ובו שני פרטים שלא מצאתי להם מקור.
1.
קַדְּשׁוּהוּ בְּשִׂמְחַת בֵּית הַשּׁוֹאֵבָה, יִשְׂמַח אִישׁ בְּרֵיעָיו וְאוֹהֲבָיו,
כלומר: בשמחת בית השואבה ישמח כל אדם עם רעיו ואוהביו.
ואיני יודע מקור לכך. וברמב"ם, הלכות לולב, ח יד, מפורש, שחשובי העם בלבד היו מרקדים ושמחים, "אבל כל העם, האנשים והנשים, כולין באין לראות ולשמוע" בלבד. וכך גם במשנת סוכה, ה ד (=בבלי, סוכה נא סע"א-רע"ב): "חסידים ואנשי מעשה היו מרקדים לפניהם באבוקות של אור שבידיהן...". משמע, הם בלבד ולא המון העם.
2.
רָאשֵׁי עַם קֹודֶשׁ וְאַנְשֵׁי מַעֲשֶׂה שְׂמֵחִים בְּשִׁיר וּתְהִלּוֹת,
וַתֵּצֶאןָ כָל הַנָּשִׁים אַחֲרֵיהֶם בְּתֻופִּים וּבִמְחֹולֹות,
היינו, הנשים תופפו 'בתופים ובמחולות' בשמחת בית השואבה. ואילו במשנת סוכה, ה ד (=בבלי, סוכה נא רע"ב): "הלוים בכנורות ובנבלים ובמצלתים ובחצוצרות ובכלי שיר בלא מספר, על חמש עשרה מעלות היורדות מעזרת ישראל לעזרת נשים". ולא מצאתי מאומה על השתתפות הנשים 'בתופים ובמחלות' בשמחת בית השואבה (לשון הטור הוא כמובן ע"פ שמות טו כ).
אודה לכל סיוע בעניין.