מעמיד על דפנות שאינם ראויים לסיכוך - דעת הגר"ש דבליצקי

[איש_ספר]

אני מתחבט הרבה בהבנת סעיף אחד בספרו של סבי זצ"ל 'קיצור הלכות מועדים סוכות'.
אולי ואולי יהיה למישהו פתרון לתעלומה ואחזיק לו טובה ע"כ, כי בנתיים חוץ משאלת חלום אין לי פתרון מניח את הדעת.

בפרק ח, מסעיף כז ואילך, נכתב בספר שיש להחמיר לכתחילה שלא לסכך על דבר שאינו ראוי לסיכוך, כלומר להחמיר במעמיד לכתחילה; שיש להקל בלסכך על דבר שפסולו מדרבנן; שאין לחשוש למעמיד דמעמיד. והובאו שם דוגמאות לכל זה.

הכרעות פשוטות וכסוגיא דעלמא.

והנה בסעיף לד נכתב דבר שהוא כמעט היפך מכל זה

לד.דפנות הסוכה שנעשו מדבר הפסול לסכך בו מותר להעמיד עליהם את הסכך1, ואף שיש מחמירים אך מותר גם להם להשעין את הקורות המעמידות את הסכך, על הדפנות האלה2

1. באה"ל לסי' תר"ל סע' א' ד"ה כל.
2. פרמ"ג בא"א אות ט' וי"א ובכורי יעקב אות ט"ו.

שפתיו ברור מללו, מותר להעמיד סכך על דפנות שאין מסככין בהם. ואף שיש מחמירים, מ"מ באופן ששם כלונסאות (היינו מעמיד דמעמיד) מותר.

נתחיל מתמיהה קלה שכבר עמדתי על סודה.

המעיין עשוי לתמוה, אם רצונו של המחבר לציין לדין 'מעמיד דמעמיד' שהוא מותר, מפני מה הוא נזקק לפמ"ג והבכור"י, הלא לדעת רבותינו המג"א, הגר"א, הגר"ז והמ"ב דין זה מפורש בשו"ע תרכ"ח ס"ח במש"כ שם שמותר לחבר הכלונסאות במסמרים. (אע"פ שכידוע במקור סעיף זה שהוא התרה"ד מבואר שהוא התיר מטעם שלא חש למעמיד כלל) וכן לעיל ציון מט, כשרצה המחבר לתת מקור להיתר מעמיד דמעמיד ציין לשם. וא"כ מה ראה לציין בכאן לאחרונים אלה ?

פתרון לזה מצאתי בתשובה שכתב במקו"א בדין מעמיד דמעמיד, שם הציע טענותיו של החזו"א וביקש להתמודד עימם. בין היתר טוען החזו"א שבאם המעמיד נמצא גם הוא בתוך הסכך, מאן מפיס לומר כלונסאות אלה (של חיצים נקבות למשל) הם מעמיד ואלה שעליהם (חיצים זכרים למשל) הם מעמיד דמעמיד, הלא הכל סכך אחד. ע"כ כותב סבי בתשובה שיש הגיון בטענה זו ויתכן שאין להקל אלא כשיש היכרא מי הוא המעמיד ומי הוא המעמיד דמעמיד. ומוסיף שאכן הראשונים שהקלו במעמיד דמעמיד, כגון במציב דפנות על האילן, וכן האחרונים בד' השו"ע, באופן של כלונסאות המחוברות במסמרים, בכל אלה המעמיד אינו בתוך הסכך בכלל, ובאופן כזה סרה תלונת החזו"א, והוא מוסיף ומציין שאמנם בפמ"ג ובבכור"י, מצינו היתר גם למעמיד דמעמיד כזה, שגם המעמיד הוא בתוך שטח הסכך.

ומכל זה הבנתי למה ציין להם כאן.


אכן, גוף הדברים קשה מאד. אחרי שלעיל מינה הוא מחמיר במעמיד, כמו המנהג הפשוט, מה ראה כאן להתיר להעמיד את הסכך על דפנות שאינם ראויות לסיכוך? ומה מצא בביאור הלכה?

[סגי נהור]

לא ראיתי הסעיפים הראשונים, אבל לפי מה שהעתקת משם נראה שהחילוק הוא בין כלונסאות לדפנות עצמן, כמפורש בסי' תרכט ס"ז שיש מקילים בסיכוך ע"ג כותל אבנים כיון דלא שכיח שיבוא לסכך בהן ולכן לא גזרינן.

[איש_ספר]

לא ראיתי הסעיפים הראשונים, אבל לפי מה שהעתקת משם נראה שהחילוק הוא בין כלונסאות לדפנות עצמן, כמפורש בסי' תרכט ס"ז שיש מקילים בסיכוך ע"ג כותל אבנים כיון דלא שכיח שיבוא לסכך בהן ולכן לא גזרינן.

דין סיכוך ע"ג כתלים של אבנים, מפורש בראשונים להיתר, והובא במ"ב תרכ"ט ס"ק כב (ולא בשו"ע, לא היכן שציינת ולא במקו"א) ואין מי שמחמיר בזה להלכה זולת מנהג חסידים שהובא בראשונים, שגם הם לא החמירו מעיקר הדין אלא רק עשו איזה היכרא כמבואר שם. דין זה נזכר גם הוא בספר המדובר באות נז שם, ואינו ענין לכאן. כאן התיר המחבר להעמיד סכך על דפנות שאסור לסכך בהן. כגון להעמיד סכך על סוכת מתכת ('סוכה לנצח') שאין בזה היתר של הראשונים הנזכרים, שלא התירו אלא בכותלי בית של אבנים. ופשוט.

[איש_ספר]

אגב, הפלא הגדול בכל הענין, שבכתב היד של החיבור כתב היפך מזה לגמרי

דפנות הסוכה שנעשו מדבר פסול לסכך בו אין להעמיד עליהם את הסכך, אך מותר להשעין את הקורות המעמידות את הסכך,

אך בעותק המוקלד, ששימש את המחבר להגהת הספר, מחק המחבר את האין והפך למותר והוסיף עוד מילים המשנות את כל משמעות הסעיף. כלומר יש כאן משהו מחושב מאד.

[איש_ספר]

מצאתי שיטה שכזו במאמ"ר בדעת מרן. ארחיב בהמשך.
אשמח מאד לתגובות.
בנתיים אני מצרף את הפרק מתוך הספר עם הסעיפים הרלוונטים.
(אות נז אינה במקומה).

מעמיד.pdf

(1.64 MiB) הורד 110 פעמים

[סגי נהור]

לא ראיתי הסעיפים הראשונים, אבל לפי מה שהעתקת משם נראה שהחילוק הוא בין כלונסאות לדפנות עצמן, כמפורש בסי' תרכט ס"ז שיש מקילים בסיכוך ע"ג כותל אבנים כיון דלא שכיח שיבוא לסכך בהן ולכן לא גזרינן.

דין סיכוך ע"ג כתלים של אבנים, מפורש בראשונים להיתר, והובא במ"ב תרכ"ט ס"ק כב (ולא בשו"ע, לא היכן שציינת ולא במקו"א) ואין מי שמחמיר בזה להלכה זולת מנהג חסידים שהובא בראשונים, שגם הם לא החמירו מעיקר הדין אלא רק עשו איזה היכרא כמבואר שם. דין זה נזכר גם הוא בספר המדובר באות נז שם, ואינו ענין לכאן. כאן התיר המחבר להעמיד סכך על דפנות שאסור לסכך בהן. כגון להעמיד סכך על סוכת מתכת ('סוכה לנצח') שאין בזה היתר של הראשונים הנזכרים, שלא התירו אלא בכותלי בית של אבנים. ופשוט.

אני בעניי הבנתי שהוא קולא בהניח ע"ג הדפנות עצמן וכמשמעות שוע"ר: אין מחזקין ואין מעמידין את הסכך לכתחלה בכל דבר שראוי לקבל טומאה כגון כסא וספסל גזרה שמא יסכך בהן... ואפילו לכתחלה מותר להניח את הסכך עצמו על גבי הדפנות אפילו אם הן מן הפסול לסיכוך כגון חומת אבנים.
מפורש - לא התכוונתי בפנים השו"ע. סקכ"ב במ"ב הוא בסעיף זה (וגם המג"א על אתר).

[איש_ספר]

לשון שו"ע הרב מעניין מאד, ובל"נ אעיין בו. אבל בודאי המחבר לא התכון לזה.

קודם כל, ההיתר של הראשונים הוא בכותל של אבנים משום שאין רגילות לסכך בו. היתר כזה לא יעזור למשל במי שדופני סוכתו עשויים מסולמות. כלומר, מפורש בראשונים שהקולא לא משום שהמעמיד הוא דופן, אלא משום החומר ממנו הוא עשוי. (וכן מפורש בראשונים שהשם דפנות על האילן היה ראוי לאסור משום מעמיד, אא"כ שוע"ר מפרש את תירוץ הראשונים באופן הזה).

שנית, כמש"כ, על ההיתר של הראשונים לא ידוע לי שיש חולק, ולכן אין מקום לכתוב ע"ז 'ואף שיש מחמירים'.

ושלישית, ההיתר הזה אין לו זכר בביאור הלכה אליו הוא מציין...

[סגי נהור]

שוע"ר מפרש כן את הראשונים, עיי"ש. ויל"ע.
לכאורה נראה מהביה"ל שאיסור הדפנות מטעם איסור מעמיד הוא כעין חידוש ולא דבר הפשוט, ואולי משום שיש לחלק בין דפנות לכלונסאות (החילוק הנ"ל או חילוק אחר). והמחמירים הם שאינם מחלקים (ואם החילוק הוא כנ"ל, אפשר שלדעתם אכן אבנים דוקא).
כ"ז בדרך אפשר ובלי אחריות כלל...

[איש_ספר]

אכתוב מה שהעליתי אני, ואשמח כאמור לחוו"ד החברים.

ראשית בגוף הדין,

כידוע עמדו האחרונים שדעת מרן השו"ע בענין מעמיד אינה ברורה ונראה שיש סתירה בדברים.

בסימן תרכ"ט ס"ז כ' שיש להסתפק אם מותר להעמיד הסכך על סולם, ומ' שנוקט להחמיר בדין מעמיד. שם בסעיף ח מתיר לחבר הכלונסאות עם מסמרים, ומ' שמותר להעמיד בדבר שאין מסככין בו. וכן בסו"ס תר"ל, כ' שמותר לסכך על כרעי המיטה כל שיש עשרה טפחים בחלל הסוכה, ומעמיד מאן דכר שמיה.
רוב האחרונים (מג"א, גר"א, גר"ז והלאה) פתרו את הענין כך.

לדעת מרן יש להחמיר לכתחילה במעמיד, ולכן לענין סולם, החמיר, ומש"כ שמותר לסמוך על כרעי המיטה היינו בדיעבד, (בשוע"ר יש חידוש גדול שדיעבד ולכתחילה היינו בעשית הסוכה ולא בישיבת הסוכה). ומש"כ שמותר לחבר הכלונסאות עם מסמרים ומשמע לכתחילה, היינו התם משום שהוא מעמיד דמעמיד שבזה לא חש לכלום.

אכן מצאתי שהמאמ"ר יש לו שיטה חדשה בדעת מרן. לדעתו מרן עשה דין לעצמו, ועשה פשר לעצמו. שכיון שנחלקו הראשונים אם מותר להעמיד בדבר שאין מסככין בו, וכיון שכל האיסור לסוברים שאסור הוא משום שמא יבוא לסכך במעמיד עצמו וכו' (כך הוא בד' כל הראשונים מלבד לשון ברש"י שיש המפרשים אותה בענין אחר), לכך עשה מרן פשרה הגיוניות ומושכלת: כל שהמעמיד הוא בתוך הסכך, כמו סולם הנמצא בתוך שטח הסכך, שמא יש לחוש להיכרא וכו' ולכן החמיר מרן בסולם, אבל כרעי המיטה שאין המעמיד בתוך הסכך, אלא בדפנות, שם לא חש מרן לכלום ומתיר לכתחילה להעמיד באופן כזה.

ואף שבראשונים שבאילן מפורש שיש לדון במעמיד גם בדפנות, מ"מ מרן עשה דין לעצמו להכריע ביניהם.

ובכן לדעת המאמ"ר ס"ל למרן שמעמיד בדפנות אין לחוש כלל ומותר לכתחילה.

והרי זה ככתוב בספר קיצור הל' מועדים. אבל תמוה ורחוק שהמחבר יאמץ דעה יחידה כזו ויכריע כמותה בסכינא חריפא.

[איש_ספר]

נותר להסביר מה נמצא בביאור הלכה

ובכן בתחילת סימן תר"ל כתב מרן: כל הדברים כשרים לדפנות. (והוא משנה בסוכה דף יב א). לכאורה אין ללמוד מכאן דבר לגבי השאלה אם מותר להעמיד הסכך בדבר שאין מסככין בו, משום שלסוברים שאסור, תתפרש המשנה באופן שהעמיד הסכך על כלונסאות וכו'.
אבל בביאור הגר"א שהובא בביאור הלכה שם לקח את הסעיף הזה כמו משמע ממנו שאין לחוש למעמיד! זה לשונו שם [הסוגרים המרובעות שלי]: כל הדברים כו'. היינו [כלומר סעיף זה שבשו"ע שמתיר באופן גורף לעשות דפנות מכל דבר] לדעת הרא"ש, שכ' דטעם דקבע עיקר [והיינו דלא חש למעמיד], אבל לפסק הרשב"א והר"ן לדעת האלפס [הסוברים שמעמיד אסור להלכה] כולן פסולין לדפנות בשסומך עליהן [ובהכי משמע דאיירי השו"ע], אלא [כגון] באותן שאין שכיח לסכך בהן [היינו כתלי אבנים וכמש"כ הר"ן] או אותן דאין פסולין אלא מדרבנן. עכ"ל.

הקיצור היוצא מדברי הגר"א שהובאו בבה"ל, שמרן שכתב בצורה פסקנית וגורפת להלכה, שכל הדברים כשרים לדפנות ולא התנה את זה בשום דבר, הרי זה משום שאינו חש למעמיד!

ואף שהגר"א מפרש משום ד' מרן כאן משום שאינו חש למעמיד כלל, מ"מ ממנו ניקח לכה"פ שבדפנות אין לחוש למעמיד. והרי זה כד' המאמ"ר!
[בד' הגר"ז שציין הרב סג"נ טרם עיינתי כראוי]

[איש_ספר]

שוע"ר מפרש כן את הראשונים, עיי"ש. ויל"ע.
.

שוב עיינתי בשו"ע הרב ולענ"ד אין שם כל חידוש. אני מעתיק את הסעיף במלואו:

ואפילו לכתחלה מותר להניח את הסכך עצמו על גבי הדפנות אפילו אם הן מן הפסול לסיכוך, כגון חומת אבנים, לפי שאין לגזור שמא יסכך סוכתו באבנים, שהכל יודעין שהאבנים פסולין לסיכוך, שהרי אין זו סוכה כלל אלא כעין בית דירת קבע וכן מותר לכתחילה לחבר כלונסאות הסוכה שהסכך מונח עליה לדפנות הסוכה ע''י מסמרים של ברזל או לקשרן בחתיכות בגדים המקבלין טומאה כיון שהסכך עצמו מונח על גבי כלונסאות שאינן מקבלין טומאה וכשרים לסיכוך:

כתוב פה את מש"כ בראשונים, והעתיקו האחרונים, שמותר לסכך על כתלי חומת אבנים, לפי שאין לגזור וכו'. אבל לא כתוב כאן שום קולא כללית במעמיד בדפנות. וכגון אם יעמיד הסכך על חצים נקבות שפסולים לסיכוך. אמנם בתחילת דבריו היה מקום להבין שקוטב ההיתר הוא משום שהמעמיד הוא בדפנות, אבל המשך דבריו כ"כ ברורים ומוחלטים שאין מקום להבין אחרת. (גם באוצר לא מצאתי למי שיביא את דבריו כמו היה בהם איזה חידוש).

הקיצור, לע"ע ל"מ שיכתוב שיש לחלק בין מעמיד בדפנות למעמיד בסכך, אלא מאמר מרדכי בשיטת מרן.

[סגי נהור]

שוב עיינתי בשו"ע הרב ולענ"ד אין שם כל חידוש. אני מעתיק את הסעיף במלואו:

ואפילו לכתחלה מותר להניח את הסכך עצמו על גבי הדפנות אפילו אם הן מן הפסול לסיכוך, כגון חומת אבנים, לפי שאין לגזור שמא יסכך סוכתו באבנים, שהכל יודעין שהאבנים פסולין לסיכוך, שהרי אין זו סוכה כלל אלא כעין בית דירת קבע וכן מותר לכתחילה לחבר כלונסאות הסוכה שהסכך מונח עליה לדפנות הסוכה ע''י מסמרים של ברזל או לקשרן בחתיכות בגדים המקבלין טומאה כיון שהסכך עצמו מונח על גבי כלונסאות שאינן מקבלין טומאה וכשרים לסיכוך:

כתוב פה את מש"כ בראשונים, והעתיקו האחרונים, שמותר לסכך על כתלי חומת אבנים, לפי שאין לגזור וכו'. אבל לא כתוב כאן שום קולא כללית במעמיד בדפנות. וכגון אם יעמיד הסכך על חצים נקבות שפסולים לסיכוך. אמנם בתחילת דבריו היה מקום להבין שקוטב ההיתר הוא משום שהמעמיד הוא בדפנות, אבל המשך דבריו כ"כ ברורים ומוחלטים שאין מקום להבין אחרת. (גם באוצר לא מצאתי למי שיביא את דבריו כמו היה בהם איזה חידוש).

אולי יש לפרש בדבריו כך (כי לפענ"ד אינו נכון לומר "בתחילת דבריו היה מקום להבין... אבל המשך דבריו ברורים ומוחלטים", אלא לכל היותר קשיא רישא אסיפא). כי הנה הריטב"א והר"ן לא הזכירו בדבריהם אבנים כלל, אלא ז"ל הריטב"א:

ויש לשאול על מה סמכו העולם לסמוך סכך סוכותיהם על הכתלים דהא פסול הוא לסכך כדכתוב בפ״ק, ובהא ודאי איכא למימר מאי דאמר הראב"ד ז"ל דליכא למיחש שיבא לסכך בעפר דכ"ע ידעי דעפר קבוע הוא לבית דירה ופסול לסכך וליכא למגזר ביה.

וז"ל הר"ן:

ואע"פ שעכשיו נהגו לסמוך סוכות ע"ג כתלים שאין מסככים בהן לפי שאין גדולו מן הארץ היינו טעמא משום דלא שכיח לסכך בכיוצא בהן, ועוד דכ"ע ידעי דכל כה"ג בית דירה מיקרי ולא סוכה הלכך ליכא למגזר.

ולכאורה ה"ה ברזל וכל שעומד לבנין קבע ואין גידולי מן הארץ (לאפוקי כלי עץ ובדים הפסולים לסיכוך). והמג"א שכתב אבנים (לראשונה לכאורה) דוגמא בעלמא נקט.

ומה שאין לקבוע הסכך במסמרים של ברזל (שהרי רק הכלונסאות התירו לכתחילה לחברן במסמרים) היינו משום דבעינן תרתי, שיהיה מדבר שאין גידולו מן הארץ, וכן שיהיה מן הכותל עצמו, שדוקא באופן זה הוי כבית דירה. ועפ"ז אסור לסכך גם ע"ג יתדות וכלונסאות של אבנים, אלא ע"ג הכתלים ממש בלבד.

ואמנם ראיתי כעת שהתיר הגרשז"א לסכך על מסגרת ברזל הקבועה בבנין, "דכיון שקבועה בבנין הו"ל ככתלים שמותר להעמיד הסכך על גביהן". ולכאורה הן הן הדברים.

וע"פ כ"ז לכאורה דברי שוע"ר מבוארים היטב.

ואני אמרתי בחפזי. ויל"ע עוד.

[איש_ספר]

לא כ"כ הבנתי. אמת כדבריך שהיתר הראשונים אינו דוקא בכתלים של אבנים, אבל תהיה הגדרת דבריהם אשר תהיה, ברור שהם לא מחלקים בין מעמיד בדפנות לבין מעמיד בשטח הסכך. ואילו תחילת ד' שוע"ר מ' שהוא מחלק כך, בין דפנות לסכך, וכך היא מסקנת מאמר מרדכי. וכך נראה בס' קצה"ל מועדים. והוא פלא.

[מקדש מלך]

ככל דברי איש ספר וכו', ורק הוספה קטנה.

מכל מקום מפורש בביאור הלכה שם שחומרת מעמיד היא רק "לבעל נפש", הרי שאפילו לכתחילה אין לחוש בזה אם לא לבע"נ. וכיון שמצינו כן רק לגבי דפנות, ובשאר מקומות החמיר לכתחילה, הרי מוכח שבדפנות יש סברא נוספת לקולא.
וטעם החילוק יתכן כמאמ"ר, אבל יתכן גם שהדופן לא באה לשם העמדה אלא לשם עצמה, והסכך עומד עליה רק ממילא, מה שאין כן דבר שנועד בפירוש על מנת להעמיד.
ומכל מקום לגבי דפנות מצינו קולא נוספת בביאור הלכה, ולא ידענו בבירור מהי.

ואין זה סותר שאם נעשה מאבנים אז יש סברא נוספת שאין דרך וכו' ואפשר להקל בשופי גם לבע"נ.

[סגי נהור]

לא כ"כ הבנתי. אמת כדבריך שהיתר הראשונים אינו דוקא בכתלים של אבנים, אבל תהיה הגדרת דבריהם אשר תהיה, ברור שהם לא מחלקים בין מעמיד בדפנות לבין מעמיד בשטח הסכך. ואילו תחילת ד' שוע"ר מ' שהוא מחלק כך, בין דפנות לסכך, וכך היא מסקנת מאמר מרדכי. וכך נראה בס' קצה"ל מועדים.

כיון שהיתר הראשונים אינו דוקא בכותל של אבנים אלא אף בברזל לדוגמא, ואע"פ שאנו מחמירים במסמרים של ברזל, הרי שההיתר אינו מפאת החומר שממנו עשויה הדופן אלא מצד צורת הדופן, שהיא ככותל קבוע. וכן הבין הגרשז"א.
והיינו ש"דפנות" שבשוע"ר אינו ענין לדין הדופן אלא לצורתו. ולכאורה פתרון לשונו כך: "ואפילו לכתחלה מותר להניח את הסכך עצמו על גבי הדפנות - אפילו אם הן מן הפסול לסיכוך - כגון חומת אבנים", היינו כאשר הדפנות בנויות כחומה, ו"אפילו כו'" הוא מאמר המוסגר, דאם "כגון" קאי על "הפסול לסיכוך" הול"ל "מן הפסול לסיכוך כגון אבנים", ומאי "חומת אבנים"? וק"ל.
ועפ"ז אפשר שבאמת אינו ענין למובא בקצה"ל הנ"ל, ששם מדובר לכאורה בדופן בכל אופן שהוא. אבל עכ"פ יש כאן דבר הראוי לציון, שדופן העשויה ככותל / הקבועה בבנין מותר להעמיד בה.