חידוש הרוגאצ'ובי: איסור לימוד בסוכה - חיוב ישוב הדעת בסוכה - גדר לימוד עיוני

[גל של אגוזים]

בגמ' סוכה דף כ"ח סוע"ב אוכל ושותה ומטייל בסוכה ומשנן בסוכה, איני והאמר רבא מקרא ומתנא במטללתא ותנוי בר ממטללתא, לא קשיא הא במיגרס הא בעיוני.

ורוב הראשונים (עי' רש"י, תוס' ורמב"ם) לומדים דמיגרס צריך בסוכה ועיוני חוץ לסוכה [והר"ן לומד איפכא, וסברתו דעיוני חשיב קבע וגירסא - עראי, ע"ש].

וז"ל הרמב"ם (פ"ו ה"ט), כל שבעת הימים קורא בתוך הסוכה וכשמבין ומדקדק במה שיקרא יבין חוץ לסוכה כדי שתהיה דעתו מיושבת עליו.

ולכאו' כוונתו הוא דבעיוני בעי שיהיה דעתו מיושבת עליו ובישיבת סוכה חסר 'ישוב הדעת' זה וע"כ מותר ללמוד בעיון חוץ לסוכה כדי שיוכל לעיין בישוב הדעת.

ברם הרוגאצ'ובי בספרו צפנת פענח שם לומד פשט מחודש, דכוונת הרמב"ם הוא דבזמן שאדם לומד בעיון אין דעתו מיושבת עליו וע"כ אין לו ללמוד בעיון בסוכה וצריך דוקא ללמוד חוץ לסוכה, דבסוכה צריך לישב ב'ישוב הדעת'. ומש"כ הרמב"ם 'כדי שתהיה דעתו מיושבת עליו' כוונתו כדי שכל זמן שיושב בסוכה תהיה דעתו מיושבת עליו.

ומלבד הדוחק בלשון הרמב"ם, יש כאן חידוש גדול בדין ישיבת סוכה שצריך להיות בישוב הדעת, עד כדי כך שפוטרין אותו מדין שינון בסוכה כיון שע"י עיונו יחסר לו מ'ישוב דעתו' בסוכה.

ויש כאן גם נקודה מעניינת, דהעולם לומדים ברמב"ם כפשוטו שללימוד העיון צריך 'ישוב הדעת', ואילו להרוגאצ'ובי היה פשוט שאדרבה לימוד העיון מחסר ב'ישוב הדעת'. בינו זאת.

הוספתי לכותרת וזהו

[סגי נהור]

ויש כאן גם נקודה מעניינת, דהעולם לומדים ברמב"ם כפשוטו שללימוד העיון צריך 'ישוב הדעת', ואילו להרוגאצ'ובי היה פשוט שאדרבה לימוד העיון מחסר ב'ישוב הדעת'. בינו זאת.

מחסר ביישוב הדעת של הישיבה בסוכה מאחר שראשו טרוד בלימודו. לא כמו שמשמע קצת מדבריך, שכוונת הצפע"נ שהלומד לעיון אינו לומד ביישוב הדעת...

[גל של אגוזים]

ואנכי הרואה להג"מ משה שטרנבוך שליט"א בספרו תשובות והנהגות ח"ה סי' ר"ה, שהביא דברי צפנת פענח אלו בתוספת דברים [כאילו בשם הרוגאצ'ובי], דהחסרון באי - ישוב הדעת בסוכה הוא מפני שבכך לא יוכל לכוון לקיים מצות סוכה. ועל זה הקשה בתשוה"נ דמה בכך שאינו יכול לכוון למצוה וכי אסור לישב בסוכה בלי כוונת מצוה [ובאמת באוכל בלי כוונה יש הנידון אי חשיב כאוכל חוץ לסוכה, ועי' מנח"ח מצוה שכ"ה, ואכ"מ בפרט דהכא שייך לכוון קודם הלימוד ובפשטות אי"צ לכוון במשך כל זמן קיום המצוה]. ועוד הקשה, דא"כ איך הותר להתפלל בסוכה אם ירצה.

ובמחכת"ה כל קושיותיו אינן אלא לפי הנחתו דכוונת הרוגאצ'ובי הוא מפני שלא יוכל לכוון למצוה. ולענ"ד כוונתו כמו שכתבנו לעיל דס"ל דבישיבת סוכה צריך שיהיה דעתו מיושבת עליו מצד עצם הדין של בסכות תשבו, ולא מחמת דבר צדדי כדין מצצ"כ דעלמא.

וביאור הדבר אפשר דהוא כמו במצב של מצטער דפטור משום תשבו כעין תדורו, ה"נ ס"ל דמה שאין דעתו מיושבת עליו לא גרע ממצטער דעלמא [וכעין מש"כ ברש"י בסוגיא שם בהו"א של הגמרא]. ועי' תנחומא פ' נח וז"ל, ללמדך שכל מי שאוהב עושר ותענוג אינו יכול ללמוד תורה שבע"פ לפי שיש בה צער גדול ונדוד שינה ויש מבלה ומנבל עצמו עליה לפיכך מתן שכרה לעולם הבא, ע"ש (ועיי"ע במדרש שוח"ט עה"פ אשרי הגבר אשר תיסרני יה ומתורתך תלמדנו).

וחידוש יש בדבר, דבפשטות כל הפטור של מצטער היא דוקא כשינצל מצער זה ביציאתו מן הסוכה ולא שישאר עם אותה צער בחוץ, ורק לחולה הותר אף בגוונא דליכא נפק"מ.

[גל של אגוזים]

ויש כאן גם נקודה מעניינת, דהעולם לומדים ברמב"ם כפשוטו שללימוד העיון צריך 'ישוב הדעת', ואילו להרוגאצ'ובי היה פשוט שאדרבה לימוד העיון מחסר ב'ישוב הדעת'. בינו זאת.

מחסר ביישוב הדעת של הישיבה בסוכה מאחר שראשו טרוד בלימודו. לא כמו שמשמע קצת מדבריך, שכוונת הצפע"נ שהלומד לעיון אינו לומד ביישוב הדעת...

'ישוב הדעת' הוא מצב כללי של בן אדם, או שהוא מיושב או שהו לא מיושב. והרוגאצ'ובי נוקט בפשיטות שהלימוד העיוני מוציא את האדם ממצב של 'ישוב הדעת'.

[מה שנכון נכון]

מצד הלשון אין כאן דוחק, ואדרבה, דמאי פסקת שבכל סוכה א"א ללמוד בעיון (ועמ"ב שהכל לפי הענין).

מה כוונתו בציונו לרא"ש, למש"כ שאבל חפץ להתבודד?

[גל של אגוזים]

ומכח קושיותיו בא הג"מ משה שטרנבוך שליט"א לחדש סברא חדשה לבאר למה ס"ל להרמב"ם שאין ללמוד בעיון בסוכה. ובלשונו של התשוה"נ 'זה אסור'.

דהנה בפרישה כתב דהטעם שאין דעתו מיושבת ללמוד בסוכה היא מפני שבני ביתו מטרידין אותו. והרי מטעם זה איו לומד בביתו גם במשך השנה, נמצא דכשלומד בעיון וקובע לימודו בסוכה הרי קובע עצמו בסוכה יותר מבביתו וזה אסור כיון דיסודה של חיוב סוכה שתהא כדירת עראי וכמבואר להדיא בסוכה ב' ע"ב. [כ"ז ע"פ לשונו של הגר"מ שליט"א].

ובמחכת"ה, יש להקשות על דבריו מכמה אנפין. חדא, הא דסוכה דירת עראי בעינן הוא דוקא לגבי הצל שבו וכמבוא' בתוס' ריש מכלתין שיכול לעשות דפנות של ברזל וכו'. ואדרבה קי"ל כל שבעת ימים עושה ביתו עראי וסוכתו קבע, דדוקא לגבי גובה הסכך דהיינו עצם הסוכה נשנית הדין של דירת עראי אך בענין הישיבה בסוכה צריך שיהיה 'קבע'.

ואפילו את"ל כדבריו צ"ע היכן מצינו איסור בזה שיקבע בסוכתו יותר מביתו. ובאמת היו כמה גאונים [ביניהם הג"מ עקיבה יוסף שלזינגר זצ"ל בעל לב העיברי] שלא יצאו כמעט מסוכתם משך כל ימי החג ובודאי שהיה אצלם 'קביעות' יותר בסוכתם מבביתם.

ועוד צ"ע להעמיס כן בדברי הרמב"ם דעיקור חסר מן הספר דלפי דברי התשוה"נ נקט הרמב"ם להסביר למה אינו לומד בביתו בעיון כל השנה, ואנחנו צריכין לפרש שכוונתו דאם עושה כן בסוכתו הרי עושהו 'קבע' יתר מביתו, 'וזה אסור'. וכבר הקשינו מהיכן נולד איסור זה.

[סגי נהור]

ויש כאן גם נקודה מעניינת, דהעולם לומדים ברמב"ם כפשוטו שללימוד העיון צריך 'ישוב הדעת', ואילו להרוגאצ'ובי היה פשוט שאדרבה לימוד העיון מחסר ב'ישוב הדעת'. בינו זאת.

מחסר ביישוב הדעת של הישיבה בסוכה מאחר שראשו טרוד בלימודו. לא כמו שמשמע קצת מדבריך, שכוונת הצפע"נ שהלומד לעיון אינו לומד ביישוב הדעת...

'ישוב הדעת' הוא מצב כללי של בן אדם, או שהוא מיושב או שהו לא מיושב. והרוגאצ'ובי נוקט בפשיטות שהלימוד העיוני מוציא את האדם ממצב של 'ישוב הדעת'.

כתבתי זאת טרם ראותי הודעתך השניה. אמנם אני מבין בצפע"נ שאמנם אין מדובר בכוונת הסוכה, היינו במחשבה מסוימת שעל האדם לחשוב (שע"ז הקשה בתשובות והנהגות כנ"ל), אבל מדובר בענין השייך לגדרי המצוה, שצריך האדם לקיים המצוה בישוב הדעת (ואולי שייך לגדרי כבוד הסוכה), ולא שהכוונה לפטור מצטער וכיו"ב.

[סגי נהור]

מצד הלשון אין כאן דוחק, ואדרבה, דמאי פסקת שבכל סוכה א"א ללמוד בעיון (ועמ"ב שהכל לפי הענין).
[/size]

לפירוש זה יש דוחק בלשון: כדי שתהיה דעתו מיושבת עליו. וק"ל.

[מה שנכון נכון]

מצד הלשון אין כאן דוחק, ואדרבה, דמאי פסקת שבכל סוכה א"א ללמוד בעיון (ועמ"ב שהכל לפי הענין).
[/size]

לפירוש זה יש דוחק בלשון: כדי שתהיה דעתו מיושבת עליו. וק"ל.

כדי שתהא דעתו מיושבת עליו כל זמן שהוא בסוכה. דכך בעינן שיהיה בסוכה שתהא דעתו מיושבת עליו (כל' הצ"פ). ולכן כשמגיע זמן לימוד העיון שגורם לחוסר יישוב הדעת עליו לצאת.
הענין מחודש, (וג"א מבין שהוא מענין מצטער), אך לא הלשון.

[גל של אגוזים]

אני מבין בצפע"נ שאמנם אין מדובר בכוונת הסוכה, היינו במחשבה מסוימת שעל האדם לחשוב (שע"ז הקשה בתשובות והנהגות כנ"ל), אבל מדובר בענין השייך לגדרי המצוה, שצריך האדם לקיים המצוה בישוב הדעת (ואולי שייך לגדרי כבוד הסוכה), ולא שהכוונה לפטור מצטער וכיו"ב.

לא התכוונתי לדינא דמצטער ממש [דאל"כ קשה שהרי אינו מרויח במה שיוצא כמש"כ], אלא דהוא מאותו גדר של מצטער שהוא ג"כ משום תשבו כעין תדורו. ולענ"ד לא מסתבר לומר שחסר ב'כבוד סוכה' כשלומד בעיון אע"פ שגורם לאי - ישוב דעתו.

[גל של אגוזים]

ואדרבה, דמאי פסקת שבכל סוכה א"א ללמוד בעיון (ועמ"ב שהכל לפי הענין).

לא עלי תלונותך אל על כל הפוסקים האחרונים שחילקו דהכל לפי הענין. ולפי"ד הגרמ"ש הנ"ל הוא מפני שבזמנם לא היה הדרך ללמוד בעיון בבית מפני שהב"ב מטרידים, משא"כ בזמננו שנשתנה ד"ז ותלוי לפי האדם.

[יוצר אור]

להדברים הנ"ל אף בכל פטורי סוכה כמצטער חולה וכד' לא רק שאינם פטורים אלא שנצרכים ליצא מן הסוכה כיוון דבעי לקיים המצווה בישוב הדעת, ואין זה עניין בתלמוד דווקא, ואילו ברמב"ם כ"כ גבי תלמוד גרידא 'וכשמבין מבין בחוץ', משא"כ במצטער וחולה רק הזכיר דפטורים הם.
גם דדבר חידוש הוא דמצטער בעי ליצא, [בר מן דיין דנקרא הדיוט].

[סגי נהור]

יעויין ט"ז סי' תרמ סק"ח שמחלק בין שני סוגי מצטער, ונראה שהדברים שייכים לנידוננו (ולציון לדברי הרא"ש כאן).

מה שכתבתי מקודם אינו מכוון ותיקנתי.

[גל של אגוזים]

מה כוונתו בציונו לרא"ש, למש"כ שאבל חפץ להתבודד?

כוונתו למה שכתב הרא"ש (ריש סי' ז') דמחייבין את האבל שלא להיות טרוד בצערו כדי שיוכל לקיים מצות סוכה בלי להיות 'מצטער', וע"ש בקרבן נתנאל בשם רש"י [לע"ע ל"מ] דהוא מפני שאין האבל חייב להצטער ע"כ בעי ליתובי דעתיה.
ומזה למד הרוגאצ'ובי דזה דוקא באבל שאינו חייב להצטער, אבל ללמוד תורה הרי מחוייב בכך [ועדיין יכול לקיים מצות סוכה באכילתו ושינתו וכו'] ולא אמרינן ליה דבעי ליתובי דעתיה ולמיגרס במשך ימי החג כדי שיוכל ללמוד בסוכה וז"פ. ודו"ק [ואין בזה סתירה למה שכתבנו לעיל אלא הוא הוספה].

אחר כתבי כ"ז ראיתי דברי הרב סגי נהור, ובל"נ אעיין בט"ז מחר בעזה"י.

[מה שנכון נכון]

מה כוונתו בציונו לרא"ש, למש"כ שאבל חפץ להתבודד?

כוונתו למה שכתב הרא"ש (ריש סי' ז') דמחייבין את האבל שלא להיות טרוד בצערו כדי שיוכל לקיים מצות סוכה בלי להיות 'מצטער'.

זה מבואר כבר בתלמוד שם.

[גל של אגוזים]

ברא"ש יש הוספה שהאבל עושה 'מעשה' להצטער משא"כ בפשטות הגמ' משמע שהאבל בעצם במצב של 'מצטער'. וע"כ שפיר הוכיח מהרא"ש לענין לימוד בעיון שע"י מעשיו. וז"פ.

[יוצר אור]

להדברים הנ"ל אף בכל פטורי סוכה כמצטער חולה וכד' לא רק שאינם פטורים אלא שנצרכים ליצא מן הסוכה כיוון דבעי לקיים המצווה בישוב הדעת, ואין זה עניין בתלמוד דווקא, ואילו ברמב"ם כ"כ גבי תלמוד גרידא 'וכשמבין מבין בחוץ', משא"כ במצטער וחולה רק הזכיר דפטורים הם.
גם דדבר חידוש הוא דמצטער בעי ליצא, [בר מן דיין דנקרא הדיוט].

שוב שמתי ליבי דהצ"פ גופיה [בה"ב שם] כ' לחדש דמצטער פטור הוא, ולא שהסוכה נדחית, ולכך אם נכנס אל הסוכה ובאמצע הסעודה נצטער אינו יוצא, ולפי"ז ביותר קשה הנ"ל דהא בעי לצאת כדי לקיים המצווה בישוב הדעת.

[סגי נהור]

יתכן שכוונת הציון לדברי הרא"ש, דלכאורה באמת קשה כמש"כ שהרי לא יוכל הלומד להנצל מצערו חוץ לסוכה. אמנם כיון שהפטור דמצטער כאן הוא משום שהלימוד לעיון טורד את הדעת, הנה חוץ לסוכה יוכל להטרד בלימודו יותר, וזאת למדנו מדברי הרא"ש שזה גופא טעם לפוטרו מן הסוכה, דחשיב הסרת הצער מה שיכול להצטער יותר חוץ לסוכה (ולפ"ז אין הבנת הצפע"נ ברמב"ם רחוקה כ"כ מההבנה הפשוטה).
ועל כ"ז חולק הט"ז, שבכה"ג א"צ כלל שיוכל להנצל מצערו חוץ לסוכה, כי זהו גדר אחר של פטור מצטער מחמת חסרון כוונה.

[מה שנכון נכון]

לפ"ד הצ"פ אבל יהיה חייב להסיר צערו מלבו, כדי שתהיה דעתו מיושבת עליו בסוכה. [ולא רק שלא פטרינן ליה בגלל שרוצה להצטער, משום שהיא טירדא של רשות, ומוטל עליו להסירה מלבו כדי לקיים המצוה, אך גם אם לא יסירה אינו נפטר. ויש בזה נו"ט לשי' התניא שהביא המ"ב שאם המת חביב עליו ואינו יכול להסירו מלבו, פטור].

[לשאלת הרב יוצר אור. יש לחלק בין עניני צער גשמיים, שפטורם הוא משום תשבו כע"ת שאין אדם דר במקום שמצטער, לדברים הטורדים את הלב].

אגב, לכאו' הפשטות היא שטעם ההיתר ללומד בעיון לצאת מהסוכה, הוא מבלי להגדיר זאת כ'צער', אלא כדין הולכי דרכים שאין אדם מניח דרכו משום ביתו, וכך בלימוד מותר לו לבטל מצות סוכה כדי שיוכל ללמוד כדרכו (כשא"א ללמוד בסוכה). ואמנם הכל (גם מצטער וגם זה) נלמד מתשבו כעין תדורו.

[גל של אגוזים]

כדאי לציין למ"ש רש"י בב"מ דף ק"ז ע"ב [לגבי הא דפת שחרית מועיל ללימוד התורה] וז"ל בד"ה ללמוד וללמד - מחמת ישוב הדעת.

[גל של אגוזים]

שאלה צדדית: האם היה/יש גדולים שנהגו/נוהגים ללמוד בביהמ"ד דוקא או בתוך ביתם ולא בתוך הסוכה?