פורום אוצר החכמה

ב.

רש״י ד״ה ומי אמר רב נחמן הכי - דבית הלל כר' יהודה. צ״ע קצת מדוע לא נקט נמי דבית שמאי כרבי שמעון?

ג.

רש״י ד״ה שמא יסחוט - וסחיטת פירות תולדה דדש היא שמפרקן מתוך זג שלהן כמפרק תבואה מקש שלה

ד״ה ומשקין בלועין - בחרצן וזבין לחוץ. פתח בזג וסיים בחרצן וצ״ע בזה.

ג:

בגמרא: ביצה לסמוך בה כרעי המטה כו׳ רש״י ד״ה לסמוך בה - זוקפה כנגד חודה וסומך בה.

האם זה שייך במציאות לסמוך כרעי המטה על ביצה?

ח.

רש״י ד״ה פטור עליה - כדמפרש טעמא בפ"ק דחגיגה דכיון דאינו צריך אלא לעפרה ולא לגומא אינו בונה ולא חורש אלא מקלקל וכל המקלקלים פטורים

צ״ע מדוע ציין למסכת חגיגה ולא למסכת שבת. חדא, ששם עיקר הסוגיא. ועוד, מסכת שבת קודם למסכת חגיגה בסדר מועד.

ח:

רש״י ד״ה הכניס עפר לכסות בו צואה - ביום טוב שיש לו תינוק וירא שמא יטיל רעי ביו"ט לפניו

ד״ה אסור לכסות בו צואה - אם יש לו תינוק קטן והטיל צואה ביום טוב מאי טעמא דם צפור ודאי היה לו שישחטנו ויהא צריך כסוי אבל הצואה ספק הוא אם יארע במקום המאוס לו ודעתו לודאי ולא לספק

מדוע כאן הוסיף רש״י תיבת קטן, וצ״ע.

שמואל דוד כתב:ח.
רש״י ד״ה פטור עליה - כדמפרש טעמא בפ"ק דחגיגה דכיון דאינו צריך אלא לעפרה ולא לגומא אינו בונה ולא חורש אלא מקלקל וכל המקלקלים פטורים
צ״ע מדוע ציין למסכת חגיגה ולא למסכת שבת. חדא, ששם עיקר הסוגיא. ועוד, מסכת שבת קודם למסכת חגיגה בסדר מועד.

וכן תוספות בפסחים מז: ד"ה כתישה בי''ט מי שרי. הקשה ריב''א ... וקשה לר''י הא דחופר גומא פטור היינו דוקא בבית דמקלקל הוא כדמוכח בפ''ק דחגיגה וכו'
ואולי באמת שם העיקר כי זה נכתב לדוגמא של הלכות שבת כהררים התלוין וכו' ראה שם

שמואל דוד כתב:ג:
בגמרא: ביצה לסמוך בה כרעי המטה כו׳ רש״י ד״ה לסמוך בה - זוקפה כנגד חודה וסומך בה.
האם זה שייך במציאות לסמוך כרעי המטה על ביצה?

וכי הנכם מפקפקים ח"ו במציאות שרש"י מפרש?!
מ"מ, ראה המצורף פה.
http://daf-yomi.com/Data/UploadedFiles/ ... -sFile.pdf

שמואל דוד כתב:ח:
רש״י ד״ה הכניס עפר לכסות בו צואה - ביום טוב שיש לו תינוק וירא שמא יטיל רעי ביו"ט לפניו
ד״ה אסור לכסות בו צואה - אם יש לו תינוק קטן והטיל צואה ביום טוב מאי טעמא דם צפור ודאי היה לו שישחטנו ויהא צריך כסוי אבל הצואה ספק הוא אם יארע במקום המאוס לו ודעתו לודאי ולא לספק
מדוע כאן הוסיף רש״י תיבת קטן, וצ״ע.

באמת דיבור זה: "הכניס עפר לכסות בו צואה - ביום טוב, שיש לו תינוק, וירא שמא יטיל רעי ביו"ט לפניו", הנה חסר בכ"י מינכן לגמרי.
גם בכ"י ניו יורק 6653 חסר דיבור זה.
לכ"י פרמה 2903 חסר בדיבור שני התיבה "קטן".
לכ"י פרמה 2244 חסר שניהם.

שמואל דוד כתב:ב.
רש״י ד״ה ומי אמר רב נחמן הכי - דבית הלל כר' יהודה. צ״ע קצת מדוע לא נקט נמי דבית שמאי כרבי שמעון?

דיבור זה חסר בכ"י פרמה 2903, אמנם ישנו ברוב כ"י.
אולי יש ליישב, כי מאמר רב נחמן: "אנו אין לנו אלא בית שמאי כרבי יהודה, ובית הלל כרבי שמעון", עיקרו הוא לא מצד הגרסה אלא מצד ההלכה, היות וקיימא לן כרבי שמעון, ע"ד המבואר בגמרא בשינויא מפורשות: אמר לך רב נחמן: גבי שבת, דסתם לן תנא כרבי שמעון... מוקים לה לבית הלל כרבי שמעון. גבי יום טוב דסתם לן תנא כרבי יהודה... מוקים לה לבית הלל כרבי יהודה.
נמצא אפוא, שעיקר קושיית "מי אמר רב נחמן הכי", היא בחלק ההלכה, לפי שמֵאמרו אנו אין לנו וכו' מבואר שס"ל להלכה להקל כר"ש, בעוד כאן סובר דב"ה כר"י, היינו לחומרא.
מ"מ, בראש יוסף:

ומי אמר רב נחמן הכי והתנן כו'. מדאמר כן ולא פריך ולר"נ קשיא דב"ש אדב"ש. ש"מ דב"ש אב"ש לא פריך דידע ודאי שיש לחלק בין שבת החמור לי"ט הקל וזו סברא חיצונה. וגם (בהראב"ד) [ב"ה אב"ה] לא פריך, דאפשר ב"ה מטעם נולד קאתינן (ויהי' מלת ודאית לי' מוקצה לאו הכרח כאמור), אלא דפריך לי' ומי אמר ר"נ ב"ה כר' יהודה, והא מהפך שם וב"ה אפילו בשבת לית לי' מוקצה כ"ש יום טוב, וכפירש"י ומי אמר ר"נ ב"ה כר"י כדכתיבנא, עד דמשני לי' לב"ה הסברא להיפוך, שבת דחמיר א"צ להחמיר עוד, י"ט דקיל צריך סייג יותר, וכ"פ הטור א"ח סי' תצ"ה, יעו"ש:

בכתב סופר:

ועל זה מקשה הש"ס ומי אמר רב נחמן הכי, רוצה לומר דלא קאמר רק דלית ליה מוקצה וכו' והא ודאי דבית שמאי כרבי שמעון, כיון דלית להו נולד, על כרחך גם מוקצה לית להו, אבל בית הלל, אימא לך לעולם דלית להו מוקצה, אף על גב דאית להו נולד, וכי תימא דמכל מקום בית שמאי אבית שמאי תיקשי לך, יש לומר דמשום שמחת יום טוב התירו, כמו שהתירו לעשות גומא משום יום טוב, עיין תוס' לקמן ח' ע"א בד"ה ואינו צריך וכו', ומה מאוד מדויק רש"י בד"ה ומי אמר רב נחמן וכו', שפירש דבית הלל כרבי יהודה, דנתכוין ממש לדברינו...

וע"ע פרחי כהונה.

שמואל דוד כתב:ג.
רש״י ד״ה שמא יסחוט - וסחיטת פירות תולדה דדש היא שמפרקן מתוך זג שלהן כמפרק תבואה מקש שלה
ד״ה ומשקין בלועין - בחרצן וזבין לחוץ. פתח בזג וסיים בחרצן וצ״ע בזה.

אמנם בכ"י ניו יורק 6653 נמחק: "בחרצנים", ומעליו הגיהו: "בזגין". רק שלכאורה הינו נוסח חדש, בלתי מקורי.
אמנם, יש ליישב, מפני שאילו היה נכתב: ומשקין בלועין - בזגין וזבין לחוץ, טעות וחילוף ודאי, היה נופל בין זגין/זבין, המתבלבלות מתוך שהם דומות מאוד, על כן נזהר רש"י כאן לכתוב "חרצנין", לא "זגין".

אהרן תאומים כתב:

שמואל דוד כתב:ח.
רש״י ד״ה פטור עליה - כדמפרש טעמא בפ"ק דחגיגה דכיון דאינו צריך אלא לעפרה ולא לגומא אינו בונה ולא חורש אלא מקלקל וכל המקלקלים פטורים
צ״ע מדוע ציין למסכת חגיגה ולא למסכת שבת. חדא, ששם עיקר הסוגיא. ועוד, מסכת שבת קודם למסכת חגיגה בסדר מועד.

וכן תוספות בפסחים מז: ד"ה כתישה בי''ט מי שרי. הקשה ריב''א ... וקשה לר''י הא דחופר גומא פטור היינו דוקא בבית דמקלקל הוא כדמוכח בפ''ק דחגיגה וכו'
ואולי באמת שם העיקר כי זה נכתב לדוגמא של הלכות שבת כהררים התלוין וכו' ראה שם

יישר כח גדול! ועיין צל״ח כאן, וברוך שכוונת.

באמונתו כתב:

שמואל דוד כתב:ג:
בגמרא: ביצה לסמוך בה כרעי המטה כו׳ רש״י ד״ה לסמוך בה - זוקפה כנגד חודה וסומך בה.
האם זה שייך במציאות לסמוך כרעי המטה על ביצה?

וכי הנכם מפקפקים ח"ו במציאות שרש"י מפרש?!
מ"מ, ראה המצורף פה.
http://daf-yomi.com/Data/UploadedFiles/ ... -sFile.pdf

חס וחלילה. צדקת שטעיתי בלשון השאלה.

שמואל דוד כתב:

אהרן תאומים כתב:

שמואל דוד כתב:ח.
רש״י ד״ה פטור עליה - כדמפרש טעמא בפ"ק דחגיגה דכיון דאינו צריך אלא לעפרה ולא לגומא אינו בונה ולא חורש אלא מקלקל וכל המקלקלים פטורים
צ״ע מדוע ציין למסכת חגיגה ולא למסכת שבת. חדא, ששם עיקר הסוגיא. ועוד, מסכת שבת קודם למסכת חגיגה בסדר מועד.

וכן תוספות בפסחים מז: ד"ה כתישה בי''ט מי שרי. הקשה ריב''א ... וקשה לר''י הא דחופר גומא פטור היינו דוקא בבית דמקלקל הוא כדמוכח בפ''ק דחגיגה וכו'
ואולי באמת שם העיקר כי זה נכתב לדוגמא של הלכות שבת כהררים התלוין וכו' ראה שם

יישר כח גדול! ועיין צל״ח כאן, וברוך שכוונת.

לענ"ד להוסיף, כי ממילא, בחגיגה היא משנה, ובשבת רק גמרא היא.

רש״י ציין לגמרא בחגיגה, לא?

שמואל דוד כתב:רש״י ציין לגמרא בחגיגה, לא?

לשון רש"י הרי: כדמפרש טעמא בפרק קמא דחגיגה, והגמרא בחגיגה הלא מדייקת אותו מהמשנה, נמצא שמשנה היא שם, אך בשבת רק גמרא בעלמא היא.

באמונתו כתב:לשון רש"י הרי: כדמפרש טעמא בפרק קמא דחגיגה, והגמרא בחגיגה הלא מדייקת אותו מהמשנה, נמצא שמשנה היא שם, אך בשבת רק גמרא בעלמא היא.

הבנתי. יישר כח!

טו:

רש״י ד״ה שלא היה לו להניח - כגון שאבדה לו אבדה מערב יו"ט ומחזר כל היום אחריה

לכאורה תמוה מדוע נקט דוגמא שלא שכיח כלל, ולא כתב בפשוטו שהיה בדרך ולא היה לו פנאי וכדומה.

ביצה טו:

רש״י ד״ה בעלי פטסין - חביות גדולות הכינו להם באנומלין ומסך משתאות לפיכך מהרו לצאת כלומר ״בעלי נפש״ הן ואינן יגיעין לשמוע תורה

צ״ע, הרי הפשט בבעל נפש היינו מי שמחמיר על עצמו, לא? האם יש ב׳ משמעיות לבעל נפש?

1. רש"י מסכת יבמות דף סג עמוד א:

ואם בעל נפש אתה להנאות בנייניך הרחב הנקב ושפציהו להיות יפה...

2. רש"י מסכת סוטה דף ד עמוד ב:

אשר נשמה באפו - שמחזיק עצמו כבעל נפש דהיינו גאוה שחשובה נפשו בעיניו.

שמואל דוד כתב:טו:
רש״י ד״ה שלא היה לו להניח - כגון שאבדה לו אבדה מערב יו"ט ומחזר כל היום אחריה
לכאורה תמוה מדוע נקט דוגמא שלא שכיח כלל, ולא כתב בפשוטו שהיה בדרך ולא היה לו פנאי וכדומה.

אין ספק, כי כוונת רש"י אל הגמרא מועד קטן יד, א:

בעי רבי זירא: אבדה לו אבידה ערב הרגל, כיון דאניס - מותר, או דלמא: כיון דלא מוכחא מילתא - לא?...

מיוחס לרש"י:

אבדה לו אבידה - שלא היה לו פנאי לגלח קודם הרגל.

באמונתו כתב:

שמואל דוד כתב:ביצה טו:
רש״י ד״ה בעלי פטסין - חביות גדולות הכינו להם באנומלין ומסך משתאות לפיכך מהרו לצאת כלומר ״בעלי נפש״ הן ואינן יגיעין לשמוע תורה
צ״ע, הרי הפשט בבעל נפש היינו מי שמחמיר על עצמו, לא? האם יש ב׳ משמעיות לבעל נפש?

1. רש"י מסכת יבמות דף סג עמוד א:

ואם בעל נפש אתה להנאות בנייניך הרחב הנקב ושפציהו להיות יפה...

2. רש"י מסכת סוטה דף ד עמוד ב:

אשר נשמה באפו - שמחזיק עצמו כבעל נפש דהיינו גאוה שחשובה נפשו בעיניו.

יישר כח!
ועיין בית אהרן (מגיד):

ז. דצריבן. לשון מבושלות כל צרכן כמו צרבת (ויקרא יג) כויה שבשול:
בשס"ים החדשים הגיהו ובשול, משום מה זה לא נשמע טוב, ובאמת הן הלשון שבשול נראה משובש וגם הלשון כויה ובשול לא ברור כל כך, ואפשר שמדובר כאן בפיענוח של הכתב יד שהיה לא ברור, או שזה היה מילה חצויה שבש' או שהיה כתוב ממש שבשחין ונוצר טעות. אשמח אם יוכל מישהו להעלות כתבי יד מוקדמים שיש כיום מדף זה

ביצה לא.

רש״י ד״ה מתני' אין מבקעין עצים לא מן הקורות כו' - לפי סוגיא של גמרא היא מתפרשת.

צ״ע מדוע לא כתב רש״י כדרכו ״בגמרא מפרש״ וכדומה?

לענ"ד, רש"י כותב "בגמרא מפרש" או "מפרש בגמרא", בעת שהגמרא ישירות מתייחסת אל אותו דבר, שדנים ועוסקים בפרשנות של אותו דיבור ממש.
אך כאן הפירוש יוצא מאליו מן הסוגיה, ומשתמע פירוש קורות מכללה, ואין התלמוד דן להדיא בפירושה, ואך "לפי סוגיא של גמרא היא מתפרשת".
כ"ש שהגמרא מסיקה "חסורי מחסרא", אשר ממילא אין העניין נזכר כלל במשנה, והכל "לפי סוגיא של גמרא מתפרשת" דווקא.

ביצה יט. רש"י ארוך שמתחיל בעמוד הקודם, רש"י מסביר גירסתו באריכות גדולה ובביטויי לשון היחידים בש"ס
...ועל כן רוב התלמידים שגו בפירושה של סוגיא זו ואין אדם יכול לישבה על כנה וגורסין מפני דוחק .. ואין ראוי לפרש כן לדרדקי דבי רב .... וסייג לדברי ספר התוספתא דכך מצינו בו במסכת שבת ובמסכת ביצה:
הלשון דרדקי דבי רב היחיד בש"ס חוץ מרש"י זה נמצא בגמרא בסנהדרין צו ע"ב
בעמוד זה בגמרא מוזכר דבי רב ורש"י מפרשה תלמידים דבי רב, וזה היה פרק בהוראת הלכה לפי סיטואציה הנראית לעין ולימדם שלא תמיד אפשר כך לפסוק וכו' ע"כ רש"י ג"כ חורג משיטת הקיצור ומסביר באופן מאוד ברור ודוחה ביאור שאף שהוא יכול להיות נכון (כפי שגם סיטואצית הריצה של האדם להטביל לפני בין השמשות יכולה להתפרש שיודע) ואף שיש לרש"י ראיה לפירושו העדיף לפני שמביא את הראיה ללמד את הדרך הישרה והפשוטה הנוגדת בכל אופן את הגירסה שהיה לפניו, וחזר ולימדנו שבכל זאת ראיה צריך