פורום אוצר החכמה

באילו מקומות בתפילות ר"ה ויה"כ צריך להיות מעומד?

כמדומה שאין בזה תשובה ברורה. וגם בהנהגות גדו"י רואים שהיו שינויים בין השנים, כלומר: בצעירותם עמדו יותר ולאחר מכן ישבו יותר.

באופן כללי אמירת י"ג מדות (א-ל מלך) פשוט שהיא בעמידה. וכן הוידוי.

יש כמובן העומדים כל פעם שארון הקודש פתוח, אך מי שיושב יש לו בסיס איתן על מה לסמוך.

יש פיוטים שיש מין הרגשה פשוטה לעמוד, כמו 'ונתנה תוקף'. לאו דוקא שיש לזה בסיס הלכתי של ממש.

מנהגנו ע''פ הרמ''א, לעמוד בחזרת הש''ץ.
ויש להסתפק, בתוספות שאינן מגוף התפילה, וכגון הפיוטים, אם הם ג''כ בכלל החזרה לענין זה [כמובן השאלה רק בפיוטים שאין פותחין בהם את הארון, שאז ראוי להדרו בעמידה, ואכ''מ].
כיו''ב נסתפקתי אם מותר לשבת בתוך ארבע אמות של החזן כאשר הוא אומר את הפיוטים, אם דינו כמתפלל לענין זה [ובדרך אגב אציעה כאן מה שיש להסתפק, אם השומע חזרת הש''ץ דינו כעוסק בתפילה שמותר לישב בד' אמות של המתפלל, ובד' המ''ב מוכח דאסור ויל''ע אמאי].

לגבי שאלתך האחרונה [בסוגריים] התשובה פשוטה - כי הדבר אינו ניכר לעין, שהרי יתכן שהוא סתם יושב וחולם, משא"כ מי שמוציא דברי תפלה מפיו ממש שהדבר ניכר לכל. וכמדומני שהוא מפורש בשועה"ר שם.

לגבי שאלתך הראשונה - בלי עיון נראה פשוט שאסור לשבת ליד החזן גם כשהוא אומר הפיוטים, שהרי סוף סוף עדיין הוא באמצע תפלתו.

אולי יש לעיין בספרו של האדר"ת, 'ואלה יעמדו'.

לענין כתב:כמובן השאלה רק בפיוטים שאין פותחין בהם את הארון, שאז ראוי להדרו בעמידה, ואכ''מ.

האם יש מקור לכך שעומדים בזמן שהארון פתוח?

עמידה בפתיחת הארון (תשובה של הרב גינזבורג שליט"א, כותב המדור 'פינת הלכה' ב'שיחת השבוע')

שאלה: האם יש חובה לעמוד כשארון-הקודש פתוח (או ברגע שפותחים אותו)? ומה שהרבי ישב בפיוטים כשהארון פתוח - האם זה היה רק בשנים האחרונות?

תשובה: א) הט"ז1 כתב שאין חיוב לעמוד כשארון הקודש פתוח, אלא ש"העולם עושין כן דרך כבוד". ב) גם בשנים הראשונות לא עמד הרבי בכל הפיוטים שפותחים בהם את הארון. ג) מי שנהג לעמוד כשהארון פתוח, בחושבו שחובה לעשות כן (או שכך מנהגנו) - רשאי לבטל זאת ללא התרת נדרים, שהרי זה כמו "נדר בטעות"2. אבל אם ידע שאין זו חובה ובכל-זאת נהג כך, יצטרך התרת נדרים כדי לבטל זאת. ואם ממשיך בזה גם לאחר ידיעתו, יתנה במפורש שעושה זאת "בלי נדר".

----------

1) יו"ד רמב ס"ק יג. וכן דעת הפרי-מגדים (או"ח קמא) ועוד (הובאו בשערי חיים על השערי-אפרים שער י ס"ק יט, וכן בנטעי גבריאל ר"ה פרק לה ס"ג). ויש המחמירים לעמוד למי שרואה את הס"ת, או מחלקים בין מי שהוא כנגד הארון לבין היושב מן הצד. לא מצאתי מי שמחמיר דווקא ברגע הפתיחה.

2) ראה יו"ד סי' ריד ובש"ך ס"ק ה.

ייש"כ

מחז"ל מבואר שישבו בחזרת הש"ץ ואפ' כשיצאו ידי חובתם בזה. אך כשהחזן אומר וידוי צריך לעמוד. וכמבואר בארוכה באור גדול על ר"ה פ"ד מ"ט.
גם מצינו שצריך לעמוד כשס"ת נכנס דרך העברה למקום חדש, אבל בפתיחת הארון לא מבואר וכ"ש כשנשאר פתוח להרבה זמן. ועי' בזה באג"מ או"ח ח"ה סי' ל"ח.
יש שהבינו שמותר לשבת בחזרת הש"ץ דוקא למי שחולה או חלש, ופשוט דכו"ע חלשים הם לגבי עמידה של כמה שעות בחזרת הש"ץ של הימים נוראים.
הרמ"א בקכ"ד סעיף ד' הביא בשם י"א לעמוד בחזרת הש"ץ, אבל מנהג העולם לשבת כמבואר אף במ"ב, מלבד הציבור הישיבתי בשאר השנה שנוהגים לעמוד ע"פ רוב.

ראה ישראל במעמדם פרק לה.

למה כולם עומדים ב"ונתנה תוקף"?

אביש כתב:למה כולם עומדים ב"ונתנה תוקף"?

ראה לעיל:

דרומי כתב:יש פיוטים שיש מין הרגשה פשוטה לעמוד, כמו 'ונתנה תוקף'. לאו דוקא שיש לזה בסיס הלכתי של ממש.

יבנה כתב:מחז"ל מבואר שישבו בחזרת הש"ץ ואפ' כשיצאו ידי חובתם בזה.

?! אי' מקו"ר כבודו?

אביש כתב:למה כולם עומדים ב"ונתנה תוקף"?

זה לא כולם. בנו של ר' אלישיב ישב אצלו כל השנים.
זה מצד הרגש ולא מצד ההלכה. והיינו מצד נושאי הפיוט שמפרט את ענין יום הדין ואפשריות הרעות שיכולות להיות כו'. וזכר לדבר כל נדרי שאף שזה רק התרת נדרים, בכ"ז כיון שהוא תחלת תפלות יו"כ מתרגשים בו.

יבנה כתב:וזכר לדבר כל נדרי שאף שזה רק התרת נדרים, בכ"ז כיון שהוא תחלת תפלות יו"כ מתרגשים בו.

על "כל נדרי" יש ביאורים מגדולי החסידות (ועכ"פ - הרי כתב כת"ר "זכר לדבר").
אם כי יש לציין שביאור כת"ר הנאני.

לבי במערב כתב:

יבנה כתב:מחז"ל מבואר שישבו בחזרת הש"ץ ואפ' כשיצאו ידי חובתם בזה.

?! אי' מקו"ר כבודו?

יומא פז:
"דאמר בר המדודי הוה קאימנא קמיה דשמואל והוה יתיב וכי מטא שליחא דצבורא ואמר אבל אנחנו חטאנו קם מיקם אמר שמע מינה עיקר וידוי האי הוא". ולפני זה מבואר שש"ץ אומר וידוי בתוך שמו"ע שלא כיחיד שאומרו לאחר שמו"ע.
ירו' ר"ה פ" ה"י
"רבי זעירה ורב חסדא הוון יתיבין תמן בתקיעתא מן דצלון את צלותא קמי רב חסדא בעי מצלייה אמר ליה ר' זעירא לא כבר צלינן אמר ליה מצלינא וחזר ומצלי דנחתון מערביים ואמרין תמן בשם רבי יוחנן הלכה כרבן גמליאל באילין תקיעתה ואנא דלא כוונית. אילו כוונית נפק ידי חובתו." ע"ש במפרשיו.
עי' באור גדול המצורף, וכן בהלכה ברורה המצורף.

משום מה הי' זכור לי שבשו"ע הרב מבו' דצריך לעמוד. ועתה הסתכלתי שם עוה"פ (מקופיא), וראיתי שכ' רק לפסוע ג' פסיעות בסיום תפלתו. וא"כ הצדק עם כת"ר, אך צריך שלא לילך ממקומו - כהדין בשמו"ע שאומר בעצמו.

לבי במערב כתב:משום מה הי' זכור לי שבשו"ע הרב מבו' דצריך לעמוד. ועתה הסתכלתי שם עוה"פ (מקופיא), וראיתי שכ' רק לפסוע ג' פסיעות בסיום תפלתו. וא"כ הצדק עם כת"ר, אך צריך שלא לילך ממקומו - כהדין בשמו"ע שאומר בעצמו.

אם פוסע לאחריו כ"ש שצריך לעמוד.
ויש מח' ראשונים ואחרונים בירו' שהבאתי אם מדובר באופן שיוצאים בו או לא.

יבנה כתב:

לבי במערב כתב:משום מה הי' זכור לי שבשו"ע הרב מבו' דצריך לעמוד. ועתה הסתכלתי שם עוה"פ (מקופיא), וראיתי שכ' רק לפסוע ג' פסיעות בסיום תפלתו. וא"כ הצדק עם כת"ר, אך צריך שלא לילך ממקומו - כהדין בשמו"ע שאומר בעצמו.

אם פוסע לאחריו כ"ש שצריך לעמוד.
ויש מח' ראשונים ואחרונים בירו' שהבאתי אם מדובר באופן שיוצאים בו או לא.

עיי"ש בלשונו, דאינו מזכיר כלל עמידה. ואי"ה בהמשך אעיין בזה יותר, כשיהא הזמ"ג וכו'.

לענין כתב:מנהגנו ע''פ הרמ''א, לעמוד בחזרת הש''ץ.
ויש להסתפק, בתוספות שאינן מגוף התפילה, וכגון הפיוטים, אם הם ג''כ בכלל החזרה לענין זה...

ומה נחשב פיוט לענין זה? האם "ובכן תן פחדך" חשיב מעיקר התפילה?

ובכן תן פחדך מופיע כבר ברמב"ם, ושם שכן נהגו לומר את נוסח ברכה זו בכל עשרת ימי תשובה.

ומסתבר איפוא שאינו בגדר פיוט.

דרומי כתב:ובכן תן פחדך מופיע כבר ברמב"ם, ושם שכן נהגו לומר את נוסח ברכה זו בכל עשרת ימי תשובה.

ומסתבר איפוא שאינו בגדר פיוט.

איך זה טעם שלא יחשב פיוט?

הרמב"ם לא מביא פיוטים כלל.

דרומי כתב:ובכן תן פחדך מופיע כבר ברמב"ם, ושם שכן נהגו לומר את נוסח ברכה זו בכל עשרת ימי תשובה.
ומסתבר איפוא שאינו בגדר פיוט.

אבל הרי יצא י"ח כשלא אמר ובכן תן פחדך (אם חתם המלך הקדוש), וא"כ ה"ז הוכחה שאינו מעיקר התפלה ממש. וצ"ע הגדר בזה.

זה נוסח ברכה. יוצאים ידי חובה גם אם תקצר את ברכת השנים (בקיץ) למשל ל: ברך את השנה הזאת ואת תבואתה. בא"י מברך השנים.

דרומי כתב:הרמב"ם לא מביא פיוטים כלל.

אל תשכח שהרמב''ם לא מביא את הכל יודוך ואת ופרוש עלינו, ויל''ע אם אכן לדידיה אינם נאמרים.

עושה חדשות כתב:

לענין כתב:מנהגנו ע''פ הרמ''א, לעמוד בחזרת הש''ץ.
ויש להסתפק, בתוספות שאינן מגוף התפילה, וכגון הפיוטים, אם הם ג''כ בכלל החזרה לענין זה...

ומה נחשב פיוט לענין זה? האם "ובכן תן פחדך" חשיב מעיקר התפילה?

זמן זמנים טובא נסתפקתי בזה, והוא תלוי בסוגיא דברכות י''א א' אחת ארוכה ואחת קצרה [וגם שייך זה לנדון מה היה נוסח הברכות של חז''ל, אם הוא ממש כדידן או קרוב אליו או פחות מזה, וכן יל''ד לענין ברכת המזון, ואכ''מ].
עכ''פ כל מה שמופיע רק בחזרת הש''ץ ולא בתפילת היחיד, גדרו הוא לכאורה כפיוט, וכמו חמול ויאתיו.

גם חשוב להדגיש, שמרן הגריש''א זצ''ל, אף כשהיה בסוף ימיו, היה מוסר נפשו ממש בכדי לקיים את מנהג הרמ''א ולעמוד בחזרת הש''ץ, וכדאי הוא לנו -הצעירים והמפונקים- ליתן הדבר לתשומת לב.