ברמ"א סעיף א: ויש מקומות נוהגים שהמתפלל סליחות מתפלל כל היום (כל בו).
ובמג"א ס"ק ז: אפי' ערבית שהמתחיל במצוה אומרים לו גמור (מ"צ).
ובמשנ"ב ס"ק יד: כל היום - שחרית ומנחה [שהמתחיל במצוה אומרים לו גמור וי"א דאף ערבית שלפניו [כן משמע בדרכי משה, ואפשר שזהו גם כן כוונת מגן אברהם. שעה"צ] אבל הערבית של היום שלאחריו אין שייך לו. אליה רבה ופרי מגדים].
וצ"ב, איזה גדר "מתחיל במצוה" יש ליתן לש"ץ דסליחות ליגש לעמוד גם לתפילת ערבית שלפניו, והלא אינו מתחיל אלא בסליחות שבשחרית.
ובשו"ת לבושי מרדכי או"ח מהדורה קמא סימן קב כתב דע"כ המתפלל סליחות מתפלל מעריב שלפניו ויגמור המצוה בתפילת סליחות, דאם אחר יתפלל, נימא ליה גמור ולא יכול להתפלל סליחות מי שבירר הקהל, יעו"ש. ואם אמנם הוי דבר נאה ומתקבל יש בזה הרבה מן הדוחק.
ועוד צ"ב, מה שייך כאן ענין התחלה וסוף במצוה, אטו תפילת ערבית היא מצוה אחת עם הסליחות ושייך כאן התחלה וסוף. ועי' בחת"ס כאן "ולפענ"ד י"ל דערבית שלאחריו שייך שפיר למנחה שלפניו, מפני שהיא נגד איברים ופדרים שניתותרו מתמיד של ערב שהיא תפלת ערבית, וק"ל". וגם זה צ"ב, שהרי ערבך ערבא צריך, ומה ענין תפילת מנחה לסליחות דנמשיך אחריו גם את הערבית.
וכי תימא דהשחרית נגרר אחר הסליחות, ושוב אנו גוררים אחריו גם את המנחה ואח"כ את הערבית, אימא לך הלא בעלמא בכל ימות ההשנה לא שמענו ככן שהמתפלל שחרית יתפלל גם מוסף, מ"ש הראשונים בר"ה לב, ב גבי השני מתקיע[1], ומאי שנא הכא.
וכבר עמדו בזה בנזירות שמשון ובהגהות טהרת השולחן.
ובשו"ת בנין שלמה סימן לז נתפלא ג"כ בזה, ומתוך כך בא לחדש טעם אחר, על פי המובא ביומא (כב, א), שכהן שזכה בתרומת הדשן שמורה לו גם הזכות בסידור המערכה ללא הגרלה, לפי שעבודת הלילה אינה חשובה וגם קשה לקום בהשכמה יותר מאשר לישן מאוחר. כמו כן יש לומר בנידון דידן, ששליח הציבור שמתפלל סליחות בהשכמה שמורה לו הזכות להתפלל גם את שאר התפילות, יעו"ש.
ובאליה רבה כאן ביאר הטעם "משום שדרכן מי שהתפלל התפלות ביום הסליחות בצבור מתענה באותו יום, וא"כ אם יתפלל הש"ץ כל התפלות כדרכו תמיד יכבידו עליו התעניתים, ולכך נהגו שיתפלל מי שמתפלל סליחות, דהמתפלל סליחות ודאי מתענה" [וכן נראה בדברי הלבוש].
אולם יותר נראה דאף שודאי הענין נעוץ בהתענית דימי הסליחות, אבל יסודו ושרשו בדין מתחיל במצוה כמפורש בדברי הראשונים, והיינו משום שרק ע"י תפילת הסליחות משוי לי לימים אלו ימי תענית, וממילא כל תפילות היום נמשכים אחר הסליחות להחשב כתפילות יום התענית, וזהו ביאור הך דשייך דווקא הכא ענין המתחיל במצוה אומרים לו גמור, ובודאי לא שייך ענין זה בתפילות כל ימות השנה דכל תפילה לחודה קיימא.
ונראה שזהו גם הביאור בכך שגם תפילת מעריב שלפניו מישך שייכא להסליחות, שהרי עיקר שם יום התענית ודאי מתחיל מהליל, וכמו שמצינו בדין ג' תעניות שאף שמתחיל התענית מעלות השחר, מ"מ כתב בשער הציון (סימן תקנ סק"ט) בשם הא"ר בשם השל"ה שבעל נפש יחמיר על עצמו להתענות כבר מהלילה, ויש לצדד שאף שבתענית דימי הסליחות לא מצינו חומרא זו למעשה, מ"מ שם יום התענית מתחיל כבר מהלילה.
[והנה בשו"ת לבושי מרדכי שם כתב "ועכ"פ אנו רואים במנהגים הנ"ל רק כדברי הכלבו ודרכי משה ולא כמ"ש החתם סופר בהגה' שם דקאי אמעריב שלאחריו, וכש"כ שאין לומר כמ"ש במטה אפרים דקאי אתרווייהו, שאי אפשר להולמו בלא קושית שדי חמד דהוה סתרי אהדדי כמ"ש לעיל, דהא קאי אכל תפילות סליחות שלפני ר"ה ועשרת ימי תשובה, ואם נקיים בראשון המתחיל במצוה במעריב שלפניו ולגמור במעריב שלאחריו, תו לא יתקיים כלל בשאר ימי סליחות לא התחלה ולגמור".
אכן לפי הנתבאר לא קשה מידי, [מלבד טענת תרתי דסתרי], דיסוד ענין הגרירה של כל התפילות שייך רק בתפילות אותו יום התענית, וכאן יש לדון היכי נידייניה לתפילת מעריב, איזו תפילה שייכא לתפילות יום התענית, ובודאי יותר מסתבר שתפילת מעריב שלפני הסליחות, כאמור, וכמו שכתבו הכל בו ודעימיה][2].
[1] ועי' להלן סי' תקפה סעיף ד ברמ"א: ואם אין השליח צבור תוקע מיושב, ראוי שאותו התוקע יתקע גם כן על סדר הברכות; כי המתחיל במצוה אומרים לו גמור. ובמשנ"ב ס"ק יז: ובמקומות שנהגו לחלק ולתת תקיעות דמיושב לאחד ודמעומד לאחר או לחלק גם הסדרים מלכיות לאחד זכרונות לאחר וכו' יעשו כמנהגם כי ישראל קדושים הם ומחבבין המצות.
[2] ועי' עוד בזה במאמר "המתפלל סליחות מתפלל כל היום", מאת הרב מרדכי רובינשטיין, קובץ מבקשי תורה טז - יז, תשנ"ה, עמ' שפה ואילך. [וראה עוד במאמר "אם יש לש"ץ של שחרית קדימה לתפילת מוסף", מאת הרב יוסף יצחק פרלמן, קובץ מבקשי תורה טו, תשנ"ה, עמ' רנב ואילך].