שמואל דוד כתב:ח.
רש״י ד״ה פטור עליה - כדמפרש טעמא בפ"ק דחגיגה דכיון דאינו צריך אלא לעפרה ולא לגומא אינו בונה ולא חורש אלא מקלקל וכל המקלקלים פטורים
צ״ע מדוע ציין למסכת חגיגה ולא למסכת שבת. חדא, ששם עיקר הסוגיא. ועוד, מסכת שבת קודם למסכת חגיגה בסדר מועד.
שמואל דוד כתב:ג:
בגמרא: ביצה לסמוך בה כרעי המטה כו׳ רש״י ד״ה לסמוך בה - זוקפה כנגד חודה וסומך בה.
האם זה שייך במציאות לסמוך כרעי המטה על ביצה?
שמואל דוד כתב:ח:
רש״י ד״ה הכניס עפר לכסות בו צואה - ביום טוב שיש לו תינוק וירא שמא יטיל רעי ביו"ט לפניו
ד״ה אסור לכסות בו צואה - אם יש לו תינוק קטן והטיל צואה ביום טוב מאי טעמא דם צפור ודאי היה לו שישחטנו ויהא צריך כסוי אבל הצואה ספק הוא אם יארע במקום המאוס לו ודעתו לודאי ולא לספק
מדוע כאן הוסיף רש״י תיבת קטן, וצ״ע.
שמואל דוד כתב:ב.
רש״י ד״ה ומי אמר רב נחמן הכי - דבית הלל כר' יהודה. צ״ע קצת מדוע לא נקט נמי דבית שמאי כרבי שמעון?
ומי אמר רב נחמן הכי והתנן כו'. מדאמר כן ולא פריך ולר"נ קשיא דב"ש אדב"ש. ש"מ דב"ש אב"ש לא פריך דידע ודאי שיש לחלק בין שבת החמור לי"ט הקל וזו סברא חיצונה. וגם (בהראב"ד) [ב"ה אב"ה] לא פריך, דאפשר ב"ה מטעם נולד קאתינן (ויהי' מלת ודאית לי' מוקצה לאו הכרח כאמור), אלא דפריך לי' ומי אמר ר"נ ב"ה כר' יהודה, והא מהפך שם וב"ה אפילו בשבת לית לי' מוקצה כ"ש יום טוב, וכפירש"י ומי אמר ר"נ ב"ה כר"י כדכתיבנא, עד דמשני לי' לב"ה הסברא להיפוך, שבת דחמיר א"צ להחמיר עוד, י"ט דקיל צריך סייג יותר, וכ"פ הטור א"ח סי' תצ"ה, יעו"ש:
ועל זה מקשה הש"ס ומי אמר רב נחמן הכי, רוצה לומר דלא קאמר רק דלית ליה מוקצה וכו' והא ודאי דבית שמאי כרבי שמעון, כיון דלית להו נולד, על כרחך גם מוקצה לית להו, אבל בית הלל, אימא לך לעולם דלית להו מוקצה, אף על גב דאית להו נולד, וכי תימא דמכל מקום בית שמאי אבית שמאי תיקשי לך, יש לומר דמשום שמחת יום טוב התירו, כמו שהתירו לעשות גומא משום יום טוב, עיין תוס' לקמן ח' ע"א בד"ה ואינו צריך וכו', ומה מאוד מדויק רש"י בד"ה ומי אמר רב נחמן וכו', שפירש דבית הלל כרבי יהודה, דנתכוין ממש לדברינו...
שמואל דוד כתב:ג.
רש״י ד״ה שמא יסחוט - וסחיטת פירות תולדה דדש היא שמפרקן מתוך זג שלהן כמפרק תבואה מקש שלה
ד״ה ומשקין בלועין - בחרצן וזבין לחוץ. פתח בזג וסיים בחרצן וצ״ע בזה.
אהרן תאומים כתב:שמואל דוד כתב:ח.
רש״י ד״ה פטור עליה - כדמפרש טעמא בפ"ק דחגיגה דכיון דאינו צריך אלא לעפרה ולא לגומא אינו בונה ולא חורש אלא מקלקל וכל המקלקלים פטורים
צ״ע מדוע ציין למסכת חגיגה ולא למסכת שבת. חדא, ששם עיקר הסוגיא. ועוד, מסכת שבת קודם למסכת חגיגה בסדר מועד.
וכן תוספות בפסחים מז: ד"ה כתישה בי''ט מי שרי. הקשה ריב''א ... וקשה לר''י הא דחופר גומא פטור היינו דוקא בבית דמקלקל הוא כדמוכח בפ''ק דחגיגה וכו'
ואולי באמת שם העיקר כי זה נכתב לדוגמא של הלכות שבת כהררים התלוין וכו' ראה שם
באמונתו כתב:שמואל דוד כתב:ג:
בגמרא: ביצה לסמוך בה כרעי המטה כו׳ רש״י ד״ה לסמוך בה - זוקפה כנגד חודה וסומך בה.
האם זה שייך במציאות לסמוך כרעי המטה על ביצה?
וכי הנכם מפקפקים ח"ו במציאות שרש"י מפרש?!
מ"מ, ראה המצורף פה.
http://daf-yomi.com/Data/UploadedFiles/ ... -sFile.pdf
שמואל דוד כתב:אהרן תאומים כתב:שמואל דוד כתב:ח.
רש״י ד״ה פטור עליה - כדמפרש טעמא בפ"ק דחגיגה דכיון דאינו צריך אלא לעפרה ולא לגומא אינו בונה ולא חורש אלא מקלקל וכל המקלקלים פטורים
צ״ע מדוע ציין למסכת חגיגה ולא למסכת שבת. חדא, ששם עיקר הסוגיא. ועוד, מסכת שבת קודם למסכת חגיגה בסדר מועד.
וכן תוספות בפסחים מז: ד"ה כתישה בי''ט מי שרי. הקשה ריב''א ... וקשה לר''י הא דחופר גומא פטור היינו דוקא בבית דמקלקל הוא כדמוכח בפ''ק דחגיגה וכו'
ואולי באמת שם העיקר כי זה נכתב לדוגמא של הלכות שבת כהררים התלוין וכו' ראה שם
יישר כח גדול! ועיין צל״ח כאן, וברוך שכוונת.
שמואל דוד כתב:רש״י ציין לגמרא בחגיגה, לא?
באמונתו כתב:לשון רש"י הרי: כדמפרש טעמא בפרק קמא דחגיגה, והגמרא בחגיגה הלא מדייקת אותו מהמשנה, נמצא שמשנה היא שם, אך בשבת רק גמרא בעלמא היא.
ואם בעל נפש אתה להנאות בנייניך הרחב הנקב ושפציהו להיות יפה...
אשר נשמה באפו - שמחזיק עצמו כבעל נפש דהיינו גאוה שחשובה נפשו בעיניו.
שמואל דוד כתב:טו:
רש״י ד״ה שלא היה לו להניח - כגון שאבדה לו אבדה מערב יו"ט ומחזר כל היום אחריה
לכאורה תמוה מדוע נקט דוגמא שלא שכיח כלל, ולא כתב בפשוטו שהיה בדרך ולא היה לו פנאי וכדומה.
בעי רבי זירא: אבדה לו אבידה ערב הרגל, כיון דאניס - מותר, או דלמא: כיון דלא מוכחא מילתא - לא?...
אבדה לו אבידה - שלא היה לו פנאי לגלח קודם הרגל.
באמונתו כתב:שמואל דוד כתב:ביצה טו:
רש״י ד״ה בעלי פטסין - חביות גדולות הכינו להם באנומלין ומסך משתאות לפיכך מהרו לצאת כלומר ״בעלי נפש״ הן ואינן יגיעין לשמוע תורה
צ״ע, הרי הפשט בבעל נפש היינו מי שמחמיר על עצמו, לא? האם יש ב׳ משמעיות לבעל נפש?
1. רש"י מסכת יבמות דף סג עמוד א:ואם בעל נפש אתה להנאות בנייניך הרחב הנקב ושפציהו להיות יפה...
2. רש"י מסכת סוטה דף ד עמוד ב:אשר נשמה באפו - שמחזיק עצמו כבעל נפש דהיינו גאוה שחשובה נפשו בעיניו.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 35 אורחים