בגמ' דינא דנ"ט בר נ"ט גבי דגים שעלו בקערה של בשר אי שרי לאוכלם בכותח.
ובתוס' נחלקו בדעת שמואל דשרי, מה דין דגים שבושלו בקערה כנ"ל.
ובתוס' שם: "יש לדקדק דאפילו נתבשלו שרי כדאמרינן פרק דם חטאת (זבחים דף צז.) דכל יום ויום נעשה גיעול לחבירו ומותר לבשל שלמים האידנא בקדרה שבשל בה שלמים אתמול דלא אמרינן דקא ממעט באכילת שלמים דהאידנא משום דטעם שני הוא ונתבטל קודם שיבא לידי איסור ואין לומר דשאני התם דהוי טעם שלישי לפי שיש מים בקדרה מטעם זה יהיו נמי הביצים מותרים שנתבשלו במים בקדרה ועוד דגבי שפוד ואסכלה מייתי בסוף מסכ' ע"ז (דף עו.) ההיא דכל יום ויום נעשה גיעול לחבירו ומיהו ע"כ אין ראיה משם דהא אפילו בשל בה חטאת שרי לבשל באותה קדרה שלמים בסוף מסכת ע"ז (שם) והרי ממעט באכילתה דמתסרי לזרים ולנשים ולעבדים דאין נאכלת אלא לזכרי כהונה וגם מפסלי ביוצא דהוי טעם שני באיסור ועל כרחיך התם הוי טעמא משום דמין במינו מדאורייתא בטל ברוב ובכלי מקדש אוקמוה אדאורייתא".
והתימה דהיה צריך להדגיש שהוא רק באיל חטאת ואיל שלמים, דשאר מיני חטאת (כשבה ושעירה) אינם מין במינו לשלמים.
ובשלמא אם מין במינו אזלינן בתר שמא, היה אפשר לומר דשם קדשים חל על כולם [וגם בזה היה לפקפק הרבה דאולי חלוק קדשי קדשים מקדשים קלים]
אבל להלכה אזלינן בתר טעמא ובוודאי הם טעמים חלוקים.
ואם אכן תוס' התכוון לזה היה צריך לפחות לרמוז לזה, וגם בגמ' אין לזה זכר.
עוד יש לעיין בדברי התוס' שם דבשלמים יש טעם רביעי, כי השלמים של אתמול בושלו במים ונתנו בהם טעם והמים נתנו בכלי, ועכשיו הכלי נותן במים שנותנים בשלמים של היום.
ולכאו' התי' בפשיטות שתוס' לא מחלק בין טעם שלישי לרביעי וכו' אלא רק דן אם המים נחשבים נותן טעם או לא (ובתוס' קח: כתב שטעם לא נכנס במים אלא מתערב ביניהם. עיי"ש) ואע"פ שלא כתב א"ז מפורש לכאו' צריך לבאר כך בדבריו.
אמנם מהר"ם שיף תי' שבאמת הנידון הוא על המים.
ובזה התעוררתי האם באמת מים שבושלו בהם שלמים יש בהם דין נותר?
כ"ז כתבתי ללא שום ידע מוקדם בקדשים,
ויתכן מאד שאנכי טועה בדבר משנה.
אשמח בכל הארה והערה.