פורום אוצר החכמה

המעשה היה בתקיעות של חודש אלול, אבל השאלה נוגעת גם לתקיעות של ר"ה.
במניין שסיים לא היה תוקע, במניין אחר בו אחזו באמצע ברכות ק"ש היה יהודי היודע לתקוע, האם מותר לו לתקוע באמצע הפרק או בין הפרקים. האם התקיעה נחשבת כדיבור/ הפסק.

יהודי טבעי כתב:המעשה היה בתקיעות של חודש אלול, אבל השאלה נוגעת גם לתקיעות של ר"ה.
במניין שסיים לא היה תוקע, במניין אחר בו אחזו באמצע ברכות ק"ש היה יהודי היודע לתקוע, האם מותר לו לתקוע באמצע הפרק או בין הפרקים. האם התקיעה נחשבת כדיבור/ הפסק.

תקיעות אינם הפסק - זה הברת קול בעלמא

הרי לפי מנהג הרבה קהלות תוקעים לכתחילה באמצע תפלת לחש! (בר"ה)

ואמנם שאני שם שזה חלק מהתפלה וכו', אבל בכל זאת יש ללמוד משם שאין זה בגדר הפסק. כך לכאורה

לא הבנתי את המשפט: "אמנם שם זה חלק מהתפילה אבל יש ללמוד משם" בדיוק משום שזה חלק מהתפלה אז אין ללמוד משם כי שם התקיעות הם חלק מהתפלה אבל באלול התקיעות הן לא חלק מברכות ק"ש.
בעיני פשוט שאסור ואע"פ שאינו דבור אלא קול בעלמא מכל מקום מתעסק באמצע הברכה (או בין הברכות בדבר אחר) ולא נראה לי שהמנהג לתקוע באלול דוחה הפסק בברכות ק"ש.

אם מותר לתת צדקה לעני באמצע ברכות ק"ש (עיין בהאשכול שנפתח על נושא זה, ולכו"ע מותר, השאלה היא אם זה ראוי לכתחילה) - הרי לכאורה לא שנא.

כת"ר לא תירץ את הקושיה שלי על דברי כת"ר ובאמת איני יודע מנין שמותר לתת צדקה לעני אבל ודאי שמצוה לתת צדקה לעני היא מצוה יותר גדולה מהמנהג לתקוע בשופר באלול

דרומי כתב:הרי לפי מנהג הרבה קהלות תוקעים לכתחילה באמצע תפלת לחש! (בר"ה)

ואמנם שאני שם שזה חלק מהתפלה וכו', אבל בכל זאת יש ללמוד משם שאין זה בגדר הפסק. כך לכאורה

וגם לפי מנהגם-מנהגנו - אסור להפסיק בתפילת לחש אפילו בשביל לשמוע את התקיעות אם הוא מתפלל ביחיד (שו"ע אדה"ז).
ומכאן שתקיעות הן הפסק.

דרומי כתב:אם מותר לתת צדקה לעני באמצע ברכות ק"ש (עיין בהאשכול שנפתח על נושא זה, ולכו"ע מותר, השאלה היא אם זה ראוי לכתחילה) - הרי לכאורה לא שנא.

נתינת צדקה היא התעסקות והיחס הדעת אבל לא הפסק, השאלה שלי היתה האם התקיעה מכיון שיש בה השמעת קול האם היא בגדר הפסק כמו דיבור.

שבטיישראל כתב:

יהודי טבעי כתב:המעשה היה בתקיעות של חודש אלול, אבל השאלה נוגעת גם לתקיעות של ר"ה.
במניין שסיים לא היה תוקע, במניין אחר בו אחזו באמצע ברכות ק"ש היה יהודי היודע לתקוע, האם מותר לו לתקוע באמצע הפרק או בין הפרקים. האם התקיעה נחשבת כדיבור/ הפסק.

תקיעות אינם הפסק - זה הברת קול בעלמא

כבר שו"ט הפוסקים מדוע יחיד המתפלל ט' ברכות, אינו רשאי (לאותם הדיעות דס"ל הכי)לתקוע למלכויות זכרונות ושופרות, וכבר דן בזה הרדב"ז ועוד מדינא דהפסק, אז איך מכריע כת"ר כדבר פשוט שאי"ז הפסק

הרי התירו למי שבאמצע ברכות ק"ש אפילו לעלות לתורה!

דרומי כתב:הרי התירו למי שבאמצע ברכות ק"ש אפילו לעלות לתורה!

יש לחלק בפשיטות מהדין שהבאת.
עכ"פ מצאתי בתשו' מהר"ם בריסק שדן בהנ"ל, והתיר משום כבוד הציבור ודימה זאת להדין שציינת.
מצ"ב

דרומי כתב:הרי התירו למי שבאמצע ברכות ק"ש אפילו לעלות לתורה!

חיוב העליה לתורה כשקראוהו - הוא דינא דגמרא!

יש בתי כנסיות שלא מעמידים שופר לרשות הציבור בתקופה זו, כדי שלא יעבור מפה לפה ללא חיטוי, ובדר"כ בכל מנין יש אחד מהמתפללים שמביא שופר מביתו ותוקע אחר התפילה.
לפעמים לא נמצא מי שהביא שופר באותו המנין, וישנו רק במנין אחר, דא עקא שהוא עומד באמצע פסוקי דזמרה וכיו"ב. האם יש לו לחשוש להפסק אם יתקע? או שלא שייך בזה הפסק?

יוצא פוניבז' כתב:יש בתי כנסיות שלא מעמידים שופר לרשות הציבור בתקופה זו, כדי שלא יעבור מפה לפה ללא חיטוי, ובדר"כ בכל מנין יש אחד מהמתפללים שמביא שופר מביתו ותוקע אחר התפילה.
לפעמים לא נמצא מי שהביא שופר באותו המנין, וישנו רק במנין אחר, דא עקא שהוא עומד באמצע פסוקי דזמרה וכיו"ב. האם יש לו לחשוש להפסק אם יתקע? או שלא שייך בזה הפסק?

כבר הילכו הנמושות בשאלת תקיעת שופר באמצע פסוד"ז. עיין פסקי תשובות וכיו"ב (אינו תח"י ברגע זה)

אכן, בפסק"ת סי' נא סק"ז (ח"א ע' תלד) התיר 'לתקוע בשופר בחודש אלול כשאין בעל־תוקע אחר', ובהע' 70 שם: "אשל אברהם - בוטשאטש [מהדו"ת ר"ס נא. המעתיק]. וקיל טפי, כיון שאינו בגדר דיבור, אלא הפסקה במעשה שאין בו שהי'. ובשו"ת מהר"ם בריסק ח"ג סי' כ"ו, דמכל מקום - כשיש בעל תוקע מומחה אחר, לא יפסיק הוא".

[א"ה: א. בשו"ת מהר"ם בריסק דן אם יפסיק לתקוע בין ברכות ק"ש, ומסיק לקולא (וכ"כ - כמסתפק - הא"א שם). ב. לפו"ר, ל"מ בשו"ת מהר"ם בריסק שם ד'כשיש בעל תוקע מומחה אחר לא יפסיק הוא', אף שמסתבר לומר כן (ומרהיטת דבריו נשמע כי אכן במקרה הנדון לא הי' שם בעל־תקיעה אחר). ולא באתי אלא להעיר].