נדמה שקמח טחון טחנתם, כביה תחת כביה על המחי'ה ועל הקלקל'ה.
דיינו במה שנזכר מנהג זה בכתבי מרן האר"י החי, אשר החרה החזיק אחריו מרן החיד"א, שכתב שכן נהגו בעיה"ק חברון ת"ו מימות רבנן קשישאי קדושים אשר בארץ המה. ועוד כתב שכן ראה למרנא הרש"ש הק' זיע"א, ואמר שיש רזין עילאין בזה (לדוד אמת סו"ס כ"ו). עכ"ד. וכיו"ב כתב גאון עוזינו, עטר"ת גול"ה כמהר"ר חיים פלאג'י ע"ה. וע' בשו"ת יחווה דעת (ח"ג סי' מ"ט בהערה). וע"ע בילקוט יוסף (ארבעת המינים, סי' תרס"ח\ט הע' מ"ב) שיישב מה דמטו ביה משמיה דהחזו"א (מעשה איש ח"ה עמ' צח) שלא היה ניח"ל במה שהיו עושים הקפות שניות במוצאי שמח"ת, ופ"א ששמע שהיו מזמרים 'והאר עינינו', הגיב, מה הם מזמרים שישבו ללמוד. ע"כ המעשה.
הנה מנהגינו בזה יסודתו בהררי קודש, ואולי החזו"א הקפיד על כך דנפיק מינה ביטול תורה. ע"כ.
ומי יבוא אחר המלך, מאן מלכי רבנן, תקיפי ארעא דישראל, שאנן אזלי' אבתרייהו, האר"י החיד"א הרש"ש כמוהרח"פ. ובדורינו זה מרן הגר"ע זצ"ל. וכביר בנו אחריו יבלחט"א.
(וע"ש שציין לדברי הגר"א במעשה רב (בי' רכ"ב, ) על הגר"א שהיה מקיף הס"ת בשמחה רבה ומספק כף אל כף ומרקד ומכרכר בכל עוז עד שהיו פניו בוערות כלפיד אש. ע"כ ולכאורה הוא גבי יו"ט עצמו ולא לגבי מוצאי שמח"ת).
ומ"מ מנהג ישראל תורה הוא, ואין לערער על מנהג זה. והדברים פשוטים וברורים וא"צ לפנים.