העדפת לולב עם קורא - האמנם? ומדוע?

[בן חכם]

בעניין העדפת לולב עם קורא לבני הספרדים - הנה יש שמועה כזו בפי הבריות שלבני הספרדים יש להעדיף הקורא.
ואני מחפש מקורות לענין זה, אם אמת נכון הדבר.
ומה שידעתי הוא כי בשדי חמד (מערכת ארבע מינים חלק ב אות א) כתב בזה לחלק בין האשכנזים לספרדים מחמת ענין הנענוע ע"י כסכוס וכו', אך אין הספר מצוי תח"י.
ועוד ידעתי כי הגר"מ אליהו זלה"ה בהלכות חגים שלו (נב,לט) כתב שלולב עם קורא מהודר יותר.
וראיתי מציינים לספר מאמר מרדכי (תרמה,ד) שאין חשש בקורא שמא נחלקה התיומת, אך גם הוא אינו מצוי תח"י לדעת אם רק אין חשש בזה, או שעדיף טפי.
ובספר חזו"ע (סוכות עמ' רצט) הביא דברי הביכורי יעקב (תרמה,א) שאינו נכון ליטול הקורא למצווה מחמת הנענוע, ודחה דבריו. ע"ש.
אשמח אם מאן דהו יוכל להאיר עיני יותר בענין זה, כי נשאלתי בזה למעשה כמה פעמים, ואין נכון להשיב ללא עיון בצדדי הענין אלא רק מפי השמועה.
בברכה,
ב"ן חכ"ם

[חוקר ודורש]

העניין תלוי לאשכנזים שמצווה לכסכס לפיכך לא רצוי עניין הקורא אבל לשיטת
מר"ן עדיף אם קורא

[מאיר צבי]

העניין תלוי לאשכנזים שמצווה לכסכס לפיכך לא רצוי עניין הקורא אבל לשיטת
מר"ן עדיף אם קורא

ידוע שהרה"ק ר"י מסטאלין קרלין זצ"ל נטל עם קורא

[נהר שלום]

בעניין העדפת לולב עם קורא לבני הספרדים - הנה יש שמועה כזו בפי הבריות שלבני הספרדים יש להעדיף הקורא.
ואני מחפש מקורות לענין זה, אם אמת נכון הדבר.
ומה שידעתי הוא כי בשדי חמד (מערכת ארבע מינים חלק ב אות א) כתב בזה לחלק בין האשכנזים לספרדים מחמת ענין הנענוע ע"י כסכוס וכו', אך אין הספר מצוי תח"י.
ועוד ידעתי כי הגר"מ אליהו זלה"ה בהלכות חגים שלו (נב,לט) כתב שלולב עם קורא מהודר יותר.
וראיתי מציינים לספר מאמר מרדכי (תרמה,ד) שאין חשש בקורא שמא נחלקה התיומת, אך גם הוא אינו מצוי תח"י לדעת אם רק אין חשש בזה, או שעדיף טפי.
ובספר חזו"ע (סוכות עמ' רצט) הביא דברי הביכורי יעקב (תרמה,א) שאינו נכון ליטול הקורא למצווה מחמת הנענוע, ודחה דבריו. ע"ש.
אשמח אם מאן דהו יוכל להאיר עיני יותר בענין זה, כי נשאלתי בזה למעשה כמה פעמים, ואין נכון להשיב ללא עיון בצדדי הענין אלא רק מפי השמועה.
בברכה,
ב"ן חכ"ם

לדעת הגאונים רוב הלולבים בלי קורא הינם פסולים. ראה בביאור הדברים בחזון עובדיה סוכות עמ' קצ"ה ובאור ההלכה מועדים עמ' רח וע"ע באור לציון ח"ד עמ' קצה.

[מחצד חקלא]

כמה הערות בענין הנזכר:

שיטת הגאונים שלולב שיש לו ב' תיומות צריכים הם - כלומר ב' התיומות, להיות מחוברים. וביאר הבית יוסף שזה מצוי ויתכן ע"י "הקורא".

המאמר מרדכי כתב "..כי כמה פעמים ראיתי שמפרידין העלין העליונים זה מזה כדי לבדוק אם העלה האמצעי נחלק ונמצא חומרו קולו דהא לפירוש הגאונים כל שנפרדו העלין העליונים זה מזה מקרי נחלקה התיומת והרי נמצאים הרבה אצלינו שכלין למעלה בב' עלין והם דבוקים זה בזה ע"י דבר אדום וכמ"ש מרן ז"ל בב"י יעו"ש ובבדיקתם אחר העלה האמצעי אם נחלק גבו אם לא הרי הם מפרידין ב' עלין העליונים ולכן הרוצה לבדוק העלה העליון יזהר שלא להפריד העלין זה מזה אלא יכול לבדוק אותו בראיה בעלמא וכל שרואה שם דיבוק ע"י דבר אדום וכיוצא לא יגע בו כדי שלא להפריד העלין הדבוקים שהרי מן הסתם אז לא נחלק העלה האמצעי ואם נחלק לא נחלק כי אם מעט כנ"ל".

כל לשונו מורה שעיקר הקפידא להשאיר את ב' התיומות מחוברות ע"י קורא, ואכן סומך על פסק השו"ע לגבי נחלקה התיומת שזה רק אם נחלקו רוב העלים.

הבעיה הגדולה בלולב עם קורא זה שאינו ראוי לנענע. אם כולו מחובר על ידי הקורא. ואמנם זה תלוי במחלוקת הראשונים והגאונים מהו הנענוע. ודברי השו"ע בסי' תרנ"א סעיף ט' צריכים לימוד ועיון האם כוונתו שצריך ניענוע וכיסכוס עלין או לא, והדברים ארוכים. והשדי חמד הנזכר כתב בסוף דבריו שבני ספרד ס"ל כהגאונים שלא בעינן כיסכוס.

אלא שלגופו של ענין האם מנהג הספרדים לקחת דווקא לולב עם קורא, ומה מקורו של מנהג זה. צריך עיון.
כי אמנם השדי חמד (שציינו הכותבים הקודמים) מציין זאת כעובדה, וכותב שלא ידע טעם הדבר, עד שראה בספר רוח חיים (פלאג'י) מש"כ בזה.

והנה ברוח חיים, כותב לשון שאצל בני ספרד כמו זר נחשבו, הענין שצריך שיוכלו העלין להתנועע. מה שג"כ מורה על מנהג קדום בזה. אמנם לגבי מקורות לזה, ציין שם מראי מקומות לספרים רבים, [מי שימצא את כל המקורות שכיון אליהם שכרו כפול מן השמים, חלקם ספרים נדירים, וגם לא ציין מראי מקום מדוייק]

מעיון בחלקם, נראה שכולם מכוונים לדבר אחד, שמסכימים למש"כ הרמ"א בריש סי' תרמ"ה בשם הרב המגיד (והביאו הב"י שם) "שמצוה מן המובחר בלולב שאין עליו פרודות לגמרי". ודלא כמוש"כ הט"ז שם, אלא כפשטות דברי הרמ"א, עי' במשנ"ב שם בשם מאמ"ר ביכורי יעקב ונהר שלום.

ולכאורה נראה ברור מתוך דבריהם שאין כוונתם שיהיו תפוסים עם קורא. אלא שלא יהיה מצב שהעלים פרודים מן השדרה, אלא צמודים.

אלא שבלבוש שם, נראה קצת שצריך שיהיה כפות ודבוק לגמרי כעץ, וכחץ וכ"כ בדרישה לדייק מלשון הטור. אלא שאח"כ בעצמו דן שאדרבה אולי כאשר הוא כחץ פסול, והפמ"ג בא"א צדד שאולי זה בכלל "אופתא" הנזכר בסוכה ל"ב ע"א שפסול !

סוף דבר גם אני נבוך בזה ומחפש מקור למנהג הספרדי לקחת לולב סגור עם קורא דווקא.

אודה למי שיוכל להעלות את החזון עובדיה, ואור לציון הנזכר.

[יעקובי]

להלן מקור קדום לנטילת לולב עם קורא (איני יודע אם הובא בספרים הנ"ל), והוא מספר הר"ד אבודרהם בשם הרס"ג (מהדו' ורטהיימר עמ' רצד):

וכתב רבינו סעדיה שצריך בשעת נטילה שיהיה פני הלולב שהוא האדום כנגד פני המתפלל, והצד הירוק שבו השדרה כלפי חוצה, ויש אנשים שאוחזין אותו הפך מזה וכדאי הוא הגאון לסמוך עליו.

[ש. ספראי]

מצאתי אצלי קטע ממאמר שפירסמתי בעלון שהוציאו לולבי קובין, אשתקד. להלן:

-ה"בכורי יעקב" (סי' תקמ"ה סק"א וסק"ט) כותב שלולב הסגור בקליפה אדומה, שאנו קוראים לה כיום בשם "קורא", נחשב כלולב סגור ומושלם, דוקא בזכות הקליפה האדומה, ואין לחוש שהתיומת שלו נחלקה ואין לחשוש לנסדק וגם אין לפתוח אותו בשלושת העלים האמצעיים העליונים. ה"בכורי יעקב" כותב שאדרבה, ישנה מצוה מן המובחר "למצוא לולב שג' העלין העליונים מחוברים על ידי אותה הקליפה, וכל שכן שאין להפרידם לראות האם יש לו ב' תיומות". ואמנם ה"בכורי יעקב" כותב שצריך להפריד את העלים הצדדיים שבלולב סגור זה, כדי שיכססו בו בעלים בשעת הנענועים. ה"שדי חמד" כותב בשם הגר"ח פלאג'י זי"ע שהספרדים נוהגים ליטול דווקא לולב סגור לחלוטין ב"קורא", למרות ששום עלה שבו לא יכול לנוע ולהתכסכס, משום שהספרדים נוהגים כדעת השולחן ערוך (בסימן תרנ"א), הסובר שעיקר הנענועים הם להוליך ולהביא את הלולב ולא לכסכס בו, ולכן אין שום בעיה לקחת לולב סגור לחלוטין.

[חיים ושלו']

לשון השדי חמד מערכת הלמ"ד כלל קמ"א אות מ"ח

לולב שמחוברין העלין זה עם זה על ידי אותו אודם והוא כמקל אינו נכון ליטלו דנענוע הלולב הוא קישקוש העלין כמו שכתב הריטב"א ובעינן טפח חוץ לאגד וכיון מחובר הרי הוא כאג ואין לו שיעור לכן אין לאגוד הלולב למעלה וביו"ט אסור להפרידם האמנם שלשה העלים הראשונים יהיו מחוברים מעצמם כ"כ בספר מועד לכל חי סי' כג אות פד בשם ספר בכורי יעקב והנה דברי הריטב"א שרמז הם בדף ל"חושם הביא דעת הגאונים דפירוש נענוע הלולב אינו הקישקוש אלא הולכה והבאה ואתה תחזה מה שהבאתי בשדי חמ סי' ב' אות א' בשם מרן החבי"ף בספר רוח חיים ס' תרמ"ה וכתבתי דמנהג אחינו האשכנזים יצ"ו לקשקש הלולב ולא כן מנהגינו אלא אנן נקטינן כפירש הגאונים דנענוע היינו הולכה והבאה ועי' בספר יראים השלם עם ביאור תועפת ראם לידידי הגאון דומ"ץ מינסק יצ"ו בס' תכ"ב דף רמ"ג ע"ב אות ל"ג מש"כ בענין נענוע הלולב ובספר תניא רבתי בהלכות לולב ד' צ"א ע"ד כתב מצאתי בשם רבינו אבן מיגאש נהגו העם לבקש לולב כפות ועומד שלא נפרדו העלים ומניחין אותם שנפרדו ואע"פ שלא ניטלה תיומתו ובמקום שאינו מצוי אלא נפרדו ולא ניטלה התיומת כשר

הרי לך מקור המנהד קדום מהר"י מיגאש

[שבילי דנהרדעא]

ומשמע מדברי הר"י מיגא"ש שהנפרדים הוא רק בדיעבד, מדוע?

[שמש]

ומשמע מדברי הר"י מיגא"ש שהנפרדים הוא רק בדיעבד, מדוע?

מסמא בגלל שיטת הגאונים שפירוש תיומת הוא שהעלים יהיו דבוקים בקליפה האדומה.
למעשה אנשים רבים אינם יודעים זאת וכבר נשאלתי מאברכים ספרדים שמהדרים ומחפשים בטרחה מרובה וממון רב לולב שהעלה האמצעי סגור לחלוטין שאינו אלא הידור מצווה, ואינם מבינים שמפסידים את שיטת הגאונים שלדעתם ז"ל היא עיקר הדין. ותינח לאשכנזים שאינם יכולים לצאת ידי חובה כדעה זו בגלל שנהגו בכסכוס, אבל לספרדים שרק מוליכים ומביאים ודאי שרצוי להעדיף עם קורא לחוש לדברי הגאונים הנ"ל.

[שבילי דנהרדעא]

ומשמע מדברי הר"י מיגא"ש שהנפרדים הוא רק בדיעבד, מדוע?

מסמא בגלל שיטת הגאונים שפירוש תיומת הוא שהעלים יהיו דבוקים בקליפה האדומה.
למעשה אנשים רבים אינם יודעים זאת וכבר נשאלתי מאברכים ספרדים שמהדרים ומחפשים בטרחה מרובה וממון רב לולב שהעלה האמצעי סגור לחלוטין שאינו אלא הידור מצווה, ואינם מבינים שמפסידים את שיטת הגאונים שלדעתם ז"ל היא עיקר הדין. וניחא לאשכנזים שאינם יכולים לצאת ידי חובה כדעה זו בגלל שנהגו בכסכוס, אבל לספרדים שרק מוליכים ומביאים ודאי שרצוי להעדיף עם קורא לחוש לדברי הגאונים הנ"ל.

מטעם זו אין צריך שכל בלולב יהיה דבוק.

[תלמיד-חכמים]

מדוע למנהג האשכנזים דבעי' כסכוס, א"א ליטול לולב עם קורא? הרי מקור המנהג בגאונים וברמב"ם, והנה ברמב"ם הלשון "ינענע ראש הלולב" ולאו דוקא "עלי הלולב", ואפשר לעשות כן גם עם קורא? ובפרט תגדל השאלה בהיגלות דברי הר"י מיגאש שמסתמא בזמנו נהגו לכסכס כדעת הגאונים, רבינו חננאל, והרמב"ם, ואעפ"כ כותב שנהגו ליקח לולב סגור.