חומרות בעשי"ת

[שמואל דוד]

בערוך השלחן הלכות עשי"ת כתב וז"ל נראה לעניות דעתי דזה אינו אלא בדברים שאין בהם איסור מן הדין, דבזה אינו אלא הידור בעלמא, ונכון להדר זה בימים אלו. אבל דברים שיש פוסקים לאיסור מן הדין, אלא שנוהגים על דעת דעת המתירין, כמו חדש בחוץ לארץ, או בשר בלא סירכה, וכיוצא בזה – אי אפשר לנהוג כן בעשרת ימי תשובה. דכיון שאין אוכלין בימים אלו – הרי זה כקבלו עליהם דיעות האוסרים. ואם כן איך יאכלו אחר כך

האם יש מישהו שחולק וסובר שגם אצל דברים שיש פוסקים לאיסור מן הדין מ"מ נכון לנהוג כן?

[דורשי יחודך]

לא הבנתי דברי הערוה"ש. מדוע יהיה כקבלו עליהם? הלא יתנו במפורש שאינם אלא כחוששים להם לזמן מסויים. ומה המקור לסברא כזו.

[שמואל דוד]

לכאורה כוונתו שבמקום שיש מחלוקת אם הדבר שהוא עושה הוא מותר או אסור א״א לנהוג פעמים להיתר ופעמים לאיסור (ממנ״פ אסור או מותר?) ולא דמי לחומרא בעלמא.

[דעת נעימה]

נראה לי שהשלחן ערוך חולק והנה לשון מרן:
"אף מי שאינו נזהר מפת של נכרים בעשרת ימי תשובה צריך ליזהר." (סימן תרג באורח חיים, סעיף א)

אם אני זוכר נכון, פת עכו"ם זה מחלוקת האם זה איסור ולא רק חומרה או שאני טועה?

[מקדש מלך]

קראתי פעם על החסיד רבי נטע ציינווירט, שהיה תלמיד חכם גדול ומדקדק ומחמיר בהלכה, שהיה נוהג להחמיר שלא לסמוך על עירוב, אך בשבת שובה היה מיקל ומטלטל! והסביר שבימים אלו רצונו להתבטל בתוך כלל ישראל, ולא להתייחד בחומרות שאין הכלל נוהגים כן. ובשעתו הסברתי לעצמי מסברא את החילוק בין זה לפת פלטר כסברת ערוך השולחן שהובאה כאן, וברוך שכיוונתי לדעת הגדול.

[לבי במערב]

קראתי פעם על החסיד רבי נטע ציינווירט, שהיה תלמיד חכם גדול ומדקדק ומחמיר בהלכה, שהיה נוהג להחמיר שלא לסמוך על עירוב, אך בשבת שובה היה מיקל ומטלטל!

כך מסופר ב'נטיעה של שמחה' גל' 4 (תשרי תשע"ח) ע' ט, משם הגה"ח ר"מ אטיק (והעירו שם, דיתכן שנהג כן באופן בו לכו"ע אין איסורו מה"ת).

[רציני]

בפלא יועץ (ערך כפור ד"ה וכבר כתב) וכן החיי אדם כתבו שהסט"א עושה לאדם להחמיר בעשרת ימי תשובה כי למצוץ ממנו את הקדושה ההיא. ומקשים הרי בשולחן ערוך כתוב להחמיר בעשרת ימי תשובה. ופעם שמעתי לתרץ שאם זה דברים שהם הלכות אז לא כדאי להחמיר אבל דברים שהם חומרא כמו לאכול חולין בטהרה זה כן. ואולי זה כמו הערוך השולחן אבל לא מטעמיה. ודו"ק.