פורום אוצר החכמה

במערבית לסוכות נאמר כך:

וִתּוּר סֻכָּה גְּדוֹלָה אַרְבָּעָה מְרֻוָּחִים / וּמֶשֶׁך סֻכָּה קְטַנָּה שִׁבְעָה טְפָחִים בְּחַג הַסֻּכּוֹת.

ונתפרשו הדברים בפירוש קדום (ה'דיבורים מתחילים' של הפיוט הובאו בגופן אדום):

וויתור סוכה גדולה דאינה נתרת בלא צורת הפתח היא בשיש ארבעה מרווחים: ארבעה אמות ויותר מכל צד. ומשך סוכה קטנה, שנתרת בלי צורת פתח, כשאין ברחבה רק שבעה טפחים.

ואני עומד תמה ולא מבין את דבריו.
מה שייכות של חובת צורת הפתח כשיש "ארבעה אמות ויותר מכל צד", ומה זה "מכל צד"? כל דופן?
וגם, שהרישא והסיפא של דבריו סותרים זו את זו בנוגע לסוכה הגדולה מז' טפחים ועד ד' אמות.

נראה שהיה לפרשן איזה מקור שלא הצלחתי לאתר או שנפלה בדבריו טעות סופר. מישהו יכול לעזור?

לאף אחד אין רעיון? כלום?
אל תתביישו, תעלו רעיונות והצעות, אפילו דחוקים, שמא זה יקדם במשהו את ההבנה.
תודה רבה.

מן הסתם כבר התקדמת מאז... אם תוכל לשתף.
ראיתי כעת ביוצרות לשבת חוה"מ שנקט בסתמא כמ"ד דבעי' שיעור סוכה ד' אמות על ד"א.

בסוכה גדולה מוותרים על פסלות של סכך פסול עד ארבעה טפחים. לא כן בסוכה קטנה.

איך מפרש הפירוש הקדום הנ"ל את שורה 4 במערבית הנ"ל על צורת הפתח אם הרחיב יותר מעשר?
ואת שורה 14 על גוד אסיק בנויי הסוכה המופלגין ממנה ארבעה?

הפירוש נדפס ב'גנזי חג הסוכות'. יעויין שם. (אין לך את הספר?...)