה על שם הצדיק שהוא המיתו. וזה שפיר הוי ענוש לצדיק לא טוב.
וז״ש המשורר [תהלים לד, כב] "תְּמוֹתֵת רָשָׁע רָעָה וְשֹׂנְאֵי צַדִּיק יֶאְשָׁמוּ". והכונה, דהנה העובר על מצותיו ית׳ מה שהוא נענש נמי לא הוי דרך עונש ממנו יתברך, דהרי גם ענוש לצדיק לא טוב, רק כיון דהקב״ה גדול ואין גדול הימנו, א״כ המתחיל עמו נופל מעצמו ומת, ואין זה בכלל גם ענוש לצדיק לא טוב. וז״ש כמו ש״תמותת רשע רעה" דהרעה בעצמו ממיתו ולא ממנו ית׳, כן נמי "ושונאי צדיק יאשמו" נמי הוי רק על דרך זה שהרעה בעצמו ממיתו לא מן הצדיק נמשך עונשו, לכך אין זה רעה לצדיק.
ובזה נבין מדרש הנ״ל. דהוי קשה לו מ״ש על דבר שרה אשת אבדם, מהו לשון על דבר, הוה ליה לומר עבור שרה אשת אברם, כמ״ש תחילה [פסוק טז] ולאברם הטיב בעבורה, ולא אמר על דבר שרי, ולמה כאן שינה הלשון. והמדרש נראה שהרגיש בזה לקמן ודרש לה בענין אחר, אבל כאן רוצה לפרש כך. דהנה בעבור יהיה משמע הכונה על ידו, ושעל ידי הצדיק נעשה כן, אבל על דבר שרי משמע על מהות עצמה, מחמת שהיתה גדולה בעצמה לכך נענש. ולכך בטובה, דהוי מעלה לצדיק להיות נמשך ממנו טובה, אמר ולאברם הטיב בעבורה, אבל גבי רעה, דהוי ענוש לצדיק לא טוב, אמר להיפוך וינגע ה׳ את פרעה וכר על דבר שרי אשת אברם, מחמת היות כי שרה היתה גדולה מאוד, לכך עבור כן נענש פרעה.
וז״ש המדרש זה שאמר הכתוב "צדיק כתמר יפרח", מה התמר הזה כל מי שעולה לראשו ואינו משמר את עצמו נופל ומת, ואינו דרך עונש רק מצד עצמו, כך ישראל כל מי שהוא מזדווג להם נוטל את שלו מתחת ידיהם נמי באופן זה רק כנופל מאילן. וראיה דהוי רק כנופל מן האילן לא דרך עונש, היינו שכן מצינו בפרעה ע״י שעכבה לילה אחת נלקה בנגעים, כמ״ש וינגע ה׳ את פרעה וכר, וכתיב על דבר שרי לומר שלא בעבורה דרך עונש נענש רק ממילא כנופל מן האילן, וזה הוי מעלה לצדיק.
ובזה נבין מ״ש במדרש פרשת אחרי מות [ויק״ר כ, ו] וז״ל: הדא דכתיב [משלי יז,כ1] "גם ענוש לצדיק לא טוב להכות נדיבים עלי יושר", אמר הקב״ה אע״פ שהענשתי את אהרן ולקחתי שני בניו לא טוב אלא "להכות נדיבים עלי יושר", דכתיב [ויקרא טז,א] "אחרי מות שני בני אהרן", עכ״ל. והוא תמוה, וכבר מלתי אמורה בזה, וכעת נראה כך. דהנה פירוש הפסוק גם ענוש לצדיק לא טוב להכות נדיבים עלי יושר יהיה הכונה כך, דהנה מה שהוי דרך עונש כמעניש את בנו אם עושה מעשה רעה זה נקרא הכאה עלי יושר, דמכה אותו עבור דבר יושר, כי יושר הוא להכות אותו שלא יעשה כמעשיו. אבל העולה לאילן ונפל ומת לא נקרא הכאה זו עלי יושר, דבזה לא שייך יושר כלל. וז״ש הכתוב דרך תימה, אטו גם ענוש לצדיק לא טוב, אטו לא טוב העונש לצדיק הרי חזינן שבאמת כמה רשעים נענשו עבור הצדיקים, א״כ מוכח דהוי טובה ענוש לצדיק, ואיך שייך לומר דהעונש לצדיק אינו טוב. אך איזה עונש אינו טוב היינו להכות נדיבים עלי יושר זה אינו טוב, אבל העונש הנמשל רק כנופל מן האילן זה הוי טוב שפיר.
וז״ש המדרש, דהוי קשה לו מ״ש אחרי מות שני בני אהרן בקרבתם לפני ה׳ וימותו, דהך בקרבתם הוא מיותר ואין לו ענין לכאן, והיה די לומר אחרי מות שני בני אהרן דבר אל אהרן. ולזה מפרש המדרש כך, דהנה מדרך הטבע הוי אם אדם עושה דבר הגון שהוא לו לכבוד שייך לחזור ולהזכירו כל פעם כיון שהוא לו לתפארת, אבל דבר שעשה והוא גנאי לו לא יחזור ויזכירנו כלל כיון שאינו לו לכבוד. והנה ה״נ, דהנה כאן נאמר בקרבתם לפני ה׳ וימותו משמע כמיתה ממילא, ולמה לא נאמר כמ״ש בער ואונן [בראשית לח,יז] "וימיתהו ה"׳, הוה ליה לומר גם כאן כן בקרבתם לפני ה׳ וימיתם השם.
אך הענין כמ״ש דיש שני מיתות, דיש מיתה שנמשך ממנו ית׳ המיתה בפועל, וזה הוי דרך עונש ולא הוי לכבוד לו ית׳ רק לצורך שעה הוי הכרח לכך, ויש מיתה דהאדם חוטא ומת מעצמו כנופל מן האילן, וזה אינו נחשב עונש, והוי לו ית׳ כבוד בכך. ולכך כאן נזהר הכתוב באמרו אחרי מות שני בני אהרן, דבשלמא אם הוי העונש טוב וכבוד היה שייך לומר שיתפאר הקב״ה בכך, אבל כיון דהעונש אינו טוב וכבוד למה יחזור הקב״ה זה שמתו, וא״כ קשה אמאי חזר לומר אחרי מות שני בני אהרן, למה הזכיר זה עתה. אך התורה עצמה מתרצת דבריה ואמרה דמה שאני מזכיר אחרי מות שני בני אהרן אף דהעונש לא טוב היינו רק אם היה אני הממית אותם, אבל באמת אין אני הממית אותם רק בקרבתם לפני ה׳ וימותו מעצמן. א״כ עונש כזה אינו גנאי לו רק כבוד, כמו שאמר משה [ויקרא י,ג] בקרובי אקדש ועל פני כל העם אכבד, לכך אני חוזר ומזכירו. וז״ש המדרש הדא דכתיב גם ענוש לצדיק, אמר הקב״ה אע״פ שהענשתי את אהרן והמתי את בניו, כלומר אף שהיה דרך עונש לאהרן ומתו בניו מ״מ לא טוב הוא, בתמיה, אטו הוי לא טוב, ודאי טוב וטוב הוא, ומה הוי אינו טוב להכות נדיבים עלי יושר זה אינו טוב, אבל עונש שמתו מאליהן טוב וטוב הוא, לכך מזכיר שנית אחרי מות שני בני אהרן בקרבתם לפני ה׳ וימותו מעצמן, וא״ש.

כת״י חכמת התורה שנת תקפו

מחשב מסלול
הודעות: 417
הצטרף: ו' מאי 01, 2020 11:24 am
מיקום: ירושלים

Re: שבת קמט: - כל שחברו נענש ע"י אין מכניסין אותו במחיצתו של הקב"ה

הודעהעל ידי מחשב מסלול » ה' מאי 27, 2021 12:39 am

שו"ת יד אליהו סימן כח
נחזור לעניינינו במ"ש הרב ראיה ממ"ש ע"פ גם ענוש לצדיק לא טוב כו' פשיטא דאינו חייב המענש עונש על זה בעה"ז אלא דלאו אורח ארעא כו':
ועוד דהתם גבי האי מינא דמצטער לי' ורצה לקללו שלא לצערו ובודאי דלא היה רשאי להרגו משום צערא בעלמא אך משום דהמינין כו' ע"כ לאו אורח ארעא לענוש ע"י קללה בידי שמים משום צער' דידיה ופשיטא דאי היה המין רוצה להרגו ולא היה בידו להנצל ממנו בענין אחר דמותר לקללו וזה א"צ לפנים:
והנה גבי שאול שהיה ביד דוד להרגו ורשות ואפילו מצוה אם היה דינו של שאול כדין רודף ולדעתי פשוט דאם הנרדף בוחר בהריגת עצמו מלהריגת הרודפו משום איזה טעם שיהיה כגון בניו וכדומה דאינו רשאי אלא צריך להרוג את הרודף דוקא כי אם הוא מצות עשה על כל ישראל להציל את הנרדף בנפשו של רודף מכ"ש שמ"ע על הנרדף עצמו שמחויב לעשות כן וכן משמע במ"י רמז קל"ד לא תמלך הרגוהו מיד ייע"ש אך דדהמע"ה היה מסופק והחליט בדעתו שלא לנגוע במשיח ה' ונשבע ליצרו או לאבישי כמבואר במ"י והיה בטוח ג"כ על שהוא נמשח כמ"ש במ"י רמז קל"ג בפסו' בבא הזיפי' א"ל הקדוש ברוך הוא שמואל נאמן ומשח אותך כו' וכמ"ש בע"י בויכוח של דהמע"ה עם שאול שקראו רודף ואעפ"כ חס עליו והחליט דעתו שלא לשלו' ידו ואמר חי ה' כו' ויומו יבא או במלחמה ירד וידי אל תהי בו ופשיטא דאי רצה לקללו באמת כדי להציל עצמו דהיה מותר חדא דאינו מצווה על קללתו אם אינו עושה מעשה עמך כי לפי דעת דוד שהיה רודף ועוד להציל עצמו בפקוח נפש אין עומד בפניו שום מצוה זולת ש"ד משום מאי חזית דדמא דידך סומק טפי והכי הוא איפכא ומכ"ש דלא שייך עונש:
והנה אביא בקיצור מ"ש בביאורי לירושלמי מה ששייך לזה הפילפול והוא דאיתא שם בפ"ד דשביעית דף ל"ה ע"ב וז"ל רבי טרפון ירד לאכול שלא בטובה כב"ש כו' ובאו עבדיו שלא הכירו אותו והכו אותו כו' וכשנודע להם שהוא ר"ט א"ל רבי שרי לן א"ל ייתי עלי על כל חוטר וחוטר דהוה נחית עלי הוינא שרי לכון על קדמייא באילין תרתין עבד כב"ש ונסתכן בהא ובק"ש כל ימיו של ר"ט היה מתענה על הדבר הזה וא' אוי לי שנתכבדתי בכתרה של תורה בפ"ח דנדרים סב"א בבבלי מייתי קצת בע"א וכתב הי"מ הטעם וז"ל הוינא שרי מחסידתו שלא יענשו על ידו דגם ענוש לצדיק כו' וכן ר"נ ב"ה שלא עלתה על מטתו קללת חבירו ומר זוטרא דאמר שרא לי' מרא למאן דמצערן לי וי"א דטעמייהו כדי שלא ידחו ממחיצתו של הקדוש ברוך הוא כדאיתא בפ' שואל קמ"ט ומשמע מדברי תוס' פ' לא יחפור בעובדא דר"ד דאפילו שהוא נענש בדין ע"י מה שצועק עליו העלוב אין מכניסין אותו במחיצתן ית' עכ"ל עמ"ש בסוף פ' החובל צ"ג א' הצועק וא' הנצעק במשמע אלא שממהרין לצועק יותר ופרש"י להצועק ממהרין תחלה לענוש שלא היה לו לצעוק:
ולכאורה משמע דאם הוא אינו צועק והאחר נענש על ידו שאז אינו זה בכלל כל שחבירו כו' כי מה יש לו לעשות וכזה מצינו הרבה וכמ"ש בפ' שואל שם צדקי' צדיקא מאי ה"ל למעבד וכן ר' טרפון גופי' מצינו שנענש על ידו יהודה בן נחמיה שצהבו פניו כשתק ר"ט כמ"ש במנחות סח"ב ומעשה ההוא נראה שהיה אחר מעשה הנ"ל דבמעשה הנ"ל א' בירושלמי שהתענה ובבבלי שהצטער כל ימיו ושם במנחות דא"ל ר"ע ליהודה צהבו פניך שהשבת את הזקן משמע דזה היה בעת זקנתו וא"כ צ"ל למה לא מחל ג"כ שם בפירוש כדי שלא יהא חבירו נענש על ידו כמו שעשה קודם לזה במעשה הנ"ל אי ס"ל דיש לעשות כן אלא צ"ל דכל שאינו צוע' עליו וחבירו נענש אינו בכלל זה אלא אם הוא גורם לו כגון במעשה דירושלמי הנ"ל שהיה הוא גורם קצת והם לא ידעו ומכ"ש לדעת הירושלמי דעבד כר"ש ונסתכן ע"כ היה צריך למחול בפירוש:
וצ"ל דהחסידים שמחלו בפי' כנ"ל או משום שמא מרוב צערם מתחילה היו צועקים ומתרעמים כו' או משום חסידות יתירה שבקשו באמת שלא יענש זה אעפ"י שהם לא יענשו ע"ז וזה הוא דלא כמ"ש הי"מ או י"ל דיש למחול בפירוש ואז אף אם חבירו נענש על ידו כי יש דברים שחבירו נענש אף שאין חבירו מתנקם ממנו ומוחל לו בלב ואז הוא אינו נכנס בגדר זה כי מה יש לו לעשות וסבר' זו קרובה לפי' התוס' שם בפ' החובל א' הצועק כו':
(ובס' הלכו' קטנות (בח') [בת'] רס"י ק"ס כתב כדברי ג"כ ע"ש)


חזור אל “בית התלמוד”



מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 40 אורחים