הודעהעל ידי שבענו מטובך » א' ספטמבר 02, 2018 5:52 am
אי אפשר, לדעתי, לפרש את דברי הרמ"א שתחילה כתב שהמנהג היה כסברא אחרונה שמביא המחבר, ושוב נהגו להחמיר כסברא ראשונה לברך ברכת התורה אחרי אשר יצר לפני הסליחות. לכמה טעמים מובנים:
א. כתב כדבר פשוט שהמנהג הרווח הוא כסברא אחרונה, ומביא ראיה מסליחות ומכל ימות השנה, ושוב סותר את דבריו ומביא שהמנהג הרווח הוא הפוך לגמרי, בלי לפרש תמיהה זו שלא נמצאת דוגמתה במקום אחר!
ב. בכותבו "ונהגו לסדר...", כבר עזב הרמ"א את שאלת אמירת פסוקים בדרך תחנונים לפני ברכת התורה, ועבר לסדרן של הברכות במשך כל ימות השנה. ואחרי כן מביא דבר שלישי: "וטוב לומר בשחרית...".
ג. הרמ"א כתב בפירוש בדרכי משה שהמנהג הוא לברך אשר יצר גם אחרי הסליחות, אם כן מנין שהתכוון לומר שיש לברך ברכת התורה אחרי 'אשר יצר' הראשון שלפני סליחות?!
אבל מה אעשה, וכמה מגדולי הפוסקים מיאנו בדברי, הלא המה המאמר מרדכי, המשנ"ב ורבי עובדיה ביביע אומר (חלק ד, או"ח סי' ז), וביארו את דברי הרמ"א באופן התמוה עד מאוד לענ"ד (וראה מאמר מרדכי שתמה על הרמ"א שחזר בו תוכ"ד).
אלא שכדברי ראיתי שכך למדו גם הרב מטה יהודה, בעל תוספת שבת בספר פלאים, ולכאורה גם ביאור הגר"א.
האם יש ביד מי לסתור או לבנות את אחד הצדדים?
זה נוגע להלכה למעשה, לנוהגים על פי הרמ"א, האם מסקנתו היא שאין צורך לברך ברכת התורה לפני סליחות, או שיש חיוב בדבר, בלשון של 'ואין לשנות'!