מפרשי האוצר
חיפוש גוגל בפורום:

אתרוג של דמאי

הלכות חג בחג, חקרי מנהג. מאמרים לעיון והורדה
אהרון 37
הודעות: 294
הצטרף: ב' אפריל 13, 2015 9:10 pm

אתרוג של דמאי

הודעהעל ידי אהרון 37 » ג' אוקטובר 24, 2017 1:54 am

ראיתי בעלון ליקוטי חדוותא מהגאון ר' דוב לנדו שליט"א שכתב " משכחת לה אתרוג של דמאי שאינו יוצא בו ידי"ח אתרוג, והיינו באתרוג ששוה מאתיים זוז אינו יוצא בו אם הוא של דמאי, דהא טעמא דיוצאים בשל דמאי משום דאי בעי מפקיר לנכסיו והוי עני וחזי לי' והכא דהאתרוג שווה מאתיים זוז ואינו מפקיר לאתרוג א"כ לא הוי עני ולא חזי לי'". עד כאן דבריו.

ומה שיש לדון בזה שתנן במתני' "אין מחייבין אותו למכור את ביתו ואת כלי תשמישו" היינו שיש מצב שיש לו דברים ששוים מאתים זוז, ולא נאמר שימכור אותם ואז לא יהיה עני, וא"כ השאלה העומדת לפנינו האם אותו אדם שהוא עני יחייבו אותו למכור את אתרוגו השווה מאתים זוז, ואם נאמר שלא, נמצא שגם בכה"ג שאתרוגו שווה מאתים זוז הוא עדיין עני, ושפיר יוצא בו ידי חובתו.

ובשאלה זו יש לדון שיהיה תלוי למה האתרוג שווה מאתים זוז, שאפשר שאם זה המחיר הרגיל של אתרוג בשוק אז אפשר טפי שנימא שלא נכריח אותו למכור, שהוא רוצה לקיים מצות ד' מינים, משא"כ בגוונא שהמחיר הרגיל לאתרוג אינו כך, ולו יש אתרוג מאוד מהודר שלכן מחירו כה יקר, אפשר שכן נכופו למכור.

כמו כן יתכן שיהיה נפקותא האם האתרוג אמור לשמש אותו רק כאתרוג למצוה, או גם למאכל אחר הסוכות, שאם זה עתיד לשמש אותו גם כמאכל לאחר הסוכות זה יכול להיות סברה שלא נגיד לו שימכור את זה, כיוון שזה משמש אותו כאוכל. ובוודאי שלא מכריחים את האדם למכור את האוכל כדי שיהיה לו מאתים זוז.

ויש לעיין בזה בסוגיית הגמ' בכתובות סח' א', לגבי כלי תשמישו מתי כופין ומתי לא.

ואמנם באמת נראה שאפשר שמש"כ בעלון שם בשם הגרד"ל שליט"א, מטעם אחר י"ל שגם כשיש לו אתרוג של מאתים זוז יצא ידי חובתו, כיוון שגם אם נימא שזה נכלל בהא שמחיבין אותו למכור, נראה שכל שלא מכר עדין הוא בחזקת עני, שהרי אותו אדם אין לו מאומה, רק אתרוג, וכי אינו עני, ורק באופן שכתוב במשנה בפאה שיש לו חמישים זוז והוא נותן בהם אז כבר עכשיו אינו נחשב עני, אבל מי שיש לו בית וכלי תשמיש עתה הוא עני, ורק שמחייבים אותו למכור כדי שלא יהיה אחר כך עני.

וביותר, הרי לכאורה מכיוון שיש אופנים שמחייבים אותו למכור, אז וכי לא יחייבו אותו לזכות בהפקר שהפקיר נכסיו, שיזכה בהם הוא עצמו, כדי שלא יצטרך לחינם ליטול צדקה, אז א"כ מה המיגו שהגמ' אומרת שבעי מפקר לנכסיה, אלא שאף אם נכוף אותו לזכות בהפקר, כל שלא יזכה בהפקרו הוא עני.

ואפשר קצת לקשר את זה למשנה בפאה גבי בעל הבית שאינו עני, שעובר ממקום למקום, שלדעת חכמים עני היה באותו שעה, ויכול לקחת לקט שכחה ופאה ומעשר עני, וה"נ הכא.

חזור אל “סוכות ושמנ"ע”



מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 28 אורחים