פרי יהושע כתב:אליהו בן עמרם כתב:פרי יהושע כתב:אליהו בן עמרם כתב:לא הבנתי. האם לא הגעת למסקנא כמוני?
גם אני הגעתי למסקנא שהיש אומרים ס"ל דבעינן קולות מופסקים.
דאם בעינן מחוברים, מאי שנא מתקיעה, הלא לא שמע את ראשיתו של הקול.
סליחה אם לא הסברתי עצמי בדיוק, כוונתי שאין ראיה מהריטב"א, כיון ועכ"פ גם תרועה תימני חשובה כקולות מופסקים עכ"פ, דהרי החיוב הוא תשעה טרומטין, ולכן אינה כתקיעה שהיא קול אחד שאין מתחלק, ויכול לברור ממנה חלק שמתאים לו אף שהיא מתאחדת אצל התוקע לאחד, שלא כתקיעה שא"א לחלקה כלל וכאמור.
במחילה, ה"מתרעשת" לא מתאחדת רק אצל התוקע אלא גם אצל השומע.
ועוד, מי אמר לכבודו שה"מתרעשת" צריכה להכיל 9 עליות וירידות בקול, שכאילו יישמעו כ-9 חלקים. הרי חלק מהראשונים מכנים את ה"מתרעשת" כקול "רועד", וא"כ מה שנקבע כ- 9 טרטמיטין אינו אלא שיעור באורך התרועה. וכי מר מקפיד לשמוע 9 "הרעשות" בתרועה ה"מתרעשת"?
ועוד, נראה לי הרבה יותר דחוק לטעון שקול "מתרעש" ורצוף ללא הפסקות אמיתיות בין טרומיט לטרומיט, שניתן לשמוע אותו מאמצעו, למרות שאין לשמיעתו תחילת קול, מאשר לבאר שבעצם ה"יש אומרים" מדברים על תרועה שאיננה מתרעשת אלא כמו שלנו, שיש בה ממש הפסקים, ולכן אין בעיה של תחילה וסוף.
מה בעצם ההכרח של מר לדחוק כך?
אכן צריך לדעתי שיהיו תשעה יבבות רצופים שכך הוא קול הבכי.
איך אמר לי איזה תימני?
לא שמענו מישהו שבוכה טו טו טו...
ולדעתי התרועה הזאת צריכה להיות מהבטן!
כי כשאדם בוכה מאוד והגוף מזדעזע.
זה לא רק מהגרון...