לפעמים הלב נוטה לעסוק בתורת החג, בהלכה ובאגדה, ואז מתגנבת ללב איזו מחשבה שמא עצת היצר כל זה, אולי בכלל את ההכנה לראש השנה אעשה על ידי ההתגברות על החשק שלי וצלילה אל דף הגמרא של הלימוד הרגיל, השגרתי, גם אם יש בו פחות ריגוש.
ולפעמים להיפך, הלב נתון כולו בלימודים השגרתיים, הנושא מעניין וחשוב ובעזרתו יתעלה אף מתחדשים חידושים. ואז מתגנבת המחשבה שמא היצר הוא זה שמשקיע אותך כל כך בדיני שכירות פועלים ובדרך חיים למהר"ל (דוגמא בעלמא). עליך להתגבר ולהפנות זמן נכבד ללימוד עניינו החג.
מי כתב על עניין זה?