ומשמע שיסוד שם הרגל הוא שנעצרים בו מישיבת הסוכה.
וכתב בספר המועדים בהלכה:
ויש שהעיר, שהיה יכול להוסיף אף לולב וניסוך המים, שאינם נוהגים בו אלא "חדא מינייהו נקט" (ערל"נ). כשתימצי לומר, בדקדוק כתב רש"י "סוכה". בעצם הרי קשה להבין בכלל: מה ענין הרגל לאי הישיבה בסוכה? כלום הרגל הוא שגורם לכך? הרי אף אילו היה השמיני יום חול, כך היה דינו. "בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים" (ויקרא כג מב) ולא עוד. אבל בתרגום יונתן, על הפסוק "בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת תִּהְיֶה לָכֶם" (במדבר כט לה), מתרגם: "בְּיוֹמָא תְמִינָאָה כְּנִישִׁין תֶּהֱווֹן בְּחֶדְוָא מִן מַטִילְכוֹן לְבָתֵּיכוֹן" (מסוכותיכם לבתיכם). הרי שזהו מאופיו של עצם החג: עצרת מן הסוכה אל הבית. ואם לכך נתכוון רש"י, דבריו מדוייקים מאד. הרי זה ענין לסוכה ולא ללולב ולניסוך המים.
אולם יש להתבונן בעומק הענין, מהי תוכן העצירה מלישב בסוכה.
הרב יעקב קופל רייניץ במאמרו "מה בין יום כיפור לתשעה באב ותעניות ציבור" בקובץ צהר ט, אהל חנוך, תשס"א, עמ' תנג מרחיב את היריעה בהקדם דברי התרגום יונתן בפר' אמור (כג, לו): שִׁבְעָתֵי יוֹמִין תְּקַרְבוּן קוּרְבָּנָא לִשְׁמָא דַייָ כְּנִישִׁין תֶּהֱווֹן לְצַלָאָה קֳדָם יְיָ עַל מִטְרָא כָּל עִיבִידַת פּוּלְחָנָא לָא תַעַבְדוּן בְּיוֹמָא תְמִינָאָה מְאַרְעֵי קַדִישׁ יְהֵי לְכוֹן וְתִקְרְבוּן קוּרְבָּנָא קֳדָם יְיָ.
הרי שההתכנסות והעצרת היא להתפלל על הגשמים, ויסוד הדברים מפורש במדרש תנחומא (פרשת פינחס סי' טו):
ולמה התירו חכמים להפטר מהסוכה בי"ט האחרון של חג, אלא כל ז' ימי החג היו מתפללין לטללים ובי"ט האחרון היו מתפללין לגשמים ולכך נפטרין מן הסוכה כדי שיתפללו על הגשמים בלב שלם.
ועוד יש להוסיף ע"ז לשון המדרש בפסיקתא דרב כהנא (פיסקא כח):
ד"א ביום השמיני עצרת (במדבר כט: לה). להלן את או' עצרת לי"י אלהיך (דברים טז: ח), וכן עצרת תהיה לכם א"ר חנינ' בר אדא בפסח אני נועל מפניכם את הרוחות ואת הגשמים בשביל שתיזקקו למלאכת השדה, אבל עכשיו בחג אתם נועלים עצמיכם מלפני, ואני פותח לכם את האוצרות שבהם הרוחות ואוצרות שבהם הגשמים, הוי עצרת תהיה לכם.