פורום אוצר החכמה

הנה בדי הארון היו דוחקין ובולטין ויוצאין בפרוכת, וכמ"ש בגמרא יומא נ"ד א'. ולפ"ז יש לעיין כיצד היה מקטיר הכה"ג את הקטורת ביום הכפורים בין שני הבדים (ששם הוא מקום ההקטרה, וכמש"ש נ"ב ב'), ולכאורה יפלא כיצד היה הכהן הגדול נכנס למקום בין הבדים, כאשר הם ארוכים ומגיעים עד הפרוכת?

וכבר תירצו זה חז"ל בתוספתא (יומא ב' י"א), 'מהלך לשמאלו עם הפרוכת, עד שמגיע לארון, ודחף את הפרוכת במתניו'. דהיינו, כאשר היה מגיע הכהן הגדול למקום הבדים, היה דוחף בגופו את הפרוכת לאחוריה, וכך יכל לעבור ולעמוד בין הבדים [וחידוש עצום הוא, שהרי נמצא לפ"ז שהכה"ג יצא מקדש הקדשים להיכל, ושוב חזר ונכנס, וא"כ נמצא שלא היה נכנס לקה"ק רק פעמיים (=עבור הקטורת) במשך יום הכפורים, אלא ארבע פעמים! ויתכן לדון דכיון שאמרה התורה 'והבדילה הפרוכת לכם בין הקדש ובין קה"ק', אם כן מעתה, אע"פ שדוחף את הפרוכת לתוך ההיכל, מ"מ כל השטח שמבפנים לפרוכת קדושת קדש הקדשים עליו, כיון שגבול הקדושה תלוי בפרוכת. והרי זה כעין שכתבו הראב"ד והראשונים ז"ל בריש אלו מציאות לענין 'ירדן שנטל מזה ונתן לזה', שקדושת ארץ ישראל תלויה במקום הירדן בפועל].

וזה עתה מצאתי ב'אתן תהלה' (והוא סדר עבודה קדום, שנדפס בספר אבות הפיוט עמ' 41)- 'קדש הבדים מקום מכלל יופי, קפץ כאיל ושם תימור קטורת'. ומתחילה נתפלאתי הרבה, מפני מה הוצרך הכה"ג לקפוץ לאחר שנכנס לקדש הקדשים? ומפני מה קפץ כאיל דוקא?
ונראה דבעל הפיוט [שהיו סדורים לפניו מדרשי חז"ל, וכאשר יראה הרואה בעוצם דקדוק לשונו המלאה ברמזים מופלאים לדברי חז"ל בתלמודים ובמדרשים], נקט שלא ידחוף הכה"ג את הפרוכת, אלא יש לו לדלג מעל הבדים בכדי להכנס ולעמוד ביניהם. וזהו שרמז 'קפץ כאיל', כאיל דוקא, על שם הכתוב 'אז ידלג כאיל פסח', ואף הכא קפיצה זו דילוג היא.

[והן אמנם דמסתמא הפיוט מדבר בבית שני, שכבר לא היה בו את הארון, וא"כ למה לו לדלג מעל מקום הבדים. הנה כיו"ב הק' בתו' הרי"ד, מפני מה אמרה התוספתא שדוחף את הפרוכת, והלא בבית שני לא היה ארון וממילא שפיר היה יכול לילך שם ברווח. ותירצו האחרונים דאע"פ שלא היה ארון מ"מ התקדש מקום הבדים שלא ילכו בו, ולכן גם בבית שני הוצרך הכה"ג לדחוף בגופו את הפרוכת. וה"נ איכא למימר כלפי הפיוט, דאע"פ שנטל הארון מ"מ עדיין אסור לילך במקום הבדים אלא יש לדלג מעליהם. ומעתה איכא למימר דאה"נ בזמן דאיכא ארון אכן נוקט הפיוט שיש לעשות כהתוספתא ולדחוף את הפרוכת, כיון שהדילוג על הבדים בזיון הוא, וכמ"ש בירושלמי (פ"ה ה"ב) 'חוזר היה לאחוריו כדי שלא יהיה נראה כמפסיע בין הבדים' [ועי' בצל"ח מה שביאר בדבריו], משא"כ בבית שני שכבר לא היו בדים בפועל, אז היה מותר לדלג מעל מקומם, דבזה אין בזיון כיון דליתנייהו. וה' ישיב שכינתו מהרה לציון].

האם אפשר לאסור דילוג על הבדים ע"פ מ"ש ולא תעלה במעלות?

לענין כתב:וא"כ נמצא שלא היה נכנס לקה"ק רק פעמיים במשך יום הכפורים, אלא ארבע פעמים!

יש לתקן את המספרים.

האין 'קפץ כאיל' לשון של זריזות ומהירות, ותו לא?
אני חושב שהפייטנים רגילים לנקוט לשון קפיצה על מהירות. ויש לבדוק.

פשוט ש'קפץ' הוא לשון זריזות ומהירות, וזה רגיל אצל הפייטנים.
צריך להיזהר כשמדייקים מלשון פייטנים, להכיר לפני הכל את מוצאות הלשון שלהם. למשל ראיתי שאחד דייק את לשון הפייטן באחד מסדרי העבודה המפורסמים: "שש ועירה דם הפר", והתפלא מה המקום לשמחה זו, עד שבהמשך הוא מצא ש'שש' בלשון פייטנים הוא לשון זריזות ומהירות.

חד ברנש כתב:פשוט ש'קפץ' הוא לשון זריזות ומהירות, וזה רגיל אצל הפייטנים.
צריך להיזהר כשמדייקים מלשון פייטנים, להכיר לפני הכל את מוצאות הלשון שלהם. למשל ראיתי שאחד דייק את לשון הפייטן באחד מסדרי העבודה המפורסמים: "שש ועירה דם הפר", והתפלא מה המקום לשמחה זו, עד שבהמשך הוא מצא ש'שש' בלשון פייטנים הוא לשון זריזות ומהירות.

עי' מה שהביא הגאון רי"ח סופר שליט"א בסו"ד מהמאירי

אודה ולא אבוש כי אכן טעיתי. ולאחר שחיפשתי מצאתי כי פעמים הרבה נזכר בפיוטים לשון קפיצה, כאשר בודאי אין משמעותה אלא לשון הזדרזות [וכגון ביוצרות לפרשת זכור 'זכור קפץ לשער השמים', או בסדר עבודה 'אשוחח נפלאותיך' (נדפס במחזורו של גולדשמידט עמ' 447), לענין שחיטת הפר – 'קפץ שחטו וקבל דמו', וכיוצא בהם הרבה, וכן הוא בש"ס כמו קפץ ונשבע. ואני מודה לגאונים שליט"א ש"ב וח"ב שהעמידוני על האמת [אשר זה א' ממטרותיו העיקריות של אתרא קדישא הדין].

בדבר הערת ש"מ לתקן את המספרים.
ההערה מתחלקת לתרתי [אלא שכת"ר לא ביאר דבריו אם נתכוין לנקודה הראשונה שאציין כאן, או לשניה, או לשניהם].
ראשית, אודה ולא אבוש כי אכן טעיתי במה שהכפלתי את הכניסות רק בשתים, ולא בשלש [מכיון שלפ"ד התוספתא שהיה דוחף את הפרוכת, נמצא שהיו ג' כניסות בכל פעם שנכנס, כניסה ראשונה לקה"ק, כניסה לבין הבדים, ושוב כניסה לקה"ק].
והשנית, יש לעיין אם גם בהזאות פר ושעיר שהיה מזה הכה"ג בין הבדים, אם ג"כ נצרך לעמוד שם, או דילמא סגי במה שעומד מן הצד ומזה לתוך בין הבדים. הנה כבר העירו כי ברש"י זבחים מ"ז א' כתב שהכה"ג עומד בין הבדים, אך ברמב"ם לא נזכר מזה. [באילת השחר שכתב שאם יעמוד מן הצד אין זה כדרך הזאה, ומזכיר זה את מש"א הגריש"א שהקורא מתוך מגילה המונחת בהיפוך [כדרך התימנים] לא יצא כיון דלאו דרך קריאה הוא. ויל"ע מה בין זה לנתלה ושחט וכו'.
עוד יש להעיר על דברי האילת השחר שם שכתב שבא רש"י לאפוקי שלא יעמוד לפני הארון שלא בין הבדים, וצ"ע שהרי האריכו הבדים עד הפרוכת, וא"כ כלל לא היה כזה מקום, ואולי כוונתו לגבי המשכן
בשם הגרי"ז מביאים כי דין הוא בגוף העבודה, שיעמוד שם הכהן, ועי' בשיעורי הגרי"ד מבוסטון יומא נ"ו ב' כתב 'דנקבעה הלכה שכאשר מבצע הכהן את העבודה, עליו לעמוד במקום שאליו אמורה העבודה להתייחס', ויל"ע הך דינא מנא לן]

בכל מקרה מה שכתבתי 'פעמיים' התכוונתי בשביל הקטורת [ותקנתי בהודעה שלמעלה, לבקשת החברים שיח'], בהקטרה ובהוצאת כף ומחתה, ולא הוה סלקא אדעתאי דגם לענין ההזאות יש לדון בדבר.

ובעיקר ענין זה, שמבואר בתוספתא שהכה"ג לא יכל לעבור למקום בין הבדים כיון שהם הגיעו עד הפרוכת.
הנה כתב המהר"ל (גבורות ה', הקדמה שניה) לגבי עמידת שמש בגבעון, 'כי לא היה העמידה רק ליהושע ועמו, וכן לבני אדם אשר היו באופק ההוא, ולשאר בני אדם היתה תנועת השמש כדרכה, וזה יותר הפלא ופלא כי ליהושע ועמו באופק ההוא היתה עומדת ולשאר בני אדם באופק אחר היתה הולכת' וכו' 'ויהושע ועמו שהיו צריכים אל הנס הבלתי טבעי היתה עומדת, ולשאר העולם האשר אין צריכים לנס היה להם מנהג הטבעי' [וכפי זכרוני כתב שם כן גם לגבי קריעת ים סוף, שאניה שנסעה שם בזמן קריעת הים לא היתה לה שום הפרעה להמשיך לנסוע].
ומה שהכהן עצמו לא יכל לעבור במקום הבדים, ואע"פ שמה שהאריכו הוא מכח הנס, צ"ל דהנס [שעניינו היה להראות חיבת ישראל לפני המקום] היה כלפי כל מי שנכנס להיכל ולקה"ק.

לדלג מעל הבדים בכדי להכנס ולעמוד ביניהם
הלא היה בידיו בפעם הראשונה כשנכנס מחתה מלאה גחלים, ובידו השני כף מלאה קטורת, ואם יקפוץ אמה וחצי למעלה, הלא ישפך על הקרקע, בשלמא על המחתה מלאה קטורת, היה אפשר לומר שהיה לה כיסוי, כמו שפירשו רבינו חננאל והערוך שניאשתיק דאיתא בגמ' יומא (דף מ"ד:), היינו כיסוי, ופירש בתוס' רבינו פרץ דהיינו שמכסה את את המחתה עצמה כדי שלא יכוו פניו מחום הגחלים, שבכל יום יכול לכסות פניו בידו השמאלית, אבל ביוהכ"פ שהמחתה בימינו והכלי בשמאלו צריך כיסוי כדי שלא יכוה וכ"כ הריטב"א בשם הגאון.
אבל על הכף של הקטורת לא מצינו שום כיסוי והאיך שייך לדלג כששניהם בידיו.

קודם כל זה תלוי מה היה גובה הבדים (עי' שבת צ"ב א', ובמפרשי התורה ריש תרומה) - יש שיטות שהם היו קרובות לתחתית הארון!!

דבר שני, בענייני בית המקדש אין מקום לשאלות מציאותיות מסוג זה.
יש לך שמץ של אפשרות להסביר כיצד השליכו את המוראה והנוצה, שהם דברים קלים עד מאד, למרחק של כמה עשרות אמות [הגמ' לומדת מזה כמה גדול היה כח הכהנים, ואנחנו לא נדע כיצד יועיל כח לזריקת דבר קל כנוצה]?
כיצד טפסו פרחי כהונה על הסולמות כאשר בידיהם כדים של מאה ועשרים לוג [לחד צד בגמ']?
כיצד הלך הכה"ג כזה מרחק עם כף קטורת בשמאלו בלא שנשפך ממנה גרגר אחד?
איך ע"י האגודל והזרת אפשר לעשות קמיצה במנחת מאפה תנור [אתה מסוגל לשבור קרקרים עם האגודל והזרת]?

מצינו בגמ' יומא (מז:) כמה דברים שהם בגדר עבודות הקשות במקדש לשיטתך בענייני בית המקדש אין מקום לשאלות מציאותיות מסוג זה ?

הגמרא לא שואל, אלא רק מציינת זאת כעובדה.

בכל אופן, לגוף ענין האשכול, לא אכלא שפתי מלומר כי קשה לי להאמין כי ידלג האדם מעל הבדים ויחיה. אם כי שייך לקיים הדברים [אשר כבר נתברר כי אין כל הכרח מלשון הפיוט לנטות מדרכה של התוספתא שהיה דוחף הפרוכת במתניו] להסוברים דארון היה מונח במחילות מתחת קה"ק, ובמקום המדויק מתחת מקומו הראוי לו, ובכה"ג יש להקפיד שלא לדרוך מעל מקום הארון ובדיו.

יכול להיות שהביטוי מושאל מלשון מדרש שוח"ט, 'למנצח על אילת השחר, למי שקופץ כאיל ומאיר לעולם כולו בשעת חשיכה'.

מה באמת הפירוש בדברי המדרש?

עלה בדעתי (לא בקשר למדרש) שאולי הכוונה בקפיצה ודילוג בקריאת הפסוקים שכן הצדוקים אמרו שקודם יהיה ענן ואז ייכנס וחכמי ישראל דרשו את הפסוקים באופן אחר שהוא אולי קפיצה ודילוג בקריאת הפסוקים וזהו "קפץ כאייל ושם" רק אחר הכניסה "תימור קטורת"

לענ"ד קשה לומר בכלל שהכהן קפץ בדילוג, ומסברא דגמ' השתא לפני מלך בשר ודם אין עושין כן וכו'

הרי הבדים מילאו את כל החלל והיו בולטין בפרוכת, וא"כ איך נכנס הכהן לבין שני הבדים ביום הכיפורים?
וכי התכופף לשם?
שמעתי ממלמד דרדקי שבאחד מהמשניות המבוארות כתוב שבאמת לא נכנס לשם אלא השחיל את המחתה לבין שני הבדים בעודו עומד בצידם, יש מקורות לכך?
בעניותי לא מצאתי בנתיים.

יהודי רגיל כתב:הרי הבדים מילאו את כל החלל והיו בולטין בפרוכת, וא"כ איך נכנס הכהן לבין שני הבדים ביום הכיפורים?

בד"ה שם נ"א לקראת סוף הקטע

בכותרת מקום הבדים וכו'

משה"ק בתורת הקרבנות לדעת הרמב"ן שהיו הבדים למטה בארון למה הוצרך לדחוף במתניו, י"ל שאי"ז כבוד לעבור מעל הבדים, דוגמא ממה שאסור להראות כפוסע על ראשי עם קודש, יבמות ק"ה:.
ולמה דחף במתניו, כי אי"ז כבוד לדחוף ברגליו, דוגמא מכיסוי הדם שאסור לכסות ברגליו, שבת כ"ב..

ואולי מה דמקום ארון אינו מן המדה י"ל שלא תפס מקום גם כשעבר שם

ישר כח לכולם!
נמצא א"כ שבעל המשניות המפורסם הלה [לא רוצה לכתוב את שמו לפני שאראה בפנים] בדה מליבו כנגד התוספתא המפורשת

ביומא פרק ה' כתוב נכנס למקום שנכנס ועמד במקום שעמד, כ' הרע"ב 'בין הבדים'
וכידוע יסוד פי' הרע"ב מהרמ', וז"ל הרמ' בפיה"מ 'נכנס במקום שנכנס, ענינו למקום שנכנס בקטורת בין בדי הארון'

לענין כתב:איך ע"י האגודל והזרת אפשר לעשות קמיצה במנחת מאפה תנור [אתה מסוגל לשבור קרקרים עם האגודל והזרת]?

גם לי היה קשה קושיא זו שנים רבות, עד שראיתי עבודת המנחה במוחש בעיני....., וגדולה ראיה משמיעה....
https://www.kolhalashon.com/new/Media/P ... Video=True

אראל כתב:

לענין כתב:איך ע"י האגודל והזרת אפשר לעשות קמיצה במנחת מאפה תנור [אתה מסוגל לשבור קרקרים עם האגודל והזרת]?

גם לי היה קשה קושיא זו שנים רבות, עד שראיתי עבודת המנחה במוחש בעיני....., וגדולה ראיה משמיעה....
https://www.kolhalashon.com/new/Media/P ... Video=True

כל מה שאדם עושה לעצמו הוא עושה...
viewtopic.php?f=17&t=49598&p=673141&hilit=%D7%9C%D7%91%D7%95%D7%A0%D7%94#p673141