דף טו.גמרא
תניא אמר להן רבן גמליאל לחכמים סופרים הניחו לי ואדרשנה כמין חומר דשמעיה לר' מאיר דקאמר היא האכילתו מעדני עולם לפיכך קרבנה מאכל בהמה א''ל התינח עשירה עניה מאי איכא למימר אלא כשם שמעשיה מעשה בהמה כך קרבנה מאכל בהמה
רש"י
חומר. בוטו''ן בלע''ז והוא של זהב וחותמים בו שני צוארי חלוק לנוי:
במסכת קידושין כב:
גמרא
רבן יוחנן בן זכאי היה דורש את המקרא הזה כמין חומר מה נשתנה אזן מכל אברים שבגוף אמר הקב''ה אזן ששמעה קולי על הר סיני בשעה שאמרתי {ויקרא כה-נה} כי לי בני ישראל עבדים ולא עבדים לעבדים והלך זה וקנה אדון לעצמו ירצע ור''ש ב''ר היה דורש את המקרא הזה כמין חומר מה נשתנה דלת ומזוזה מכל כלים שבבית אמר הקב''ה דלת ומזוזה שהיו עדים במצרים בשעה שפסחתי על המשקוף ועל שתי המזוזות ואמרתי כי לי בני ישראל עבדים ולא עבדים לעבדים והוצאתים מעבדות לחירות והלך זה וקנה אדון לעצמו ירצע בפניהם
רש"י
חומר. צרור המרגליות וצרור הבושם תלוי בצואר לתכשיט:
במסכת שבת סב.
מאי כוליאר א''ר מכבנתא כובלת אמר רב חומרתא דפילון וכן אמר רב אסי חומרתא דפילון ת''ר לא תצא בכובלת ואם יצתה חייבת חטאת דברי ר''מ וחכמים אומרים לא תצא ואם יצתה פטורה
רש"י
חומרתא דפילון. קשר שקשור בו סם ששמו פילון וריחו ערב ובלע''ז בלסמ''ו ואשה שריחה רע טוענתו עליה:
במסכת גיטין סט:
גמרא לרושחתא ליתי אקיקא ואילווא ואספירכא ומרתכא וחומרתא דפילון ושיאפא דחמימתא ונינקט בשחקי דכיתנא בקייטא ודעמר גופנא בסיתוא ואי לא לישתי שיכרא מרקא
רש"י
חומרתא דפילון. בוטו"ן שהנשים תולות בצואריהן של זהב או של כסף ונותן בו שמן שמעורב בו מין בושם ששמו פילון ודומה לעלי גפנים כדתניא בת''כ שלא יערב קימוס במר מי גלובקיא בשמן עלי גפנים בפילון:
והנה נתבונן בנקודות שרש"י הדגיש בכל מקום המשלימים את הפשט ברבדים נוספים:
במסכת סוטה רש"י אינו מסביר מה ממלאים בבוטו"ן בחבק זה, אלא ממה הוא עשוי, "מזהב" (ולא הביא את האפשרות מכסף כבגיטין) וכן נ=מה בדיוק הוא מחבר את "שני" חלקי ה
חלוק בצוואר, וזה בהחלט מתחבר לסוטה המתקשטת ולמה שרש"י עצמו הזכיר בדף ז: וקטליאות. תכשיט הוא כמין חצי עיגול פתוח וסוגרת בו את
חלוקה ומקיף את גרונה מן הצדדין:, וכן כתב מטרת התכשיט "לנוי" וזה הוא רצון הסוטה להתיפות כפי שנאמר בגמרא,
ובתוספת טעם שכידוע ענין הסוטה הוא גם כמעשה חטא עגל
הזהב אחר קבלת "שני" לוחות הברית, וכפי שהוזכר כבר בטעם לימוד מסכת זו בימי הספירה.
במסכת קידושין אמרו את ביטוי זה "כמין חומר" שני חכמים ולפיכך דימה רש"י לשני דברים צרור מרגליות או צרור בושם וכתב רק שזה לתכשיט ולא ממה זה עשוי "זהב", ומובן שלא הזכיר זהב כי הרי מדובר שם על אזן ששמעה "בהר סיני" מדובר על מן תורה על כן לא הזכיר זהב מזכרת עוון אבל דימה לשני דברים, את תוכן דבריהם, וראשונה כתב צרור מרגליות, על שם המוזכר במסכת קידושין דף לט: ואיכא דאמרי לישנא דחוצפית המתורגמן חזא דהוה גריר ליה דבר אחר אמר
פה שהפיק מרגליות ילחך עפר, והדימוי צרור הבושם ושוב הרי מדובר כאן על הדיברה שדיבר הקב"ה לא יהיה לך, וכדאיתא בשבת פח: וא''ר יהושע בן לוי מאי דכתיב {שיר השירים ה-יג} לחייו
כערוגת הבושם כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקב''ה נתמלא כל העולם כולו בשמים וכו', גם הלשון שרש"י נקט רק כאן "צרור" (ולא בשאר מקומות) נראה כמזכרת לדבריו על הפסוק בשיר השירים (א י"ג) צְר֨וֹר הַמֹּ֤ר ׀ דּוֹדִי֙ לִ֔י בֵּ֥ין שָׁדַ֖י יָלִֽין: וכך מפרש רש"י צרור המור דודי לי - דודי נעשה כמי שיש לו צרור המור בחיקו , ואומר: הרי ליך צרור זה שיתן ריח טוב מן הראשון שאיבדת. כך הקדוש ברוך הוא נתרצה לישראל על מעשה העגל , ומצא להם כפרה לעונם ואמר: התנדבו המשכן , ויבא זהב המשכן ויכפר על זהב העגל (ראה ספ"ד א). בין שדי ילין - אף על פי שמעלתי בו אמר לשכון שם , [בין שדי] - בין שני בדי ארון.
במסכת שבת מפרש רש"י רק את התוכן ששמים בחומרתא, ולא פירש שעשוי מזהב או כסף, ולא הזכיר בלשון "בושם" אלא בלשון "סם" כמו סם מרפא, כי העיקר לפרש את המטרה שהוא להעביר ריח רע באישה זו דווקא, ועל כן חולקים בגמרא האם זה יכול להיחשב כתכשיט,
במסכת גיטיןפירט רש"י בהרחבה ממה עשוי החומרתא זהב או כסף וכן מה הוא הפילון שדומה לעלי גפנים, והסיבה שכאן מדובר על רפואה ממש על כן כותב שהוא "שמן" וברפואה זו משתמשים גם בפסולת "כסף" וגם "בצמר גפן" ועל כן הזכיר בסמיכות כסף וגפן , ומאחר שאנחנו במסכת גיטין, פירט מעוד סיבה את סוגי התכשיטין וענין סוג הבשם והשמן, וכפי שלמדנו במסכת כתובות דף סו:
החתן מקבל עליו עשרה דינר לקופה: מאי קופה אמר רב אשי קופה של בשמים ואמר רב אשי לא נאמרו דברים הללו אלא בירושלים בעי רב אשי במנה הנישום או במנה המתקבל את''ל מנה המתקבל יום ראשון או כל יום ויום את''ל כל יום ויום שבת ראשונה או כל שבת ושבת את''ל כל שבת ושבת חדש ראשון או כל חדש וחדש את''ל כל חדש וחדש שנה ראשונה או כל שנה ושנה תיקו א''ר יהודה אמר רב מעשה בבתו של נקדימון בן גוריון שפסקו לה חכמים ארבע מאות זהובים לקופה של בשמים לבו ביום אמרה להם כך תפסקו לבנותיכם וענו אחריה אמן
ומי שיקפיד בכך לא יגיע לידי גט וכפי היכולת בתכשיטי כסף או זהב ובשמים שונים,
ובנותן טעם שהאריך רש"י להביא גם מקור מתורת כהנים לדמיון בין פילון לעלי גפנים, (מקור נוסף נמצא בקהלת רבה ו' א.א) חביבות תורת כהנים על רש"י זה דבר ידוע ובפרט במסכת גיטין שמסופר בו על חורבן בית המקדש הכיסופים של רש"י לבנינה מתבטאת בהבאת מקור מתורת כהנים, (ויקרא כב) [ז]
או מה אלו ואלו מיוחדים – דברים שאפשר לדעתן; דברים שאי אפשר לדעתן – כגון המערב מים ביין, מי גלוביא בשמן, מי מעיין בדבש, חלב חמור בקטב (ס"א קטף), קימוס במור, חול בפול, עלי גפנים בפילון – מנין? תלמוד לומר "עַל שָׁקֶר" – על כל דבר שיש שקר.
והנה כל רפואות אלו שבגמרא למדו מן השדים, ותחילת הענין בשלמה המלך הבנה את בית המקדש ומבקש את האשמדאי, ובסוגיא המקבילה הנמצא במסכת סנהדרין (בפרק חלק) מוזכר שם שהשדים משקרים.