מדובר במשנת תענית ד, ג:גם מפירוש המשנה לרמב"ם חדרו פירושים לתוך נוסח המשנה שלפנינו בדפוסים. ואדגים במשנה אחת: תענית פ"ד מ"ג.
בדפים שלפניכם יש צילום של הדפוס הראשון של המשנה, נפולי רנ"ב, עם פירוש המשנה לרמב"ם. המשנה כתובה באותיות מרובעות גדולות ופירוש הרמב"ם באותיות פירוש, שאנו מכנים כתב רש"י (רש"י לא הכיר כלל כתב כזה).
די היה שהמדפיס "יירדם" מעט ולא יחליף את האותיות, וכבר הכניס את לשון הרמב"ם לתוך המשנה. כך קרה בדוגמא שלפניכם, הקטע הפותח במלים 'ואנשי המעמד היו מתענין ד' ימים בשבוע' וכו' עד 'ביום הראשון בראשית', חסר בכ"י קויפמן ואינו מן המשנה.
הקטע הוא לשונו של הרמב"ם, ואפילו לא של הרמב"ם אלא של המתרגם, שהרי הרמב"ם כתב פירושו בערבית, ותוכלו להיווכח במהדורה של הרב קאפח, שם מופיע הטקסט הערבי מול התרגום, ותראו שכל הקטע כתוב במקורו בלשון הערבית.
נמצא שלומדי המשנה שבימינו משננים בה קטע מהתרגום העברי של פירוש הרמב"ם, שמאז דפוס נפולי חדר לנוסח המשנה שבידנו
מתברר אפוא שרישא זאת אינה משנה, ולא ברייתא, אלא תוספת מאוחרת מתוך תרגום פירוש של הרמב"ם, שחדר אל תוך גוף משנתנו ממש.ואנשי המעמד היו מתענין ארבעה ימים בשבוע, מיום שני ועד יום חמישי, ולא היו מתענין ערב שבת - מפני כבוד השבת, ולא באחד בשבת - כדי שלא יצאו ממנוחה ועונג ליגיעה ותענית וימותו, ביום הראשון בראשית ויהי רקיע, בשני יהי רקיע ויקוו המים, בשלישי יקוו המים ויהי מאורות, ברביעי יהי מאורות וישרצו המים, בחמישי ישרצו המים ותוצא הארץ, בששי תוצא הארץ ויכלו השמים, פרשה גדולה קורין אותה בשנים, והקטנה ביחיד, בשחרית במוסף ובמנחה נכנסין וקורין על פיהן כקורין את שמע, ערב שבת במנחה לא היו נכנסין מפני כבוד השבת:
מעכשיו השאלה היא, שאם אירע פעם אחת, שתרגום פירוש של הרמב"ם נכנס למשנה, הרי יכול להיות שאירע פעמים נוספות כיו"ב במשניות אחרות, כמשמעות דברי הכותב שהעתקנו, והעניין טעון דרישה וחקירה, לבדוק אם אין משניות נוספות, שאינם משניות כלל, כ"א תוספות מוטעות.
אמנם אפשר שבינתיים מצאתי משנה נוספת כזו, בכלאים ג, ה:
נדמה לי שהסיפא לא מופיע ברוב כ"י, או ברוב מפרשים ראשונים, ראה המצורף פה, אלא אולי מקורו בתרגום פירוש המשנה לרמב"ם שם:נוטע אדם קישות ודלעת לתוך גומא אחת, ובלבד שתהא זו נוטה לצד זה וזו נוטה לצד זה, ונוטה שער של זו לכאן ושער של זו לכאן, שכל מה שאסרו חכמים, לא גזרו אלא מפני מראית העין:
גומא, היא חפירה, וכבר בארנו שכלאים יש ליזהר בהן למראית עין, ומפני זה כשיהיה זה נוטה לצד זה ואחר לצד אחר, נראה מובדל, ויחד קישות ודלעת, מפני שעליהם מתפשטים ומסתבכים כמו שביארנו, ולא יספיק להם תלם, ואע"פ שהם כמו שזכרנו, מותר לו לאסוף אותם במקום אחד, ובלבד שיפריד העלין כמו שבארנו: