מדוע בתי התפילין נחשבים קדושה עצמה?

[צופה_ומביט]

מגילה כו, ב ועוד:

ואלו הן תשמישי קדושה דלוסקמי ספרים תפילין ומזוזות ותיק של ס"ת ונרתיק של תפילין ורצועותיהן.

משמע שהבתים של התפילין נחשבים קדושה עצמה, מדוע? רק הקלף הוא פרשיה בתורה שיש בה שמות, והבית מצד עצמו הוא חפץ מצוה, והוא תשמיש לקדושה שבתוכו, אבל מדוע נחשב הבית קדושה עצמה?

ואולי זהו מקורו של רש"י שמביא שם התוספות שבתפילין של ראש השי"ן שבבית יחד עם הקשר דל"ת שברצועה נחשבים שם [כי הם רוב השם], ותוספות אמנם מקשה על זה שא"כ הרצועה הזו הוי קדושה עצמה, ויש מבארים שאכן לשיטת רש"י החלק שבו הקשר נחשב קדושה עצמה, אבל עכ"פ לכאורה אם לא כשיטת רש"י אלא כשיטת התוספות שאותיות שברצועה לא נחשבות שם - א"כ מדוע הבית נחשב קדושה עצמה? ולא תשמיש קדושה כמו הרצועות. ובאמת לשיטת התוספות צ"ע.

וגם לרש"י קשה שכ"ז בתפילין של ראש, אבל תפילין של יד שאין בהם שין, א"כ הבית עצמו מדוע נחשב קדושה עצמה ולא תשמיש קדושה.

שו"ר שכך טוען הפרי מגדים באו"ח סימן קנד, שרק תפילין של ראש הוי קדושה עצמה [וכותב בסוף "וצ"ע", והשעה"צ מביאו כ"מסתפק"], ובשעה"צ שם חלק עליו ופשיטא ליה שבתי התפילין שניהם הוי קדושה עצמה, אבל לא כתב הטעם, וצ"ע.

ובכל מקרה, לפום ריהטא לא ראיתי לא בפמ"ג ולא בשעה"צ שדייקו את לשון הגמרא עצמה, שכתבה שרק התיק והרצועות הוי תשמיש קדושה, ולא אמרה כן על הבית עצמו. וגם זה צ"ע.

נקודה נוספת:

עד כאן נקטנו שלרש"י תפילין ש"ר הוי קדושה עצמה משום שיש בהם רוב השם, שי"ן בבית ודל"ת בקשר. אמנם הפמ"ג שם כתב שלרש"י גם ברצועה של יד הקשר יו"ד נחשב קדושה עצמה [ולכן תיק תפילין של יד הוי תשמיש קדושה], וזהו חידוש שבתפילין של יד הרצועה הוי קדושה עצמה והבית רק תשמיש קדושה. ועכ"פ חזינן שלמד ברש"י שכל מה שצריך רוב השם שתי אותיות כנ"ל - הוא רק לקיים הפסוק "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך", אבל מצד דיני קדושה - די באות אחת מן השם ג"כ להיות "קדושה עצמה", וגם זה חידוש וצ"ע.

ושו"ר שכן מוכח בתוספות שם, שבהוכחתם דלא כרש"י מהגמרא במגילה העמידו דבריהם גם על רצועה של יד, ומשמע כפמ"ג, שלשיטת רש"י די ביו"ד שברצועה של יד לעשותה קדושה. ואכן כשכותב הפמ"ג שלרש"י הוי הבית ש"ר קדושה עצמה - כותב רק מצד השי"ן, ולא מוסיף גם את הדל"ת שברצועה. [ויל"ע בבית בלא רצועה האם ג"כ הוי קדושה מצד השי"ן, או כיון דלא ראוי לקיים בו כעת המצוה אין השי"ן נחשבת קדושה כעת, וכמו רצועה קשורה בלא בית, וצ"ע].

ולפי זה גם לשיטת התוספות הוי הבית של ראש קדושה עצמה, כי יש בו שי"ן. ושווים בזה רש"י ותוספות, שתפילין ש"ר הוי קדושה עצמה ותפילין של יד הוי תשמיש קדושה, ולא נחלקו אלא לגבי הרצועות.

וכ"ז לשיטת הפמ"ג, וגם הוא מסתפק בזה, אבל השעה"צ שולל זאת בתוקף, ופשיטא ליה ששני הבתים הוי קדושה עצמה, אבל לא ביאר טעמו, וצ"ע.

[עץ הזית]

גם לדעות שאין לקשרים דין של דלת ויוד - עדיין השין נחשבת לתורה, כי הלכה למשה מסיני לעשותה (ובכלל הלכה זו שאין זו צורה בעלמא אלא שהכוונה בזה לשין) ולא גרע מהאות שין של אחשורוש במגילת אסתר, וממילא התפילין נחשבים לקדושה עצמה כי כתוב בהן תורה.
ודבר זה מפורש בגמרא להדיא (שבת כח:) שמכח הדרשה של "למען תהיה תורת ה' בפיך - מן המותר בפיך" צריך עור בהמה טהורה גם לבית משום שי"ן.
אמנם לגבי תפילין של יד אכן קשה - ולכאורה יש מגמרא זו סייעתא לשיטת העיטור שיש שי"ן גם בשל יד (וכן הוא גם בתיקון תפילין המיוחס לרב האיי), ולשאר הראשונים אולי קדושת בית של יד היא מכח היקש בין תפילין של יד לתפילין של ראש, וצ"ע.

[צופה_ומביט]

גם לדעות שאין לקשרים דין של דלת ויוד - עדיין השין נחשבת לתורה, כי הלכה למשה מסיני לעשותה (ובכלל הלכה זו שאין זו צורה בעלמא אלא שהכוונה בזה לשין) ולא גרע מהאות שין של אחשורוש במגילת אסתר, וממילא התפילין נחשבים לקדושה עצמה כי כתוב בהן תורה.
ודבר זה מפורש בגמרא להדיא (שבת כח:) שמכח הדרשה של "למען תהיה תורת ה' בפיך - מן המותר בפיך" צריך עור בהמה טהורה גם לבית משום שי"ן.
אמנם לגבי תפילין של יד אכן קשה - ולכאורה יש מגמרא זו סייעתא לשיטת העיטור שיש שי"ן גם בשל יד (וכן הוא גם בתיקון תפילין המיוחס לרב האיי), ולשאר הראשונים אולי קדושת בית של יד היא מכח היקש בין תפילין של יד לתפילין של ראש, וצ"ע.

מנין לך שאות אחת נחשבת "תורה"? זה שיש הלכה למשה מסיני לעשות כך את חפץ המצוה - לצייר בו אות אחת - אינו יוצא מכלל "מצוה" לכלל "תורה". ולא דמי כלל לאות שהיא חלק מפרשיה בתורה, או במקרא אפילו בכתובים.

לגבי הראיה שהבאת מהגמרא בשבת:

שים לב שלגבי עורן לא כתבה הגמרא בפירוש שהטעם הוא מצד המותר בפיך, אלא רק טענה שיודעים שצריך מבהמה טהורה כי השין הוי הלכה למשה מסיני. ובפשטות כוונת הגמרא בדיוק כמו שממשיכה ואומרת זאת באותו לשון בדיוק לגבי לכורכן בשערן ולתופרן בגידן, ופירש רש"י שהוא הל"מ וכיון דהלכתא רצועות מסיני טהורות נמי הל"מ ומתניתא דרב יוסף לאו הל"מ קאמר. לכן אין בזה גמרא מפורשת כפי שהבאת.

אמנם יש בזה פירוש רש"י, שרש"י את הטענה לגבי שי"ן פירש מצד המותר בפיך - אבל פירש זאת להדיא לשיטתו שיש בכלל התפילין שם שלם [וממילא אותה שי"ן היא אות מן השם] ולא רק אות אחת, וזה לשון רש"י: "שי"ן של תפילין - שיהא העור נקמט מבחוץ ג' קמטין ודומה לשי"ן והרצועה נקשרת כמין דלית ויש רצועה כפופה כמין י' דהיינו שדי וכיון דאות השם נכתב בקמטין שלו מותר בפיך בעינן ומקרא נפיק".

ובאמת כתוב כאן ברש"י להדיא שלשיטתו שבסך התפילין יש שם שלם מהלכה למשה מסיני - כל אות ואות ממנו הוי כהשם עצמו, והוא מקור לדברי הפמ"ג הנ"ל שגם אות אחת הוי קדושה עצמה.

אבל לשיטת התוספות שדלת ויוד אינן הלכה למשה מסיני, ואין בצורת התפילין שם ה', א"כ גם אותה השי"ן אינה "שין של שד-י", אלא אות שי"ן, אחת, לעצמה, ומהיכי תיתי שנחשבת "תורה ושם", שנאמר ע"ז שצריך המותר בפיך, ותוספות יסבירו כנ"ל שגם כאן הכוונה כמו לגבי שערן וגידן.

וממוצא דבר נלמד, שכל דברי הפמ"ג שאות אחת הוי קדושה עצמה, אמורים רק בשיטת רש"י, אבל לשיטת התוספות - הגם שמודים ששי"ן של תפילין ש"ר הוי הלכה למשה מסיני - הדרקל"ד לשיטתם מדוע אפילו תפילין ש"ר הוי קדושה עצמה. הרי לא שמענו כזאת בשום מקום שאות אחת תיחשב קדושה עצמה. ודלא כמו שכתבתי בסוף הודעתי הקודמת.

אמנם בשער הציון הנ"ל משמע שהבין בדעת הפמ"ג כמו שכתבתי לעיל, שאות אחת שהיא הלכה למשה מסיני הוי קדושה עצמה, שעל כן כשהקשה על הפמ"ג משיטת התוספות הקשה רק מתפילין של יד, שלתוספות יצא שאין בהם שום קדושה עצמה, לא בבית ולא ברצועה, ולא הקשה עליו גם מתפילין ש"ר, שלשיטת התוספות יש בהם רק שי"ן ואין בזה די להיות קדושה עצמה. אמנם צ"ע מהיכן להבין כן ומה טעם יש בה, והפמ"ג אמר דבריו רק בשיטת רש"י שביאר דבריו שהוא משום שבכלל התפילין יש שם שלם, וצ"ע.

[עץ הזית]

לגבי שערן וגידן - הגמרא מבינה מלשון הברייתא "בשערן" "בגידן" דהיינו שער בהמה טהורה וגיד בהמה טהורה.
לגבי רצועות - אכן הנחת הגמרא בהו"א היא שאם הלכה למשה מסיני לקשור ברצועות שחורות אז זה אומר גם שהם טהורות, אך אם אתה מפרש שזה הפשט גם בשאלת הגמרא על שין - אז דחיית הגמרא "נהי דגמירי שחרות, טהורות מי גמירי?" היתה ראויה להיאמר גם על שין (נהי דגמירי שין, טהורות מי גמירי?) כך שלדבריך למסקנה גם הצורך שעור הבתים יהיה טהור אינו אלא מהא דתני רב יוסף לא הוכשרו וכו'.
אלא הפשטות היא ששאלת הגמרא "והאמר אביי שין של תפילין הלכה למשה מסיני" כוונתה שהשין נחשבת כתורת ה', וגם לראשונים הסוברים שאין דלת ויוד עדיין כך הפשט בגמרא (אלא אם כן תראה לי שיש ראשונים שפרשו להדיא פשט אחר).

ומה שאמרת שאין זה דומה לְמה שהוא חלק מפרשיה במקרא - זו היתה טענה אם הייתי אומר סברא זו כדי לחדש ולהוכיח מכוחה שזה נחשב לתורה, אבל אחרי שברור לי מהגמרא הנזכרת שזה נחשב לתורה, ואני בא להסביר מדוע זה נחשב לתורה איני חושב שזה שאפשר לחלק זו טענה מכרחת שבהכרח חז"ל הסכימו אתך שיש לחלק, אלא ייתכן בהחלט שחז"ל סברו שאין לחלק וכל מה שציוה ה' לכתוב (בניסוח מסויים דווקא, אבל לא גט שאין לשונו קבועה) יש לו קדושת תורה.
והרי מה מביא את הקדושה למגילת אסתר שלא כתוב בה אלא סיפור דברים? רק זה שקבעוה אנשי כנסת הגדולה כחלק מכתבי הקודש (וכבר שמעתי כמין ימא לטיגני בשם אחד מגדולי הרבנים שמגילת אסתר שנכתבה שלא לשמהּ אינה צריכה מעיקר הדין אפילו גניזה...), ומה ההבדל בין סיפור דברים הנהפך לדבר שבקדושה על ידי שציוונו אליו חכמים לבין אות בודדת שנראה לך שאינה יכולה ליהפך לדבר שבקדושה אע"פ שציוונו עליה הקב"ה?

[צופה_ומביט]

מעלתו צודק ולא שמתי לב לעיל שדברי רש"י שהבאתי אמורים על שחורות בסוף הסוגיא.

אכן כל המפרשים ביארו שעורן צריך טהור משום השי"ן שהלכה למשה מסיני לכתבה, ובזה גופא הוי תורת ה' וצריך מותר בפיך, וזה לכו"ע, אף לתוספות ששי"ן זו אינה חלק מהשם, או לשאר ראשונים שכתבו שדלת ויוד ברצועות הלכה למשה מסיני אבל אינו נחשב כתיבה, וממילא אותה השי"ן אינה חלק מכתיבת השם.
[בטעם כתיבת אות שי"ן דוקא, עד כמה שאפשר לתת טעמים בהלכה למשה מסיני, הביא הב"י בסימן לב שני טעמים: רמז למספר הימים בשנה שמניחים תפילין, ושנרמז בו שם הוי"ה].

ונחזור לענייננו מכיוון אחר:

הנה פשוט למר שכל "תורה" הוי "קדושה עצמה", וממילא אם מוכח בגמרא בשבת ששי"ן של תפילין הוי "תורה" - א"כ מיניה וביה הרי לן ששי"ן של תפילין הוי "קדושה עצמה". אמנם מה שתורה נחשבת קדושה עצמה, היה מקום לדון אם הוא מצד האזכרות שבה או מצד עצם התורה אף לולא אזכרות. ונפק"מ לכאן שבגמרא בשבת מבואר שיש לשי"ן דין "תורה", אבל לגבי דין "אזכרה" הוא תלוי ברש"י ובחולקים עליו, וגם לשיטת רש"י ראיתי יש שכתבו דהיות שהאותיות נפרדות זו מזו אין בעיה לפתוח את הקשר ולא הוי כמוחק השם, אלא הוי כ"שד משד-י" שנמחק [ויש שכן חששו למחיקת השם לרש"י].

אמנם במשנ"ב בסימן קנד כתב שספרים דהוי קדושה הוא גם כתובים, עכ"ד, ובכללם מגילת אסתר שאין בה אזכרה כלל. וכל שכן מה שכתב שם עוד המשנ"ב שגם ספרים שלנו הוי קדושה עצמה. וחזינן שקדושה הוא מצד "תורה" ולא מצד "אזכרה", ולכן צודקים דברי מר.


ולגבי תפילין של יד ששאלנו לעיל:

הנה הקשה רעק"א בגהש"ס בשבת שם [וכן הגר"א מכת"י, ועוד אחרונים] למה לא העמידה הגמרא את דברי רב יוסף בתפילין של יד שאין בהם ההלכה למשה מסיני שצריך שי"ן, ונשאר רעק"א בצ"ע. והרבה אחרונים תירצו שהוקשו תפילין של יד ושל ראש זה לזה [או בנוסחאות דומות].

ולעיל רצה מר לומר שגם דין קדושה עצמה של התפילין הוא מצד היקש, אמנם לכאורה לא דמי כלל לכאן, דכאן איירינן בדיני התפילין, שצריך עור בהמה טהורה, ודיני התפילין עצמן נלמדים זה מזה בהיקש. [בש"ר ילפינן מבפיך שצריך עור טהורה, ומינה בהיקש לש"י שצריך עור טהורה]. אבל הנידון האם הבית דתפילין הוי קדושה עצמה או לא - אינו דין בדיני תפילין, אלא מציאות, ודין כללי: האם יש כאן תורה/שם או לא, ומהיכי תיתי לומר שאם לתפילין של ראש יש דין "תורה" [מצד השי"ן שבה שהלכה למשה מסיני לכתבה] - גם לתפילין ש"י יש דין תורה - הגם שלא כתוב בה שום אות, ונידון ה"תורה" אינו דין בהלכות תפילין.

וראיתי בספר אשי ישראל [איסרלין] שהביא ראיה לתירוץ הנ"ל על קושיית רעק"א מהגמרא מגילה וכשאלתי הנ"ל, שלכאורה תפילין של יד לא הוי קדושה עצמה אלא רק תשמיש, ועוד הביא מהגמרא ברכות כ"ה לגבי תשה"מ שאסור עד שיניח התפילין בכלי בתוך כלי, והאם בתפילין של יד יהיה סגי בכלי אחד כי העור גופא כלי לפרשיה הוי וזה לא שמענו, ועוד הביא שברמב"ם פ"ג כתב שאת התפילין צריך לעשות ישראל כי עשייתן ככתיבתן מפני השי"ן, ולכאורה לפי זה את התפילין של יד יכול לעשות גם גוי [בשאלה זו אולי יש לומר מצד ההיקש הנ"ל, כי הוא כבר דין בהלכות תפילין]. ומכל זה הוכיח [דהיינו שמזה נראה מה היה פשוט לחז"ל] וזה לשונו: "וצ"ל דהבתים הן כמו גוף הפרשיות אף לעניין גניזה [ד]אין בהם הלמ"מ [א"ה: כלומר כמש"כ, שאין זו הלכה בדיני תפילין כלל]. ומנין באמת דהרצועות הן תשמישין והבתים הם גוף התפילין אם לא ע"י השי"ן, דכיון שנמצא בהן אותיות מוכח דאין עשייתן לבית בעלמא, ועדיין צ"ע". עכ"ל.

ואני מבין דבריו שהכוונה לגילוי מילתא, ולא להיקש. דהיות ומצינו בגוף הבית של ראש כתיבת אות - הוי גילוי מילתא על עצם עניין הבתים דתפילין שאינן רק כלי וחיפוי להפרשיות, אלא הן הן גוף התפילין וכפרשיות עצמן. וממילא סיבת הקדושה דהבתים אינה השי"ן, אלא עצם הבית דהוי כפרשיות, וממילא גם תפילין ש"י כך.

אמנם הגדר בזה עדיין אינו ברור, וכפי שסיים בעצמו "ועדיין צ"ע". דנהי שהבתים הוי "גוף התפילין" זהו מצד ה"מצוה" דתפילין, אבל מהיכי תיתי שגם לגבי "קדושה" הוי "הבתים כמו גוף הפרשיות" מצד עצם מצות תפילין, וממילא אף באותו הבית שאין בו שי"ן. וצ"ע.

[עץ הזית]

יישר כוחך.

אמנם במשנ"ב בסימן קלד כתב שספרים דהוי תשמיש קדושה הוא גם כתובים, עכ"ד,

נראה דצ"ל "בסימן קנד כתב שתיק של ספרים".

[צופה_ומביט]

ייש"כ וצ"ל:

במשנ"ב בסימן קנד כתב שספרים דהוי קדושה הוא גם כתובים, עכ"ד

וזה לשונו בסק"ז:

תיק של ספרים: היינו תורה נביאים וכתובים שהם קדושה והתיק הוי תשמיש לקדושה

ותיקנתי כעת בהודעה לעיל.

[וייסשלמי]

כשגזרו טומאת ידים על בתי תפילין ורצועות.. עיין ידיים פרק ג משנה ג

ממילא הם קיבלו את קדושתם...

[צופה_ומביט]

כשגזרו טומאת ידים על בתי תפילין ורצועות.. עיין ידיים פרק ג משנה ג

ממילא הם קיבלו את קדושתם...

אז למה רצועות הן רק תשמיש קדושה?
לא זה הטעם.