חלק ב'יהודהא כתב:יג מידות,מקור ושינויים.תחנונים או טרונייה,
בהמשך בעהי הסבר לשינויים ולהבדל הקיצוני בין משה ליונה, ולהבדל בין הנביאים לחזל.
-----------------
זה מה חשבתי , ובפועל -
[קוצר הזמן לא איפשר לי להביא לידי גמר את הנושא כולו- כפי שרציתי ,
ומ"מ לפחות חלק ממנו אעלה כאן לפני שנושאי חג הסוכות אופפים אותנו וסוגרים עלינו.]
וההצטמצמות לעיסוק במוטיב
"הגלגול" - שינה גם את הכותרת לנושא.
מִדַּת הָרַחֲמִים עָלֵינוּ הִתְגַּלְגְּלִי - גלגולי היג מידות.
* מרחמים מוחלטים - לרחמים
מוגבלים.
* וממנו - למידות של
טרוניה .
* וממנו - למידות
פורענות.
א.יג מידות של רחמים !
**ממוחלט - למוגבל**.
והחל הדברים האלה אצל
משה רבינו.
כי השימוש באוצר המילים הנל
כולו, או רק במבחר ממנו כפי שעשו הנביאים הם שמיצבו ונתנו את הגוון את המשמעות ואת התפילה או הזעקה העולה מהן. כל אחד במקום ובזמן המתאים ובנסיבות המיוחדות שלהם.
ראשון הוא משה במרגלים.
בשונה מהי"ג שאמר השם אחר מעשה העגל, הרי במרגלים משה מזכיר
רק את אותן המידות השייכות לעניין ובודאי לא אלה שעלולות חו"ח לקטרג.
שכאן משה
מחסיר את המידות הבאות: אל, רחום, חנון, אמת, נוצר חסד לאלפים, חטאה.
בדרך זו הלכו
האבן עזרא והרמב"ן בפירושו לשמות לד,ו :
"ולא הזכיר
השם השני שהוא תאר, כי השם רצה להשמיד, ולא
אל, כי אין צורך להזכיר המידה הזאת, ולא
רחום כי ישראל לא היו פתאים. ולא
חנון. כי לא נעשה להם חמס שיצעקו אל השם להושיעם.
והזכיר ארך אפים. כי היו רשעים.
ורב חסד. לכל הוא. ולא הזכיר ו
אמת, כי היו חייבים. והזכיר
נושא עון ופשע. ולא הזכיר ו
חטאה, כי לא היו שוגגים".
ואמנם הסליחה במרגלים לא הייתה שלימה וכשמשה מבקש "סלח נא" ביודעו שאינו יכול לבקש מעבר למה שהוא יכול לקבל. "ותשובת השם כנגד בהתאם "סלחתי כדברך" סליחה שהיא
מוגבלת בזמן. והוא מה שגרם בבמדבר לצמצום בי"ג המידות וגורם למשה להתמקד בשבע ובהן בעיקר "ארך אפים".
[ואכן, ה' לא ניחם על הרעה באופן מוחלט גם לאחר חטא העגל, שבעקבותיו נאמרו י"ג מידות הרחמים, שהרי שם נאמר: "וביום פקדי ופקדתי עלהם חטאתם" וגם: "ויגף ה' את העם על אשר עשו את העגל אשר עשה אהרן.]
ב. וממשה למדו גם הנביאים ליטול מתוך כלל הי"ג את הנחוץ והראוי לפי מחשבתם הטובה באותו מקום ובאותה שעה. שהאדם צריך לכוון לאותן מידות המתאימות ושייכות למצב המסוים בו הוא נמצא, בבחינת "
נא כל מידה נכונה", ולא לומר את יג המידות כ"צפצוף הזרזיר" (כוזרי ב כד).
וכך מבואר בגמרא גם לגבי תארי השם הגדול הגיבור והנורא: "ורבנן (ירמיהו ודניאל) היכי עבדי הכי ועקרי תקנתא דתקין משה? - אמר רבי אלעזר:
מתוך שיודעין בקב"ה שאמיתי הוא, לפיכך לא כיזבו בו",
ולכן דניאל, ירמיהו וגם נחום, יואל, יונה ודוד בתהילים, הולכים בדרכו של משה
והתאימו המדות לפי הצורך.
ורואים אנו שגם אם שינו אבל השתמשו
במטבעות הלשון המקוריות הכלולות בי"ג המידות,
ובררו להם צירוף זה או אחר, מלא או חלקי כמו שנאמר למשה, וכמופיע בתורה.
אבל הנוסח הוא של משה של ספר שמות, זה נוסח הברית שעליו נאמר :
"הברית אשר
כרותה לשלש עשרה מדות שאינן חוזרות ריקם".
ולפי פירוש רמב"ן הם מסתמכים על משה עצמו שמשנה משיטתו כדי לא לכזב!. אבל הם גם חיים בתקופה בה
מטבע הנוסח עוד לא הוטבעה.
ואכן אנשי הכנסת הגדולה, חז"ל ומסדרי התפילה לדורותיהם, הולכים בדרכו של משה של ספר שמות, חוזרים אל דברי השם במקור ורואים דווקא בארך אפים של הרשעים, כולל עבודה זרה שהלכה והתגברה בארץ ישראל באותה תקופה (ברכות נז ע"ב), את מידותיו של הקב"ה.
וגם אנחנו ממשיכים ואומרים את הרשימה המלאה כמשה בשמות. משום שאין בנו כח לתקן ולחדש תפילות
ולכוון למקום ולשעה.
ג. יונה יג המדות מתגלגלות -
**מתחנונים לטרוניה** .לאחר שאנשי נינווה שבים מדרכם הרעה, וה' ניחם מלהשמידם, יונה מתפלל אל ה'. הוא מסביר מדוע ברח מהשליחות,
ומבקש שה' יקח את נפשו:
. ועתה ה',
קח נא את נפשי ממני, כי טוב מותי מחיי" (יונה ד', ב-ג).
כשיונה הנביא (יונה ד, ב)מסביר את בריחתו הוא מזכיר לה' כי סליחתו היתה צפויה מראש מחמת מידות רחמיו: "וַיִּתְפַּלֵּל אֶל ה' וַיֹּאמַר: אָנָּה ה' הֲלוֹא זֶה דְבָרִי עַד הֱיוֹתִי עַל אַדְמָתִי עַל כֵּן קִדַּמְתִּי לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה כִּי יָדַעְתִּי
כִּי אַתָּה אֵל חַנּוּן וְרַחוּם אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וְנִחָם עַל הָרָעָה"..
ועתה ה', קח נא את נפשי ממני, כי טוב מותי מחיי" (יונה ד', ב-ג).
לא נזכרות כאן המידות – ה', ה', א-ל, ואמת, נוצר חסד לאלפים.
הנוסח בקטע זה של י"ג המידות מיוחד בכך שאין כאן תפילה ואף לא קריאה לתשובה, אלא כמעט להיפך –
התרעמות של הנביא על כך שמידות הרחמים הן השולטות באופן קבוע ורצוף בהנהגת ה',
אף כשלמראית עין, מדובר במקרה שבו אין להפעיל בו את רחמי הקב"ה.
בדבריו אלו, מזכיר יונה רק חלק מי"ג מידות הרחמים, , אך מאוד בולט שמלבד
ההשמטה של מידת ה'אמת' 'ונקה לא ינקה' הוא
מוסיף מידה משמעותית:
"ונחם על הרעה". ביטוי זה בא כנגד ביטוי הפוך לחלוטין, המופיע בנוסח המקורי של י"ג מידות: "ונקה לא ינקה", האומר שה' לא יסלח לחוטאים ולא ינחם על הרעה .
הביטוי הזה
שהשמיט יונה: 'ונקה לא ינקה', מורה על מידת הדין במשפטו של הקב"ה, שבו הקב"ה לא מוחל וסולח, אלא נותן לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו.
ד. דרישת האמת.ויונה בדבריו מתנגד ל "ונחם על הרעה" - שה' ימחל לנינווה ויחזור בו מגזירת השמדתה.
ומדוע - כי מה שהציק ליונה זו
נקודת האמת. מאוד חרה לו שתשובתם של אנשי נינוה לא היתה תשובה אמיתית. אלא של
רמייה .כפי שהוסבר לעיל . עניין זה רמוז בשני עניינים. תחילה, בשמו "יונה בן אמיתי",
ושנית בדבריו (ד', ב'):
…כִּי יָדַעְתִּי
כִּי אַתָּה אֵל חַנּוּן וְרַחוּם אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וְנִחָם עַל הָרָעָה"..
יונה מבין שמידתו של הקב"ה היא להינחם על הרעה, ולמחול על מעשיו של האדם,
גם כאשר על פי דין ראוי היה להיענש.
דבקותו של יונה באמת מופיעה גם דברי חז"ל האומרים שהילד שהחיה אליהו אצל האשה הצרפתית היה יונה. ובדברי האשה "עתה זה ידעתי כי איש אלקים אתה
ודבר ה' בפיך אמת", מאחר וכל העניין סובב על יונה בן אמיתי. שוב אמת.
** ויש שמסבירים שזה בגלל העתיד.
התשובה לעיל לבריחת יונה - היא רק אחת האפשרויות., מכיוון שעדיין לא ידוע לנו מדוע כה הפריע ליונה שה' יסלח לאנשי נינווה? מה גם שסרבנותו זו נוגדת את נבואתו שלו- על הצלחת ירבעם , וזאת למרות היותו חוטא ורשע.
ה.
הפה שתבע מחילה - והפה שדרש ענישה.יונה מנבא טוב לחוטאים. למרות המצב הרוחני הגרוע של ישראל .
היה זה ..בשנת חמש עשרה שנה לאמציהו בן יואש מלך יהודה, מלך ירבעם בן יואש מלך ישראל בשומרון ארבעים ואחת שנה… הוא השיב את גבול ישראל מלבוא חמת עד ים הערבה כדבר ה' אלקי ישראל אשר דבר ביד
עבדו יונה בן אמתי הנביא אשר מגת החפר.
אלא שיונה עמד באותה תקופה וידע מה הולך לקרות עם עם ישראל, ומה יהיה פועלם של אנשי נינוה התמימים הללו.מאחר שעל פי נבואת יונה ינצח ירבעם את ארם ויכבוש את דמשק וחמת, ואז
המעצמה העיקרית שתעמוד מולו תהיה אשור. ואנשי נינוה בירת ממלכת אשור, ושאר האוכלוסייה הולכים להיות
האומה האכזרית ביותר שהיתה עד זמנם. הם הראשונים שהחלו בהגליית עמים.[ואת ישראל ע"י שלמנאסר , תגלת פלאסר וסנחריב ועוד] הגלייה במסעות מוות, והתעללויות נוראות ואכזריות.
זאת היתה הסיבה שבגללה יונה לא היה מוכן לקבל את תשובתם של אנשי נינוה-
כדי שלא יהיו רועץ לישראל. ובמיוחד שתשובתם אינה אמיתית, אלא רק מן השפה ולחוץ. כך גם הבינו חז"ל [והאברבנאל] ובעקבות כך כתבו את דרשותיהם בעניין זה.
ו.
גלגולי המידות -
**מרחמים לנקמה **.וכמאה וחמישים שנה אחרי יונה ואחרי הההגליות והכיבושים של מלכי אשור מגיע
הנביא נחום,
ובחרי אף מנבא רעות על נינווה,
ומחזיר את השמטת המידות של יונה כבר בתחילת נבואתו:
"משא נינוה ספר חזון נחום האלקשי: ...
כך, בתיאור זעמו של השם פותח נחום את נבואתו.
המשא שלו, כאמור (נחום א', א-ג).
הוא חורבן על נינווה. תחילה הוא מתאר את ה' נוקם באויביו:
(ב) אֵל קַנּוֹא וְנֹקֵם ה' נֹקֵם ה' וּבַעַל חֵמָה נֹקֵם ה' לְצָרָיו וְנוֹטֵר הוּא לְאֹיְבָיו.
(ג) ה' אֶרֶךְ אַפַּיִם וגדול וּגְדָל כֹּחַ וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה ה' בְּסוּפָה וּבִשְׂעָרָה דַּרְכּוֹ וְעָנָן אֲבַק רַגְלָיו. וכאן ברש"י: 'ה' ארך אפים וגדל כח - גדל כח הוא והיכולת בידו להנקם ואשר לא מיהר נקמתו לפי שארך אפים הוא
ומכל מקום נקה לא ינקה'.
גם נחום משתמש בפסוקים של היג' מידות של משה (שמ' ל"ד, ו-ז). אולם נחום מזכיר
רק את הצד הקשה ברשימת המידות, ולא את מידות החסד.
הפוך מיונה המתמקד דווקא במידות הרחמים והחסד. נחום שמגיע 150 שנה לאחר מכן משלים את המידות בהקשר של הנקמה.
ובפרק ב, יא. מנבא נחום לנינוה בין השאר :
..בּוּקָה וּמְבוּקָה וּמְבֻלָּקָה וְלֵב נָמֵס וּפִק בִּרְכַּיִם וְחַלְחָלָה בְּכָל מָתְנַיִם וּפְנֵי כֻלָּם קִבְּצוּ פָארוּר.
. יונה רצה להיות כנחום, הוא רצה לראות את נינווה מתהפכת, וחרה לו שה' עושה שימוש רק במידות הרחמים כלפי נינווה. זה מה שאמרו חז"ל שיונה תבע את כבוד הבן. חז"ל הבינו ש
חורבן נינווה היה חוסך את ראשית הגלות ע"י אשור.עוד יונה התלונן על כך שה' מרחם על נינווה ו'מפעיל' את מידות הרחמים אך אז עדיין לא נתמלאה הסאה וה' העניק להם ארכה.,
משא"כ בזמנו של נחום המתנבא על מפלתם באמצעות שימוש במידות הדין.
ז.
מנחם ,פקח,וחזקיהו. הנביא נחום, מתאר מלחמה חסרת פשרות כנגד נינווה, כביטוי "ונקה לא ינקה" ברור לו:
שה' לא יסלח לחוטאים.
במשך שנים רבות הייתה נינוה בירתה של אשור שהחריבה כמאה שנה לאחר נבואת יונה את ממלכת ישראל. כבר בימיו של
מנחם בן גדי שהומלך שבעה חודשים בלבד לאחר מות ירבעם השני, שבימיו ניבא יונה,
בא מלך אשור על הארץ והטיל עליה מס.
בימי
פקח בן רמליהו, שמלך שתים עשרה שנים לאחר מכן, נכבשו על ידי אשור צפון ומזרח הארץ
ותושבי אזורים אלו הוגלו בידי מלך אשור.
סנחריב-...במל"ב פרק יח, יד:
וַיִשְלַח
חִזְקִיָּה מֶּלְֶּך יְהּודָּה אֶּל מֶּלְֶּך אַשּור לָּכִישָּה לֵּאמֹר חָּטָּאתִי שּוב מֵּעָּלַי אֵּת אֲשֶּר תִתֵּן עָּלַי
אֶּשָּא וַיָּשֶּם מֶּלְֶּך אַשּור עַל חִזְקִיָּה מֶּלְֶּך יְהּודָּה שְלש מֵּאוֹת כִכַר כֶּסֶּף ושְלשִים כִכַר זָּהָּב.
והנביא נחום, מתאר את השמחה ביהודה על חורבנה של נינווה בלשון פיוטית:
"הנה על ההרים
רגלי מבשר משמיע שלום חגי יהודה חגיך שלמי נדריך כי לא יוסיף עוד לעבור בך בליעל כלה נכרת" (נחום ב', א).