'התם כשהתנו', עיין תוספות. ומבואר מסוגיין, דשתי נשים שלקחו קיניהן בעירוב, חטאת ועולה לזו וחטאת ועולה לזו, הן לוקחות אותו על דעת שהכהן יחליט על כל גוזל לשם מי מקריב אותו.
והנה קיי"ל בזבחים, לשם ששה דברים הזבח נזבח, לשם זבח לשם זובח וכו', ולשם זובח, היינו לשם בעלים, הוא לעיכובא, ובשינוי בעלים בקדשים הקרבן כשר אבל לא עלה לבעלים לשם חובה, ובחטאת פסול לגמרי. מאידך קיי"ל בקדשים דסתמא לשמן כשר, דהיינו אם ראובן הביא קרבן והכהן שחטו בסמתא מבלי אפילו שידע קרבן של מי הוא, עדיין הקרבן כשר ועלה לבעלים לשם חובה, כיון דסתמא לשמן.
והשתא יש לעיין, באופן זה של שתי נשים שלקחו קיניהם בעירוב ועשה הכהן הגוזלות בסתמא, האם חשיב לשם בעלים או לאו. והנה ליכא למימר דעשה לשם שתיהן, דא"כ כל גוזל הוי לשם בעלים ולשם אחרים, ובכה"ג חשיב לשמו ושלא לשמו, והוי שינוי בעלים ופסול, עיין בספר עולת שמואל לר' שמואל רוזנר אוצר הדינים עמוד רי"ט אות י"א. ושורש החקירה היא, כיון דהגוזלות לא נקרבו לשם בעל מסוים, פסולות, או נימא דכיון דידעינן שכל ד' גוזלות אלו נעשו לשם אחת משתי נשים אלו, חשיב לשמן. והאמת שהצד הב' נראה דוחק.
האם יש למאן דהו ראיה לכאן או לכאן?