כל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה ועד יום הכפורים חוץ מהוצאת שבתות והוצאת יום טוב והוצאת בניו לתלמוד תורה שאם פחת פוחתין לו ואם הוסיף מוסיפין
וברש"י
כל מזונותיו של אדם - כל מה שעתיד להשתכר בשנה, שיהא נזון משם קצוב לו, כך וכך ישתכר בשנה זו, ויש לו ליזהר מלעשות יציאה מרובה שלא יוסיפו לו שכר למזונות אלא מה שפסקו לו:
חוץ מהוצאת שבתות - אותה לא פסקו לו מה ישתכר לצרכה, ומהיכן תבואהו, אלא לפי מה שרגיל ממציאים לו, לשעה או לאחר שעה:
פוחתין לו - כלומר ממציאין לו שכר מועט:
וכנראה בהבנת דברי רש"י [תדקדק בלשונו שנקט "מהיכן תבואהו", "לפי מה שרגיל ממציאים לו" וכו' "כלומר ממציאין לו שכר מועט"] שלהוצאת שבת וכו' [ולדברי הריטב"א כן הוא גם בשאר מצוה] יש חשבון אחר גם למקור הפרנסה והמזונות, שאין מוכרח שיהי' מפרנסתו הקבועה, וגם שאין דנין זה בראש השנה על כל השנה, והכל לפי מה שמוציא ממציאים לו, ומ"ש "לשעה או לאחר שעה", היינו דרש"י רומז בזה דאפי' אין לו עכשיו מותר לו ללוות על חשבון שודאי ימציא לו הקב"ה לאחר שעה [וזה כפי גירסת הגר"א בדברי התוס', דלוו עלי ואני פורע הוא אפי' אם אין לו חשבון מהיכן לשלם].
ואילו למזונותיו נראה שדנין הכל בר"ה, והנוגע למעשה, כתב רש"י שיזהר מלעשות יציאה מרובה, [והביא זה הביאור הלכה בהלכות יו"ט]
ובביאור דברי רש"י והגמ' אפשר לומר ב' מהלכים
א] אם הכוונה הוצאה 'מרובה' היינו יותר מהצריך לו בצמצום, והיינו שיסתפק רק בצמצום הגמור, דהרי אינו יודע מה שפסקו לו בר"ה, ולפי זה יהי' עני ועשיר שוים ששניהם לא יוציאו רק המוכרח להם, ולפי זה צריך לדחוק דמה שרואין עמא דבר [וגם יוצא כן גם מדברי חז"ל] דעשיר אפשר לו להוציא יותר, זה דוקא ממה שנשאר לו משנה שעברה, שאף שודאי יתכן שמה שחסך בשנים שעברו, הכל בכל יחסר לו ויאבד את עשרו בענין רע בגזרת ר"ה זו, מ"מ זה בגדר עונש, ואפשר שאין צריך ליזהר בזה, משא"כ מלהוציא מריוח שבשנה זו, הרי אפשר שלא גזרו עליו עושר בשנה זו כלל, ומהיכן ידע מה שגזרו לו.
ב] או אפשר מהלך אחר וזה נראה יותר נכון [וכן עמא דבר] שוודאי בסתם, אפשר להסמך שירויח בשנה זו בערך מה שהרויח בשנה שעברה, וכפי דרך הטבע במסחר כזה.
ולפי מהלך זה פירוש 'יציאה מרובה' היינו ההיפך ממה שפירש רש"י בהוצאות שבת ששם כתב רש"י 'לשעה או לאחר שעה' היינו כנ"ל דמותר להלוות גם באם אין לו מבוא עכשיו האיך לשלם, ואילו לצורך מזונות מקרי יציאה "מרובה" מרובה ממה שיש לו כפי שנגזר לו.
והיינו דאם יש לו חשבון האיך לשלם כפי מה שמסחרו רגיל להרויח בשנים שעברו, מותר לו להלוות ולא נכנס בכלל יציאה מרובה, שכמו שודאי מי שעובד כפועל שבוע, ומקבל תשלום בכל שבוע, ולווה בתחלת השבוע על דעת התשלום של סוף השבוע, לא נכנס בכלל יציאה מרובה, וה"ה בעל עסקים שיש לו מסחר ועובד לעצמו, ואין הרווחים מסודרים מדי שבוע בשבוע, ולמשל יש לו זמנים מסויים בשנים שאז מרויח יותר כפי סגנון מסחרו, אפשר לו ללוות כפי שרגיל להרוויח באופן אמצעי, ועל זה יש להסתמך, ואין זו נכנס בכלל הוצאה יתירה, ורק שרוצה לשלול אם יכנס בהוצאה יתירה ממעמדו, ואף שהוא על סמך שישלם לאחר זמן, מ"מ כיון שאינו סומך על סמיכה כמעמדו הטבעו, רק על סמך שודאי יתעצם בהשתדלות ויפרוץ בעושר יותר מאופן אמצעי.
ולכאורה יש להקשות על מהלך זו, דאם כן תאמר שלעשיר יש יותר סיכויים שישאר עשיר, ובפשטות דנים כל אדם בר"ה בשוה, וראיתי באשכול סמוך מימרא בשם הרב מבריסק שבר"ה אין חזקות.
ולולא דמסתפינא אפשר, דאכן כן הוא, דאפשר לסמוך קצת על זה, דודאי יש ענין כזה שאדם א' נולד במזל עניות, ואדם אחד נולד במזל של עשירות, ומכריזין לפני הריון טפה זו יהא עשיר וכו', ואף שיתכן שישתנה המזל, וגם אפשר שיתכן באדם שהכריזו עליו זה גופא בשעת הריון שיהי' עשיר באיזה שנים ולא בכל שנותיו, מ"מ נראה שודאי שלעשיר אם יבטל עשירתו שהי' רגיל בה ודאי שירגיש בזה בגדר עונש, וא"כ אפשר שיכול אדם אם שב בכל לבבו בר"ה, שיסתמך שלא יחסרו מזונותיו וגם מעשירות שהי' לו בשנים שעברו, וגם קצת תוספות כפי דרך העולם, ולכן מותר לו להוציא כפי מעמדו, רק שלא יפרץ ממעמדו. וכן משמע מביאור הלכה שם דכפי ערך הרוחתו אפשר להוציא.
וכל זה הוא רק בענין הלמעשה האיך יוציא את ממונו במשך השנה, אבל לענין התפלה בר"ה ודאי שצריך להתנהג כדלים וכרשים, ואין חזקות בר"ה כמימרת הרב מבריסק
-------
עוד יש לראות ולהסתפק לפי דרכינו, בענין הוצאת שבת וכו' לפי דרכינו האם בהוצאת שבת, לפי זה לא יהי' חילוק בין עשיר לעני, והכל מותרין להוציא בשוה.
ואולי נאמר דהרי הוצאת השבת מוגבל הוא למאכלים ותענוגים, וודאי שעשיר שרגיל בתפנוקים בחול, החוב עליו מצד מצות עונג שבת להרבות בשבת, ואולי איש עני, שרגיל בחול בעניות, אם ירבה בתפנוקים, או יהי' זה קשה עליו, וגם אם יבוסם לו, מ"מ כיון שאין החוב עליו להרבות כ"כ, שוב אין כוונתו למצוה, רק להנאת הגוף, ואולי ע"ז אין מוסיפין לו רק אם מכוון למצות עונג.
וזה מכוון היטב בלשון רש"י שלא כתב לפי מה שמוציא ממציאים רק לפי מה שרגיל
ומ"מ צריך עיון דהרי מפורש בתורה לענין הוצאת יו"ט שהיא לפי כפי מסת ידו, ואף ששם אפשר הכוונה להאורחים הנלוים על שלחנו, שזה ממדת הצדקה, [שזה ודאי הוא כפי ערך ממונו, שאף לפי הריטב"א דגם לשאר מצוות אינם קצובים בחשבון ר"ה, אפשר דצדקה שאני, דנראה דיסוד מצות צדקה שונה משאר מצוה, דצדקה הוא אדרבה נתינה חלק מממונו, דו"ק] מ"מ מדברי הרמב"ם שכתב כן גם לענין לשמח את בני ביתו בקניית בגדים ותכשיטין לשמחת יו"ט יהי' כפי ממונו, ולכאורה לפי הגמ' הוצאת יו"ט יש חשבון אחר, צ"ע זה, ואולי שנאמר שכן הוא לענין שמחה דכפי מה שרגיל בימי החול כן יהי' ריבוי השמחה בקניית התכשיטין וכדומה, ועדיין צ"ע.
ולענין הוצאת בניו לת"ת ודאי ניתן להאמר שעני ועשיר שוין