א.
בעשרת ימי תשובה לתשובה מיראה יש תורת תשובה מאהבה
כה כתב רבן של ישראל הגאון בעל נודע ביהודה זצ"ל בספרו דרושי צל"ח (דרוש ז' לצום גדליה אות ח' דט"ו ע"א): "מצאתי עוד מידה טובה לבעלי תשובה, שזה שחילקו בין תשובה מאהבה לתשובה מיראה, היינו באמצע השנה, אבל בעשרת ימי תשובה, אז מצוי הקב"ה לכל יחיד ויחיד, ואם כן אפילו על ידי תשובה מיראה גם כן יכול להיות שזדונות נעשו כזכיות וכו', ותעשו תשובה על זה אף שהיא תשובה מיראה, נתן להם עצה - הקשיבו לקול שופר אשר תקעו בראש השנה, ואז דרשו ה' בהמצאו, ואפילו על ידי תשובה מיראה יועיל בזמן הזה להיות זדונות נחשבות לזכיות, וגם לא יענשו על המחשבה" עכ"ל.
ב.
תשובה מיראה בצירוף צדקה ותפילה יש תורת תשובה מאהבה
כה כתב רבן של ישראל רבינו הגדול החתם סופר זצ"ל בספר דרשותיו ח"א (לשבת תשובה דכ"ז ע"א ד"ה ובהפטרה): "אף על גב דאמרו חז"ל שבתשובה מיראה זדונות נעשים שגגות ומכשול, מכל מקום בהצטרף לזה גם תפילה וצדקה, שיהיו תשובה ותפילה וצדקה - אזי נעשים מהם זכויות, ועל כן הנביא הזכיר כאן שלשתן, ואמר שובה ישראל עד ה"א, וכי אפשר לשוב עד ה', אלא כדרך שאמרו רז"ל וכי אפשר לידבק בשכינה אלא הדבק בדרכיו, והיינו צדקה וגמילות חסדים, ואמר כי כשלת בעוניך, פירוש שהיו ראויים שמעון יעשה שגגה ומכשול, ולא זכויות, מכל מקום קחו עמכם דברים היינו תפילה, ועוד ושובו אל ה' היינו תשובה, ובהצטרף שלשתן אמרו אליו כל תשא עון, שכל העוונות ישא ולא ישארו שגגות, אלא אדרבה וקח טוב היינו זכויות שיתהפכו לזכויות" עש"ב.