מפרשי האוצר
חיפוש גוגל בפורום:

מִקְצֵה - כמה קצוות לשנה ? 1 עד 7

הלכות חג בחג, חקרי מנהג. מאמרים לעיון והורדה
יהודהא
הודעות: 1204
הצטרף: ג' אוגוסט 24, 2021 2:27 pm

מִקְצֵה - כמה קצוות לשנה ? 1 עד 7

הודעהעל ידי יהודהא » ד' ספטמבר 28, 2022 2:31 am


מקצה - כמה קצוות לשנה ? 1 עד 7.


א.
השבוע יש שני אירועים הקשורים לקצה השנה :
1. מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים תַּעֲשֶׂה שְׁמִטָּה...שָׁמוֹט כָּל בַּעַל מַשֵּׁה יָדוֹ =[b]שמיטת כספים. היה השבוע - בסיום שנת השמיטה.
2. [u] מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים, בְּמֹעֵד שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה--בְּחַג הַסֻּכּוֹת...[b]הַקְהֵל אֶת-הָעָם= מצוות הקהל. מופיע בפרשת השבוע -וילך.

מקץ/ה -[u] מהם קצוות השנה ?
ראשיתו \ סופו \בתחילתו ובסופו \ מההתחלה עד הסוף \
ממש בסוף \ שבועיים אחרי הסוף \ עד חצי שנה אחרי הסוף.
*שמיטה *פרוזבול,* הקהל ,*שחרור עבדים *וביעור מעשרות.


המקורות הדנים בנושא מתייחסים לא רק לשני המקורות דלעיל - אלא גם לעוד שני מקורות שגם בהם "הקצה " טעון בירור.


1.
(דברים, פרק ט"ו, פסוקים א'–ב') שמיטת כספים.
מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים תַּעֲשֶׂה שְׁמִטָּה. וְזֶה דְּבַר הַשְּׁמִטָּה: שָׁמוֹט כָּל בַּעַל מַשֵּׁה יָדוֹ אֲשֶׁר יַשֶּׁה בְּרֵעֵהוּ, לֹא יִגֹּשׂ אֶת רֵעֵהוּ וְאֶת אָחִיו כִּי קָרָא שְׁמִטָּה לה'.”

2.
(דברים לא י) הקהל.
מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים, בְּמֹעֵד שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה--בְּחַג הַסֻּכּוֹת. יא בְּבוֹא כָל-יִשְׂרָאֵל, לֵרָאוֹת אֶת-פְּנֵי השם אֱלֹקיךָ, בַּמָּקוֹם, אֲשֶׁר יִבְחָר: תִּקְרָא אֶת-הַתּוֹרָה הַזֹּאת, נֶגֶד כָּל-יִשְׂרָאֵל--בְּאָזְנֵיהֶם. יב הַקְהֵל אֶת-הָעָם, הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף..

וברשי :"מקץ שבע שנים" - בשנה ראשונה של שמטה שהיא השנה השמינית ולמה קורא אותה שנת השמטה (סוטה מא.)שעדיין שביעית נוהגת בה בקציר של שביעית היוצא למוצאי שביעית.

3.
דברים יד ,כח. ביעור מעשרות.
מִקְצֵה שָׁלֹשׁ שָׁנִים, תּוֹצִיא אֶת-כָּל-מַעְשַׂר תְּבוּאָתְךָ בַּשָּׁנָה, הַהִוא; וְהִנַּחְתָּ, בִּשְׁעָרֶיךָ.
ברשי -"מקצה שלש שנים" - בא ולמד שאם השהה מעשרותיו של שנה ראשונה ושניה לשמטה שיבערם מן הבית בשלישית

4.
ירמיהו לד ,יד. שחרור עבדים.
יד מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים תְּשַׁלְּחוּ אִישׁ אֶת-אָחִיו הָעִבְרִי אֲשֶׁר-יִמָּכֵר לְךָ, וַעֲבָדְךָ שֵׁשׁ שָׁנִים, וְשִׁלַּחְתּוֹ חָפְשִׁי, מֵעִמָּךְ.

ספרי
מקץ שבע שנים. יכול מתחלת השנה? (או בסופה)? הרי אתה דן: נאמר כאן "קץ", ונאמר להלן "קץ" (דברים לא); מה "קץ" האמור להלן, בסופה ולא בתחילתה, אף "קץ" האמור כאן, בסופה ולא בתחילתה.


ב . חז"ל ורש"י
1.
בשמיטת כספים דעת הגמרא בערכין כח,ב. וכאן בתרגום ורשי שמדובר כאן בשמיטת כספים בלבד, ו"מקץ" פירושו בסוף שנת השמיטה.

2.
בהקהל-מקץ" פירושו סוף שנת השמיטה בחג הסוכות,וגם אחרי שבועיים עדיין מכונה "סוף שמיטה" כדברי הגמרא בסוטה מא, שעדיין שביעית נוהגת בה בקציר של שביעית היוצא למוצאי שביעית".כך ברשי.

3.
בשחרור עבדים -הוא בסוף שישית ככתוב בשמות. ובירמיה שכתוב "מקץ שבע שנים " מדובר בנרצע שהיובל פגע בו בסוף שנת השבע.
4.
בביעור מעשרות -"קצה " - הכוונה סוף שנה שלישית - הנמשכת עד פסח שנה רביעית, שמבערים ומתוודים כנאמר בדברים [כו יב] "כי תכלה לעשר" היינו כשגומרים להפריש מעשרות של שנה שלישית הנמשך עד פסח.דהיינו "סוף, שנת המעשרות- שבפועל היא חצי שנה אחרי שנת השמיטה.

וברשי -כי תכלה לעשר את כל מעשר..[דברים כו,יב.-
" ..כשתגמור להפריש מעשרות של שנה השלישית קבע זמן הביעור והוידוי בערב הפסח של שנה הרביעית .
. .שנאמר מקצה שלש שנים תוציא וגו' נאמר כאן מקץ ונאמר להלן מקץ שבע שנים לענין הקהל מה להלן רגל אף כאן רגל ,אי מה להלן חג הסוכות אף כאן חג הסוכות ?
. .ת"ל כי תכלה לעשר מעשרות של שנה השלישית - רגל שהמעשרות כלין בו וזהו פסח. שהרבה אילנות יש שנלקטין אחר הסוכות נמצאו מעשרות של שלישית כלין בפסח של רביעית ..

ג.
דעת המדקדקים- האב"ע
.
האבע ואחרים אומרים שלכל דבר יש שתי קצוות "ראשית וסוף", ולכן לפי הפשט -
1.בשמיטת כספים וקרקעות-(פרק טו) "מקץ" היא תחילת השנה השביעית ! וגם הספרי הבין כך בפשוטו - לולא שהיה גזירה שווה "קץ-קץ" המלמדנו שזה בסופה ולא בתחילתה.
. [.הערה - כאן אמנם ניתן היה לתרצו שפירש כאן -כל הפסוק "כפשוטו" ושמדבר כאן רק על שמיטת קרקע שאכן מתחילה בראשית השנה השביעית. וזה מה שכתב כאן.]

2. הקהל-
אמנם מדבריו בפרק לא, י' .במצוות הקהל קשה יותר לתרצו - וייראה שכוונתו כפשוטו ["במועד שנת השמיטה"= בתוך שנת השמיטה] בתחילת שנה שביעית חלים מצוות שמיטת קרקע, כספים "וגם הקהל ". שכן כתב " מקץ שבע שנים = תחילת השנה,למען ילמדו = כל השנה גם כן השבת" דהיינו בשנת השמיטה שאינם עובדים יוכלו ללמוד. וי"ל לדידו שזה לפי הפשט אבל להלכה גם לראבע הוא כחזל בסוף שביעית.

3. בשחרור עבדים
בשחרור עבדים- "מקץ" לחזל כנל: סוף שביעית - ובנרצע. ולאב"ע בירמיה "מקץ שבע שנים = תחילת השנה השביעית=סוף שישית ,והוא כמפורש בשמות: שכן לדבריו שש שנים יעבוד ולא יותר.וז"ל שם-
"כמו שש שנים תזרע שדך ובתחלת שנה השביעית למכירתו יצא חפשי איזה שנה שתהיה . ואל תתמה על מקץ שבע שנים הכתוב בירמיה. כי לכל דבר יש לו שני קצוות והנה פעם ימצא קץ שהוא תחלה. ופעם שהוא בסוף.[שמות כא,ב].

4.
בביעור
מעשרות לכולם הכוונה בסוף שנה שלישית ועד פסח דרביעית.

אמנם על פירוש המילה "מקצה" שלוש שנים, פירש האבע "מקצה =תחילה".
. .וי"ל שהוא כדעת חזל,ושכוונתו למצוות הפרשת מעשר עני שמתחילה בתחילת שנה שלישית.
שכן מפסוק זה למדים שתי מצוות:
1) הפרשת מעשר עני בתחילת שנה ג וכך גם בדברי האב"ע.
2) - ואילו מצוות ביעור מעשרות הנלמדת מכאן וגם מפרק כו,יב שמועדה בסוף שלישית = פסח של רביעית.

דעת הרמבן אי"ה בהמשך.

יהודהא
הודעות: 1204
הצטרף: ג' אוגוסט 24, 2021 2:27 pm

Re: מִקְצֵה - כמה קצוות לשנה ? 1 עד 7

הודעהעל ידי יהודהא » ד' ספטמבר 28, 2022 4:37 pm

דעת הרמב"ן [והרא"ש].
א.

קץ הוא סוף
הרמבן - חולק על האבע בביאור "מקץ". ואומר ש "אין דבריהם נכונים אצלי " כי ראשי שבע שנים הוא השנה הראשונה,והוא הקצה שנקרא ראש".... "לשון הכתוב כפשוטו הוא ברור ומתוקן ,כי קץ הוא סוף".

ובפירושו מניח שלושה חידושים ובעזרתן הוא מפרק את שני הקשיים בפסוקים ובעיקר את הקושי הכפול :
. .1. בשמיטת כספים קשה לפרש את המילה "מקץ" כסוף, שהרי הציווי נראה כמתייחס לשנת השמיטה עצמה, ולא לציווי על שמיטת כספים שבסופה, כפי שמדגיש הפסוק "תַּעֲשֶׂה שְׁמִטָּה. וְזֶה דְּבַר הַשְּׁמִטָּה שָׁמוֹט"
. 2. קשה יותר הדבר בנוגע למצוות הקהל – למה מכנה הפסוק את חג הסוכות של השנה השמינית "בְּמֹעֵד שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה"?

ב. ולכן אמר הרמבן:
. .1. בפסוק של שמיטת כספים "שֶׁבַע שָׁנִים תַּעֲשֶׂה שְׁמִטָּה. וְזֶה דְּבַר הַשְּׁמִטָּה: שָׁמוֹט כָּל בַּעַל מַשֵּׁה יָדוֹ אֲשֶׁר יַשֶּׁה בְּרֵעֵהוּ" יש שני חלקים נפרדים ,ומדובר בשתי מצוות
בחלק הראשון שמיטת קרקעות,.
ובחלק השני - מוסיפה בתורה גם שמיטת כספים- אבל במועד שונה.
וז"ל.. מקץ שבע שנים תעשה שמטה – הנכון בעיני שיזהיר על שנת השבע עצמה, שנעשה אותה שמיטה בחריש ובקציר,,..., אבל הוסיף לבאר [בהמשך הכתוב]כי היא שמטה לשם גם בהשמטת כספים..."

. .2. הנחה שנייה של הרמבן

שמקץ שבע שנים הכוונה לכל השנה האחרונה של השמיטות,דהיינו כאילו כתוב "בקץ של השבע שנים = שהיא השנה האחרונה בשבעת השנים "כולה"=השביעית.
..."ועל דרך הפשט יראה לי כי לשון הכתוב כפשוטו הוא ברור ומתוקן, כי קץ הוא סוף וכן תרגומו. והמספרים וכל דבר יש להן ראש וסוף וראשם וסופם בהם ותאמר בעשרות כי האחד ראש המספר והעשירי סופו.
אם כן "קץ שבע שנים שנת השבע" שהוא סוף המספר ההוא ובשמטת הארץ הכתוב מדבר כאשר פירשתי למעלה.. ."

3. הנחה שלישית של הרמבן
שבקץ[-בסוף] עצמו ישנם זמנים שונים: תחילת שנת הקץ,כל שנת הקץ, וסופה של שנת הקץ . הראשון מלשון "סוף" והשני מלשון "לקצץ".ובלשונו:
..."אבל כך אני אומר כי הקץ והסוף יאמרו בכתוב על אחרית כל דבר: ופעמים הם בו סופו של הדבר עצמו , קצה = בסיום". כמו "ומקצה אחיו "(בראשית מז ב) .

... ופעמים אחריו חוץ ממנו" [אחר סיומו ומחוצה לו .שנקצץ ונחתך- מקצץ]

בהמשך - פירוש הפסוקים לרמבן ולרא"ש.

יהודהא
הודעות: 1204
הצטרף: ג' אוגוסט 24, 2021 2:27 pm

Re: מִקְצֵה - כמה קצוות לשנה ? 1 עד 7

הודעהעל ידי יהודהא » ד' ספטמבר 28, 2022 10:16 pm

.
ביאור הפסוקים לדעת הרמבן והרא"ש

ג.

ולפירוש הפסוקים לדעת הרמבן-
1. מקץ שבע שנים תעשה שמיטה -שמיטת קרקעות בכל השנה השביעית שהיא השנה בקצה השנים."ו"מקץ שבע שנים תעשה שמטה"(שמיטת קרקעות) מכלל המספר" ויהיה קץ רחב בשמיטת כל השנה .."

2. שמוט כל בעל משה ..שמיטת כספים גם הוא במקץ , בסוף השנה השביעית -עם סיומה -בין השמשות.
..".וכן לדעתם (שם) מקץ שבע שנים במועד שנת השמטה בחג הסכות בסוף השבע
אלא שהקץ הנזכר בכאן הוא מיד".(שמיטת כספים - בסוף שביעית)
והקץ הנזכר שם בהקהל בסוכות מופלג ."

ודבר זה שלקראת סוף השמיטה יש להוסיף עוד שמיטת כספים למדו מהדיוק בפסוק : " מה שאמרו רבותינו במקץ שבע שנים תעשה שמטה שאין משמטת כספים אלא בסופה,שהוא מדרש -
מפני שלא אמר: "השנה השביעית תעשה שמיטה,(אלא "מקץ שבע שנים תעשה שמיטה" )
ירמוז כי בקץ השבע יהיה שמטה יותר מן ההתחלה, ורצונם בקץ הזה חוץ ממנו-
[חוץ משמיטת קרקעות].

ד.

שיטת הראש במצוות שמיטת כספים ובפירוש הפסוק.

לשיטת הראש-
1. תחולתה-של שמיטת כספים -מתרחשת בשני שלבים. בתחילה וגם בסוף - בשתי פעימות באותה שנה - ושתיהן בשמיטת כספים.
בתחילת השנה לא יגוש. ובסוף השנה מתווסף "וזה דבר השמיטה..שמוט כל בעל משה ידו" כך לדעת הראש. ולהלן דבריו [הראש בגיטין השולח סימן כ'] -
.2. .." נראה לפרש הטעם ע"פ המקראות מקץ שבע שנים תעשה שמטה וזה דבר השמטה שמוט כל בעל משה ידו.
מפשטיה דקרא ילפינן דאין שביעית משמטת אלא בסופה, כדכתיב מקץ שבע שנים תעשה שמיטה וזה דבר השמיטה שאינו אלא בסוף השבע שמוט כל בעל משה ידו.
.
.3. אבל מיד כשהתחלה שנת השמיטה אין בית דין בודקין לגבות שום חוב וגם המלוה בעצמו אין לו ליגוש הלוה דכתיב: לא יגוש את אחיו ואת רעהו כי קרא שמטה לה' מיד שנכנסה השמיטה לא יגוש.
אבל אם יפרע הלוה מעצמו אין צריך לומר משמט אני וכמו שאין נזקקין לגבות החוב כך אין נזקקין לכתוב פרוזבול מיד כשנכנסה שביעית.

הפיסקא האחרונה עד כאן - לשיטת הראש.ולשיטתו יש לכתוב פרוזבול - לפני שביעית.
ומכאן ואילך חוזרים לשיטת הרמבן.

ה.

בהקהל גם הוא בסוף השנה השביעית וקצת אחריו ,בסוכות של שמינית ועדיין נקרא מקץ-מופלג- של שביעית .ובלשונו- "בחג הסוכות הבא אחר השבע תעשה הקהל"
"הנה הקץ הזה(הקהל) אחרי המספר כאשר פירש "בחג הסוכות" .
... והקץ הנזכר שם(הקהל בסוכות) מופלג" .

1. סוכות הוא ראש השנה!
כך אומר הרמבן בבואו לתרץ את הקושי לקרוא את מצוות הקהל שבחג הסוכות מקץ =של שביעית .ואיך כתוב בו "במועד שנת השמיטה" שהרי הוא מופלג ומחוצה לו בכשבועיים ? (ושם מסביר את הכרח לכתוב "במועד שנת השמיטה" להיות חשבון השבע בשמיטות ולא למניין אחר).
וחידש הרמבן שסוכות הוא ראש השנה -ואם כן הוא נחשב ,קץ סמוך, לשביעית שלפניו.

וז"ל שם:
.2. ..ויתכן לומר כי הכתוב מונה תחלת שנה מחג הסוכות כמו שאמר: וחג האסיף תקופת השנה (שמות ל״ד:כ״ב), ואמר: וחג האסיף בצאת השנה (שמות כ״ג,ט״ז). אם כן, יהיה: מקץ שבע שנים – בסוף וחוץ ממנו בסמוך".
מתרץ הרמבן שסוכות אינו מופלג -אלא סמוך. שכן הוא נקרא בפסוקים גם
"בצאת השנה" וגם תקופת השנה= תחילת השנה [כך גם ברשי בשמות שם].ואם הוא ראש השנה ממילא שהוא נחשב "מקץ סמוך לו" לשביעית.
ונמצא שהקהל הוא ב"מקץ" ועדיין יקרא "במועד שנת השמיטה" בגלל הצמידות שלו לשנת השמיטה.


ו.. שחרור עבדים....
גם כאן בירמיהו לד,יד. בתחילת שנה שביעית-ומקץ שבע שנים = בקץ שבע שנים והיא השנה השביעית ומייד בתחילתה. וז"ל
" וכן מקץ שבע שנים תשלחו איש את אחיו העברי ..פירושו בשנה השביעית שהוא סוף המספר, והוא דומה לכתוב בתורה - ובשביעית יצא לחופשי חינם..."
וכאן הרמבן נותן את הפשוטו . ולמרות זאת הוא בוודאי אינו נגד חזל שפירשו "בנרצע "הכתוב מדבר ומקץ הוא סוף שביעית.
[ואותו דבר עלינו לומר גם על האבע לעיל בפרשו כפשוטו- הוא מוסיף ןמציג צד נוסף על חזל שרק הם להלכה.]

ז.ביעור מעשרות...
כאן הרמבן מקצר בדבריו "מקצה שלוש שנים תוציא מעשר וכו, כי השנה השלישית של מעשר עני היא..."ונראה שמפרש לשיטתו
שמקץ= בסוף. שהביעור ייעשה בסוף שנה שלישית של שנות המעשרות. וכחזל שהיא נמשכת בפירות עד פסח שנה רביעית.
ולגבי עצם חיוב מעשר עני בשנה שלישית - נלמד ונובע מתוך המובן של הפסוק עצמו. ששנה זו - השלישית שונה משתי קודמותיה וכו.

יודעני שהדברים ארוכים ומייגעים -אך זה נובע מעצם מורכבות הנושא.
ומ"מ -בהמשך בעזה"י -אביא סיכום קצר.

יהודהא
הודעות: 1204
הצטרף: ג' אוגוסט 24, 2021 2:27 pm

Re: מִקְצֵה - כמה קצוות לשנה ? 1 עד 7

הודעהעל ידי יהודהא » ד' ספטמבר 28, 2022 11:58 pm

א.
סיכום לכמה קצוות למקץ -
1. לאבע מקץ יכול להיות התחלה או סוף. ובד"כ בתחילה.
2. לרשי מקץ = בסוף.

**. לרמבן מקץ הוא בסוף .אבל יש מקצים שונים, והם:
3. מקץ = "מקץ מיד" בראשית הסוף. .עבדים.
4. מקץ = "מקץ רחב" - השנה האחרונה כולה.והוא מקץ-מכלל המספר.קרקע.
5. מקץ = מקץ סמוך", סיום של הסוף."והוא בתוכו".כספים.
6.מקץ="מקץ מופלג", אחרי הסוף.והוא אחריו = . הקהל בסוכות.
7. מקץ = תחילה וגם בסוף. בשתי פעימות.כנ"ל - הראש.

ב.

פשט הפסוק לשיטות השונות - סיכום.
1. [b]לחזל[/b] הפסוק כולו מדבר בשמיטת כספים. ומקץ - בסוף שביעית.
2. גם לאבע בפסוק מדובר על שמיטת כספים, אולם מקץ= תחילת השנה השביעית.
3.[/b] לרמבן הפסוק מדבר על שתי שמיטות של קרקע בראשיתו ועל שמיטת כספים בסופו - של השנה השביעית.
4. לרא"ש -הפסוק כולו מדבר רק על שמיטת כספים[ולא כרמבן] ולמקץ משמעות כפולה.
בסוף השנה = בתחילתה- אז חל כבר איסור לא יגוש.
אבל באם בא לפרוע מעצמו, אין צריך לומר משמט אני.
וגם במשמעות של מקץ= סוף. בסיומה של השנה שאז חל איסור נוסף ".שמוט כל בעל משה ידו",והבא לפרוע חייב לומר לו משמט אני. והותר לקבלו רק בתורת מתנה.

מקווה- שהנ"ל כפתיחה או סיום לנושא יועיל לפשט את השיטות השונות.

יהודהא
הודעות: 1204
הצטרף: ג' אוגוסט 24, 2021 2:27 pm

Re: מִקְצֵה - כמה קצוות לשנה ? 1 עד 7

הודעהעל ידי יהודהא » ה' ספטמבר 29, 2022 4:23 am

שביתה ושמיטה .

א.
ראינו לעיל שהרמבן פירש את הפסוק ”מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים תַּעֲשֶׂה שְׁמִטָּה. וְזֶה דְּבַר הַשְּׁמִטָּה: שָׁמוֹט כָּל בַּעַל מַשֵּׁה יָדוֹ אֲשֶׁר יַשֶּׁה בְּרֵעֵהוּ, לֹא יִגֹּשׂ אֶת רֵעֵהוּ וְאֶת אָחִיו כִּי קָרָא שְׁמִטָּה לה'.”...
כמדבר על שתי מצוות שונות - ובמועדים שונים: שמיטת קרקע בתחילת שביעית.ושמיטת כספים בסוף שביעית.

ובעצם כבר בחזל מצאנו בדומה לכך - ושוב בהלכות שביעית.

ב.
שמות לד, כא . שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת; - בֶּחָרִישׁ וּבַקָּצִיר, תִּשְׁבֹּת.

ורואים אנו שלא רק במילה שמיטה, אלא גם במילה שביתה יש מחלוקת דומה ,האם הפסוק מדבר על שבת אחת. או השבת כמו השמיטה גם אם הם באותו פסוק יתפרש לשתי שבתות שונות.

. .והוא בפסוק דלעיל בכי תשא ובדבר זה יש מחלוקת בין ר עקיבא ור ישמעל האם הפסוק כולו כפשוטו מדבר רק בשבת אחת או בשתי שבתות שונות זו מזו. כדלקמן:

האם כולו דן בשבת אחת = שבת בראשית.
או כר ישמעל שהפסוק מדבר על שתי שבתות שונות: שבת בראשית בחלקה ראשון של הפסוק ובשבת שביעית בחלקה השני.

משנה שביעית א,ד.
שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לד): בֶּחָרִישׁ וּבַקָּצִיר תִּשְׁבֹּת, אֵין צָרִיךְ לוֹמַר חָרִישׁ וְקָצִיר שֶׁל שְׁבִיעִית, אֶלָּא חָרִישׁ שֶׁל עֶרֶב שְׁבִיעִית שֶׁהוּא נִכְנָס בַּשְּׁבִיעִית, וְקָצִיר שֶׁל שְׁבִיעִית שֶׁהוּא יוֹצֵא לְמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית.
דהיינו שלר עקיבא ב"תשבות" השני מדובר על תוספת שביעית וכו.
רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, מֶה חָרִישׁ רְשׁוּת, אַף קָצִיר רְשׁוּת, יָצָא קְצִיר הָעֹמֶר: ובברטנורה ר' ישמעאל אומר - לעולם בשבת משתעי קרא כפשטיה...כל הפסוק בשבת בראשית .

וכל זה בגלל השאלה - למה נשנו דווקא "בחריש ובקציר "...שאם [על] השבת קאי הא שאר מלאכות נמי אסורין, ?
והרמבן הסביר - ונאמר בחריש ובקציר תשבות כלומר אפילו בזמן חריש וקציר שהם עיקר חיי האדם בעבודת האדמה תשבות ביום השבת ולא תעשה בו מלאכה.
וחזל - קיבלו שהפסוק בא ללמדינו על דברים שונים כמחלוקת דלעיל ר עקיבא ור ישמעל.

ג.
ימחה - שמו כענן,

והקראים כדרכם שיבשו ועיוותו הכתובים והגיעו להנהגות מוזרות שבשבת יש חיוב פרישה מאישה .
וכבר היכה אותם על כך האבע בשבט לשונו -ובסגנונו המיוחד ,וכך כתב בשמות -
..(לד,כא) "ששת ימים"
אמר ענן ימחה - שמו כענן,
כי זה על משכב האשה - והלא תכסהו בושה,
כי אם אמרנו כי ביד הגבר החריש - הלא במלת קציר יחריש.


חזור אל “אלול וימים נוראים”



מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 34 אורחים