פורום אוצר החכמה

ודאי כבר נידון בעבר, אשמח לדעת היכן.

כאשר יש כמה חלקים במצוה, אבל הם מעכבים זא"ז,
כדוגמת נטילת ד' מינים, ד' ציציות בבגד, וכדומה, ויש לו ממון להדר רק בחלק אחד, האם יש בזה ענין?

וכגון, אם יש לו אפשרות ליטול אתרוג נאה במיוחד, אבל שאר המינים שיש לו הם גרועים, דהיינו כשרים אבל אינם מהודרים.

ואין כוונתי להידור הזה, כי בהא לכאו' ל"מ כלום אם עושה זאת רק במין אחד, אלא כוונתי להידור של נוי.

וכן יל"ד על מה שנתפשט שהאב עצמו מל את הבן, כי מצוה בו יותר מבשלוחו, אבל מ"מ הרי הפריעה נעשית רק ע"י המוהל המומחה, אז האם הועיל בכך שעשה את המילה בעצמו, שהרי מל ולא פרע כאילו לא מל.

איני יודע מקורות, מסברא פשוט שיש בזה ענין.

ולדוגמא הספציפית מאתרוג יש להעיר, כי כיון שבאתרוג מפורש 'הדר' ואילו באחרים לא מפורש ורק למדים הימנו - מסתבר שבוודאי יש ענין להדר באתרוג אפילו כששאר המינים אינם כ"כ, דלכל הפחות קיים המפורש בקרא.

מעשה במי שהיה לו אפשרות להשיג חוטים ניפוץ לשמה, רק בשביל כנף אחד, והורו לו שאין ענין בדבר.

[אולי יש לחלק, ולא כתבתי אלא משום מעשה שהיה, ושלא יתקיים בו איידי דזוטר מירכס].

מה בנוגע ל'זריזין מקדימין' כאשר הזריזות תועיל רק לחצי מצוה,
וכגון באופן שנוטל ד' מינים זאח"ז, האם להזדרז ליטול הלולב גם אם האתרוג לא יבוא לו אלא מאוחר יותר.

עושה חדשות כתב:וכגון באופן שנוטל ד' מינים זאח"ז, האם להזדרז ליטול הלולב גם אם האתרוג לא יבוא לו אלא מאוחר יותר.

לכתחילה בודאי יש ליטול כולם כאחד (וי"א בראשונים שאין יוצא אם אין כולם לפניו, ולא קיי"ל הכי) וכתב רמ"א בסימן תרנ"א סי"ב שאין ליטול אא"כ כולם לפניו (משום הפסק ברכה - אחרונים).

כתבתי רק להעיר את לב המעיין, אני אמרתי בחפזי.

נכון, אבל זה לא נוגע לנידון שלי.

אני דן באופן שאין אפשרות אחרת, כי הלולב נמצא אצלו רק בשעתיים הראשונות של הבוקר ואח"כ נלקח, בשעות הצהריים מישהו מביא לו אתרוג ומיד לוקחו בחזרה, ובשעות אחה"צ יגיעו ההדסים והערבות בזאח"ז וכו'.

כעת השאלה היא האם יש ענין להזדרז בנטילת הלולב או דכיון דבלא"ה לא ישלים המצוה עד נטילת הערבות בשלהי היום, אז אין ענין להזדרז בעבור קיום חצי מצוה.

אולי אפשר למצוא עוד היכ"ת מצויים יותר כה"ג בשאר מצוות.

[עכ"פ זה ודאי נכון שאין ענין להזדרז לסיים את התפילה כדי שיהיה בבחינת זריזין מקדימין על השלמתה].

מענין לענין, ואפשר באותו ענין

כתוב אז יבדיל משה שלש ערים ופירש"י ואע"פ שאינן קולטות עד שיבדלו אותן שבארץ כנען אמר משה מצוה שאפשר לקיימה אקיימנה

האם קיים בזה מצוה שלימה או חצי מצוה? בלשון אחר, האם מצות להפריש שש ערי מקלט מתקיימת בכל אחת בפני עצמה או רק כשכולן מופרשות?

בנו"ט להעיר מדברי הרמב"ם ז"ל - הל' רוצח פ"ח ה"ג (ממכות ט, ב):

אין אחת מערי מקלט קולטת עד שיובדלו כולן, שנאמר "שֵׁשׁ־עָרֵ֥י מִקְלָ֖ט תִּהְיֶ֥ינָה לָכֶֽם"; והודיענו משה רבינו, שאין שלש שבעבר הירדן קולטות עד שיובדלו שלש שבארץ כנען. ולמה הבדילן? אמר, 'הואיל ובאה מצוה לידי - אקיימנה'.

וראה לקו"ש חל"ט ע' 16 ואילך.

הסיבה באכילת המצה, אבל אינו יכול להסב באכילת כל ה'כזית' אלא רק בחצי ממנו.
כנ"ל לגבי ד' כוסות, ויכול להסב רק בשתיית אחד מהם.
נוי באותיות הסת"ם, כאשר יכול לעשות כן רק בחלק מהאותיות, או רק בחלק מהפרשיות.
קריאת שמע עם דקדוק באותיותיה ויכול לדקדק רק חלקית.
כנ"ל בקריאת שמע ויכול להשמיע לאזנו רק חלק מהפרשה.
למ"ד מצוות אי"צ כוונה לעיכובא אלא רק לכתחילה, ויכול לכוין בחצי מהמצוה.
חלק מחוטי הציצית באורך הרצוי לכתחילה. בכנף אחד או בחציו.
לשיטת הרמב"ם בחנוכה להדליק רק עבור חלק מבני הבית.
וכו'.

והנה בשו"ע סי' תרנ"ו דאם קנה אתרוג שראוי לצאת בו בצמצום, כגון שהוא כביצה מצומצמת, ואח"כ מצא גדול ממנו, מצוה להוסיף עד שליש מלגיו בדמי הראשון, כדי להחליפו ביותר נאה וכו', והוא הדין דהידור מצוה עד שליש בדמיו, ושמעתי להעיר דלכאו' הדין נותן דכיון דכל המינים מצוה אחת הם, א"כ החיוב להוסיף שליש הוא על כל המינים יחד ולא באחד מהם, ואם כבר שילם ביוקר על הלולב אי"צ להוסיף על האתרוג, וכעי"ז בבתים פרשיות ורצועות דתפילין מחשבים השליש על הוצאות כולהו כאחד. וצ"ע בזה.