פחות מג״ט, כשמנדנדים אותה ביד, למרות כל החיזוקים. במקום עם רוחות חזקות.
מה הדין?
הנה בסוכה כ"ד ע"ב אמרו "כל מחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה אינה מחיצה". ונחלקו האחרונים בהלכה זו ושלש מחלוקות בדבר. בעל המשכנות יעקב כתב (או"ח סימן קנ"ג ד"ה וכן יש ליזהר) דתנודה כלשהי פוסלת את המחיצה. דעת החזו"א (או"ח סימן ע"ז אות ו') דרק אם ע"י הרוח מצוי שיתבטל מדין מחיצה, כגון שענפי אילן יתרחקו זמ"ז ג' טפחים או שיתכופפו עד שלא יהיה גובהם עשרה טפחים הוי מחיצה פסולה. ודעת האגרות משה (או"ח ח"ה סימן מ') דרק תנודה של ג' טפחים פוסלת את המחיצה. וכת"ר הביא את שלש הדעות הללו.
ונראה לכאורה דמסתימת דברי הגמ' והראשונים לא משמע כהבנת החזו"א דהפסול הוא משום שהרוח מבטל את עצם המחיצה, אך מאידך נראה רחוק מן הסברא לומר דמשום תנודה כלדהי תתבטל שם מחיצה. ועוד דבשלמא אם הלכה זו מהלכות סוכה היתה הוי אמינא דבעינן דופן גמור משום ד"תשבו כעין תדורו" אמרו, וצריך שיהיו דפנות הסוכה כדופני בית, אך במקור הסוגיה בסוכה שם מבואר דשרש הלכה זו בדין מחיצות דשבת היא ומה סברא יש דבטלה תורת מחיצה בתנודה כלדהי. וגם שיטת האג"מ דאם הרוח מזיזה את הדופן ג"ט פסולה לכאורה אין לה שום מקור.
ומפשטות דברי רש"י שם "שהרוח מוליכה ומביאה" משמע דצריך תנודה ניכרת ומשמעותית, דכל שהרוח מנידה את המחיצה באופן שבעיני בנ"א אין היא מחיצה ראויה פסולה, וביאור הדברים דכל גדר מחיצה אינו אלה הגדר רשות ומקום (וכמ"ש החזו"א בגליונות על הגר"ח פ"ד הי"א מהלכות סוכה) וכיון שהמחיצה אינה עומדת במקום אחד אלא הרוח מוליכה ומביאה והיא הולכת אנה ואנה, אין כאן תורת מחיצה ודופן בין לשבת ובין לסוכה.
אך אנחנו לא נדע בזה שיעור מוגדר ומדוייק. אך מ"מ נראה דבמחיצה הקשורה היטב מכל צדדיה אלא שהיא מתנודדת קצת ברוח אין נראה לפסול מעיקר הדין.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 75 אורחים