הודעהעל ידי יהודהא » ד' ספטמבר 28, 2022 2:31 am
מקצה - כמה קצוות לשנה ? 1 עד 7.
א.
השבוע יש שני אירועים הקשורים לקצה השנה :
1. ” מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים תַּעֲשֶׂה שְׁמִטָּה...שָׁמוֹט כָּל בַּעַל מַשֵּׁה יָדוֹ =[b]שמיטת כספים. היה השבוע - בסיום שנת השמיטה.
2. [u] מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים, בְּמֹעֵד שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה--בְּחַג הַסֻּכּוֹת...[b]הַקְהֵל אֶת-הָעָם= מצוות הקהל. מופיע בפרשת השבוע -וילך.
מקץ/ה -[u] מהם קצוות השנה ?
ראשיתו \ סופו \בתחילתו ובסופו \ מההתחלה עד הסוף \
ממש בסוף \ שבועיים אחרי הסוף \ עד חצי שנה אחרי הסוף.
*שמיטה *פרוזבול,* הקהל ,*שחרור עבדים *וביעור מעשרות.
המקורות הדנים בנושא מתייחסים לא רק לשני המקורות דלעיל - אלא גם לעוד שני מקורות שגם בהם "הקצה " טעון בירור.
1.
(דברים, פרק ט"ו, פסוקים א'–ב') שמיטת כספים.
”מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים תַּעֲשֶׂה שְׁמִטָּה. וְזֶה דְּבַר הַשְּׁמִטָּה: שָׁמוֹט כָּל בַּעַל מַשֵּׁה יָדוֹ אֲשֶׁר יַשֶּׁה בְּרֵעֵהוּ, לֹא יִגֹּשׂ אֶת רֵעֵהוּ וְאֶת אָחִיו כִּי קָרָא שְׁמִטָּה לה'.”
2.
(דברים לא י) הקהל.
מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים, בְּמֹעֵד שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה--בְּחַג הַסֻּכּוֹת. יא בְּבוֹא כָל-יִשְׂרָאֵל, לֵרָאוֹת אֶת-פְּנֵי השם אֱלֹקיךָ, בַּמָּקוֹם, אֲשֶׁר יִבְחָר: תִּקְרָא אֶת-הַתּוֹרָה הַזֹּאת, נֶגֶד כָּל-יִשְׂרָאֵל--בְּאָזְנֵיהֶם. יב הַקְהֵל אֶת-הָעָם, הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף..
וברשי :"מקץ שבע שנים" - בשנה ראשונה של שמטה שהיא השנה השמינית ולמה קורא אותה שנת השמטה (סוטה מא.)שעדיין שביעית נוהגת בה בקציר של שביעית היוצא למוצאי שביעית.
3.
דברים יד ,כח. ביעור מעשרות.
מִקְצֵה שָׁלֹשׁ שָׁנִים, תּוֹצִיא אֶת-כָּל-מַעְשַׂר תְּבוּאָתְךָ בַּשָּׁנָה, הַהִוא; וְהִנַּחְתָּ, בִּשְׁעָרֶיךָ.
ברשי -"מקצה שלש שנים" - בא ולמד שאם השהה מעשרותיו של שנה ראשונה ושניה לשמטה שיבערם מן הבית בשלישית
4.
ירמיהו לד ,יד. שחרור עבדים.
יד מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים תְּשַׁלְּחוּ אִישׁ אֶת-אָחִיו הָעִבְרִי אֲשֶׁר-יִמָּכֵר לְךָ, וַעֲבָדְךָ שֵׁשׁ שָׁנִים, וְשִׁלַּחְתּוֹ חָפְשִׁי, מֵעִמָּךְ.
ספרי
מקץ שבע שנים. יכול מתחלת השנה? (או בסופה)? הרי אתה דן: נאמר כאן "קץ", ונאמר להלן "קץ" (דברים לא); מה "קץ" האמור להלן, בסופה ולא בתחילתה, אף "קץ" האמור כאן, בסופה ולא בתחילתה.
ב . חז"ל ורש"י
1.
בשמיטת כספים דעת הגמרא בערכין כח,ב. וכאן בתרגום ורשי שמדובר כאן בשמיטת כספים בלבד, ו"מקץ" פירושו בסוף שנת השמיטה.
2.
בהקהל-מקץ" פירושו סוף שנת השמיטה בחג הסוכות,וגם אחרי שבועיים עדיין מכונה "סוף שמיטה" כדברי הגמרא בסוטה מא, שעדיין שביעית נוהגת בה בקציר של שביעית היוצא למוצאי שביעית".כך ברשי.
3.
בשחרור עבדים -הוא בסוף שישית ככתוב בשמות. ובירמיה שכתוב "מקץ שבע שנים " מדובר בנרצע שהיובל פגע בו בסוף שנת השבע.
4.
בביעור מעשרות -"קצה " - הכוונה סוף שנה שלישית - הנמשכת עד פסח שנה רביעית, שמבערים ומתוודים כנאמר בדברים [כו יב] "כי תכלה לעשר" היינו כשגומרים להפריש מעשרות של שנה שלישית הנמשך עד פסח.דהיינו "סוף, שנת המעשרות- שבפועל היא חצי שנה אחרי שנת השמיטה.
וברשי -כי תכלה לעשר את כל מעשר..[דברים כו,יב.-
" ..כשתגמור להפריש מעשרות של שנה השלישית קבע זמן הביעור והוידוי בערב הפסח של שנה הרביעית .
. .שנאמר מקצה שלש שנים תוציא וגו' נאמר כאן מקץ ונאמר להלן מקץ שבע שנים לענין הקהל מה להלן רגל אף כאן רגל ,אי מה להלן חג הסוכות אף כאן חג הסוכות ?
. .ת"ל כי תכלה לעשר מעשרות של שנה השלישית - רגל שהמעשרות כלין בו וזהו פסח. שהרבה אילנות יש שנלקטין אחר הסוכות נמצאו מעשרות של שלישית כלין בפסח של רביעית ..
ג.
דעת המדקדקים- האב"ע.
האבע ואחרים אומרים שלכל דבר יש שתי קצוות "ראשית וסוף", ולכן לפי הפשט -
1.בשמיטת כספים וקרקעות-(פרק טו) "מקץ" היא תחילת השנה השביעית ! וגם הספרי הבין כך בפשוטו - לולא שהיה גזירה שווה "קץ-קץ" המלמדנו שזה בסופה ולא בתחילתה.
. [.הערה - כאן אמנם ניתן היה לתרצו שפירש כאן -כל הפסוק "כפשוטו" ושמדבר כאן רק על שמיטת קרקע שאכן מתחילה בראשית השנה השביעית. וזה מה שכתב כאן.]
2. הקהל-
אמנם מדבריו בפרק לא, י' .במצוות הקהל קשה יותר לתרצו - וייראה שכוונתו כפשוטו ["במועד שנת השמיטה"= בתוך שנת השמיטה] בתחילת שנה שביעית חלים מצוות שמיטת קרקע, כספים "וגם הקהל ". שכן כתב " מקץ שבע שנים = תחילת השנה,למען ילמדו = כל השנה גם כן השבת" דהיינו בשנת השמיטה שאינם עובדים יוכלו ללמוד. וי"ל לדידו שזה לפי הפשט אבל להלכה גם לראבע הוא כחזל בסוף שביעית.
3. בשחרור עבדים
בשחרור עבדים- "מקץ" לחזל כנל: סוף שביעית - ובנרצע. ולאב"ע בירמיה "מקץ שבע שנים = תחילת השנה השביעית=סוף שישית ,והוא כמפורש בשמות: שכן לדבריו שש שנים יעבוד ולא יותר.וז"ל שם-
"כמו שש שנים תזרע שדך ובתחלת שנה השביעית למכירתו יצא חפשי איזה שנה שתהיה . ואל תתמה על מקץ שבע שנים הכתוב בירמיה. כי לכל דבר יש לו שני קצוות והנה פעם ימצא קץ שהוא תחלה. ופעם שהוא בסוף.[שמות כא,ב].
4.
בביעור מעשרות לכולם הכוונה בסוף שנה שלישית ועד פסח דרביעית.
אמנם על פירוש המילה "מקצה" שלוש שנים, פירש האבע "מקצה =תחילה".
. .וי"ל שהוא כדעת חזל,ושכוונתו למצוות הפרשת מעשר עני שמתחילה בתחילת שנה שלישית.
שכן מפסוק זה למדים שתי מצוות:
1) הפרשת מעשר עני בתחילת שנה ג וכך גם בדברי האב"ע.
2) - ואילו מצוות ביעור מעשרות הנלמדת מכאן וגם מפרק כו,יב שמועדה בסוף שלישית = פסח של רביעית.
דעת הרמבן אי"ה בהמשך.