משולש כתב:אבל אני רוצה לשאול אותך: מה לדעתך התכוונו הרמב"ן והאברבנאל למשל, כשכתבו שהתרועה היא "קול אחד ממש"? איך אתה מבאר את דבריהם?
חובב_ספרים כתב:משולש כתב:אבל אני רוצה לשאול אותך: מה לדעתך התכוונו הרמב"ן והאברבנאל למשל, כשכתבו שהתרועה היא "קול אחד ממש"? איך אתה מבאר את דבריהם?
הכוונה הוא שמחמת מהירות וקוצר הקולות נשמע כקול אחד, שלא כשברים שנשמע כג' קולות מאחר שכל שבר ארוך קצת.
האמת הוא שההבדל בין תרועה ע"י טוטים ומה שנקרא קול המתרעש אינו גדול כ"כ, תדע לך שר' יעקב עמדין כתב שיוצאים בב' האופנים.
חובב_ספרים כתב:אל תקניטני לבאר ברחל בתך הקטנה מידת מהמינותו של הרממ"ק, אבל הדברים ידועים. זה אינו אומר שא"א דמה שאמר בענין זה יהיה אמת אבל בודאי אין לו משקל יותר מעדות המכחיש את זה, וכ"ש כשאין עוד עדות התומך גרסתו וכנראה הגרד"מ שהוא תלמיד מובהק של הגריש"א הרבה יותר מרממ"ק אינו יודע מזה כלום.
משולש כתב:האמת שלא הסתובבתי ברוב מקומות ולכן אתקן את דברי: בכל מקומות שבהם הייתי הקולות של התרועה אינם מחוברים זה לזה אלא הפסק כהרף עין ביניהם.
חובב_ספרים כתב:משולש כתב:האמת שלא הסתובבתי ברוב מקומות ולכן אתקן את דברי: בכל מקומות שבהם הייתי הקולות של התרועה אינם מחוברים זה לזה אלא הפסק כהרף עין ביניהם.
היום בשחרית תפסתי הענין. מסתמא כבודו מקפיד להתפלל בראש השנה במנין של יוצאי אשכנז ויוצא לו לשומע תרועה שלא כמנהגו רק באלול. באלול שכיח שאיזה מתפלל שאינו בעל תוקע תוקע אחר התפילה ויתכן שיהיה הפסק בין הקולות. אבל אצל בעל תוקע שהכין עצמו לראש השנה זה לא שכיח שיהיה הפסק כלל.
משולש כתב:חובב_ספרים כתב:משולש כתב:האמת שלא הסתובבתי ברוב מקומות ולכן אתקן את דברי: בכל מקומות שבהם הייתי הקולות של התרועה אינם מחוברים זה לזה אלא הפסק כהרף עין ביניהם.
היום בשחרית תפסתי הענין. מסתמא כבודו מקפיד להתפלל בראש השנה במנין של יוצאי אשכנז ויוצא לו לשומע תרועה שלא כמנהגו רק באלול. באלול שכיח שאיזה מתפלל שאינו בעל תוקע תוקע אחר התפילה ויתכן שיהיה הפסק בין הקולות. אבל אצל בעל תוקע שהכין עצמו לראש השנה זה לא שכיח שיהיה הפסק כלל.
תוכל להעלות הקלטה לדוגמא?
משולש כתב:אשרי האיש סמך על הרב קארפ בזה והביא את דבריו בהלכות תקיעת שופר.
חובב_ספרים כתב:משולש כתב:אשרי האיש סמך על הרב קארפ בזה והביא את דבריו בהלכות תקיעת שופר.
זה הבעיה של הדור שלנו שכל מה שכותבים בספר נתקדש בלי שום מחשבה ובירור וחושבים שאסור להרהר אחר כל דבר כתוב.
משולש כתב: זה נכון שדבר שכותבים בספר יש לו משקל גדול יותר משמועה בעלמא. כי אז אנשים יכולים להעיר הערות ולערער על המחבר שעומד מאחורי דבריו וכל אחד יכול לשאול אותו. וכ"ש אם נכתב בשני ספרים. ולא יצא שום הכחשה או מחאה על כתיבת דברי שקר וכזב, (מפי עשרות תלמידי הגרי"ש שהיו אתו במשך עשרות שנים, והיה להם לומר מיד "להד"מ" על מה שכותבים בשם הגרי"ש, ולא עוד אלא שהגרי"ש בעצמו נתן הסכמה לרב קארפ על ספרו זה). זה מראה שהדברים נכונים בדרך כלל. ובוודאי יש לזה הרבה יותר משקל מתלמיד תלמידים ש"לא שמע" בעל פה מכלי שלישי.
חובב_ספרים כתב:לא אעשה סיבוב חוזר על מה שכבר כתבנו. אך לגבי הנהגת הגריש"א ז"ל אינו ברור כלל. היה אשכול על ענין לשמוע תרועה תימני והנהגת הגריש"א ז"ל ולא ראיתי שם עדות ממש מוסמך שהגריש"א הקפיד על תרועה זה ומאידך יש שם גם עדות המכחיש זה ושכנראה כל השמועה בטעות מאחר שהוא היה שומע התרועה אחר שאחד טרח להגיע אליו במיוחד עבור זה אבל הוא גילה דעתו להדיא שאינו מקפיד על זה. אני שאלתי תלמיד של ר"ד מורגנשטרן תלמידו המובהק של הגריש"א, וגם הוא לא ידע מזה שהגריש"א הקפיד על זה.
חובב_ספרים כתב:חובב_ספרים כתב:לא אעשה סיבוב חוזר על מה שכבר כתבנו. אך לגבי הנהגת הגריש"א ז"ל אינו ברור כלל. היה אשכול על ענין לשמוע תרועה תימני והנהגת הגריש"א ז"ל ולא ראיתי שם עדות ממש מוסמך שהגריש"א הקפיד על תרועה זה ומאידך יש שם גם עדות המכחיש זה ושכנראה כל השמועה בטעות מאחר שהוא היה שומע התרועה אחר שאחד טרח להגיע אליו במיוחד עבור זה אבל הוא גילה דעתו להדיא שאינו מקפיד על זה. אני שאלתי תלמיד של ר"ד מורגנשטרן תלמידו המובהק של הגריש"א, וגם הוא לא ידע מזה שהגריש"א הקפיד על זה.
שאלתי התלמיד של הגרד"מ עוד פעם והוא זכר שדברנו על זה ולא זכר בדיוק מה. היה מונח לו בראש שהגריש"א כן הידר לשמוע תרועה תמני. אחר שאמרתי לו ההכחשה והסיבה אפשרות שחושבים כן והוא לא היה יכול לאשר או להכחיש. הוא הציע פרשנות אפשרי אחרת למה שאמר הגריש"א שהוא לא ביקש, שלא ר"ל שזה לא היה הידור אצלו לשמוע תרועה תמני, אלא שהבעל תוקע לא היה צריך להתנצל על מה שלא יכול להגיע. אבל למעשה הסכים שאין עדות ברורה שהגריש"א באמת הקפיד על זה.
קול אויר בלי רם
נשאלתי כשתוקעים תקיעה שניה של בבא ובתחילת התקיעה יוצא נאויר בלי לעשות קול ממש אלא קול אויר אם זה פוסל, ולא זכור לי שראיתי שאלה זו אבל לכאורה פשוט שאין בזה כלום שקול שופר אינו אלא כשנעשה קול ממש ולא כששומעים רק אויר וכן הוא פשטות הגמ' (ר"ה דף כ"ז:) היה קולו דק או עבה או צרוד כשר שכל הקולות כשירין ע"כ ולא כתבו שגם קול אויר כשר, וכן מצאתי בערוך השולחן (תקפ"ו י"ג) מיהו נ"ל דעכ"ז דווקא קול רם אבל אם הקול הוא קול לחש לא יצא ידי חובתו כו' דלחש לאו קול הוא כלל ואנן בעינן לשמוע קול שופר וכן עיקר לשון תרועה הוא קול רם כמו יריע אף יצריח ולכן אמת שכל הקולות כשירים בשופר מיהו עכ"פ צריך קול [כנלע"ד] עכ"ל, ונראה פשוט דכמו שקול אויר אינו קול להכשר ה"ה שאינו קול לפסול ולא מקרי הפסק בין תרועה להתקיעה שאחריו.
וראיתי בספר שופרא דשופר שלא קי"ל כדברי הערוך השלחן הנ"ל שהוא כנגד דברי הלבוש וסתימת דברי הפסוקים משמע דקי"ל כהלבוש, ועיקר טענתו הוא שיסוד דברי העה"ש הוא שצריכים קול כש"כ להדיא, ואילו הלבוש (סי' תקפ"ו סע' ו') כ' כל הקולות כשרים בשופר כו' דלא הקפידה התורה אקול אלא אתרועה עכ"ל, ונ"ל פשוט דמש"כ הלבוש דלא הקפידה התורה אקול ר"ל שלא הקפידה אאיזה קול אבל בודאי צריך קול שופר וקול לחש אינו קול שופר כלל, ודברתי עם המחבר וחוץ משמעות הלבוש לדעתו רצה לדייק מסתימת הפוסקים שלא כתבו כהערוך השולחן, ולדעתי אדרבה מדלא כתבו להדיא שיוצאים בקול לחש משמע שאינו בכלל מה שאמרו כל הקולות כשירין, והפוסקים לא כתבו כן מרוב פשיטותו.
עושה חדשות כתב:בהערה 67 - לכאורה אין ענין להדר אחר שופר יפה, ומה דאיתא בשבת (קל"ג ב') התנאה לפניו במצות עשה לפניו סוכה נאה כו' ושופר נאה היינו שופר שיש לו קול נאה.
האחרו' נקטו דציפוי זהב הוי נוי מצוה, ודנו בזה את הכלל דלנאותו אינו חוצץ.
עושה חדשות כתב:יישר כח!
ובמש"כ שם -קול אויר בלי רם
נשאלתי כשתוקעים תקיעה שניה של בבא ובתחילת התקיעה יוצא נאויר בלי לעשות קול ממש אלא קול אויר אם זה פוסל, ולא זכור לי שראיתי שאלה זו אבל לכאורה פשוט שאין בזה כלום שקול שופר אינו אלא כשנעשה קול ממש ולא כששומעים רק אויר וכן הוא פשטות הגמ' (ר"ה דף כ"ז:) היה קולו דק או עבה או צרוד כשר שכל הקולות כשירין ע"כ ולא כתבו שגם קול אויר כשר, וכן מצאתי בערוך השולחן (תקפ"ו י"ג) מיהו נ"ל דעכ"ז דווקא קול רם אבל אם הקול הוא קול לחש לא יצא ידי חובתו כו' דלחש לאו קול הוא כלל ואנן בעינן לשמוע קול שופר וכן עיקר לשון תרועה הוא קול רם כמו יריע אף יצריח ולכן אמת שכל הקולות כשירים בשופר מיהו עכ"פ צריך קול [כנלע"ד] עכ"ל, ונראה פשוט דכמו שקול אויר אינו קול להכשר ה"ה שאינו קול לפסול ולא מקרי הפסק בין תרועה להתקיעה שאחריו.
וראיתי בספר שופרא דשופר שלא קי"ל כדברי הערוך השלחן הנ"ל שהוא כנגד דברי הלבוש וסתימת דברי הפסוקים משמע דקי"ל כהלבוש, ועיקר טענתו הוא שיסוד דברי העה"ש הוא שצריכים קול כש"כ להדיא, ואילו הלבוש (סי' תקפ"ו סע' ו') כ' כל הקולות כשרים בשופר כו' דלא הקפידה התורה אקול אלא אתרועה עכ"ל, ונ"ל פשוט דמש"כ הלבוש דלא הקפידה התורה אקול ר"ל שלא הקפידה אאיזה קול אבל בודאי צריך קול שופר וקול לחש אינו קול שופר כלל, ודברתי עם המחבר וחוץ משמעות הלבוש לדעתו רצה לדייק מסתימת הפוסקים שלא כתבו כהערוך השולחן, ולדעתי אדרבה מדלא כתבו להדיא שיוצאים בקול לחש משמע שאינו בכלל מה שאמרו כל הקולות כשירין, והפוסקים לא כתבו כן מרוב פשיטותו.
לענ"ד אין הדברים פשוטים, ולהיפך נראה להוכיח שאפי' אם לא נשמע דרך השופר כי אם נפיחת אויר (כדרך שעושין הילדים פוווו), ג"כ הוי מכלל הקולות הכשרים בשופר. והראיה, דהרי כ' הרמב"ן בדרשתו לר"ה "שאם הרחיק השופר מפיו ונפח בו ותקע פסול", ונסה זאת בעצמך איזה קול יכול לצאת מן השופר כשאינו צמוד לשפתיים... וכמדומני ששמעתי כן בשם הגרא"ג זצ"ל, ולע"ע זה בגדר ראיה שאין עליה תשובה.
עושה חדשות כתב:בהערה 67 - לכאורה אין ענין להדר אחר שופר יפה, ומה דאיתא בשבת (קל"ג ב') התנאה לפניו במצות עשה לפניו סוכה נאה כו' ושופר נאה היינו שופר שיש לו קול נאה.
האחרו' נקטו דציפוי זהב הוי נוי מצוה, ודנו בזה את הכלל דלנאותו אינו חוצץ.
צ"ע אם יש ענין להדר אחר שופר יפה, דמה דאיתא בשבת (קל"ג ב') התנאה לפניו במצות עשה לפניו סוכה נאה כו' ושופר נאה היינו שופר שיש לו קול נאה, וכן מבואר בים של שלמה (ב"ק פ"א כ"ד) שכ' ודוקא גבי אתרוג, שנאמר פרי עץ הדר, א"כ לא נקרא הדור בשיעור הגרוע, אף שיוצא בו, אבל גבי שופר ודכוותיה אף כשיעור הגרוע שאין למטה ממנו, אין צריך להוסיף שליש עכ"ל ומובא במגן אברהם (תרנ"ו ס"ק ב'), וכי נעלם ממנו גמ' מפורשת שופר נאה, אע"כ ס"ל ששופר נאה שייך רק לגבי הקול, ודוקא באתרוג דנקרא הדר יש ענין להדר אחר נאה במראה משא"כ שופר, אבל למעשה מסיק שם היש"ש - ומ"מ טוב להדר אחר נאה, משום אלי ואנוהו עכ"ל, ועדיין צ"ע שאולי לא שייך זה אלא לגבי שיעור השופר שלא יהיה בצמצום ולא שייך ליופי חיצוני. והעירו לי שהאחרונים נקטו דציפוי זהב הוי נוי מצוה, ודנו בזה את הכלל דלנאותו אינו חוצץ, אמנם אין הכרח שזה שייך להדין הידור מצוה דיתכן שאינו אלא משום חיבוב מצוה בעלמא, כגון אלו שיש להם קופסא של כסף עבור האתרוג, דפשוט הוא שאינו בכלל הידור מצוה, ואין זה סתירה למה שדנו בלנאותו אינו חוצץ דסוף כל סוף נעשה לנוי השופר. ועכ"פ נראה שעיקר ההידור בשופר הוא שתקוע טוב וקול נאה, וגם אם יש ענין שיהיה לשופר יופי חיצוני זה פחות בחשיבות.
עושה חדשות כתב:...נראה להוכיח שאפי' אם לא נשמע דרך השופר כי אם נפיחת אויר (כדרך שעושין הילדים פוווו), ג"כ הוי מכלל הקולות הכשרים בשופר. והראיה, דהרי כ' הרמב"ן בדרשתו לר"ה "שאם הרחיק השופר מפיו ונפח בו ותקע פסול", ונסה זאת בעצמך איזה קול יכול לצאת מן השופר כשאינו צמוד לשפתיים... וכמדומני ששמעתי כן בשם הגרא"ג זצ"ל, ולע"ע זה בגדר ראיה שאין עליה תשובה.
עושה חדשות כתב:עושה חדשות כתב:...נראה להוכיח שאפי' אם לא נשמע דרך השופר כי אם נפיחת אויר (כדרך שעושין הילדים פוווו), ג"כ הוי מכלל הקולות הכשרים בשופר. והראיה, דהרי כ' הרמב"ן בדרשתו לר"ה "שאם הרחיק השופר מפיו ונפח בו ותקע פסול", ונסה זאת בעצמך איזה קול יכול לצאת מן השופר כשאינו צמוד לשפתיים... וכמדומני ששמעתי כן בשם הגרא"ג זצ"ל, ולע"ע זה בגדר ראיה שאין עליה תשובה.
http://beinenu.com/sites/default/files/ ... 1_75_0.pdf
עושה חדשות כתב:יישר כח!
ובמש"כ שם -קול אויר בלי רם ...
לענ"ד אין הדברים פשוטים, ולהיפך נראה להוכיח שאפי' אם לא נשמע דרך השופר כי אם נפיחת אויר (כדרך שעושין הילדים פוווו), ג"כ הוי מכלל הקולות הכשרים בשופר. והראיה, דהרי כ' הרמב"ן בדרשתו לר"ה "שאם הרחיק השופר מפיו ונפח בו ותקע פסול", ונסה זאת בעצמך איזה קול יכול לצאת מן השופר כשאינו צמוד לשפתיים... וכמדומני ששמעתי כן בשם הגרא"ג זצ"ל, ולע"ע זה בגדר ראיה שאין עליה תשובה.
נשאלתי כשתוקעים תקיעה שניה של בבא ובתחילת התקיעה יוצא נאויר בלי לעשות קול ממש אלא קול אויר אם זה פוסל, ולא זכור לי שראיתי שאלה זו אבל לכאורה פשוט שאין בזה כלום שקול שופר אינו אלא כשנעשה קול ממש ולא כששומעים רק אויר, וזה פשטות הפסוק בעמוס (פ"ג ו') אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו, וגם פשטות הגמ' (ר"ה דף כ"ז:) היה קולו דק או עבה או צרוד כשר שכל הקולות כשירין ע"כ ולא כתבו שגם קול אויר כשר, ועי' ביד אפרים (שו"ע תקפ"ו סע' ו') שכ' דמה שהשמיט המחבר מש"כ הטור או באיזה ענין שיהיה, משום שנכלל במ"ש עב מאד, ואם גם לחש בכלל אין זה בכלל עב מאד, משמע שהיה פשוט לו שלא הכשירו בכה"ג, וכן מצאתי להדיא בערוך השולחן (תקפ"ו י"ג) מיהו נ"ל דעכ"ז דווקא קול רם אבל אם הקול הוא קול לחש לא יצא ידי חובתו כו' דלחש לאו קול הוא כלל ואנן בעינן לשמוע קול שופר וכן עיקר לשון תרועה הוא קול רם כמו יריע אף יצריח ולכן אמת שכל הקולות כשירים בשופר מיהו עכ"פ צריך קול [כנלע"ד] עכ"ל, ונראה פשוט דכמו שקול אויר אינו קול להכשר ה"ה שאינו קול לפסול ולא מקרי הפסק בין תרועה להתקיעה שאחריו.
ואולי יש להוכיח זה מסתימת שופר שתלוי באם זה מעכב התקיעה בר"ה דף כ"ז, ונתבאר בראשונים דהיינו אם נשתנה הקול ע"י זה, וזה פשוט שלא ישתנה קול לחש ע"י נקב וסתימה אלא קול רעם, ואם נאמר שיוצאים בקול לחש צ"ע למה כשרות השופר תלוי בקול הרעם, ודוחק לומר דסוף כל סוף מאחר דשייך לעשות גם קול רעם צריך שלא לעכב בכל צורת הקול שאפשר לעשות.
שוב הראוני מש"כ בפרורים משולחן רבינו הגאון רבי אברהם גנחובסקי זללה"ה (פרשת נצבים תשע"ה) שצידד לומר שזה בכלל כל הקולות כשירים בשופר שלא כש"כ למעלה והנלענ"ד כתבתי דמשם מבואר להיפך, ועוד הוכיח זה דהרי אמרינן בשולחן ערוך (סי' תקפ"ו סע' י"ט) דאם אין השופר בפיו, אלא מרוחק מפיו, ונפח בו ותקע בו כל התקיעה, פסול, והרי התם לעולם לא יתכן תקיעה מעליא אלא רק נפיחה, ומכל מקום אמרינן דהטעם דפסול אינו אלא מפאת דאין השופר בפיו עכת"ד, ולא ברור לי שמומחה גדול אינו יכול לתקוע גם כשמרוחק קצת מפיו, ודוגמא לזה מה דאיתא שם בסע' י"ב שאם תקע במקום הרחב פסול, ולא ידוע לי אם יש מומחים היום לתקוע במקום הרחב, אבל ע"כ יש מציאות בעולם שמישהו יצליח להוציא קול גם ממקום הרחוק, וגם בהרחיק השופר יתכן שיש אפשרות להוציא קול וא"א להוכיח דין ע"פ מה שלא ידוע לנו.
עמקן כתב:עושה חדשות כתב:יישר כח!
ובמש"כ שם -קול אויר בלי רם ...
לענ"ד אין הדברים פשוטים, ולהיפך נראה להוכיח שאפי' אם לא נשמע דרך השופר כי אם נפיחת אויר (כדרך שעושין הילדים פוווו), ג"כ הוי מכלל הקולות הכשרים בשופר. והראיה, דהרי כ' הרמב"ן בדרשתו לר"ה "שאם הרחיק השופר מפיו ונפח בו ותקע פסול", ונסה זאת בעצמך איזה קול יכול לצאת מן השופר כשאינו צמוד לשפתיים... וכמדומני ששמעתי כן בשם הגרא"ג זצ"ל, ולע"ע זה בגדר ראיה שאין עליה תשובה.
קבלתי עדכון עקבות מה שהעירו חברי הפורום.נשאלתי כשתוקעים תקיעה שניה של בבא ובתחילת התקיעה יוצא נאויר בלי לעשות קול ממש אלא קול אויר אם זה פוסל, ולא זכור לי שראיתי שאלה זו אבל לכאורה פשוט שאין בזה כלום שקול שופר אינו אלא כשנעשה קול ממש ולא כששומעים רק אויר, וזה פשטות הפסוק בעמוס (פ"ג ו') אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו, וגם פשטות הגמ' (ר"ה דף כ"ז:) היה קולו דק או עבה או צרוד כשר שכל הקולות כשירין ע"כ ולא כתבו שגם קול אויר כשר, ועי' ביד אפרים (שו"ע תקפ"ו סע' ו') שכ' דמה שהשמיט המחבר מש"כ הטור או באיזה ענין שיהיה, משום שנכלל במ"ש עב מאד, ואם גם לחש בכלל אין זה בכלל עב מאד, משמע שהיה פשוט לו שלא הכשירו בכה"ג, וכן מצאתי להדיא בערוך השולחן (תקפ"ו י"ג) מיהו נ"ל דעכ"ז דווקא קול רם אבל אם הקול הוא קול לחש לא יצא ידי חובתו כו' דלחש לאו קול הוא כלל ואנן בעינן לשמוע קול שופר וכן עיקר לשון תרועה הוא קול רם כמו יריע אף יצריח ולכן אמת שכל הקולות כשירים בשופר מיהו עכ"פ צריך קול [כנלע"ד] עכ"ל, ונראה פשוט דכמו שקול אויר אינו קול להכשר ה"ה שאינו קול לפסול ולא מקרי הפסק בין תרועה להתקיעה שאחריו.
ואולי יש להוכיח זה מסתימת שופר שתלוי באם זה מעכב התקיעה בר"ה דף כ"ז, ונתבאר בראשונים דהיינו אם נשתנה הקול ע"י זה, וזה פשוט שלא ישתנה קול לחש ע"י נקב וסתימה אלא קול רעם, ואם נאמר שיוצאים בקול לחש צ"ע למה כשרות השופר תלוי בקול הרעם, ודוחק לומר דסוף כל סוף מאחר דשייך לעשות גם קול רעם צריך שלא לעכב בכל צורת הקול שאפשר לעשות.
שוב הראוני מש"כ בפרורים משולחן רבינו הגאון רבי אברהם גנחובסקי זללה"ה (פרשת נצבים תשע"ה) שצידד לומר שזה בכלל כל הקולות כשירים בשופר שלא כש"כ למעלה והנלענ"ד כתבתי דמשם מבואר להיפך, ועוד הוכיח זה דהרי אמרינן בשולחן ערוך (סי' תקפ"ו סע' י"ט) דאם אין השופר בפיו, אלא מרוחק מפיו, ונפח בו ותקע בו כל התקיעה, פסול, והרי התם לעולם לא יתכן תקיעה מעליא אלא רק נפיחה, ומכל מקום אמרינן דהטעם דפסול אינו אלא מפאת דאין השופר בפיו עכת"ד, ולא ברור לי שמומחה גדול אינו יכול לתקוע גם כשמרוחק קצת מפיו, ודוגמא לזה מה דאיתא שם בסע' י"ב שאם תקע במקום הרחב פסול, ולא ידוע לי אם יש מומחים היום לתקוע במקום הרחב, אבל ע"כ יש מציאות בעולם שמישהו יצליח להוציא קול גם ממקום הרחוק, וגם בהרחיק השופר יתכן שיש אפשרות להוציא קול וא"א להוכיח דין ע"פ מה שלא ידוע לנו.
וכן נראה ממש"כ בשערי תשובה (תקפ"ו סע' ד') כיון שלא היו יכולים לתקוע בע"כ שהיה צריך הפסק גדול ללכת ליקח שופר אחר וכיוצא ובלא"ה היא צריכה ברכה אחרת וגם עתה שקראו ויהי נועם באמת ברכו ברכה אחרת עכ"ל ומוזכר במש"ב שם, ואם קול לחש נקרא קול שופר לא היו צריכים להביא שופר אחר דלא ימלט שלא יהיה אפשר לעשות קול לחש, וא"כ היה אסור לגרום ברכה שאינה צריכה ע"י הבאת שופר אחר, ואף אם נאמר שהיה בית הכנסת הגדול והרחוקים לא היו יכולים לשמוע קול לחש, עכ"פ הקרובים היו יכולים לשמוע ולא היה בזה ברכה לבטלה, וע"כ היה פשוט לו שאינו יוצא בקול לחש.
משולש כתב:ודרך אגב, זכורני שראיתי כמה פעמים בפוסקים שכשהגמ' מביאה ראיות רבות ודוחה את כולם, הלכה כראיות. ולא כדחיות. כי הדחיות זה בד"כ "דיחויא בעלמא". וההסבר לענ"ד שעצם המצאותם של כ"כ הרבה ראיות, גם אם נדחו, מראה שהפשטות של הסוגיא היא כראיות.
חובב_ספרים כתב:לגבי הנהגת הגריש"א ז"ל אינו ברור כלל. היה אשכול על ענין לשמוע תרועה תימני והנהגת הגריש"א ז"ל ולא ראיתי שם עדות ממש מוסמך שהגריש"א הקפיד על תרועה זה.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 27 אורחים