פורום אוצר החכמה

מכיון שמציאות זו אינה כה מצויה בינינו יושבי ארץ הקודש, בשונה מחו"ל שם התופעה תדירה יותר, הצעתי לברר הלכה למעשה ובאופן פרקטי כיצד תנהג אשה שליל טבילתה חל בליל יום טוב שני, או - יותר מסובך... - בליל שבת הסמוכה לשני ימים טובים של ראש השנה. (ליל יום טוב ראשון אין בו חידוש מיוחד, כמובן).

והשאלה הראשונה היא - האם מותר לה לצאת מהבית לכיוון בית הטבילה (בדרך כלל עם חפצים שונים הדרושים) כאשר עדיין לא יצאו הכוכבים של ליל יו"ט ב' או ליל שבת?

כמדומה שיש אחרונים שסוברים שמורידים יום אחד מהמתנת ה' כדי לסמוך חפיפה לטבילה

מענה איש כתב:כמדומה שיש אחרונים שסוברים שמורידים יום אחד מהמתנת ה' כדי לסמוך חפיפה לטבילה

כך דעתו של הסדרי טהרה, וכך נוהגים למעשה

ורק בגזרות ובלא שמשה

השאלה היא אם מבחינה מציאותית אפשר להוריד, כמובן. לפעמים זה מתארך גם ליום הו'...

ראה "טהרה כהלכה" להרב פרקש שפירט כל הדינים, כמדומני.

אשה לחוצה מטבעה, שבכל טבילה יש לה "נערווין" וכו' והיא תמיד מרגישה שלא ניקתה מספיק וכו'. כשמזדמן לה טבילה בכזה מצב, היא טוענת שזה ממש בלתי אפשרי, וזה גורם לה ללחץ איום ולפחד גדול שמא לא ניקתה מספיק טוב (דוגמא בולטת היא נקיון השיניים שקשה בכזה מצב). האם יתירו מורי ההוראה לדחות טבילתה?

דרומי כתב:האם יתירו מורי ההוראה לדחות טבילתה?

את זה רק הם יכולים להשיב.

לכאורה מדובר כשזה יכול להיות נוגע לפו"ר, אחרת לא צריך בכלל "היתר" לדחות, אא"כ מדובר שהבעל תובע שתטבול למרות סבלה, ואז יש להם בעיות אחרות. ואם כבר קיימו פו"ר וזה נוגע רק ל"לערב אל תנח ידיך" הרי לכאורה אין בכלל שאילה, כמבואר בפ"ת אה"ע סי' א' שאין איסור לדחות קצת.

ולעצם הנדון, כשזה כן נוגע לפו"ר, מה הדין באשה שחוזרת מטבילתה עם כאב ראש או כאב בטן, ורוצה רק ללכת לישון, וקיום המצוה יגרום לה לאי נוחות וכדו' - האם היא חייבת לשמש? הלא מסתבר שלא מחייבים אותה כשזה מצער אותה, ומאי שנא כאן?

חבר פורום אוצר החכמה כתב:

דרומי כתב:האם יתירו מורי ההוראה לדחות טבילתה?

את זה רק הם יכולים להשיב.

אכן. ולפעמים יש הפתעות גדולות בזה, בין לקולא בין לחומרא.
פעם דיברתי עם הגר"י פרקש על שאלה בסגנון דומה, והצעתי לדחות את הטבילה (לא היה חשש של ביטול פו"ר, ושני בני הזוג העדיפו לדחות), והוא "זרק את ההצעה מכל המדרגות", כאשר הטעם העיקרי שהבנתי ממנו היה החשש להרהורי עברה וכו', שאין אפוטרופוס וכו'.

עזריאל ברגר כתב:

חבר פורום אוצר החכמה כתב:

דרומי כתב:האם יתירו מורי ההוראה לדחות טבילתה?

את זה רק הם יכולים להשיב.

אכן. ולפעמים יש הפתעות גדולות בזה, בין לקולא בין לחומרא.
פעם דיברתי עם הגר"י פרקש על שאלה בסגנון דומה, והצעתי לדחות את הטבילה (לא היה חשש של ביטול פו"ר, ושני בני הזוג העדיפו לדחות), והוא "זרק את ההצעה מכל המדרגות", כאשר הטעם העיקרי שהבנתי ממנו היה החשש להרהורי עברה וכו', שאין אפוטרופוס וכו'.

האם הוא התכוין בתור עצה טובה או בתור פסק?
כי אם זה בתור פסק, האם באמת אשה חייבת לדאוג לזה? זוהי אחריות שלו, ובכלל שמי אומר שתמיד החשש קיים. ובודאי כשהדבר גורם לה צער וכובד, מהכ"ת לחייב אותה להצטער משום חשש זה?

דורשי יחודך כתב:האם הוא התכוין בתור עצה טובה או בתור פסק?
כי אם זה בתור פסק, האם באמת אשה חייבת לדאוג לזה? זוהי אחריות שלו, ובכלל שמי אומר שתמיד החשש קיים. ובודאי כשהדבר גורם לה צער וכובד, מהכ"ת לחייב אותה להצטער משום חשש זה?

הוא ממש נזף בי על ההצעה הזאת.
א. לפענ"ד אין כאן מקום ל"עצה טובה". אם הטבילה ביום זה איננה חובה - אין היתר לטבול בשויו"ט, ואין היתר להרחיק טבילה מהחפיפה ואין היתר לאכול בשר ביום הטבילה כאשר אפילו איננה יכולה לנקות את השינים כדרכה.
ב. האשה משועבדת לבעלה, כולל להצילו מן החטא.

ועוד בענין זה:
הרי כבר נכב"ב ענין הרחיצה ביום טוב, שיש אומרים שיש מקום גדול להקל בזה באופנים מסוימים, ולכן ממליץ מאוד למי שהענין נוגע לו למעשה - שיברר את הענין, שמא יש מקום להתיר לחפוף ביו"ט עצמו (בפרט שחומרא ביו"ט היא קולא ביו"ד...).

עזריאל ברגר כתב:

דורשי יחודך כתב:האם הוא התכוין בתור עצה טובה או בתור פסק?
כי אם זה בתור פסק, האם באמת אשה חייבת לדאוג לזה? זוהי אחריות שלו, ובכלל שמי אומר שתמיד החשש קיים. ובודאי כשהדבר גורם לה צער וכובד, מהכ"ת לחייב אותה להצטער משום חשש זה?

הוא ממש נזף בי על ההצעה הזאת.
א. לפענ"ד אין כאן מקום ל"עצה טובה". אם הטבילה ביום זה איננה חובה - אין היתר לטבול בשויו"ט, ואין היתר להרחיק טבילה מהחפיפה ואין היתר לאכול בשר ביום הטבילה כאשר אפילו איננה יכולה לנקות את השינים כדרכה.
ב. האשה משועבדת לבעלה, כולל להצילו מן החטא.[/quote
מה הכוונה שהאשה משועבדת לבעלה? הרי כאן הבעל בעצמו מעדיף לדחות, רק שהמו"צ אומר לו לא לדחות. ואם האשה יש לה חום או בכלל לא מרגישה טוב? הרי בשאילה דובר שזה גורם לה סבל רב.
לא הבנתי מה שכתבת על הבעיות ההלכתיות - חשבתי שמדובר שרוצים לדחות עד לאחר שבת ויו"ט, ואם יש בעיה הלכתית לטבול במו"ש - את"ל שיש בכה"ג - אז לדחות לעוד יום.

דורשי יחודך כתב:מה הכוונה שהאשה משועבדת לבעלה? הרי כאן הבעל בעצמו מעדיף לדחות, רק שהמו"צ אומר לו לא לדחות. ואם האשה יש לה חום או בכלל לא מרגישה טוב? הרי בשאילה דובר שזה גורם לה סבל רב.
לא הבנתי מה שכתבת על הבעיות ההלכתיות - חשבתי שמדובר שרוצים לדחות עד לאחר שבת ויו"ט, ואם יש בעיה הלכתית לטבול במו"ש - את"ל שיש בכה"ג - אז לדחות לעוד יום.

א. השעבוד הוזכר במענה לשאלתך האם האשה מחויבת לדאוג לזה והאם היא מחויבת להצטער. ועל זה עניתי שלכאורה היא מחויבת, לא רק מדין לפני-עיור וכיו"ב, אלא גם מדין שעבוד.
ב. הבעיות ההלכתיות - באתי לומר שאילו היתה רשות לדחות את הטבילה לאחרי השבת אז לא היינו מתירים לה לטבול ביוט"ש או בשבת, שהרי מי שטובלת שלא "בזמנה" - לא טובלת בשבת, ובפרט לא כשמצטרפים לזה בעיות נוספות כנ"ל.

הגר"ע ברגר, מה שכתבת על חפיפה ביו"ט לא יועיל למי שצריך לטבול בליל שבת, כי לכאורה עירוב תבשילין לא יועיל לזה.

ובעיקר הבעיה כמו שכתבתי היא בנקיון השיניים באופן שלא יוציא דם וכו', שזה גם ביו"ט.

עזריאל ברגר כתב:

דורשי יחודך כתב:מה הכוונה שהאשה משועבדת לבעלה? הרי כאן הבעל בעצמו מעדיף לדחות, רק שהמו"צ אומר לו לא לדחות. ואם האשה יש לה חום או בכלל לא מרגישה טוב? הרי בשאילה דובר שזה גורם לה סבל רב.
לא הבנתי מה שכתבת על הבעיות ההלכתיות - חשבתי שמדובר שרוצים לדחות עד לאחר שבת ויו"ט, ואם יש בעיה הלכתית לטבול במו"ש - את"ל שיש בכה"ג - אז לדחות לעוד יום.

א. השעבוד הוזכר במענה לשאלתך האם האשה מחויבת לדאוג לזה והאם היא מחויבת להצטער. ועל זה עניתי שלכאורה היא מחויבת, לא רק מדין לפני-עיור וכיו"ב, אלא גם מדין שעבוד.
ב. הבעיות ההלכתיות - באתי לומר שאילו היתה רשות לדחות את הטבילה לאחרי השבת אז לא היינו מתירים לה לטבול ביוט"ש או בשבת, שהרי מי שטובלת שלא "בזמנה" - לא טובלת בשבת, ובפרט לא כשמצטרפים לזה בעיות נוספות כנ"ל.

לא הבנתי מה שכתבתם באות ב', הרי ברור שעכ"פ כשאין הדבר נוגע לפו"ר, מותר לדחות טבילה, לא מצינו חיוב לשמש בליל טבילה כשהאשה מוחלת, הדבר מפורש ברמב"ם ובשו"ע שאפשר לאשה למחול על עונתה (כשקיימו פו"ר) ולא מצינו של"ט שונה. ואעפ"כ אם זה טבילה בזמנה ורוצים לשמש ואפשר אפילו אינם רוצים, לא חייבו חז"ל לדחות ומותר לטבול בשבת. כך שא"א להוכיח מזה שמותר לטבול בשויו"ט שאסור לדחות טבילה, פשוט לא מצאנו איסור כזה.

דרומי כתב:הגר"ע ברגר, מה שכתבת על חפיפה ביו"ט לא יועיל למי שצריך לטבול בליל שבת, כי לכאורה עירוב תבשילין לא יועיל לזה.

ובעיקר הבעיה כמו שכתבתי היא בנקיון השיניים באופן שלא יוציא דם וכו', שזה גם ביו"ט.

א. צודק.
ב. לא ברור לי כדבריך, שהרי חובל נאסר משום שוחט, ושחיטה הותרה ביו"ט לאוכל נפש, ובמילא גם תולדותיה אמורות להיות מותרות לכל צרכי הגוף.

דרומי כתב:אשה לחוצה מטבעה, שבכל טבילה יש לה "נערווין" וכו' והיא תמיד מרגישה שלא ניקתה מספיק וכו'. כשמזדמן לה טבילה בכזה מצב, היא טוענת שזה ממש בלתי אפשרי, וזה גורם לה ללחץ איום ולפחד גדול שמא לא ניקתה מספיק טוב (דוגמא בולטת היא נקיון השיניים שקשה בכזה מצב). האם יתירו מורי ההוראה לדחות טבילתה?

אני מכיר מורי הוראה שכן מתירים כשקיימו פו"ר ושניהם מוחלים ונראה לי שבתיאור כזה בודאי יתירו

עזריאל ברגר כתב:

דרומי כתב:הגר"ע ברגר, מה שכתבת על חפיפה ביו"ט לא יועיל למי שצריך לטבול בליל שבת, כי לכאורה עירוב תבשילין לא יועיל לזה.

ובעיקר הבעיה כמו שכתבתי היא בנקיון השיניים באופן שלא יוציא דם וכו', שזה גם ביו"ט.

א. צודק.
ב. לא ברור לי כדבריך, שהרי חובל נאסר משום שוחט, ושחיטה הותרה ביו"ט לאוכל נפש, ובמילא גם תולדותיה אמורות להיות מותרות לכל צרכי הגוף.

איני זוכר למה זה אבל לא בכל המלאכות שהותרו ביו"ט לצורך אוכל נפש אמרינן מתוך שהותרה אלא בהוצאה ובהבערה ולא בשחיטה

כדכד כתב:

דרומי כתב:אשה לחוצה מטבעה, שבכל טבילה יש לה "נערווין" וכו' והיא תמיד מרגישה שלא ניקתה מספיק וכו'. כשמזדמן לה טבילה בכזה מצב, היא טוענת שזה ממש בלתי אפשרי, וזה גורם לה ללחץ איום ולפחד גדול שמא לא ניקתה מספיק טוב (דוגמא בולטת היא נקיון השיניים שקשה בכזה מצב). האם יתירו מורי ההוראה לדחות טבילתה?

אני מכיר מורי הוראה שכן מתירים כשקיימו פו"ר ושניהם מוחלים ונראה לי שבתיאור כזה בודאי יתירו

והוא אשר דיברתי, שראוי לברר ולשאול, כי הדברים משתנים ממקרה למקרה וכו'.