פורום אוצר החכמה

בפירש"י
---
אלא אביי ורבא דאמרי תרוייהו - להכי אצטריך דאי מדר"ע הוה אמינא אנשים ולא שוורים הכי מידרש אנשים הוא דכי יש אסון באשה לא יענשו בדמי ולדות דקם ליה בדרבה מיניה אבל שוורים אפילו יש אסון יענשו בדמי ולדות דליכא בה חיוב מיתה כתב רחמנא כו':
---

ויש לתמוה, דא"כ, מאי אהני לן דרשא דר"ע, דבאמת ליכא למעוטי כלל אנשים ולא שוורים, דהביאהו את הבעלים לבי"ד וייהרג וייפטר מן התשלומים. השתא דליכא ביה חיוב מיתה, ל"ש קם ליה בדרבה מיניה, ודרשא דר"ע ל"ל.
או דנפרש דאביי ורבא מתרצים באמת דלריה"ג ליכא למדרש כלל אנשים ולא שוורים, משום דליכא חיוב מיתה בבעלים, ומה שכתב רש"י ז"ל ה"א אנשים ולא שוורים הכי מדרש וכו', לאו דווקא, דבאמת לא אתיא מדרשא, רק משום דליכא ביה מיתה.

ושמא יש לתרץ, בכוונת רש"י ז"ל, דאי לאו דרשא דר"ע, ה"א דאין אסון ייענשו יש אסון לא ייענשו, אפילו היכא דליכא חיוב מיתה, ולא אמרינן קלב"מ, וה"ה לשוורים דתליא באסון, ולא תליא כלל בחיוב מיתה. קמ"ל דרשא דר"ע אנשים ולא שוורים, דטעמא דפטור ביש אסון הוא משום דאמרינן קלב"מ, ול"ש בשוורים, דליכא בהו חיוב מיתה כלל.

לפום ריהטא, הואיל והוקש מיתת בעלים למיתת השור, קס"ד שגם לענין זה הוקשו, שתפטור מיתת השור את בעליו מלשלם, כשם שמיתת הבעלים היתה פוטרתו.

חלא בר חמרא כתב:לפום ריהטא, הואיל והוקש מיתת בעלים למיתת השור,

מלשון הגמרא בסנהדרין דף ט"ו, לא משמע שהוקשו להדדי אלא מייתורא דיומת,

===
שור הנסקל בעשרים ושלשה:

שנא' (שמות כא, כט) השור יסקל וגם בעליו יומת כמיתת הבעלים כך מיתת השור:

א"ל אביי לרבא ממאי דהאי וגם בעליו יומת לכמיתת בעלים כך מיתת השור הוא דאתא אימא לקטלא הוא דאתא א"כ ליכתוב וגם בעליו ולישתוק וכו'

אבל עדיין זה נחשב כהיקש כללי ונלמדים ממנו כמה דינים, כגון שצריך להיות בפני הבעלים (דף כ"ד בערך), ולחד מ"ד גם בפני השור (דף מה.), ובכוונה, ועינוי הדין גם דנים אם ילפינן כמדו', ועוד פרטים שקשה לי להיזכר. וא"כ ה"ה דהוה ילפינן לענין קלב"מ.

חלא בר חמרא כתב:כגון שצריך להיות בפני הבעלים (דף כ"ד בערך)

התם הוא משום דרחמנא אמר והועד בבעליו, ולא ילפינן כמיתת הבעלים וכו', דליכא תמות והעדאה באדם.

חלא בר חמרא כתב:ולחד מ"ד גם בפני השור (דף מה.)

חד טעמא הוא, דכיוון דאייתר יומת, למילף דשור הנסקל צריך לדונו כבעלים, מה לי כ"ג מה לי בפניו, הכל הוא מאותו הטעם.
אבל לא נלמד מזה דינים צדדיים, כגון קלב"מ.

ואדרבה, מדאיתא בגמרא,

===
ור' יעקב בשלמא בעלים בני טענה נינהו אלא שור בר טענתא הוא:
===

משמע דלא פליג רבי יעקב אדרבנן בעיקר הדרשא, דא"ה היקש כללי, מה לנו ולסברא דשור לאו בר טענתא הוא, דגזה"כ להשוות שור לבעלים לכל מילי. אלא משמע דלרבי יעקב, אה"נ דדרשינן כמיתת הבעלים וכו', לדונו בכ"ג, אבל לא נלמד לכל מילי, היכא דסברא פשוטה היא לחלק ביניהם.