יהודי שלא קרא ולא שנה די צורכו היה סבור שחז"ל תקנו לברך בליל ב' של ראש השנה שהחיינו על פרי חדש, ומי יבוא בסודם. ונתכוון רק לפטור את הפרי החדש ולא את היום של ר"ה.
אז מדין הפסק דן הגרשז"א כידוע שלא חשיב הפסק יעויין במנח"ש ח"א סי' כ'.
אולם לי הקטן לא מובן למה שלא יהיה חייב שהחייינו על היום, גדקיי"ל שגם אם אין ו פרי חדש מברך שהחיינו?
ושאלתי לגאון אחד שליט"א והשיב שבודאי הוי כוונה כהה גם על עצם היום, ואמרתי לו אני הקטן דא"כ אזיל נידון דהגרשז"א לעניין הפסק שהרי יש לו כוונה כהה. והשיבני שאיני צודק, וסתם הדברים.
אולי יוכל אי מי מהחברים להחכימני בדבר זה?