הנה נתעוררתי להערה בקריאת התורה דיום ראשון של ראש השנה, שקוראין פרשת פקידת שרה, לפי שמבואר בר"ה (יא, א) דבראש השנה נפקדו שרה וחנה (כ"כ המשנ"ב סי' תקפד סק"ו). דהנה תמוה מאד סיום הקריאה, מאי שיאטיה לראש השנה, בענין אבימלך ושבעת הכבשות, דמה עניינם לראש השנה, ולמה לא קורין ופוסקין לפני ענין אבימלך והכבשות. והרי אינו ענין לסדר העליות והקרואים, שכן להדיא מצינו שם קראי טובא עד סוף הפרשה.
וכמו"כ גם הא דקורין כמה פסוקים לפני כן, בענין גירוש ישמעאל והגר, צ"ב מדוע ואיך קשור לראש השנה. כמו"כ יש לתמוה בקריאה דיום ב' דראש השנה, דפותחין וקורין בעקידת יצחק להזכיר הזכות, ומסיימין בתולדות נחור ומלכה. ותמוה עד מאד, מה 'זכו' נחור ומלכה שיקראו תולדותיהן בראש השנה.
[והאמת תיאמר שישנם מקומות רבים כהנה וכהנה באריכות קריאת התורה יתר על ענינו של יום, כגון בחוה"מ א' דפסח שקוראים שור או כשב וממשיכים את כל המועדים כולם, וקצת בשאר ימות הפסח, וגם בשבת חוה"מ סוכות, לא נזכר מענין סוכות אלא המילים "חג האסיף לתקופת השנה", וצ"ע בכ"ז]
אשמח מאד לכל ביאור בשאלה הזאת.