זֵכֶר עָשָׂה לְנִפְלְאֹתָיו

[בחכמהיסדארץ]

מתקיעתא ליום שני:

עוררת אז בפעל . עוררנו בלא פעל . הלא לנפלאותיך . תעש זכרון:
ככתוב בדברי קדשך זכר עשה לנפלאתיו חנון ורחום יי:

ובביאור ר"ד גולדשמידט שם:

הלא לנפלאותיך תעש זכרון ע"ש תהל' קיא ד (הפסוק המובא כאן) זכר עשה לנפלאותיו חנון ורחום ה', ר"ל עשה זכר לנפלאותיך של אז בהיותך רחום וחנון היום.

[הבאר ההיא]

מתקיעתא ליום שני:

עוררת אז בפעל . עוררנו בלא פעל . הלא לנפלאותיך . תעש זכרון:
ככתוב בדברי קדשך זכר עשה לנפלאתיו חנון ורחום יי:

ובביאור ר"ד גולדשמידט שם:

הלא לנפלאותיך תעש זכרון ע"ש תהל' קיא ד (הפסוק המובא כאן) זכר עשה לנפלאותיו חנון ורחום ה', ר"ל עשה זכר לנפלאותיך של אז בהיותך רחום וחנון היום.

הביאור יפה, אך יש להעיר שהפייטן עצמו לא מנה את זה לפסוק לבד אלא לפסוק אחד יחד עם ההמשך של טרף נתן ליראיו יזכור לעולם בריתו.

[HaimL]

קצת תמוה, שאומרים הפסוק הנ"ל לזכרונות, דמפורש בגמרא,
---
זכרונות כדי שיעלה זכרוניכם לפני לטובה
---

ותוכן הפסוק הוא שהקב"ה עשה זכר וסימן לנפלאותיו, בשביל הבריות. ודלא כשאר פסוקי הזכרונות, שהם מה שהקב"ה זוכר את בריותיו, ואת בריתו עם ישראל, ובפרט שישנו פסוק בתהילים שהוא בדיוק מעניין זה,

זָכַ֣ר לְעוֹלָ֣ם בְּרִית֑וֹ דָּבָ֥ר צִ֝וָּ֗ה לְאֶ֣לֶף דּֽוֹר׃

[יוצא פוניבז']

טענה ידועה בשם הגר"ח, ומסתמא נכב"ב

[שמואל שלומוביץ]

תשובות והנהגות כרך ה סימן קפא
ב. בספר "הררי קדם" (סימן כ"ב) מביא בשם הגר"ח שאצלינו כשאומרים בזכרונות בפסוקי כתובים "זכר עשה לנפלאותיו חנון ורחום ה', טרף נתן ליראיו יזכור לעולם בריתו" נחשב לשני זכרונות, אבל הרמב"ם ס"ל דנחשב לזכרון אחד, ולכן מוסיף בתוך התפלה ואומר "זכר לעולם בריתו דבר ציוה לאלף דור", וכן הוא בסידור תימן. והיינו טעמא שזכרונות בר"ה היינו שמזכירים את הברית שיזכור לעתיד, אבל "זכר עשה לנפלאותיו" מיירי לשעבר שנזכור מה שעשה.

[עושה חדשות]

יש לציין שבתקיעתא של ר"א הקליר מביא בזכרונות את הפס' בישעי' "לְשִׁמְךָ וּלְזִכְרְךָ תַּאֲוַת נָפֶשׁ". (אמנם יש שם יותר מעשרה פסוקים בכל חלק). ובתקיעתא של רבי מישאל הביא את הפס' "חַסְדֵי ה' אַזְכִּיר תְּהִלֹּת ה'". ודוק.

גם הפסוק וַיִּזְכֹּר יְמֵי עוֹלָם מֹשֶׁה עַמּוֹ וכו' (ישעי' סג) הוזכר אצל ר"א הקליר ור' מישאל, ולרוב המפרשים קאי על עם ישראל הזוכר ימי עולם, אך עיין תרגום יונתן.

בתקיעתא של יוסי בן יוסי, אף שנקט את שני הפסוקים כאחד, זכר עשה וכו' טרף נתן וכו', מ"מ הדגיש בפיוט דוקא את הפסוק הראשון - "הלא לנפלאותיך תעש זכרון".

[חיים פ.]

מתקיעתא ליום שני:

עוררת אז בפעל . עוררנו בלא פעל . הלא לנפלאותיך . תעש זכרון:
ככתוב בדברי קדשך זכר עשה לנפלאתיו חנון ורחום יי:

ובביאור ר"ד גולדשמידט שם:

הלא לנפלאותיך תעש זכרון ע"ש תהל' קיא ד (הפסוק המובא כאן) זכר עשה לנפלאותיו חנון ורחום ה', ר"ל עשה זכר לנפלאותיך של אז בהיותך רחום וחנון היום.

הביאור יפה, אך יש להעיר שהפייטן עצמו לא מנה את זה לפסוק לבד אלא לפסוק אחד יחד עם ההמשך של טרף נתן ליראיו יזכור לעולם בריתו.

הפייטן בתקיעתא זו כתב תוכן כל פסוק לפניו, והוא מתייחס להדיא ל'זכר עשה לנפלאותיו' - הלא לנפלאותיך תעש לזכרון
מלבד זאת בתקיעתא זו לא הובא כלל הפסוק הבא 'טרף נתן ליראיו'