הודעהעל ידי תורה מפוארת » ב' יולי 13, 2020 10:22 am
מעט ממה שכתבתי בעבר:
הציווי בתורה לחוג יום זה וטעמיו
חג זה הוזכר לראשונה בסדר המועדות שבפרשת אמור, וכך כתוב בתורה : 'דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם שַׁבָּתוֹן זִכְרוֹן תְּרוּעָה מִקְרָא קֹדֶשׁ, כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַה''. בפרשת פינחס נשנה שוב מועדו של יום לקדשו לה' וכלשון הכתוב : 'וּבַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ יוֹם תְּרוּעָה יִהְיֶה לָכֶם, וַעֲשִׂיתֶם עֹלָה לְרֵיחַ נִיחֹחַ לַה' פַּר בֶּן בָּקָר אֶחָד אַיִל אֶחָד כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה שִׁבְעָה תְּמִימִם'. בהמשך נעמוד על שינויי הכתובים והיוצא להלכה ולמעשה בין שני הכתובים המכחישים זה את זה כשעומדים על דקדוקם.
בתהילותיו של דוד המלך משובח יום זה ככתוב : 'תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר בַּכֵּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ, כִּי חֹק לְיִשְׂרָאֵל הוּא מִשְׁפָּט לֵאלֹהֵי יַעֲקֹב'. ודרשהו חכמינו זכרונם לברכה בגמרא שכוונתו הייתה לומר: איזהו חג שהחודש מתכסה בו, וכפירוש רש"י : שאין הלבנה נראית בשווה לבריות לפי שהיא קטנה מאוד ומכוסה [-לשון 'בכסה'] שעליו אמר הכתוב 'יום חגנו', הוי אומר זה ראש השנה .
אחר שהתיר כורש מלך פרס לבנות את בית ה', עלו עזרא הסופר ואיתו עמו אחדים מגולי בבל לארץ ישראל - שם שהה כבר נחמיה בן חכליה בשליחות המלכות, תיכף עם בואו, הוכיח עזרא את שבי ציון על המצב הרוחני הירוד בישראל כשעזבו את תורת ה' ולא הילכו אחריו בנושאם נשים נוכריות, דבריו נאמרו ביום הראשון של ראש השנה וגרמו לבכי והרהורי תשובה, עד שהוצרך עזרא הסופר להזכירם כי חג ה' לנו ואין להצטער ביום הקדוש לאדונינו. ביומו השני של ראש השנה כשבקשו העם לקרוא בתורה, מצאו שהיה ספר התורה פתוח בעניינו של מצות חג הסוכות, וקבלו עליהם ועל זרעם לעשות את חג הסוכות כדין כתשובה על חטאם, וכך נאמר בפסוקי העניין : 'וַיֵּאָסְפוּ כָל הָעָם כְּאִישׁ אֶחָד אֶל הָרְחוֹב אֲשֶׁר לִפְנֵי שַׁעַר הַמָּיִם וַיֹּאמְרוּ לְעֶזְרָא הַסֹּפֵר לְהָבִיא אֶת סֵפֶר תּוֹרַת מֹשֶׁה אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת יִשְׂרָאֵל, וַיָּבִיא עֶזְרָא הַכֹּהֵן אֶת הַתּוֹרָה לִפְנֵי הַקָּהָל מֵאִישׁ וְעַד אִשָּׁה וְכֹל מֵבִין לִשְׁמֹעַ בְּיוֹם אֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי, וַיִּקְרָא בוֹ לִפְנֵי הָרְחוֹב אֲשֶׁר לִפְנֵי שַׁעַר הַמַּיִם מִן הָאוֹר עַד מַחֲצִית הַיּוֹם נֶגֶד הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַמְּבִינִים וְאָזְנֵי כָל הָעָם אֶל סֵפֶר הַתּוֹרָה וכו', וַיִּפְתַּח עֶזְרָא הַסֵּפֶר לְעֵינֵי כָל הָעָם כִּי מֵעַל כָּל הָעָם הָיָה וּכְפִתְחוֹ עָמְדוּ כָל הָעָם, וַיְבָרֶךְ עֶזְרָא אֶת ה' הָאֱלֹהִים הַגָּדוֹל וַיַּעֲנוּ כָל הָעָם אָמֵן אָמֵן בְּמֹעַל יְדֵיהֶם וַיִּקְּדוּ וַיִּשְׁתַּחֲוֻ לַה' אַפַּיִם אָרְצָה וכו', וַיֹּאמֶר נְחֶמְיָה הוּא הַתִּרְשָׁתָא וְעֶזְרָא הַכֹּהֵן הַסֹּפֵר וְהַלְוִיִּם הַמְּבִינִים אֶת הָעָם לְכָל הָעָם הַיּוֹם קָדֹשׁ הוּא לַה' אֱלֹהֵיכֶם אַל תִּתְאַבְּלוּ וְאַל תִּבְכּוּ כִּי בוֹכִים כָּל הָעָם כְּשָׁמְעָם אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה, וַיֹּאמֶר לָהֶם לְכוּ אִכְלוּ מַשְׁמַנִּים וּשְׁתוּ מַמְתַקִּים וְשִׁלְחוּ מָנוֹת לְאֵין נָכוֹן לוֹ כִּי קָדוֹשׁ הַיּוֹם לַאֲדֹנֵינוּ וְאַל תֵּעָצֵבוּ כִּי חֶדְוַת ה' הִיא מָעֻזְּכֶם, וְהַלְוִיִּם מַחְשִׁים לְכָל הָעָם לֵאמֹר הַסּוּ כִּי הַיּוֹם קָדֹשׁ וְאַל תֵּעָצֵבוּ, וַיֵּלְכוּ כָל הָעָם לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת וּלְשַׁלַּח מָנוֹת וְלַעֲשׂוֹת שִׂמְחָה גְדוֹלָה כִּי הֵבִינוּ בַּדְּבָרִים אֲשֶׁר הוֹדִיעוּ לָהֶם, וּבַיּוֹם הַשֵּׁנִי נֶאֶסְפוּ רָאשֵׁי הָאָבוֹת לְכָל הָעָם הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם אֶל עֶזְרָא הַסֹּפֵר וּלְהַשְׂכִּיל אֶל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה, וַיִּמְצְאוּ כָּתוּב בַּתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה ה' בְּיַד מֹשֶׁה אֲשֶׁר יֵשְׁבוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּסֻּכּוֹת בֶּחָג בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי'. ומפסוקי העניין למדנו, שראוי לעשות את ימי ראש השנה ליום-טוב באכילת משמנים ושתיית ממתקים, ולהיות שמחה גדולה ולא להיעצב, כי קדוש היום לאדונינו כמועדי ה' אשר קוראים אותם מקראי קודש.
ואכן מוצאים אנו במשנת חכמים שנהגו העם לעשות סעודות ולאכול בשר לכבודו של יום עד שאמרו : בארבעה פרקים בשנה המוכר בהמה לחבירו צריך להודיעו אמה מכרתי לשחוט, בתה מכרתי לשחוט [כדי שלא יכשלו באיסור 'אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד' ], ואלו הן: ערב יום טוב האחרון של חג וערב יום טוב הראשון של פסח וערב עצרת וערב ראש השנה .
ולכך באו עמודי ההוראה אשר עליהם נשענים כל בית ישראל, וקבעו כמסמרות נטועים בדבר ה' זו הלכה שיש חיוב שמחת יום טוב בראש השנה ככל המועדים, וכמו שכתב בשאגת אריה שהביאו המשנה ברורה . החתם סופר בהגהותיו לשולחן ערוך היטיב לדייק זאת מדברי המשנה המכנה את ראש השנה יום-טוב של ראש השנה, ויום-טוב נקרא יום של משתה ושמחה . הרי שראש השנה הוא בכלל יום טוב לכל משפטו וחוקתו.
לזכר מה עושים יום טוב
מפרשי התורה טרחו ליישב, לזכר ולשם מה נקבע חג ראש השנה, שכן על שלושת הרגלים נאמר בתורה שטעמם ומצוותם להיותם זכר ליציאת מצרים, גם על יום הכיפורים לא קשה לשמחה מה זה עושה, כיון ולא היו ימים טובים לישראל כמותו , וראוי לשוש בו משוש לפי שיש בו סליחה ומחילת עוונות וכדברי הכתוב 'כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי ה' תִּטְהָרוּ'. אולם ראש השנה, מדוע נקבע כחג ה' לנו. בפשטות אמת כתב השיבולי הלקט שגם לראש השנה יש חלק בזיכרון יציאת מצרים, שהרי אמרו חז"ל שבראש השנה יצא יוסף מבית האסורים, פעולה זו הייתה התחלת ישועתן של ישראל לעתיד, שבכך שעלה יוסף הצדיק לגדולה, הכין את הדרך לגאולת מצרים בבוא העת, ולכן הוי בכלל מצות זכירת יציאת מצרים .
בספר החינוך המיוחס לרבי אהרן הלוי זצ"ל מברצלונא נתן טעם לשבח, לפי שביום זה כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון ומי לא נפקד כיום הזה לחיים או למוות, נמצא שהיום הנכבד הזה הוא קיומו של עולם, ולכן ראוי לעשות אותו יום טוב ולהיותו במניין מועדי השנה היקרים .
- - - -
ע"כ בינתיים