פורום אוצר החכמה

ב:

רש"י ד"ה משלט שלטא ביה עינא - דרך דפנות דאי טעמא משום עראי הוא או משום צל בדפנות מגיעות לסכך אמאי מודו רבנן עכ"ל

יש לדקדק מדוע הקדים עראי לצל שלא כסדר הגמרא. ועיין בד"ה משום צל - דאי משום משלט עינא בטפי מד' אמות פורתא לא שלטא בה עינא עכ"ל ויל"ע מדוע השמיט "עראי" וצ"ע.

אגב עיין תוספות ורש"ש בנוגע מש"כ רש"י "פורתא" ע"ש.

משום ארעי הוא הפשוט יותר שלא שייך שיהיה הבדל עם מגיע לסכך או לא משא"כ בצל שאם יהיה דפנות נמוכות לא יהיה שם צל כלל , ועל החלק השני בשאילה ראה מה שכתבתי בביאור המשולב

ג:

רש״י ד״ה היתה גבוהה מעשרים - פיסקי שמועות הן של כל בני הישיבה שהיו במדרשו של רב אשי שסידרו הגמרא.

צ״ע בכוונתו. ואם כוונתו לפרש מי אמר שמועות אלו, מדוע האריך שהם של כל בני הישיבה במדרשו של רב אשי וכו׳.

ד.

רש״י ד״ה תבן וביטלו - בפיו לשבעה.

צ״ע מדוע לא כתב כן לעיל בד״ה ואע״ג דבטלינהו.

ד:

רש״י ד״ה מחלוקת על שפת הגג - דמחיצת הבית תחתיה כנגד הקונדסין ואיכא למימר גוד אסיק ״והכא לא אמרינן דבעינן מחיצות ניכרות״.

לכאורה קשה, מדוע הכא לא בעינן מחיצות ניכרות וצ״ב

ה. - ה:

ואימא כאפי דבר יוכני, תפשת מרובה לא תפשת תפשת מועט תפשת

רש״י ד״ה בר יוכני - עוף גדול הוא מאד ובבכורות (דף נז:) אמרינן פעם אחת הטילה בר יוכני ביצה ״במקומנו״ וטבעה ששים כרכים ושיברה ש' ארזים.

יש לעיין מדוע האריך רש״י כ״כ להביא כל המעשה המוזכר שם.

גם יש להעיר שבגמרא בכורות נז. לא הוזכר תיבת ״במקומנו״ , ואולי לפני רש״י היה גירסא כנ״ל.

ובאמת, עיין רש״י ביומא פ. ד״ה דבר יוכני - עוף גדול הוא כדאמרינן בבכורות שטבעה ביצתו ששים כרכים, עכ״ל.

ויש לעיין מדוע כאן בסוכה האריך ושם ביומא קיצר.

עוד יש להעיר, שכאן בסוכה ה. האריך רש״י בהאי כללא ד״תפסת מרובה״ ע״ש ובדף ה: חוזר ומפרש האי כללא, וביומא פ. לא כתב כלום לפרשה, הלא דבר הוא, וצ״ע.

ראה מה שכתבתי כאן במחזור הקודם ויש שם תשובה על חלק מהשאלות https://daf-yomi.com/DYItemDetails.aspx?itemId=26127
האריך להביא את הסיפור על מנת שנבין את גודלה הרב ובכל אופן כאן בסוכה רש"י מוסיף את הפרט של ש' ארזים כי במסכתינו מוזכר פירוט והסבר על ארזים(לטובה) והתניא סיככה בנסרים של ארז שיש בהן ד' טפחים ד''ה פסולה אין בהן ד' טפחים רבי מאיר פוסל ורבי יהודה מכשיר ומודה רבי מאיר שאם יש בין נסר לנסר כמלא נסר שמניח פסל ביניהן וכשירה מאי ארז הדס כדרבה בר רב הונא דאמר רבה בר רב הונא אמרי בי רב עשרה מיני ארזים הן שנא' {ישעיה מא-יט} אתן במדבר ארז שיטה והדס וגו' (דף לז) (והכרך מוזכר פעם אחת בדף נא מי שלא ראה ירושלים בתפארתה לא ראה כרך נחמד מעולם מי שלא ראה בהמ''ק בבנינו)
ובמסכת יומא מוזכר הארז לגנאי (על ישראל)(יומא יב) אם חומה היא נבנה עליה טירת כסף ואם דלת היא נצור עליה לוח ארז אם עשיתם עצמכם כחומה ועליתם כולכם בימי עזרא נמשלתם ככסף שאין רקב שולט בו עכשיו שעליתם כדלתות נמשלתם כארז שהרקב שולט בו מאי ארז אמר עולא ססמגור (על בית המקדש) (יומא לט) פתח לבנון דלתיך ותאכל אש בארזיך
אלא ששם ביומא מוזכר ומסביר רש"י מה הם כרכים (באותו דף יב) והא דכרכים והא דכפרים ודכרכים (רש"י) דכרכים. שהוא מקום שווקים ומתקבצים שם ממקומות הרבה והיא עשויה לכל הבא להתפלל ואין לה בעלים מיוחדים:

בכמה כתבי יד הגירסא בבכורות במקומינו https://bavli.genizah.org/ResultPages/D ... YomiP=True

ובכלל מכל הפעמים בש"ס שמוזכר תפשת מרובה וכו' כמדומני שרק בסוכה פירש בהרחבה ומסביר שזה "משל" ונראה שיסוד זה חשוב דווקא כאן שמדברים בתפיסת מקום כלפי מעלה, ובפרט בפרטים דארון הברית שאין עליו תפיסת מקום והכל הוא "משל"

נפלא ביותר. יישר כח!

ו.

רש״י ד״ה גפן - מה שיערו בו. וד״ה תאנה - מה שיערו בה. לכאורה קשה, מדוע רק אצל גפן ותאנה כתב רש״י ״מה שיערו בו״ וצ״ע.

ו.

רש״י ד״ה מי כתיבי - כלום כתיב בתורה עצם ״כשעורה״ ובית המנוגע ״בחטין״ וכן כולם. לכאורה קשה, מדוע נקט שעורה קודם לחטה, וצ״ע.

שמואל דוד כתב:ו.
רש״י ד״ה גפן - מה שיערו בו. וד״ה תאנה - מה שיערו בה. לכאורה קשה, מדוע רק אצל גפן ותאנה כתב רש״י ״מה שיערו בו״ וצ״ע.

עיין המצורף:

ח:

רש"י ד"ה רקב"ש - סימן רועים קייצים בורגנין שומרי פירות כו'

צ"ע בכוונת רש"י, הרי כל זה מפורש בגמרא. ואם ראה רש"י איזה צורך לכתוב שסימן הוא, מדוע לא כ"כ לעיל אצל גנב"ך וצ"ע.

עיין פנ"י וריטב"א

ד. כשרה. כל הסוכה שיש לה ג' דפנות והאי הכשר סוכה אפי' מן האיצטבא והלאה דמנינן חללה מראש האיצטבא ומעלה ונמצא דופן אמצעי כולו כשר ודפנות הצדדים ברחב האיצטבא הוכשרו בה הרי כאן סוכה קטנה כשרה ואמרינן לקמן (דף יט.) פסל היוצא מן הסוכה נידון כסוכה ומפרשינן ליה אם יש הכשר סוכה ביחד ועוד יש בסוכה משם והלאה פסל היינו סכך העשוי בפסולת גורן ויקב שזהו דרכן ליעשות ויוצא מהכשר סוכה שאין לו הכשר דפנות נידון כסוכה הלכך כל הסוכה כמות שהיא גדולה כשרה:

האם ניתן לדקדק שהכשר משך הסוכה מחוץ לאיצטבא זה רק כנגד משפת האיצטבא ולמעלה בחלל, ועל פי זה נאמר שאם גובה האיצטבא הוא בסך הכל 2 או שלוש טפחים (שהם לבד הספיקו להפחית מגובה עשרים) אזי יוכל להשתמש בחלק הנוסף של הסוכה שהוא גבוה מעשרים, ויוכל להשתמש גם שעומד על הקרקע ממש כי רובו נמצא בחלל הסוכה הכשירה, ואם האיצטבא תהיה בגובה של עשרה טפחים מעלה לכאורה ודאי שלא יוכלו להשתמש בשאר הסוכה מדין פסל, כי הרי זה לכאורה רשות לעצמו וגבוה שם עשרים ופסול, ויש לדון בגבוה פחות מעשרה האם יוכל לישב על ריצפת הסוכה במקום שכנגד האיצטבא ויהא נחשב כיושב בסוכה כשירה מדין פסל, או שצריך להגביה עצמו בכיסא גבוה או סולם וכד' ורק בחלל העליון שכנגד שפת האיצטבא ולמעלה כשירה?

יב ע"א

ומניחה ע''ג סוכה. שיש לו כל ימות השנה למקנהו ומניח החבילין שם לייבשן ולא לסכך וכשמגיע החג נמלך עליהם לסכך:
צ"ע מדוע רש"י מעמיד בסוכה שיש לו כל ימות השנה ולא רק לימות הקיץ כדרך כל סוכה, ומדוע מעמיד בסוכה המיועדת למקנהו – לבהמה, וכי דוקא במקום זה יש יותר חשש שימלך ויעשה שם סוכה לימי החג,?

דף כז ע"ב

ד"ה שלא העמיד שופט וכו'
רש"י הק' הולך ומונה השופטים מהשבטים על סדר האמהות ומתחיל מבני רחל, מבני בלהה, מבני לאה, וכו'

למה נקט רש"י זה הסדר דווקא?

יישר כח על השאילה המאתגרת
והתשובה: התחיל מרחל כי מצא מפורש מכל ילדיה - מיוסף (מנשה ואפרים) ובנימין, וכן מבלהה שפחתה מדן ונפתלי, והמשיך לאה שיש מפורש מארבעה מבניה, וממשיך וכותב שלא מצא מראובן שמעון (מלאה) ומגד ואשר (מזלפה) לא מצא,
ואפשר שהיות והתחיל מהראשון שהוא "יהושע" ומרחל, ובסדר הכרונולוגי המצורף גם מתאים יהושע אהוד וגדעון, המשיך והביא את שפחתה בלהה וכו' ומצטרף להסיבה דלעיל

תודה רבה

כדי לא לעבור על הנהלים העברתי תשובתי לכאן כידוע מפני שחילקו עניני רש"י ודיוק בלשונו לחוד ולימוד גמרא לחוד

ההוא דאמר כתב:כו, א
רד"ה שלוחי מצוה אנן - שבאנו לשמוע הדרשה, ולהקביל פני ריש גלותא.
יש להבין, מדוע צירף רש"י ב' טעמים למצותן: א. באו לשמוע הדרשה. ב. להקביל פני ריש גלותא.
ויש לדון אם יש מצות הקבלת פני רבו בזמן הזה, וכפי שדן הנוב"י שהביאו השערי תשובה, ויל"פ בכל זה.

רש"י לא נתן שתי טעמים אלא זה היה העובדה בסיפור זה שקיימו שני מצוות, ויתכן גם שלשון זה ברש"י נמשך מן לשונו בדף הקודם בהסבר המשנה שלוחי מצוה. הולכי בדרך מצוה כגון ללמוד תורה ולהקביל פני רבו ולפדות שבויים: לשמוע הדרשה ולהקביל פני ריש גלותא

אהרן תאומים כתב:רש"י לא נתן שתי טעמים אלא זה היה העובדה בסיפור זה שקיימו שני מצוות, ויתכן גם שלשון זה ברש"י נמשך מן לשונו בדף הקודם בהסבר המשנה שלוחי מצוה. הולכי בדרך מצוה כגון ללמוד תורה ולהקביל פני רבו ולפדות שבויים: לשמוע הדרשה ולהקביל פני ריש גלותא

לעיל רש״י פירש רק טעם אחד

מה כוונתכם לעיל?

סוכה י:

רש״י ד״ה שלוחי מצוה אנן - להקביל פני ראש גולה דחייב אדם להקביל פני רבו ברגל ופטרינן כדתנן לקמן (דף כה.) שלוחי מצוה פטורין מן הסוכה

שמואל דוד כתב:סוכה י:

רש״י ד״ה שלוחי מצוה אנן - להקביל פני ראש גולה דחייב אדם להקביל פני רבו ברגל ופטרינן כדתנן לקמן (דף כה.) שלוחי מצוה פטורין מן הסוכה

מדוייק מאוד נפלא בדף י לא מוזכר עניין שבתא דרגלא אלא כנאמר בגמרא רב חסדא ורבה בר רב הונא איקלעו לבי ריש גלותא ומדובר שהם הגיעו אצל הריש גלותא ממש בבית ומה עניין לשמיעת הדרשה, משא"כ בדף כו. נאמר בגמרא איך היה המעשה בדרך הליכתם ולזה היה ב' סיבות, כי הא דרב חסדא ורבה בר רב הונא כי הוו עיילי בשבתא דרגלא לבי ריש גלותא הוו גנו ארקתא דסורא , וכפי מה שרש"י מפרש שבתא דרגלא בשאר מקומות זה בכלל שבת שלפני הרגל ועדיין אין בו את העניין של קבלת פני רבו שהוא ברגל עצמו, ולכן מוכרח שלהליכתם היו בו שני סיבות אחד לשמוע הדרשה שהיא לפני הרגל ולא היו חוזרים אלא נשארים שם בשביל קבלת פני רבו, על פי זה מדובר לכאורה בשני חלקים של מעשה אחד.
בררכות ל ע"א בשבתא דרגלא. שלפני פסח ועצרת וסוכות
ביצה כה ע"ב בשבתא דרגלא. שדורשין:
סנהדרין ז ע"ב בשבתא דרגלא. שבת ששואלין בו בהלכות הרגל והיינו שלשים
מנחות לז ע"ב שבתא דרגלא. שבת שדורשין בהילכות הרגל וכו'
בכורות מד ע"ב בשבתא דריגלא. שלשים יום קודם הרגל דשואלין ודורשין בהלכות וכו'

כמדומני שכבר העיר בזה בערוך לנר

שמואל דוד כתב:כמדומני שכבר העיר בזה בערוך לנר

https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.a ... =&pgnum=39
נגע בזה אבל שונה לגמרי

כח. רש"י ד"ה דקדוקי סופרים. בא"ד ודכוותה בבכורות גר הבא לקבל תורה עליו חוץ מדבר א' אין מקבלין אותו ר' יוסי אומר אפי' דקדוק א' מדקדוקי סופרים.

נ"ב וכ"ה בסנהדרין פז. זקן ממרא וכו' רבי שמעון אומר אפי' דקדוק אחד מדקדוקי סופרים. וצ"ב קצת למה שביק רש"י ואזיל עד למס' בכורות.

מיללער כתב:כח. רש"י ד"ה דקדוקי סופרים. בא"ד ודכוותה בבכורות גר הבא לקבל תורה עליו חוץ מדבר א' אין מקבלין אותו ר' יוסי אומר אפי' דקדוק א' מדקדוקי סופרים.

נ"ב וכ"ה בסנהדרין פז. זקן ממרא וכו' רבי שמעון אומר אפי' דקדוק אחד מדקדוקי סופרים. וצ"ב קצת למה שביק רש"י ואזיל עד למס' בכורות.

ראשית זה הדף המקביל בסדר דף ועוד דף, ורש"י העדיף לא להביא מסנהדרין שמדובר בזקן ממרא, וזה בעניין שלילי, וכך הביא מבכורות שהוא באופן החיובי שהגר רוצה לקבל על עצמו הכל חוץ מדקדוקי סופרים,
ועוד יש לומר בפרט שבדף זה עצמו בסוכה בעמוד ב' מוזכר מעלת הגרים שחייבים בסוכה מלימוד בפ"ע - והשתא דאמרת סוכה הלכתא קרא למה לי לרבות את הגרים סד''א {ויקרא כג-מב} האזרח בישראל אמר רחמנא ולא את הגרים קמ''ל
ואפשר שהיו יכולים להיות גר בלי לקבל דברים שאין מפורשים ונלמדים מן התורה משא"כ חומרות דרבנן ולכן נלמד בבכורות שאין מקבלים הגר שאינו מקבל אפי' דקדוק אחד
ואגב מצאנו שריב"ז ביטל תקנה של חז"ל לגרים (ראש השנה לא:) ואידך דתני' גר שנתגייר בזמן הזה צריך שיפריש רובע לקינו אמר רשב''א כבר נמנה עליה רבן יוחנן וביטלה מפני התקלה

לב.

רש״י ד״ה דרכיה דרכי נועם - ואלו עשוין כקוצים ויוצאין בהן עוקצין הרבה ומסרטין את הידים

ועיין לב: רש״י ד״ה דרכי נועם - והאי מברז בריז את הידים כקוצים שראשי עליו עשויין חדין כמחט

צ״ע קצת בשינוי הלשון בין מסרטין למברז בריז, ועוד קשה מדוע בדף לב: הוסיף לבאר שהם חדין כמחט ולא היה מספיק במש״כ שהם כקוצים.

לכאורה רש"י מתאר את המציאות שאחד סורט ואחד דוקר ונוקב חור כמחט (ראה סנהדרין עו: רש"י) בכל אופן לכאורה אין זיהוי ברור מה הוא הכופרא שרש"י מתכוין ומה הוא הרדוף וראה במאמרים אלו של דר משה רענן השערות מסוימות

https://daf-yomi.com/DYItemDetails.aspx?itemId=26326
https://daf-yomi.com/DYItemDetails.aspx?itemId=26367

נא:

רש״י ד״ה באבוקות של אור - זורקין אותם כלפי מעלה ומקבלין אותם ויש שבקיאין לעשות כן בארבע אבוקות או בשמונה וזורק זו ומקבל זו וזורק זו ומקבל זו

בגמרא לקמן נג. מבואר שמונה אבוקות, ומדוע כתב רש״י ארבע.

שמואל דוד כתב:נא:
רש״י ד״ה באבוקות של אור - זורקין אותם כלפי מעלה, ומקבלין אותם, ויש שבקיאין לעשות כן בארבע אבוקות, או בשמונה, וזורק זו ומקבל זו, וזורק זו ומקבל זו.
בגמרא לקמן נג. מבואר שמונה אבוקות, ומדוע כתב רש״י ארבע.

לכאורה הטעם ברש"י מפני הגמרא שם: אביי קמיה [דרבה] בתמניא ביעי, ואמרי לה בארבעה ביעי.
אין נ"מ ב"קונץ" זה, אם באבוקות או בביצים!

באמונתו כתב:

שמואל דוד כתב:נא:
רש״י ד״ה באבוקות של אור - זורקין אותם כלפי מעלה, ומקבלין אותם, ויש שבקיאין לעשות כן בארבע אבוקות, או בשמונה, וזורק זו ומקבל זו, וזורק זו ומקבל זו.
בגמרא לקמן נג. מבואר שמונה אבוקות, ומדוע כתב רש״י ארבע.

לכאורה הטעם ברש"י מפני הגמרא שם: אביי קמיה [דרבה] בתמניא ביעי, ואמרי לה בארבעה ביעי.
אין נ"מ ב"קונץ" זה, אם באבוקות או בביצים!

יש ויש השיא העולמי הנוכחי באבוקות הוא שבעה משנת 1989 https://www.guinnessworldrecords.com/wo ... es-juggled להטוטנות באש היא מסוכנת ביותר ושונה מאוד מלהטוט ביצים ואפילו סכינים השיא הוא רק ששה. ראה כאן באנגלית http://www.talmudology.com/jeremybrownm ... ng-records

טור תלגא כתב:

באמונתו כתב:

שמואל דוד כתב:נא:
רש״י ד״ה באבוקות של אור - זורקין אותם כלפי מעלה, ומקבלין אותם, ויש שבקיאין לעשות כן בארבע אבוקות, או בשמונה, וזורק זו ומקבל זו, וזורק זו ומקבל זו.
בגמרא לקמן נג. מבואר שמונה אבוקות, ומדוע כתב רש״י ארבע.

לכאורה הטעם ברש"י מפני הגמרא שם: אביי קמיה [דרבה] בתמניא ביעי, ואמרי לה בארבעה ביעי.
אין נ"מ ב"קונץ" זה, אם באבוקות או בביצים!

יש ויש השיא העולמי הנוכחי באבוקות הוא שבעה משנת 1989 https://www.guinnessworldrecords.com/wo ... es-juggled להטוטנות באש היא מסוכנת ביותר ושונה מאוד מלהטוט ביצים ואפילו סכינים השיא הוא רק ששה. ראה כאן באנגלית http://www.talmudology.com/jeremybrownm ... ng-records

אדרבה! היא הנותנת.
כפי שיפה הוכחת: להטוטנות באש היא מסוכנת ביותר ושונה מאוד מלהטוט ביצים...
ממילא, אם בביצים ללשון השני, אביי יכול היה ארבעה ולא יותר, כ"ש שבאבוקות לא יכול יותר מארבעה, ודיו!

אגב, בכתבי הידות מצאנו נוסח אחר שם: "בארבעין", ר"ל בארבעים! במקום "בארבעה".
נדמה לי שאמנם בדרך כלל, לשון השני מוסיף על לשון ראשון, לא מפחית לגרוֹע.
עכ"פ, ברש"י מסתבר כנוסחנו, וכנ"ל.

לדבריך, ייתכן לפרש לשון הברייתא: תניא, אמרו עליו על רבן שמעון בן גמליאל, כשהיה שמח שמחת בית השואבה, היה נוטל שמנה אבוקות של אור, וזורק אחת ונוטל אחת, ואין נוגעות זו בזו. וכשהוא משתחוה, נועץ שני גודליו בארץ ושוחה, ונושק את הרצפה וזוקף, ואין כל בריה יכולה לעשות כן...
"ואין כל בריה יכולה לעשות כן", חוזר גם לרישא, ש"היה נוטל שמנה אבוקות של אור"... שהרי "השיא העולמי הנוכחי באבוקות הוא שבעה"...

אגב, בכתבי הידות מצאנו נוסח אחר שם: "בארבעין", ר"ל בארבעים! במקום "בארבעה".
נדמה לי שאמנם בדרך כלל, לשון השני מוסיף על לשון ראשון, לא מפחית לגרוֹע.
עכ"פ, ברש"י מסתבר כנוסחנו, וכנ"ל.

עיין דקדוקי סופרים.

שמואל דוד כתב:עיין דקדוקי סופרים.

יישר כוח! הוספתיו במצורף. יש להוסיף, כי אף קפיצתם משמונה לארבעים, דבר משונה הוא.

אמנם לענ"ד, הנוסח "בארבעין" נוכל ליישב, עפ"י המסתבר, כי אחד הפרמטרים אשר מכריעים בשיאי הלהטוטנות ("טיול" בלשון הגמרא לפנינו), מלבד "מספר הפריטים" אשר בידו, דוגמת ד' וח', הוא במניין ה"תפיסות", ר"ל במספר של הפעמים, בו מצליח הלהטוטן (המטייל), לתפוס אותם פריטים שוב ושוב, בלי ייפול אחד מהם ארצה.

השיא אשר מתועד ורשום (מצ"ב) בימינו הוא 39 בדיוק!

א"כ יש לומר, שבלשון השני, אין המדובר במניין הביצים אשר אביי החזיק אצלו בידו, אלא במספר "תפיסות" שתפס אביי הביצים שוב ושוב, עד נפילת אחד מהם. (נמצא אפוא, אשר אביי שבר שיא עולמי הנ"ל של 39, בתפיסה אחת!).

נו:

רש״י ד״ה דל בדל כו׳ דל הסר כמו דל רגלים (ר"ה דף ז:) וכדגרסינן בריש מסכת (דף ב.) דל עשתרות קרנים איכא צל סוכה דל דפנות ליכא צל סוכה דל מעשר בהמה (ר"ה דף ז:)

צ״ע, חדא, מדוע התחיל להביא מקור מראש השנה ולא מריש המסכת. ועוד, מדוע הפסיק בין המקור מראש השנה למקור מראש השנה עם המקור ממסכת סוכות.

שמואל דוד כתב:נו:
רש״י ד״ה דל בדל כו׳ דל הסר כמו דל רגלים (ר"ה דף ז:) וכדגרסינן בריש מסכת (דף ב.) דל עשתרות קרנים איכא צל סוכה דל דפנות ליכא צל סוכה דל מעשר בהמה (ר"ה דף ז:)
צ״ע, חדא, מדוע התחיל להביא מקור מראש השנה ולא מריש המסכת. ועוד, מדוע הפסיק בין המקור מראש השנה למקור מראש השנה עם המקור ממסכת סוכות.

ארנד הוכיח, כי הקטע: "וכדגרסינן בריש מסכת: דל עשתרות קרנים איכא צל סוכה, דל דפנות ליכא צל סוכה", הוספה מאוחרת, ולא מרש"י כלל.

אם אפשר בבקשה להעלות את צילום דף זה מארנד, ובכל אופן גם אם זה הוספה מאוחרת אז למה רש"י הלך למחוזות אחרים ולא הביא דוגמא זו מתחילת המסכת?
אחר שתעלה אני אכתוב את התירוץ "ההגיוני" המוכן שיש בידי

אהרן תאומים כתב:אם אפשר בבקשה להעלות את צילום דף זה מארנד, ובכל אופן גם אם זה הוספה מאוחרת אז למה רש"י הלך למחוזות אחרים ולא הביא דוגמא זו מתחילת המסכת?
אחר שתעלה אני אכתוב את התירוץ "ההגיוני" המוכן שיש בידי

מצ"ב.
מקור מ' אצל ארנד, מכוון לדפוס ראשון. הקטע לא מופיע באף אחד מכתבי היד.

ובכל אופן, גם אם זה הוספה מאוחרת, אז למה רש"י הלך למחוזות אחרים, ולא הביא דוגמא זו מתחילת המסכת?

לענ"ד רש"י מתכוון להוציא מאפשרות פרשנית אחרת, ש"דל", לשון הרמה הוא: "דלו" עיני למרום. לעיל נג, ב: כי חזי דנחית טובא, אמר: כמה "דמידלי" טפי מירטב עלמא.
ממילא, בריש מסכת: "דל עשתרות קרנים - איכא צל סוכה, דל דפנות - ליכא צל סוכה", נוכל לדחות שמא ר"ל ג"כ לשון הרמה, ולא לשון הסרה.

עכ"פ, בקטע זה, נעוץ סוף מסכת בתחילתה, ודווקא בדל, "דלו עיני למרום", וע"ד הגמרא שם, בריש מסכתא: אמר רבה: דאמר קרא למען ידעו דרתיכם כי בסכות הושבתי את בני ישראל, עד עשרים אמה - אדם יודע שהוא דר בסוכה, למעלה מעשרים אמה - אין אדם יודע שדר בסוכה, משום דלא שלטא בה עינא. רש"י: דלא שלטא ביה עינא - שאינו רואה את הסכך, וסוכה היינו סכך, כשמה.
נהגו יראי השם בישיבתם בסוכה, להסתכל כלפי מעלה - לסכך, תוך כוונת "למען ידעו דורותיכם"...
ראינו וקראנו מנהג זה על אנשים שונים, אבל כעת מצאתי שכן נהג לפני הברכה "לישב בסוכה" האדמו"ר מחב"ד, ועיין על בעל אמרי חיים מויז'ניץ עפ"י הספר אור חיינו בעמודים רפ"ח, רפט, עוד. עיין עוד המצורף פה.
ושם במיוחס לריב"ן:

למען ידעו, ויבינו כל שעה שהוא בסוכה, והיינו כגון שיראה כל שעה הסכך שהיא עיקר סוכה. ועד כ' אמה, יוכל לראות כפי תומתו את הסכך, ואף על פי שאינו מגביה את עיניו ומביט למעלה יכול לראותו, ולמעלה מעשרים אמה אינו רואהו אלא אם כן מביט ומתכוין לראותו...

ובחמדת דניאל, בינת דניאל, אותיות למשה א'.

בתהלים פרק קיג: מְקִֽימִ֣י מֵעָפָ֣ר דָּ֑ל - מֵֽ֝אַשְׁפֹּ֗ת יָרִ֥ים אֶבְיֽוֹן: לְהוֹשִׁיבִ֥י עִם־נְדִיבִ֑ים - עִ֝֗ם נְדִיבֵ֥י עַמּֽוֹ...
"להושיבי עם נדיבים" וגו', מתקיים ביושב בסוכה, וכלשון הספר שפת אמת - לסוכות שנה תרמח:

ובענין הנ"ל פרשנו ג"כ בפסוק מאשפות ירים אביון, להושיבי עם נדיבים. על התקונים שנעשו בימי התשובה, שנתקרבו הרחוקים עד שזוכין לישב בסוכה עם אושפיזין עלאין...

ספר אמרי אמת - ימים ראשונים סוכות שנה תרצג:

וזהו דכתיב מקימי מעפר דל - מאשפות ירים אביון, דהיינו הרצונות שנתפשטו במקומות אחרים, להושיבי עם נדיבים - עם נדיבי עמו, זה הוא בסוכות, נדיבים הם אלו שיש להם רצון חזק, ובסוכות מתקיים להושיבי עם נדיבים, שבסוכות מתאספים ומתאחדים כולם, כדאיתא (סוכה כז ב) שכל ישראל ראוים לישב בסוכה אחת, וכן הם הד' מינים שכולם מתאגדים ומתאחדים (ויק"ר ל יב)...

"נדיבים" ו"נדיבי עמו" מכוון לאבות, ראה הגמרא לעיל מט, ב: דרש רבא: מאי דכתיב מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב - מה יפו פעמותיהן של ישראל בשעה שעולין לרגל, בת נדיב, בתו של אברהם אבינו, שנקרא נדיב, שנאמר נדיבי עמים נאספו - עם אלהי אברהם. אלהי אברהם ולא אלהי יצחק ויעקב? אלא: אלהי אברהם, שהיה תחילה לגרים.

אפשר שבכוונה רש"י הכניס בין הציטוטים מראש השנה את מקור זה בריש המסכתא וכתב בלשון וכדגרסינן נדיר מאוד ברש"י, וזה אולי לרמוז על דבעי למגרס מיד מסיום לחזור להתחלה ולכן ציין גם שזה בריש המסכת, ואף שהיה ראוי לכתוב זאת ראשון רש"י הרחיק מפני שכאן מדובר על לחם הפנים עניני המקדש, ועשתרות קרנים הם מקום הרפאים (החוטאים) וכן עשתרות הוא גם עבודה זרה, ועל כן רק הפריד בדל רגלים מפני גם שמסכת זו סוכה היא רגל ואיחר את דל מעשר בהמה