פנינים מתוך שערי דעה להגאון העילוי רח"ל סוסניצער

[איש_ספר]

הופיע עתה השו"ת שלו שערי דעה במהדורה חדשה ומפוארת, בעריכתו של ר"י מונדשיין שיח'.
בראשו מבוא ענק המגולל תולדות חייו הסוערים ורבי התהפוכות של עילוי נשגב מיוחד זה (בזו"ש חתנו של הגאון רא"מ הורביץ מפינסק).
אגב, נזכר שם במבוא, כי הגריש"א היה נוטל את הספר המיוחד לעיין בו כאשר חפץ לפוש מטרדת עיונו.
המיוחד בספר הזה שכולו הברקות וסברות מקוריות וכל חיך אוכל יטעם.
בהמשך אשתדל לעלות לכאן כמה מדבריו דמיישך שייכי לענין סוכות וד' מינים וישישו בהם וכו'.

[אורייתא!]

ממתינים לזה בכליון עינים.
יש"כ גדול רבינו איש ספר, השקוע עלי ספר, טוחן הרים ובורות חופר, ומשמיע אמרי שפר, שבחם לא יספר, כאן בתיבת עצי גופר, מנאי עפר ואפר.

[אורייתא!]

כיון שהרב איש ספר הזכיר ספר זה - שו"ת שערי דעה. אעתיק כאן סימן אחד מחלק או" ח בעניינא דיומא.
תשובה כ"ה
בעזה"י במה שיש להסתפק בדין נטילה ד' מינים במקדש או במדינה אי בעינן בהו ג"כ שיהיו ראיין לשבעה כמו סוכה או מלה דילפינן מדכתיב שבעת ימים שיהיה ראוי לשבעה (פסחים ל"ח.) וה"נ כתיב ושמחתם כו' שבעת ימים וביותר למאן דיליף לולב מסוכה לעכין תעשה ולא מן העשוי (סוכה ל"א.) וכדומה לכ"ד. וא"כ ה"נ אפשר דבעינן לולב הראוי לשבעה ונ"מ לענין אתרוג קטן כשיעור ביצה מצומצמת שבמשך ימי החג ודאי יחסר מהשיעור אם כשר ליום ראשון דבכה"ג לענין סוכה מוכח דקי"ל דפסולה מההיא דפ"ק (דף י"ג:) ירקות דלכי יבשי נפלו פסול לסכך וכמ(ה)[ו] שביאר הריטב"א בחי' שם עי"ש דמוכח דכל שאינו ראוי לשבעת מצד המציאות לכ"ע פסול ואמנם ראיתי בברכי יוסף לחלק בענין כזה בין סוכת ללולב דבלולב כיון דמפסקי לילות מימים לא בעינן ראוי לשבעה דכל יומא מצוה באנפי נפשא היא ודבר גדול דיבר. האמנם כי בעתיד לפחות מהשיעור יש לדון קצת להיפוך לפענ"ד ולומר דאי כל יומא מצוה בפ"ע היא גרע טפי שהרי אי כולא חדא מצוה היא הו"ל כעין גרדומי תכלת ואזוב דאמרינן במנחות (ל"ה:) דכשר והיינו מפני שהיה בו תחילה כשיעור לא מיפסל במה שנפחת אח"ז משא"כ אי כל יומא מצוה בפ"ע היא לא דמי להתם דאזוב ותכלת אינו אלא כעין הכשר מצוה ובשעה שהם נצרכים לא נפקע ההכשר שלהם אף שנתמעט שיעורם, משא"כ מצוה חיובית דכיון שיום זה הוא כעין התחלת המצוה והרי אין בו כשיעור ולפי"ז יש להכשיר אתרוג כשיעור מצומצם ליום ראשון ממנ"פ דאי הו"ל כעין מצוה אחת משום לשון הכחוב שבעה ימים הו"ל כעין גרדומי מצוה ויוכשר גם לכשיופחת וראוי לשבעה ולא דמי לסוכה שהעיקר הוא הלל כדאמרין (ד' כ"א:) כזוזא מלעיל כאיסחרא מלתחת וכיון שאין בזה צל סוכה אין לדון מדין גרדומין משא"כ לולב או אתרוג שהם עצמם המצוה וגם אם נימא דכיון דמפסקי לילות מימים הו"ל כל יומא כעין מצוה בפ"ע א"כ לא בעינן ראוי לשבעה כלל שהרי ליכא למילף בזה מסוכה שיצטרך ראוי לשבעה כי הפרש גדול ביניהם והבן.
ובחשבי בזה הרגשתי עוד במה שנסתפקו אי שיעור אתרוג הוא מה"ת או מדרבנן מטעם הדר ע' ד' ל"א: דמפרש טעמא דר"י דאמר בכביצה משום דלא גמר פירא (ובגדול משום דילמא נפיל מידי'" ואתי לאפסולי עי"ש ומזה מוכח קצת דגם באתרוג בעי ראוי לשבעה דאל"כ אף לר"י לשי' דחייש בעלמא לבקיעת הנור ז"א אלא במקום שיש חשש למפרע ולא בכה"ג ויש לדחות) ולפענ"ד מוכח קצת דהשיעור הוא מה"ח דאל"כ למה יפסל אתרוג שאינו ראוי לאכילה (ע' בד' ל"ה. אתרוג של מע"ש לר"מ כו') למ"ד ח"ש אינו אסור אלא מדרבנן הרי ראוי לאוכלו פחות מכשיעור וביותר לר"מ דהשיעור הוא כאגוז בקליפתו וקרוב שאין בו כזית הראוי לאכילה ור"מ ס"ל שם (בד' כ"ג.) לענין סוכה בראש האילן דכל דמדאורייתא מיחזא חזי לא פסול וא"כ ה"נ אף דח"ש אסור מדרבנן הרי עכ"פ מה"ת יש לו היתר אכילה ולמה לא יי"ח בו ואף אם הוא האתרוג גדול יותר משיעור אכילה עכ"פ כיון שיש בו היתר אכילה בשיעור אתרוג אין לפוסלו מה"ט ורחוק בעיני לדמותו לחסר וכמו שהארכתי במ"א לענין אתרוג המורכב דכיון שהוא שלם לפנינו הוי לקיחה תמה מה"ת וצע"ק בכ"ז.
ובגוף הספק אי בעינן ראויה לשבעה בלולב ומיניו נראה לפרש בזה סוניא (דד' מ"ג.) דלר"א לא בעינן קרא בלולב ביום למעוטי לילה ולרבנן בעי קרא דסד"א דהא דכתיב שבעת ימים אפי לילות דילפינן מסוכה דימים ואפילו לילות עי"ש וצריך להבין דלמה לר"א לא בעינן קרא ע"ז דהרי שכחן לשון ימים בתורה על יום ולילה ואמנם עפ"י הנ"ל אתי שפיר דלר"א לשיטתו ד' כ"ז: דאין עושין סוכה בחולו של מועד משום דבעינן סוכה ראויה לשבעה ולפי"ז יש ללמוד לכאורה גם לענין לולב אם נאמר דחובת הלולב הוא גם בלילה שהרי אין לחלק ביניהם כיון דבתרווייהו לא מפסקי לילות מימים ולפי"ז אך למותר יהיה הא דדרשינן שם בברייתא אליבא דר"א הראשון ללמדך שאינו דוחה אלא יו"ט הראשון בלבד לאפוקי שאם חל שבת בתוך ימי החג שאין המכשירין דוחין שבת כמפורש בסוגיא שם ולפי"ז א"צ כלל קרא ע"ז דלר"א בלא"ה אינו דוח' לאחר יו"ט הראשון שהרי הוי דומיא דסוכה דאין עושין בחולו של מועד משום דבעינן ראוי לשבעה וה"נ לולב כל שנתקן חוה"מ הרי לא היה ראוי לשבעה ומדאיצטריך קרא למעוטי בכה"ג ע"כ מוכח דלולב אינו נוהג בלילה ומיפסקי לילות מימים וא"כ לא דמי לסוכה ולא בעינן כלל בלולב ראוי לשבעה ומשו"ה לא בעי לר"א קרא מיותר ע"ז כי נלמד מהא דאיצטריך קרא הראשון ללמדך כו' והבן בכ"ז כי הוא קרוב לאמת בעזה"י.

[איש_ספר]

הכנתי קובץ של כל התשובות, משקלו לא עולה על 10 MB אבל בכל זאת איני מצליח לעלותו לצערי.

[רחמים]

אולי תוכל להעלותו לאתר הראשי ובפורום תשים רק קישור

[בן_אליעזר]

הקפצה.

רק נתקלתי באשכול זה לאחרונה, ולא ראיתי [במבט שטחי עכ"פ] שרבינו איש ספר העלה הקובץ במק"א בהפורומים. ע"כ נא להיטיב עם הקוראים ולהעלותו באם הצלחתם בהבעיות טכניות שמאז.
ותודה מראש

[פולסברג]

ד''ת נאה משמו

https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?r ... &pgnum=143